ראש יוסף על חולין חלק א נח

למיעוטא היכא דאפשר והיכא דלא אפשר מודה דאזלינן בתר רובא מפרה ושעיר המשתלח וכדומה ומבשר תאוה אין קושי' דרחמנא אמר שחוט ואכול דלאו חובה הוא לא לישחט ולא ליכול וחשיב אפשר ואפ"ה שרי י"ל דחשיב נמי לא אפשר דלא דברה תורה אלא כנגד יצה"ר מוטב שיאכלו ישראל כו' כמ"ש הר"ן בחמש שיטות על קושית התו' מבשר תאוה לא פריך ולמאן דסובר וושט יש לו בדיקה מבחוץ לענין נקב לא קשי' דקרע לעור ובדק לי' ולא פריך אלא מקדשים דאין לך מום גדול מזה וכמ"ש התו' כ"ח ע"ב יע"ש ושם אי אפשר ור"ע ור"ט דאמרי אילו היינו בסנהדרין לא היה אדם נהרג מעולם משמע קצת דמן התורה חיישי למיעוטא דאי מדרבנן היאך היו מבטלין מ"ע דובערת הרע מקרבך ודרך השני הוא דמן התורה מודה ר"מ דאזיל בתר רובא ומדר' הוא דחייש היכא דאפשר כמו קטן וקטנה דימתינו עד שיגדילו ורבנן לא חיישי אף מדרב' למיעוטא דהמיעוט כמאן דליתא דמי אמנם יש נ"מ מן התורה ג"כ לר"מ המיעוט לאו כמאן דליתא דמי אלא דרובא עדיף מיני' ומש"ה היכא דאיכא חזקה נגד הרוב אוקי מיעוטא להדי חזקה והו"ל פלגא ופלגא ומ"ה חיישינן ועיין ביבמות קי"ט דמסיק דהו"ל פלגא ופלגא ולקמן דף פ"ו ע"ב תו' ד"ה סמוך כתבו דמן התורה חייש ר"מ בהדי חזקה וביבמות בד"ה מחוורתא משמע דאפילו היכא דאיכא חזקה עם המיעוט מדרבנן הוא דחייש ר"מ לא מ"ה ולפי מ"ש לקמן פליגי דלר"מ המיעוט חשיב ולרבנן המיעוט כמאן דליתא דמי ודע אי אמרינן לר"מ חזקה בהדי מיעוטא חייש מ"ה ר"מ אף בלא אפשר לא תיקשי מפרה אמאי נימא סמוך מיעוטא לחזקה דנימא העמד טמא על חזקתו דאפשר דטריפות מיעוטא דמיעוטא הוא אלא שכבר כתבנו לעיל דז"א אלא צריך לומר דמודה ר"מ היכא דלא אפשר דרובא עדיף מחזקה וכי אמר דהו"ל פלגא ופלגא באפשר ומיהו רובא וליכא חזקה נגדו מ"ה לא חייש ר"מ מבשר תאוה מוכח דנראה דזה הוה אפשר דלא לישחוט וכמש"ל אלא דאי הכי קשי' מתינוק שנמצ' בצד העיס' דמטהר ר"מ מטעם סמוך מיעוטא כו' והא היכא דלא אפשר אזיל בתר רובא ואיך יקל בטומאה אלא כמ"ש תחלה דטריפות הוה מיעוט שאין מצוי. אבל רבנן דהלכתא כוותיהו אזלינן בתר רובא אף מדרבנן ולא בדקינן אחר י"ח טריפות והוא הדין קטן וקטנה יגדלו זה עם זו ומיהו כי איכא חזקה בהדי מיעוט גם לרבנן הוה ליה פלגא ופלגא מדרבנן להחמיר ולא להקל ומן התורה רובא עדיף מחזקה ואי הוה מיעוטא דמיעוטא בהא גם ר"מ מודה דאף מדרבנן לא מחמירין והר"מ ז"ל פסק בהל' א"ב באשה שהלך בעלה למ"ה דלא תתיבם דמתוך דסמוך מיעוטא לחזקה דאף לרבנן אמרינן סמוך מיעוט' לחזקה להחמיר יע"ש ועיין בפ"ג מהל' יבום הלכה י"ו ועיין בנימוקי יוסף שם בריש האשה רבה שכתב כן. וז"ל הרא"ש עלה הא דאמרינן דאזלינן בתר רובא דר"ת אומר היכא דאיכא חזקה עם המיעוט חיישינן להחמיר והא דסמכינן ארוב מצוין מומחין הם ולא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחיי' דמיעוטא דמיעוטא ובהא גם ר"מ מודה עכ"ל מ"ש דר"מ מודה בהא הוא ביבמות קי"ט ע"ב למיעוטא דמיעוטא לא חייש ר"מ ואף דראיית ר"ת מחלב יש לדחות כמ"ש בהג"א כאן ע"כ דיש לפרש כמו שפי' ר"י יע"ש בבכו' מ"מ הדין דין אמת דהיכא דאיכא חזקה עם המיעוט הולכין להחמיר. אף לרבנן דר"מ מדרבנן כמו ההיא דאשה רבה קי"ט דסתם מתני' והלכתא כוותי' וכן פסק הר"מ בהל' יבום ובא"ה סימן קנ"ז ועיין ברא"ש שם בריש אשה יע"ש והיכא דאית חזקה נגד הרוב ועם הרוב ג"כ חזקה אזלינן בתר רובא לדרבנן דהלכתא כוותי' דאוקי חזקה להדי חזקה ואזלינן אף מדרבנן בתר רובא ולר"מ בכה"ג לא אזלינן וחיישינן עכ"פ מדרבנן והיכא שיש חזקה עם הרוב אין חזקה מתנגד הא מסיק ביבמות דגם לר"מ לא חייש כה"ג. והנה לר"מ דחייש למיעוטא מדרבנן נראה דכ"ש לחזקה מדרבנן דלא ליזיל בתר חזקה מדרבנן ואי מ"ה חייש למיעוטא היכא דאפשר ה"ה בחזקה היכא דאפשר. ופירוש אפשר יש ליישב בב' פנים או דבר הרשות אפשר מיקרי או היכא דאיכא לברורי הוא אפשר. אלא דיש להקשות דא"כ הא דיליף מוהסגיר את הבית נהי דחשיב לא אפשר דגזירת הכתוב הוא דיצא דרך יציאה מ"מ מהא לא שמעינן דאוקמי אחזקה כדדחי תלמודא אלא מהסגיר הבית ע"י חבל ארוך ואמאי מוקמינן אחזקה הא אפשר שלא ילך לביתו ויסגור בצד הדלת ורואה והיכא דאפשר סובר ר"מ דלא אזיל בתר רובא וכ"ש בתר חזקה וצ"ל לר"מ אה"נ דאין לעשות כן ויליף חזקה מהיכא דנפקא לי' לראב"י מהל"מ ועיין תו' ד"ה מנלן דאזלינן בתר רובא ובמהרש"א שם או דוהסגיר מ"מ היינו דיעבד שהלך ולא ראה דהוה תו לא אפשר וראשון יותר נכון הכלל העולה לר"מ היכא דאפשר היינו לברורי כי ההיא דקטן וקטנה דימתינו לא סמכינן ארובא וה"ה וכ"ש אחזקה ופי' זה נראה דלא תיקשי מבשר תאוה ולא נצטרך לומר דלא דברה תורה אלא נגד היצה"ר כמ"ש אלא בדלא אפשר לברורי סמכי' והיכא דאפשר או מ"ה לא סמכינן בין ארובא וחזקה או מדרבנן ולרבנן אזלינן בתר רובא ולא זו בלבד כי ההיא דקטן וקטנה דהשתא מיהא ליכא לברורי אלא אפי' היכא דסמיא בידי' לברורי עכשיו אפ"ה אזלינן בתר רובא ומש"ה לא בדקינן אחר י"ח טריפות כיון דטורח גדול הוא לבדוק בכל, הבהמה סמכינן ארובא ועיין מ"ש לקמן בזה:

והנה בהא דאמרינן דאזלינן בתר רובא אף לר"מ ז"ל דאמר כל ספיקא מן התורה שריא יש לפרש בג' פנים או דנ"מ היכא דאיכא חזקה נגד הרוב דספק כי הא מ"ה אסור אזלינן בתר, רובא דעדיף מחזקה או דנ"מ להחמיר הולכין בתר רובא או היכא דסמיא בידיה לברורי בטורח דספק כי ההיא מן התורה אסור ועיין בפר"ח י"ד סי' ק"י ומהני רובא ודע שמה שהקשה הרשב"א ז"ל הביאו הפר"ח בסי' ק"י דמה ראי' מפרה אדומה ומשבירת עצם בפסח דכל ספק רחמנא שריא עד שהוצרך לתרץ דספק דיכול לברורי מן התורה אסור והנה מפרה אין קושי' דאיכא חזקה דהעמד טמא על חזקה הוה לומר דלמא טריפה היא ואי דפרה בת שתי שנים הא חזקה שלא נתבררה לא הוה חזקה ויש ליישב זאת כיון דבפרה גופה מותר הא ספיקא תו ליהני לי' הזאה אח"כ למטמאין ויש לעיין בזה ודע דהא דקיי"ל דאזלינן בתר רובא צריך שיתיחס אליו שלשה תנאי' ואז אזלינן בתרי' התנאי הא' הוא דבעינן שיהא דוקא הרוב והמיעוט או תרווייהו תליא במעשה או לא תליא במעשה וכ"ש כשהמיעוט תליא במעשה ורובא לא תליא במעשה אבל כשרובא תליא במעשה ומיעוטא לא תליא במעשה אין הולכין בתר רובא ודבר זה מתבאר בבכורות כ' ע"א רבינא אמר ה"ט דלא אזלינן בתר רוב בהמות מתעברות ויולדות דרובא דתליא במעשה ומיעוט לא תליא במעשה ורשב"א ז"ל כאן בשמעתין הביא הא דרבינא להלכה ועיין תוספות שם בבכורות ד"ה רבינא אמר ובד"ה ואיבעית אימא שחילקו בין תשמיש דאדם לבהמה ועיין בריש האשה רבה. ויש לחקור בזה ב' חקירות הא' אם הוא מן התורה או מדרבנן לא אזלינן כה"ג בתר רובא ומ"ה אזלינן אף ברובא דתליא במעשה כו'. הב' אם במיעוטא דמיעוטא אי שייך זה לומר דרובא דתליא במעשה כו' וכבר דברנו מזה לעיל במקומות מפוזרים עיין עליהם ולקמן נדבר בו עוד אי"ה בעזה"י מזה:

