ראש יוסף על חולין חלק א נג

דחוק הוא דא"כ מתחלה נמי אימא דדייק דאזלינן בתר רובא דאל"כ דלמא נאנס' אמו וליכא חזקה:

מה שמקשין העולם דלמא מיירי קרא בקינא לה הבעל ושתתה מי המרים ולא בדקוה וע"כ דלא זינתה עכ"ל ואף שאין דרכי בחיבור זה להביא דברים כאלו מ"מ לפלפולא ועוד דבגמרא נמי כגון שהיו חבושים בבית אסורים וא"כ ע"כ קרא דחוק ומוקים אנפשיה א"כ י"ל כדבריה' ואין לומר דלמא לאו אביו הוא וא"כ אין האיש מנוקה מעון דבא על סוטה ואף שלא ידע מזה מ"מ בשוגג ג"כ חשיב אין מנוקה ועיין בהלכות סוטה ואם עשה תשובה הא לא ידע שיעשה תשובה ועוד דתשובה לא מהני עיין במ"ל הלכות סוטה אלא דאיכא לומר שהיו לו ב' נשים וקינא לשתיהן וא' בדקה המים וא"כ ע"כ גם השניה לא זינתה דאל"כ אין האיש מנוקה מעון שבא ביאה אסורה אח"כ ואיך בדקו המים לראשונה אמנם כל זה טעות דהא עיקר החששא דלמא זינתה, באונס וכמ"ש מהרש"א ז"ל בתו' ד"ה כגון שהיו אביו ואמו חבושים וא"כ אין ראיה מהא דלא בדקו המים לשניה דהר"מ כתב להדיא בהלכות סוטה דאין המים בודקים באונס אף באשת כהן וגם באשת ישראל חשוב הבעל מנוקה מעון דאשת ישראל מישרא שרי באונס לבעלה ועיין במ"ל פ"ג מהלכות סוטה. ולשיטת ר"ת בכתובות ג' ע"ב דביאת עכו"ם ועבד אין אוסר בא"א אף ברצון א"ש בלא"ה דחיישינן שמא בא העכו"ם עליה ותדע דחששא הוא כן דאל"כ לוקי בחזקת צדיקת ואי באונס אכתי כל ישראל בחזקת כשרים אלא חיישינן לעכו"ם ומיהו אין הלכה כר"ת עיין אבן העזר פי' ז' בהג"ה ובהלכות סוטה מקנין ע"י עכו"ם וראשון הוא עיקר ואין להאריך בזה ומה שיש לעיין בהלכות סוטה אבאר במקום אחר:

ע"ש גמרא דלמא לאו אביו הוא אלא ש"מ דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל עכ"ל הוצרך לזה דאי משום דרוב אין מזנין וזנות לא שכיח דהא עיקר חששא דלמא אנסה עכו"ם ורובא דעלמא גוים הן ורצון לגבי אונס לא הוה רוב מן התורה אלא מדרבנן כמ"ש תו' בכתובו' ט' בסוגיא דפתח פתוח:

