ראש יוסף על חולין חלק א נד

ד"ה וכי תימא דאמאי לא נילף מרוצח גופא אין לומר דרב כהנא סובר דחזקה שלא נתבררה הוה חזקה ומ"ה לא יליף מעדים זוממין וה"ה מרוצח גופא י"ל דאין סברא דפליגי רבינא ורב כהנא בזה ועוד רבינא דיליף מעדים זוממין וסובר דלא הוה חזקה אמאי לא יליף מרוצח גופא וכתבתי דיש מחלוקת בזה יע"ש:

גמ' רב אשי אמר אתיא משחיטה עצמה דלמא במקום נקב קשחיט לשיטת הר"מ ז"ל בפ"ט מהל' ט"מ דכל ספק שאין בידו לבררו מ"ה מותר ומדרבנן אסור צריך לומר דלאו היכא אכלינן בישרא מביא ראיה דהא מ"ה מותר דעכשיו אין בידו לברורי ואין לומר דאיכא חזקה דבהמה בחיי' וספק כי הא מ"ה אסור אלא דאזלינן בתר רובא דעדיף מחזקה זה לא ניתן להאמר כלל דהא בחיי' בחזקת שאין זבוח עומדת לא בחזקת טריפה ומה"ט אמרינן בפא"ט דאין חוששין לספק דרוסה ואפילו למאן דחייש כתבו התו' בדף פ"ג ע"ר בד"ה קסבר עולא דהא דלא מוקמינן אחזקה נשחטה הותרה דרוסה שכיח הא לא"ה אפי' נולד הספק מחיים היה ראוי להתיר וכ"ש בסתם בהמות דלא איתילד ריעותא כלל דלא הוה חזקה לא להיתרא ולא לאיסורא וספק כי הא מן התורה שריא ואף אם תאמר דבאמת אזלינן בתר רובא ומש"ה אי לאו דרוסה שכיח הוה להתיר משא"כ אי לא אזלינן בתר רובא מ"ה הוה ספיקו דאוקמיה אחזקה כמו שהיתה באיסור שאין זבוח ה"נ אית לן לומר דניקב הוושט ובמקום שחיטה הוה כאילו לא נשחט כלל והוה נבילה כמבואר ושפיר הוה חזקה זה לא ניתן להאמר ג"כ דמהיכא תיתי נחזוק איסורא דהרי שחוטה לפניך וספק ניקב ליכא חזקה ומ"ה מותר ודוקא לא בדק בסימנים אית לומר שלא שחט רוב כמו שהיתה בחזקה מקודם וכן ספק שהה או דרס לא כה"ג דאל"כ הדרא קושי' לדוכתי' למה להו לתוספות לומר דרוסה שכיח נימא דהוה ספק השוקל וסמוך מיעוטא לחזק' והו"ל פלגא ופלגא אלא כמ"ש ושם אאריך בזה ובי"ד אבאר עוד. אלא ע"כ דקושית הגמרא הוא היאך התירה התורה להכניס עצמינו לספק זה והא קודם שחיטה בידינו לברורי ולקרוע העור ולראות אם יש נקב בוושט וא"כ סמיא בידי' לברורי וספק כי הא לא התירה התורה ועיין פר"ח בי"ד סימן ק' באורך יע"ש ואכתי קשי' לי דהא הרשב"א בחדושיו והר"ן ז"ל בחמש שיטות הקשו מאי קושי' דלמא דקרע לעור וראה מבחוץ שאין נקב בוושט ותירץ הרשב"א ז"ל דוושט אין לו בדיקה מבחוץ לענין נקב ואכתי מאי קושי' והא כיון שראה מבחוץ ואין בו נקב אף אם יהפוך הוושט מבפנים לחוץ ויהיה נקב בעור הפנימי אפ"ה מידי ספיקא לא נפקא דשמא אין נקב בעור החיצון וניקב זה בלא זה כשר כמ"ש לקמן בפא"ט והוא מוסכם מכל הפוסקים וא"כ אין בידו לברורי הספק הזה וכיון שראה שאין נקב בעור החיצון בודאי מותר לשחוט מ"ה דספיקו מ"ה שאין בידו לברורי שריא וע"כ דדייק מפסח וקדשים רב אשי דא"א לקרוע העור ולראות אם יש נקב בוושט דאין לך מום גדול מזה ובידו לברורי ופריך שפיר שוב ראיתי בחמש שיטות להר"ן שכתב דרב אשי מפסח וקדשים דייק ה"ה לר"מ דנימא הכי ועיין בי"ד סי' ל"ג ובדרישה שם דר"מ סובר דוושט אין לו בדיקה מבחוץ לענין נקב ואף אי סובר יש לו בדיקה פשיטא דקשה דלמא כשקרע העור. ותדע דרב אשי מפסח וקדשים דייק למילתי' ממ"ש התו' לקמן דף כ"ח ע"ב ד"ה אתא ממסמס קועיא דמא שכתבו למאן דסבירא לי' וושט יש לו בדיקה מבחוץ מאי פריך לעיל ור"מ היכא אכיל בישרא דלמא ע"י בדיקה ותי' דה"ק וכ"ת דלא אכיל כ"א ע"י בדיקה פסח וקדשי' מא"ל דאין לך מום גדול מזה ואכתי לרב אשי דדייק מאי דייק אלא מקדשים דייק למילתיה וכדכתיבנא אלא דקשי' לי אמאי לא הוקשה להם לתו' אדברי רב אשי דהוא מקודם בגמרא מאי דייק דלמא דבדק מבחוץ כיון דוושט יש לו בדיקה מבחוץ לענין נקב ולתרוצי נמי דמפסח וקדשים קא דייק ליה:

עוד יש לומר דרב אשי משחיטת חולין דייק וכדאמר דרחמנא אמר שחוט ואכול ואי דספק שאין בידו לבררו מ"ה מותר י"ל דספק כי האי לא שריא רחמנא דנהי דאנן לא בקיאין בנקב משהו מ"מ דלמא יש חכם גדול שיוכל להכיר שיש נקב וכיון שכן בידו לברורי מקרי והאיך התירה להכניס עצמנו לספק זה והא גם מבפנים יש לראות אם ניקב וראיתי למהרש"א ז"ל שם כ"ח ע"ב שכתב אהא שכתבו התוספות דיש שום חולי שיאדים כמו דרוסה הקשה תיפוק ליה לר"מ דחייש למיעוטא חייש לספק דרוס' עכ"ל ור"ל לדידן דלא חיישינן למיעוטא אין חוששין לדרוסה אלא היכא דעל ארי ביניהם והוא שותק והם מקרקרים כדאיתא בא"ט ובזה אסרינן דשכיח הוא משא"כ בלא ידעינן אמרינן דרובא אין נדרסין ולר"מ חיישינן למיעוטא. ומ"מ לא ידענא מאי קושי' דלספק דרוסה אמרינן אוקמיה אחזקה כמו שנולדה לא היתה דרוסה וחזקה שנתבררה הוא ומש"ה אוקמיה אחזקה ולא משום דאזלינן בתר רובא ואי דרובא וחזקה רובא עדיף כבר כתבנו דלמא מטעם רובא וחזקה או כמ"ש הרשב"א ושאר מפרשים אי לא ידעינן דאזיל בתר רובא לא ידעינן רובא וחזקה הי מינייהו עדיף ואפשר חזקה עדיף אלא לבתר דילפינן דאזיל בתר רובא מסברא אית לומר דרובא עדיף וא"כ אין ראיי' מדרוס' דאזלינן בתר רובא אבל מחולי שיאדים כמו דרוסה יש ראי' ור"מ היכי אכיל בישרא דחייש למיעוט' ואף שחי י"ב חודש דלא נתבררה לא הוה חזקה כמ"ש התוספות לעיל ומכ"ש פסח וקדשים דבני שנה ליכא חזקה כלל כה"ג היאך אכיל מיניה כו' וא"כ קשיא:

והנה יש ליישב דבריו לפי מ"ש התוספות בשמעתין פסח וקדשים מא"ל דמן התורה לא חייש ר"מ למיעוטא כ"א מדרבנן ודייק היאך אכיל מדרבנן אלא היכא דלא אפשר יע"ש וא"כ שפיר הוקשה לו למהרש"א ז"ל כיון דמ"ה לר"מ אזלינן בתר רובא וממילא ידעינן מסברא רובא וחזקה רובא עדיף ומדרבנן חייש למיעוטא וכ"ש שיש לחוש מדרבנן לדידי' שלא לילך בתר חזקה מדרבנן וכבר כתבנו לעיל מזה בתחלת הסוגיא יע"ש וא"כ הוה מצי לפרושי דפריך ור"מ היכי אכיל בישרא ולא חייש מדרבנן לספק דרוסה ולא לילך בתר חזקה ג"כ ויש לעיין דהוה רובא וחזקה וכה"ג מודה ר"מ דלא חייש למיעוטא ואם נאמר דחזקה דבהמה בחי' הוה א"ש אלא דדחינו זאת ולקמן אבאר עוד מזה:

עוד נראה לי לפי מ"ש הט"ז בי"ד סימן ע"ט ס"ג צ"ע דאם נדרסה האם אי יזיק טפת הארס אף לוולד והניח בצ"ע וא"מ שפיר כתב מהרש"א אמאי לא כתבו התוספות לקמן כ"ח ע"ב דלר"מ דחייש למיעוטא דלמא דרוסה היא ואי דהיה לה חזקה ז"א דלמא נדרסה האם ויזיק גם לוולד כמ"ש הט"ז ומה שחי י"ב חדש הוה חזקה שלא נתבררה ולמאן דסובר חזקה שלא נתבררה הוה חזקה א"ש לישנא פסח וקדשים ולא אמר סתמא קדשים מא"ל דנקיט פסח שהוא תוך שנה וקדשים חטאת שתוך שנתה דליכא חזקה כלל וכה"ג

(דף יב ע"א) גמרא אלא היכא דאפשר אפשר כו' עכ"ל אי ר"מ חייש מ"ה למיעוטא צריך לחלק מ"ה בין היכא דאפשר ולא אפשר כיון דצוותה התורה לשרוף כשהיא שלמה אלא מבשר תאוה קשה דהוה אפשר לא לשחוט ולא ליכול וברשב"א ובחמש שיטות כתבו דלא דברה תורה אלא נגד יצה"ר ודוחק גם דוחק לומר דע"י שקרע העור ועיין מ"ש בתו' ד"ה פסח וקדשים מא"ל יע"ש: ובפירש"י בד"ה פסח וקדשים כו' והיכא דאיפרשה ריאה ולא בדק כו' עכ"ל רוצה לומר דבדיקת הריאה הוא מדרבנן דחששו למיעוט המצוי או כמ"ש הרשב"א בחדושיו כיון דבקל יכול לראות אם יש בה סירכא הוה כמעלים עיניו מן האיסור יע"ש ולא מן התורה כדעת קצת פוסקים בזה ובי"ד סי' ל"ט אבאר בזה בעזה"י ומשום הכי כתב נאבדה הריאה כשר דלא הצריכו חז"ל בדיקה אלא לכתחלה ולא לאסור דיעבד ורש"י בתשובה הביא הרשב"א ז"ל דבריו דן לפני רבותיו דאל"כ איך הותר לאכול חלב ורבותיו השיבו לו דהתורה התירה לאכול ארץ זבת חלב ודבש כדאיתא בכורות ו' ע"ב ורשב"א כתב דאין ראיה דלמא דהתירה התורה חלב מבהמה שחי ב' שנים משנה ראשונה מותר דטריפה אינה חי' יותר מי"ב חודש ובענין זה התירה התורה החלב עוד הביא רשב"א ראיה דבדיקת הריאה מדרבנן מהא דמייתי מפרה אדומה ושעיר המשתלח עכ"ל ור"ל מה בכך דאזלינן בתר רובא מ"מ דלמא נטרפה הריאה דזה מצוי הוא ואיך מזין עליו גם בשעיר המשתלח וזה ראיה שאין עליה תשובה: גם מהא דאמר בכורות ו' חלב בהמה ס"ד חלב טהורה חידוש דאמ"ה שרי ולא אמר ספק טריפה מותר דחדא מיניהו נקיט ועדיף מיניה קאמר דהתירה איסור ודאי יע"ש: ובתו' ד"ה פסח וקדשים מא"ל מפסח פריך ולא מבשר תאוה עכ"ל היינו אי נאמר דוושט אין לו בדיקה מבחוץ לענין נקב אבל מאן דסובר יש לו בדיקה מבחוץ לענין נקב לא קשה מבשר תאוה דקרע העור וראה שאין נקב וניקב זה בלא זה כשר והא דפריך ור"מ היכי אכיל בשרא ה"פ וכ"ת דלא אכיל כ"א ע"י בדיקה פסח וקדשים מא"ל דאין מום גדול מזה ועיין לקמן כ"ח ע"ב ד"ה אתא יע"ש ויש לראות לפי מה דס"ד בקושייתם דר"מ מ"ה חייש למיעוטא א"כ תיקשי מפרה ושעיר המשתלח דודאי מוכח דאזלינן בתר רובא אלא ע"כ היכא דלא אפשר שאני וכיון דצוותה התורה לשרוף שלמה חשיב לא אפשר כמו פסח וקדשים דאי אפשר לקרוע העור דאין לך מום גדול מזה חשיב לא אפשר. ויש ראי' לפסק הר"מ ז"ל דכל ספק היכא שאין לברורי מ"ה שריא ומ"ה לא קשיא מבשר תאוה דקרע העור ואי דאין לוושט בדיקה מבחוץ א"כ אף אם יראת בצד פנימי נקב הוה ספק