התנאי הב' כי אזלינן בתר רובא היכא דליכא חזקה נגדו הא איכא חזקה נגדו לר"מ מן התורה אזלינן בתרי' ולרבנן עכ"פ מדרבנן חיישינן להחמיר ולא להקל כמו שנתבאר לעיל ובתנאי דלא הוה מיעוטא דמיעוטא דאי מיעוטא דמיעוטא אף לר"מ לא חיישינן ואף מדרבנן וזה מתבאר ממ"ש רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם וכמ"ש הרא"ש בשמעתין הבאתיו לעיל ובאשה רבה ע"ב יע"ש וקושית הרא"ש מה שהקשה מהא דרוב מצוין אבאר לקמן בס"ד מזה:

התנאי הג' הא דאזלינן בתר רובא הוא דוקא באיסורא ולא בממון דאין הולכין בממון אחר הרוב ודבר זה הוא פלוגתא דרב ושמואל בכמה מקומות ועיין ריש האשה שנתארמלה בתו' ד"ה כיון דרוב נשים כו' שכתבו לרב פריך יע"ש ועיין ב"ק מ"ו פלוגתא דרב ושמואל והלכתא כוותי' דשמואל דאין הולכין בממון אחר הרוב וב"ב צ"ב יע"ש. ובטעמא דהא מלתא דאין הולכין בממון אחר הרוב יש ליתן טעם פשוט כיון דאיכא חזקה נגד הרוב דאוקי ממונא בחזקת מרי' סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא והמוציא מחבירו עליו הראי' ושוב ראיתי בפרק המניח תוספות ד"ה קא משמע לן דאין הולכין בממון אחר הרוב שהקשו אמאי לא אזלינן בתר רובא בממון ותי' דאיכא חזקה עם המיעוט יע"ש והיינו כמ"ש דסמוך מיעוטא לחזקה ואף לרבנן דר"מ מ"מ הפקר ב"ד הפקר ואין מוציאין מדרבנן מיד המוחזק ולפ"ז היכא דהוה מיעוטא דמיעוטא אף בממון אי"ל למיזל בתר רובא דליכ' למימר סמוך מיעוטא לחזקה דכה"ג כמאן דליתא דמי וה"ה היכא דאיכא חזקה נגד חזקה דאית לן למיזל בממון ג"כ בתר רובא דלא שייך הני טעמים דכתיבנא ועיין בעל המאור ובפני יהושע שם בריש האשה שנתארמל':

ויש עוד דבר אחד דומה אל הרוב ואזלינן בתרי' בין להקל ובין להחמיר והוא הספק ספיקא דקיי"ל בכולא תלמודא דהולכין אחריו והטעם כתב הרשב"א בתשובה סימן ת"א דהוא מטעם רובא דיש שני צדדים להתיר וצ"א לאיסור והביאו אחרונים דבריו ומהאי טעמא נראה לי דהיכא דאיכא ס"ס וחזקה נגדו אין הולכין אחריו דברוב גופא היכא דאיכא חזקה נגדו מחמירין מדרבנן כמבואר לעיל בסמוך ויש סברא לומר דבס"ס אף מן התורה אסור היכא דאיכא חזקה נגדו דלא עדיף כמו רובא וכבר כתבו הט"ז וש"ך בסימן ק"י דלית הלכתא כמשאת בנימין דהיכא דחזקה