התורת חיים הקשה אמאי לא יליף דאזלינן בתר רובא דאל"כ היאך שריא לאינסובי איתתא דלמא ממזר הוא או ממזרת וכהן האיך עומד ע"ג המזבח ומשמש דלמא לאו כהן הוא אלא דרוב בעילות אחר הבעל עכ"ל דרך פלפול אכתוב הנה מה דהוקשה לו האיך שרי לאינסובי איתתא לא ידענא הא ספק ממזר מ"ה שריא כדאיתא בקדושין ממזר ודאי הוא דלא יבוא וכדמסיק בכמה מקומות מן התורה שתוקי מותר כו' וזה מוסכם אין חולק בו ומה שהקשה מכהן איך עובד עבודה לא ידענא באמת איך יתורץ זה נהי דאזלינן בתר רובא ורוב בעילות אחר הבעל כדמסיק להדיא בגמ' מ"מ דלמא זינתה אמו פ"א והוה זונה וולדה חלל ואיך עובד עבודה אלא דז"א דהא אמרינן בקדושין ס"ז ע"ב כהן שעבד ונמצא בן גרושה עבודתו כשירה וכן פסק הר"מ ז"ל בהלכות ביאת מקדש פ"ו הלכה יו"ד יע"ש וא"כ אי אזלינן בתר רובא ולא הוה אלא ספק חלל עבודתו כשירה משא"כ אי לא אזלינן בתר רובא שמא ממזר הוא ועבודתו אף בספק פסולה אלא דאכתי קשיא דהא פלוגתא הוא בפ"ח דתרומות משנה א' ר' אליעזר פוסל במי שנודע שהוא בן גרושה וא"כ קשיא לר"א באמת איך כהן עובד עבודה דלמא זינתה אמו פ"א והוה חלל ואף ספק מחלל עבודה לר"א. עוד אני חוזר למ"ש הת"ק דאיך שרי לאינסובי איתתא דאימא העמד האם בחזקת צדיקת וגם כל ישראל בחזקת צדיקים דילמא נאנסה מעכו"ם וכמ"ש לעיל ל"ק ולא מידי דהא קיי"ל בא"ה סי' ד' סעיף י"ח נכרי ועבד הבא על אשת איש הוולד כשר יע"ש בב"י ובבית שמואל ואין קושיא כלל אמנם מה שהקשינו מכהן איך באמת עובד עבודה ואי דהעמד האם בחזקת צדיקת דלמא אנסה עכו"ם ובאונס נמי הוי זונה כמ"ש הר"מ ז"ל בפי"ח מהלכות איסורי ביאה הלכה ו' כל הנבעלות לאדם בין באונס כו' הוה זונה ואין לומר לשיטת הר"מ ז"ל דכל ספק היכא דליכא לברורי מן התורה שריא ומש"ה מפרה וכיוצא אפשר לברורי לולא גזירת המלך משא"כ בכה"ג ולא קשה ג"כ קושית הת"ח וממנה מייתי ראיה איך הורגין מספק מכל מקום קשיא דהא למאן קיימינן לר' אליעזר דלמאן דמכשיר ספק חלל בלא"ה לא קשיא אלא לר"א דפוסל ולדידיה ספיקא מן התורה אסור דאל"כ אשם תלוי היאך משכחת ליה דהא ספיקא מן התורה אסור ור' אליעזר סובר בכריתות כוי מביא על חלבו אשם תלוי אלמא לא בעינן חתיכה אחת משתי חתיכות ולא בעינן איקבע איסורא וע"כ סובר כל ספק מן התורה אסור וקשיא שפיר ועיין בכללים כלל ז' וכלל ח' בארתי שם באורך קושית הכ"מ ופר"ח אבל יש לומר למאן קשיא לר"א אי הכי לא קשיא ולא מידי דהא בהא דכתב הר"מ באונס עשאה זונה כתב המ"ל בהלכות איסורי ביאה פח"י דרשב"א סי' אל"ף רל"א כ' דבאונס לא הוה זונה אף בשאר איסורי לאוין לא בא"א דוקא יע"ש במ"ל ור"א סובר ביבמות פנוי הבא על הפנויה עשאה זונה ולדידיה קשיא למה לי דכתב רחמנא בתולה ולא בעולה תיפוק ליה בלא"ה דזונה הוה וכבר עמד המ"ל בקושיא זו שם וצ"ל לדידיה כל באונס לא עשאה זונה ולא הוה הוולד חלל ולא קשיא ולא מידי לר"א איך ל עובד עבודה. [מן דבור המתחיל מה שמקשין העולם עד כאן כתבתי לפלפולא בעלמא ומ"מ יש בו קצת תועלת]:

עלה דהך מלתא השיב לי הרב הגאון רבן של בני הגולה כהן הגדול מאחיו זקן ויושב בישיבה כבוד מוהר"ר חיים הכהן נר"ו אב"ד דק"ק לבוב וז"ל במכתב לאמר על קושית הרשב"א יש להשיב דשפיר הוכיחו מפרה דאזלינן בתר רובא דהא בדבר שזדונו כרת מודה הרמב"ם דספיקו אסור מן התורה וא"כ אי לאו דאזלינן ב"ר היאך מטהרין באפר הפרה שהרי הנכנס למקדש ע"י טהרת הפרה הוא בספק דבר שזדונו כרת וספק זה הוא מ"ה אע"כ דאזלינן בתר רובא. ועפי"ז נסתר הוכחות מכ"ת דר"א ל"ל דטעם היתר ס"ס הוא מטעם רובא דלמא ס"ל דהספק הראשון הוא מדרבנן והא דמחייב בחלב הכוי משום דזדונו כרת והרמב"ם כ' בהדיא דבר שחייבין ע"ז כרת ספיקו אסור מ"ה שהרי העושה אותו מביא אשם תלוי. ומ"ש מכ"ת בשם הכ"מ שהקשה בפ"ט מה' ט"מ היאך חייבה התורה אשם תלוי לא עיין מעל' בכ"מ כי אדרבה הכ"מ כתב דהקשו על הרמב"ם היאך חייבה תורה אשם תלוי כו' ואעפ"י כן דבר שחייבים על זדונו כרת עכ"ל וכמדומה שמעל' כתב זאת ע"פ מה שסמך עצמו על פ"ח או ס' אחר ולפי"ז א"צ לתירוצו של פ"ח ונסתר בנינו. מה שהקשה מכ"ת איך שרי לכהן לעבוד עבודה אף דאזלינן בתר רובא דלמא חלל הוא ולא ניחא ליה דאוקמיה התם בחזקת צדיקת דלמא אנסה נכרי זה אינו דאמרי' אוקמי' בחזקת צדיקת דלא הוה מכשילה לבעלה כהן אילו נאנסה והוה זונה כמ"ש מכ"ת עצמו דאף באונס עשאה זונה. ומ"ש אח"ז דקשיא לר"א משום דבהכרח סובר דספיקו מן התורה אסור מדהביא אשם תלוי דהא לא בעי חתיכה מב"ח כבר מלתא אמורה דהא דמחייב אשם תלוי משום דבר שזדונו כרת מ"ה אסור וכמ"ש הרמב"ם ז"ל עצמו יע"ש. עד כאן לשון הרב הגאון הנ"ל. וזאת תשובתי על דברים הנ"ל:

הנה הגאון הנ"ל לא ראה ספרי כ"א מה שהעתקתי לו שנים ושלשה עלים ולכן כתב על קושית הרשב"א מ"ש מפרה י"ל דבר שזדונו כרת מודה הר"מ וזה אינו דנוסחא אחת היא שמצא הכ"מ כתובה כן בספרי הר"מ אבל כל הפוסקים לא הסכימו לאותה נוסחא ועיקר טעמא דמביא אשם תלוי דאיתחזק איסורא כמ"ש הרשב"א ושאר פוסקים וכבר האריך בזה הפר"ח בסי' ק"י בתכלית האריכו' יע"ש ומ"ש הגאון הנ"ל דאיך נכנס למקדש כבר כתבנו כן בכלל ז' בספרי גנת וורדים דיש להסתפק בזה הואיל ואין לע"ע כרת הואיל ואתי לידי ספק כרת גם בשמעתין כתבנו מרישא של עולה בשבת וממילא מ"ש ג"כ דנסתר בניני מהא דר"א דמחייב אשם תלוי בניני כעמוד של ברזל לאותן פוסקים שסוברים דעיקר טעמא דמביא אשם תלוי מטעם איקבע איסורא ובכרת לא משגחי' ביה ובכל ספיקי לאוין תמצא שלפעמים יבוא לידי כרת אלא דלא משגיחין ביה ובספק ממזר לר"ע דאין קידושין יבוא לידי כרת וכדומה. אמנם מ"ש דלא עיינתי בכ"מ כי סמכתי עצמי על ס' פר"ח או ס' אחר היטב חרה לי על שחשד האדון אותי בדבר כי דבר זה אפילו למתחילים הוא דבר נפסד לעיין באחרונים ולא לעיין מקור ומוצא הדבר ההוא לא תהי' כזאת אמנם מ"ש דהעמד האם בחזקת צדיקת שלא הוה מכשילה לבעלה בזה אמת ויציב דיבר ותמהני למה בחר האדון בחזקה זו ולא דנוקי בחזקת צדיקת ואלו נאנסה לא היתה מכשילה א"ע דגם היא מוזהרת כמו הזכר ועל שניהם הזהיר הכתוב לא יקחו ואיסורא עבדא היא שנבעלת לכהן והיא זונה אלא דכ"ע לאו דינא כי הא גמירי ומכ"ש נשי להיות יודעין דבאונס עשאה זונה וגם חכמים גדולים נסתפקו בזה ואם באנו לדון על חזקה היינו אומרים דאוקי בחזקת כשרות והיתר לבעלה או בחזקת היתר לכהונה משעה שנולדה ואין להאריך כי לא כתבתי אלא לפלפולא:

ועתה אני חוזר ואכתוב פירושא דשמעתין בעזרת השם יתברך ואתחיל מיד בפי':

מה שמקשין התו' דלמא העמד האם בחזקת צדיקת לפי מ"ש לעיל דלראב"י בעי דלית ליה חזקה מקרא א"כ אין קושי' כיון דידעינן חזקה מקרא כ"ש רובא דעדיף מחזק' ויש לדחות כדלעיל דמקרא לא שמעינן אלא תרווייהו בהדדי רובא וחזקה ומהל"מ הוא דידעינן ואין דנין:

גמ' אתיא מהורג הנפש דלמא טריפה הוה כו' מהא לא קשיא דלמא אוקמי' אחזקה דהא אפילו בהורג קטן שעדיין לא חי י"ב חודש נהרג דליכא חזקה ומעדים זוממין דהן בני עונשין הוקשה לתוספות שפיר לעיל ע"א ד"ה אתיא מפרה אדומה עד שהוצרכו לומר דחזקה שלא נתבררה לא הוה חזקה והא דמקשין תוספות