ראש יוסף על חולין חלק א נט

מתנגד לס"ס דלא מהני גם בממון אין מהני ס"ס דהא אין הולכין בממון אחר הרוב ועיין תו' כתובות ט' ע"ב ד"ה אי למיתב לה כתובה דמשמע דמהני ס"ס אף בממון להוציא ממון ועיין בפני יהושע מה שהקשה על התו' יע"ש ויש ליישב דע"כ לא כתבו התוספות התם דמוציאין ממון בספק ספיקא אלא כה"ג דאיכא נמי חזקת הגוף משנולדה היתה בתולה נעמידנה על חזקה דלא זינתה ואוקי חזקה להדי חזקה ומש"ה הולכין אף בממון אחר רוב וס"ס מהני דליכא תו חזקה נגד הס"ס דליכא לומר סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא אבל היכא דליכא חזקה נגד חזקה דלא מהני ס"ס ודלא כמשמע מתשובת אחרוני' דמהני ס"ס אף בממון:

עוד יש לראות בהא דרובא דתליא במעשה ומיעוטא דלא תליא במעשה אין הולכין אחר הרוב א"כ בהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין ואמאי והא רובא דתליא במעשה הוה דאדם כשנולד אינו יודע כלום וכשנולד אח"כ יודע והוה תליא במעשה ואמאי אזלינן בתרי' ואם היינו אומרי' דבמיעוט' דמיעוט' לא אמרינן דרובא תליא במעשה לאו כלום הוא דהמיעוט כמאן דליתא דמי הוה א"ש דרוב מצוין הוה רוב גמור דאל"כ תקשה קושית הרא"ש נימא סמוך מיעוטא לחזקה אלא דהמיעוט הוה מיעוטא דמיעוטא ומש"ה אזלינן בתר רובא אף דתליא במעשה ובהא ניחא נמי בריש פסחים דף ד' המשכיר בית לחבירו בי"ד בחזק' בדוק בין אי יהי' פירושו מחמת חזקה או מחמת רובא כמ"ש לעיל מ"מ הוה רובא דתליא במעשה דלא אזלי' בתרי' גם בחזקה דתלי' במעשה עיין בא"ח ה' ציצית סי' ט' ולפי מ"ש ניחא דהוה מיעוטא דמיעוטא ואם נאמר דמן התורה אף ברובא דתליא במעשה הוה רוב אלא מדרבנן מחמירין ובדיקת חמץ לאחר שבטלו הוה דרבנן ובדרבנן סמכינן כה"ג ארובא אף דתליא במעשה ואיבעיא לאחר שבטלו קאי או קודם שביטלו נמי הוא דרבנן דאין החמץ של שובר ואיסורא לא ניחא ליה דליקני כו' אלא שמא יבוא לאכול אלא שבא"ח כתב דוקא כשביטלו הוה דרבנן ואין להאריך:

והנה בס"ס דאזלינן בתרו' להחמיר אף בדרבנן כן הוא וזה מבואר מעצמו לא מיבעי' למי שסובר ספק דרבנן היכא דאיתחזק איסורא לא אמרינן ספיקו להקל פשיטא דס"ס עדיף מרוב אלא אפילו למאן דסובר ספק דרבנן להקל אף היכא דאיתחזק איסורא כמבואר בי"ד ובפר"ח יע"ש מ"מ ס"ס עדיף מחזקה והולכין ביה להחמיר. שוב מצאתי במשנה למלך הל' בכורות פ"ד הלכה א' שכתב בסופו דהא איכא ס"ס שמא לא עשה השליח כו' ובהלכו' אבות הטומאה פ"ח הלכה ה' ודבריו שם צריכין להתישב בי' ובהל' מקוואות פ"י דין ו' יע"ש ולענ"ד הדין פשוט כמ"ש דאף באיסור דרבנן וס"ס הולכין להחמיר ומ"ש בהל' בכורות כיון דאיכא ס"ס חשיב מיעוט' דמיעוט' זה יורה כסברת המ"ב בתשו' סי' ל"ז דאף נגד חזקה מהני ס"ס ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא דהוה מיעוטא דמיעוטא וכמ"ש לעיל:

ודע שמה שהקשה הרא"ש ז"ל בהא דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם נימא סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ומה בכך והא הוה ס"ס ובכל שוחט איכא ס"ס שמא ידע ה"ש ואת"ל לא ידע שמא שחט שפיר וכמ"ש הט"ז בי"ד סימן א' והבאתיו לעיל וגם התב"ש כתב כן בסי' א' והביא כן בשם תשובת הרשב"א וא"כ כיון דאיכ' ס"ס שרי אף דבמקום חזקה לא מהני ס"ס הא כאן הוה ספק השקול דסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ואיכא ס"ס ושרי אף לר"מ דאמר מן התורה חיישינן ואם נאמר דידע דלא גמיר רוב מעשיו מקולקלים וגרע מחש"ו כמ"ש הט"ז בסימן י"ו והבאתיו לעיל וא"כ ליכא ס"ס דאי לא גמיר ודאי רוב מעשיו מקולקלים וגרע מחש"ו משא"כ בשוחט שנטל קבלה דידע ועתה שכח שפיר איכא ס"ס דאין רוב מעשיו מקולקלים כיון דידע פ"א א"ש גם אפשר דאיכא חזקה דמעיקרא משעה שנולד דלא ידע והוה ודאי ובי"ד סי' א' אבאר יותר מזה עיין בסנהדרין דף ג' ע"ב תו' ד"ה דיני ממונות לא כ"ש שכתבו דרובא דזבני לרדיא לא הוה רוב גמור יע"ש מ"מ לדינא קי"ל אין הולכין בממון אף אחר רוב גמור וכמו שנתבאר לעיל מלתא בטעמ' ובאיסורין ובדיני נפשות ובטומאה אף ברה"י הולכין אחר הרוב ואף רובא דליתיה קמן ועיין בסנהדרין ס"ט ועיקר הראיה על ליתיה קמן דבאיתיה קמן קרא כתיב אחרי רבים להטות:

עוד אברר לך דהיכא דאיכא רובא להיתרא וס"ס נגדו יש לעיין בדבר גם ברובא ותרי חזקות נגדו יש לעיין אי מן התורה חיישינן או מדרבנן גם כבר כתבנו לעיל שהתו' בסוגי' דפ"פ כתבו דהיכא שאין הספק השני שקול לא הוה ס"ס ובספר פני יהושע תמה עליהם דמ"מ הוה רובא והנה לשיטת הר"מ ז"ל כל ספיקא מ"ה שריא ומדרבנן אסור וא"כ אפשר דבס"ס היינו טעמא דשרי דספק א' הוה וודאי איסור דרבנן וספק השני הוה ליה תו ספק דרבנן להקל ועיין בק"א בפני יהושע שהרגיש בזה יע"ש וכבר כתבנו מזה בכלל ח' יע"ש וא"כ נ"מ דווקא היכא דליכא לברורי וגם כשספק א' אין שקול תו לא מצי לאצטרופי כלל לספק השני דלאו מטעם רובא אתינן עלי' משא"כ לשיטת התוספות יש לעיין דלדידהו ע"כ טעמא דס"ס מטעם רובא כמ"ש הרשב"א עיין בפר"ח סימן ק"י יע"ש א"כ אף כשאין שקול הוה לן למישרי כה"ג וצ"ע:

גם לענין רובא אפשר אף דאיתא לפנינו אין צריך לשואלו והא דשואלין ברוב מצוין התם איכא חזקת איסור דבהמה בחייה ועיין במ"א הלכות פסח סימן ת"ל יעוין שם משא"כ היכא דלא בא להוציא מחזקה אין צריך לשואלו ואין הכרע. גם בס"ס היכא דאפשר לברורי בקל נראה דצריך לברר והא דכתב בי"ד סימן ק"י דבס"ס א"צ לברר היינו על ידי טורח אבל בקל על ידי שאלה מבררינן דומיא דחזקה שכתב הפר"ח לחלק בין חזקה לרובא בא"ח סימן תל"ז יע"ש ועיין ביורה דעה סימן קכ"ב לענין כלים של נכרי סתם אין בני יומן ובשל ישראל כו' יע"ש ורובא וחזקה תרווייהו ילפינן מהל"מ כמ"ש רש"י בסוף שמעתין וה"ה רובא וחזקה ולראב"י ודאי דהכין הוא יעוין שם ועיין במהרש"א שם מה שכתב בזה:

יען וביען כי דיני רובא וחזקה וס"ס המה ענינים עמוקים ומפוזרים במקומות רבים מהתלמוד אני לא באתי כ"א לעורר לב המעיין וזכרתי קצת פרטים ואי"ה במקום אחר אבאר עוד:

גמרא אמר רב נחמן אמר רב ראה א' ששחט אם ראה מתחלה ועד סוף מותר לאכול משחיטתו וא"ל כו' עכ"ל מלשון מותר אין הכרע אי לכתחלה נמי בידע דלא גמיר באחרים רואין וכסברת הטור בי"ד סימן א' או דוקא דיעבד ולא לכתחלה אף באחרים רואין. ועיין בס"פ לולב הגזול קטן היודע לשחוט מותר לאכול משחיטתו ובמ"ש הרא"ש שם ועיין בית יוסף סימן א' ועיין מ"ש ברש"י ד"ה פשיטא דראה מותר:

וברש"י ד"ה פשיטא דראה מותר ולא ראה אסור עכ"ל מדבריו נראה בין ארישא ובין סיפא קשיא ליה ובתירוצא דמסיק ששחט חד סימן שפיר נקיט רישא אגב סיפא ומיהו נראה לכאורה מרישא אין קושיא או דמותר לכתחלה משמע קמ"ל דלא דמי ידע דלא גמיר לחש"ו או דמותר לאכול משמע דיעבד והיא גופא קמ"ל דוקא דיעבד ושני הפירושי' מתבארי' מההי' דס"פ לולב הגזול ברא"ש ובר"ן וב"ח בסימן א' ולא קשי ליה אלא מסיפא דלא ראה אסור. והנה היה אפשר לומר בל"ז דפריך אסיפא ולא ארישא דהא לרבינא לעיל דף ג' ע"ב כתבו התו' ד"ה דליתיה קמן דאי איתיה ולא גמיר אסור אף באחרי' ואיצט' טובא לאשמעינן לאפוקי מרבינא אלא אסיפא קשיא פשיטא דלא ראה אסור. עוד היה אפשר לומר דפריך פשיט' דבעינן ראה מתחל' ועד סוף והי' די באומרו אם ראה אותו וא"ל אסור והיינו בלא גמיר ולמה לי מתחל' ועד סוף ומשני מ"ד מדהאי שחיט שפיר האי נמי קמ"ל עוד י"ל דאשמעינן אף שראה ששחט רוב שנים בבהמה ורוב א' בעוף אפ"ה אסור דיש שהיה במיעוט בתרא וה"ה דרס' וחלד' ולהכי אמר מתחלה ועד סוף והא דלא משני הכי דלא למפשט בעיא דלקמן יש שהיה במיעוט סימנים ומש"ה אמר דשחט חד שפיר קמ"ל ובהא דאמרינן ק"ל אידך שמא שהה או דרס משמע דידע דלא גמיר אין רוב מעשיו מקולקלים מדאמר שמא ובט"ז סי' י"ו כתב דרוב מעשיו מקולקלים והא דאמר דף ט' זימנין כו' יע"ש והכי משמע דספק הוא אם לא שיש לחלק בין שחט הרבה פעמים שפיר אפ"ה הוה ודאי נבילה ובשחט חד סי' שפיר באותה שחיטה לא הוה ודאי אלא ספק ודוחק הוא לחלק בכך ובי"ד אבאר עוד מזה:

גמ' אי חזקה שליח עושה שליחותיה משמע דהיה רוצה לומר דטעמא משום חזקה אף דאיכ' חזקה אחרת נגדה בהמה בחייה אפשר דחזק' דבהמה איתרע דהרי שחוטה וחזקה דשליח לא איתרע או חזקה דשליח עושה שליחותו אלימא טפי וכבר כתבנו מזה באורך לעיל בדיני חזקה. ובהא היה אפשר לומר דמיבעיא ליה האומר צא ותרום והלך ומצא תרום מאי בשני פנים או דידע מדת הכרי ואח"כ מצא חסר כשיעור תרומה או דלא ידע מדת הכרי אלא שמצא אח"כ קצת תבוא' מונח אצל הכרי לתרומה ואמאי לא מיבעיא לי' בסתמא האומר צא ותרום והלך לו השליח אי חזקתו תרם וכגון דאמר קח לך התרומה ותהיה טובת הנאה שלך אי חזקה שליח עושה שליחותו אי לאו אלא וודאי משמע בכה"ג ודאי דלא הוה חזקה דשליח עושה שליחותו דאיכא חזקה נגדה דהיה טבל מעיקרא משא"כ בהלך ומצא תרום דאיתרע חזקה דטבל וחזקה דשליח לא, איתרע דהרי תרום לפניך אלא דלא ידעינן אי אינש אחרינא ובכה"ג הוא דמבעיא ליה:

ע"ש לימא רוב מצוין אצל שחיטה מומחין תנאי היא כו' עכ"ל לפי מה דס"ד נראין דאמר רבי מכריע הוא דנראין דברי ר"י באשפה שאדם עשוי להטיל נבלתו שם ור"י הגלילי בבית דרוב מצוין