ראש יוסף על חולין חלק א נה

שאין בידו לברורי וניקב זה בלא זה כשר ור"מ לשיטתיה דפסק בפ"ג מהלכות שחיטה גם לענין שם אין לוושט בדיקה מבחוץ ועיין פרישה סי' ל"ג יעוין שם:

בא"ד משום דנראה דר"מ מן התורה לא חייש למיעוטא כ"א מדרבנן ר"ל אף היכא דאפשר אזלינן בתר רובא וכתבנו לעיל אי מדרבנן חייש למיעוטא ה"ה דראוי לחוש מדרבנן שלא לילך בתר חזקה ואי מן התורה חייש למיעוטא ה"ה בחזקה דלא לילך בתרה היכא דאפשר כמו ברובא:

והנה כל זה לר"מ דחייש למיעוטא או מן התורה או מדרבנן אבל אנן קיי"ל כרבנן ואף מדרבנן לא חיישינן למיעוטא אף היכא דאפשר כמו קטן וקטנה דמייבמין לית להו חילוק זה בין היכא דאפשר ללא אפשר וס"ס מתירין ומחמירין עפ"י ספיקא דס"ס בכ"מ הוא מטעם רובא כמ"ש הרשב"א בתשובה סי' ת"א ולפי זה לר"מ דחייש למיעוטא מ"ה גם ס"ס לא מהני לדידיה ואי מדרבנן עכ"פ מדרבנן לא מהני ס"ס לדידי' אם לא שנאמר דעדיף ס"ס מרובא וצריך לראות שלא מצא סתירה לזה בש"ס. ועיין בפני יהושע בק"א למסכת כתובות בהא דפ"ק בדיני ס"ס ואי בחזקה היכא דאיכא לברורי וברובא ובס"ס היכא דאיכא לברורי אי צריך לברר אבאר הכל על נכון בסמוך באורך בעזה"י ועיין בא"ח סי' תל"ז ובפר"ח:

גם בממון אין הולכין אחר רובא וה"ה ס"ס לא מהני ביה דלא הוה אלא מטעם רובא ולא עדיף מרוב ועיין בסוגיא דפ"פ ע"ב בתוספות שם דיבור המתחיל אי למיתב לה כתובה ובק"א בפני יהושע יע"ש ואבאר בסמוך לקמן אי"ה באורך הכל על נכון כי ענינים עמוקים המה וצריך לעיין בהם:

ראיתי לכתוב בכאן קצת עניני חזקה ורובא כי ענינים עמוקים הם ומפוזרים במקומות הרבה בש"ס לכן ראיתי להאריך בהם שהם מפתח גדול לכמה שיטות וסוגיות שהן חמורות ויש בהן תועלת:

הנה קיי"ל דאוקמי מילתא אחזקה בין להקל ובין להחמיר כמבואר בכמה מקומות וכמ"ש התוספות דף י"א ע"ב ד"ה אלא לאו כו' יע"ש ולשיטת הר"מ דכל ספק רחמנא שריא הא דאיצטריך למילף מקרא דאזיל בתר חזקה היינו היכא דלהחמיר או היכא דבידו לברורי דספק כי הא לא שריא מ"ה ועיין פר"ח י"ד סי' ק"י יע"ש ומש"ה מהני חזקה ואף דאמרינן בפסחים ד' ע"א למאי נ"מ לישלי' משמע כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ולא אוקי מלתא אחזקה אפשר דהיינו מדרבנן ומן התורה אף היכא דאיכא לברורי לא מבררינן ושפיר נ"מ במאי דיליף אוקמיה אחזקה אף להקל וכמ"ש אמנם עיקרן של דברים אלו דודאי היכא דבקל אפשר לברורי ודאי מבררינן ולא סמכינן אחזק' כמו התם דיכולין לישאל פי המשכיר אבל היכא דליתי' למשכיר אי מוקמינן אחזקה אין צריך למבדק כולה ביתא אף דבידו לברורי ולהר"מ ספיקא כי הא מ"ה אסור אפ"ה מוקמינן אחזקה כיון דטריחא מלתא לחזור ולבדוק ולא אמרו לישלי' אלא היכא שהוא בקל ואף בזה נראה שהוא מדרבנן וכמ"ש מעיקרא וא"כ א"ש דיליף מקרא חזקה אף להקל והיכא שיש לברורי אפ"ה אוקמינן אחזקה אם לא היכא שבקל יכול לברר כי ההיא דמשכיר כי אתי קמן ולקמן אבאר עוד מזה. ואזלינן בתר חזקה אף היכא דאיתרע השתא כמ"ש לקמן אפ"ה חזקה דמעיקרא עדיף טפי מחזקה דהשתא וזה מבואר ממה דאוקמינן הבית בחזקת טמא אף היכא שלאחר ז' מים נפחת הנגע לא אמרינן דלמא אדנפיק בציר שיעורא וכמו שהוא עכשיו כן היה קודם הסגר אלא ש"מ חזקה דמעיקרא עדיף טפי ויש לנו לחקור ולדעת אי חזקה דהשתא ליתא כלל נגד חזקה דמעיקרא או דחשיבא אלא דחזקה דמעיקרא עדיף זה מחלוקת דרבנן ור"ש והובא בריש נדה ובכמה מקומות מקוה שנמדד ונמצא חסר דלרבנן טמא ודאי משום דהוה תקחי במקום חדא משום דסבירא להו דחזקה דהשתא חשיבא אלא חזקה דמעיקרא עדיפא ומ"ה כי איכא עוד חזקה אוקי חזקה להדי חזקה ונשאר חזקה דהשתא ור"ש סבר חזקה דהשתא ליתא כלל ומ"ה ברה"ר טהור דהוה חדא להדי חדא וככל ספק טומאה ברה"ר דטהור וברה"י תולין דאיהו סבר כל ספק טומאה ברה"י תולין ומיהו לתירוץ שני שם בריש נדה וכפי מה שפי' הרשב"א בחדושיו וכפי מה שביאר המ"ל בפי"א דמקוואות הלכה ד"ה כתבו התוס' דלתי' שני היינו טעמא ודאי אף ברה"ר דסוף טומאה לא גמרינן מתחלת טומאה וצריך לפרש דבריו כיון דהתורה עשאה ספק טומאה כודאי ברה"י אלא ברה"י הלכתא גמירי, מסוטה היינו בתחלת טומאה אבל בסוף טומאה אמרינן מה לי רה"ר או רה"י ויש לזה שורש בסוטה כ"א ע"ב ד"ה מכאן אמרו שכתבו דהלכתא צריך לטהר ברה"ר אף היכא דאיכא חזקה דה"א מה לי רה"ר או רה"י ודבר הכתוב בהוה יע"ש וא"כ כיון דמהלכתא הוא דידעינן אמרינן דוקא תחלת טומאה ולא סוף טומאה והוה ודאי טמא ולקמן אבאר עוד מזה. עוד אבאר לך דאף אי קיי"ל כתי' ראשון דהוה תרתי במקום חדא דחזקה דהשתא הוה חזקה היינו דוקא במקוה ובחביות המוזכר שם ריש נדה דחסר ואתאי והחמיץ מעט מעט מש"ה אלימא חזקה דהשתא דאין לומר עתה ברגע זו חסר ואין לזה זמן משא"כ בשאר חזקות אפשר גם רבנן מודים דחזקה דהשתא ליתא כלל נגד חזקה דמעיקרא ועיין בתוס' נדה ע"ב ד"ה התם תל"ר וכאן בדף י' ע"א ד"ה סכין איתרעי ודף י"א ד"ה אדנפיק ואתי ובזה א"ש דהר"מ בפ"ה מהלכות תרומות הלכה כ"ד פסק בחביות דהוה ספק וכ"מ תמה שם דלרבנן הוה ודאי כמו במקוה כדמסיק בריש נדה ואלו בדין הסמוך לו בהלכה כ"ה בהא דהמפריש פירות להיות מעשר עליהן ונאבדו הוה ספק וכתב הכ"מ דפשוט הוא והמ"ל בהלכות מעשר פ"ז ה"ד כתב דצריך עיון דלרבנן הוה ודאי כמו בחביות עכ"ל ור"ל דאמאי בחביות תמה על הר"מ דפסק דהוה ספק וכאן כתב דפשוט הוא ולפי מ"ש אין קושיא דע"כ לא אמרינן מאן תנא חביות ר"ש משום דלרבנן הוה תרתי במקום חדא דדרך להחמיץ מעט מעט ודמי למקוה דחסר ואתאי משא"כ בהך מתני' דס"פ כל הגט דף ל"א ע"ב דנאבדו דאף בפ"א אפשר דנאבדו מן העולם או נגנבו חזקה דהשתא ליתא כלל ומש"ה כתב הכ"מ דפשוט הוא דמידי ספיקא לא נפקא והא דנאבדו היינו נגנבו או בענין אחר לא שהרקיבו דאל"כ לא הוה ספק אלא עד שעה שאפשר להם להרקיב וכמ"ש הרשב"א בד' שיטות במס' גיטין יע"ש ובזה א"ש בשוחט בסכין ונמצאת פגומה בלא שיבר עצמות ולא נגע במפרקת ואין בו שיעור הכשר שחיטה חוץ לפגימה אפ"ה כתב הר"מ ז"ל בהלכות שחיטה פ"א הכ"ד ובש"ע סימן י"ח ואמאי לא ודאית דהוה תרתי במקום חדא דבהמה בחייה וחזקה דסכין דהשתא נגד חזקה דסכין דמעיקרא ודוחק דסכין איתרעי מה בכך אלא דכאן חזקה דהשתא ליתא כלל ומש"ה הוה ספק באופן שלמידין מכאן חזקה דהשתא ליתא כלל אם לא כהאי דמקוה וחביות והמ"ל כתב בפי"א דמקוואות הלכה ז' דר"מ סובר כתי' שני דריש נדה דאף במקוה לא הוה אלא חדא להדי חדא ושאני טומאה דלא יליף סוף טומאה מתחלת טומאה ומש"ה פסק בחביות דהוה ספק יע"ש באורך:

ודע דבא"ח סימן תל"ז הקשה הב"י מ"ש מי"ח טריפות דלא בדקין אף אי איתא קמן והכא אי איתא בעיר שיילינן ליה ותירץ דבהמה היה לה חזקת כשרות משעה שנולדה משא"כ בבית דכל השנה הוא בחזקת חמץ וכתב הפר"ח דאינו יודע איזה חזקה יש לבהמה בשעה שנולדה ואי משום הא לא קשיא מידי דסברת הב"י היא כי היכי בחזקה כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ה"ה ברובא הדין כן או הא דמיבעיא חזקתו בדוק היינו נמי מחמת רובא דרוב בני אדם בודקין כדינן וכמו שאבאר לקמן ומש"ה הוקשה לו מ"ש מטריפות ותירץ דהתם משעה שנולדה אית לה חזקת כשרות מחמת רובא והכא כל השנה הוא בחזקת חמץ. והמ"א בא"ח סי' תל"ז ס"ק ד' פי' דברי ב"י דבהמה לא היה לה חזקת טריפה יע"ש ולפי מ"ש בלא"ה א"ש כפשוטן דהיה לה חזקת כשרות מחמת רובא ומה שסיים המ"א שם דומיא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת יפה כתב דמש"ה ברוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם אי איתא קמן צרי למישאל משום דבהמה בחייה בחזקת איסור וכל היכא שאתה בא להוציא מחזקה זו מחמת רובא דעדיף מיניה וכמ"ש לקמן מש"ה צריך לשואלו מש"ה בחמץ דהיה לו חזקת חמץ צריך לשואלו. ובזה נדחו דברי פר"ח שכתב דשאני י"ח טריפות דרובא עדיף מחזקה וא"צ לשואלו דז"א דקושית ב"י הוא מדחזינן דרוב מצוין מומחין אפ"ה צריך לשאול אלמא דאין חילוק בין רוב לחזקה לענין זה ומ"מ הוה ליה לב"י להקשות מרוב מצוין ולא מחזקה ארובא דא"ל כמ"ש הפר"ח. ואפשר לומר הא דמיבעיא לן חזקתו בדוק היינו מחמת רובא דרוב בני אדם בודקין בתיהם ליל י"ג שהורגלו בכך ועושין כך דאלת"ה אלא דמיבעיא אי אזלינן בתר חזקה דכל ישראל בחזקת כשרות הן ולא עבר על מצות חז"ל ובדק בלילה וכנראה מדברי הלבוש בסי' תל"ז יע"ש א"כ אמאי חזקתו בדוק והא איכא נגדה חזקת הבית כל השנה בחמץ ודומה לבהמה בחייה בחזקת איסור ונאבד הסכין לרמב"ן אליבא דר"ה פסולה ואף לדידן דקיי"ל דכשירה הא כתב הרא"ש דמלתא לא שכיח שיפגום הסכין וגם הרי שחיטה לפניך והכא לא שייכי הני טעמים אלא דמיבעיא ליה דרובן בודקין בלילה ומטעם רובא אתינן עלי' הורגלו בכך ורובא וחזקה רובא עדיף ואף דמדרבנן אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא להחמיר י"ל דהמיעוט היה מיעוטא דמיעוטא ולא חיישינן ליה כמ"ש הרא"ש גבי רוב מצוין מש"ה לא אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא דהמיעוט הוה מיעוטא דמיעוטא ואבאר לקמן בכלל רובי דבריו וכיון שכן הוקשה שפיר לב"י דמ"ש מי"ח טריפות ותירץ דהתם ליכא חזקה נגדה והכא איכא חזקה דכל השנה אמנם