ראש יוסף על חולין חלק א נב

אין בו אלא לאו בעלמא להקריב טריפה למזבח מקרא דכל הפסולים שבשור ושה בלא ירצה והותר מן התורה ממילא אף הקטרתו בשבת הותר ממילא דאם לא כן מאי קושיא מפרה אדומה דאיכא גם כן צד כרת איך מזין עליו ונכנס למחנה שכינה דהוה כרת אלא כיון דבגוף הדבר אין בו כרת תו לא שייך אח"כ מה דהוה ספק כרת ומותר מן התורה וכיון שהותר הותר וה"ה מרישא של עולה נמי היה לי' לאקשויי ז"ל כמ"ש:

ודע דבדברי הר"מ הללו יש מקום עיון שכתב בין בעריות ושבתות ספיקן אסור מדרבנן והיאך יאמר כן והא שבת ועריות הוה כרת ולדעתו באיסור כרת אסור מן התורה ועיין בהלכות אישות פ"א דכל שאסר ביאתו מן התורה בכרת נקראים עריות ובלאו נקראים חייבי לאוין ובשבת מצינו לאשכוחי בלאו דמחמר או שביתת כלים דהוה עשה מותר בין השמשות דספק מ"ה שריא כיון דאין בו כרת אבל בעריות קשה אם לא חיבוק ונישוק לדעתו ז"ל שהוא בלאו בהלכות איסורי ביאה ומותר מ"ה בספק ערוה וצ"ע גם מ"ש דבטומאה נמי ספיקא מן התורה שריא לא ידענא ברה"ר מן התורה ומדרבנן שרי וברה"י אסור מן התורה כודאי ולא מהני חזקה ועיין תוס' ד"ה התם הלכתא גמירי:

ובד"ה אבל היכא דיליף לית לן בה כו' מקשים אמאי לא יליף מכל קרבנות דדחי שבת עכ"ל ולכאורה נראה דהכי קיימינן אליביה דרב אחא בר יעקב כמ"ש התנא לעיל ד"ה מנא הא מלתא ואיהו סבירא ליה לקמן דף ל"ב ע"א דכל זמן שבהמה מפרכסת אסורה לבני נח והתוס' בשבת דף ק"ו ע"א ד"ה חוץ כתבו דלר"ת דר' יהודה דמקלקל בחבורה פטור שוחט דמחייב משום שהתיקון בא מיד להוציאו מידי אמ"ה ודאי היינו לבני נח דאי לישראל ליכא תיקון דמ"מ אסור לדידיה משום טריפה וממ"נ שוחט בשבת דאי טריפה הוא לא תיקן כלום דאין התיקון בא מיד דכ"ז שהיא מפרכסת בן נח נהרג עליו וסעד לדברי מצאתי ממ"ש רש"י שם ובפסחים דף ע"ג ע"א שכתב תיקון להוציאו מידי אמ"ה לבני נח שאינו נהרג עליו יע"ש והיינו משום דלישראל לא תיקן דמ"מ אסור משום טריפה אלא לבני נח תיקן שאינו נהרג עליו ובכה"ג לרב אחא בר יעקב ליתא וכמ"ש כאן אלא דמשם גופא ליתא דמסיק שם תיקן להוציאו מידי נבילה בטריפה וה"ה הכי דתיקן לענין זה דע"כ לא הוצרך לומר שם תיקן להוציא מידי אמ"ה אלא בשוחט לע"ז דתקרובת עכו"ם מטמאה יע"ש בפסחים דטריפה ששחטה אף במוקדשים אין מטמאין רלא מדרבנן והתוס' שכתבו בשבת ק"ו תיקן להוציא מידי אמ"ה הוא בשוחט לע"ז אבל בשוחט קדשים תיקן להוציא מידי נבילה ותדע דאל"כ לרב אחא בר יעקב היאך חייב לר"י בשוחט בשבת והא אין התיקון בא מיד אלא תיקן להוציא מידי נבילה הן אמת שיש להתישב בזה דע"כ לא אמרינן תיקן להוציא מידי נבילה אלא אם נאמר שאף שאין התיקון בא מיד חשיב תיקון אבל למ"ד לא חשיב תיקון ומ"ה בחובל וצריך הדם לכלבו פטור לר"י וכמ"ש התו' דף ק"ו בשבת ד"ה חוץ מחובל יע"ש א"כ לא חשיב תיקון בשוחט ונמצא טריפה דבאכילה אסור לישראל ואי שאין מטמאה הא אין התיקון בא מיד דא"נ נטרף לא היה מטמאה בעודה מפרכסת והכי אליבא דר"י קיימינן דלר"מ לא אזיל בתר רובא ביבמות ס"א ורבנן דסתם בר פלוגתי' דר"מ הוא ר' יהודא סובר אזלינן בתר רובא ולדידיה לא תיקן מידי לרב אחא ב"י ומכ"ש להר"מ דפסק כר"י בהלכו' שבת דאין התיקון מיד דאי מידי אמ"ה אסור בעוד' מפרכסת לרב אחא בר יעקב ואי מידי נבילה זה לא מטעם שחיט' אלא דמפרכסת הרי היא כחיה לכל דבריהם כמבואר בעור ורוטב קכ"ז ומ"ש לעיל דא"כ לרב אחא ב"י שוחט היאך מיחייב אין ה"נ דבטריפה לא מיחייב ובחולין תיקן להוציא מידי איסור אמ"ה לישראל ושרי ליה מיד דבשחיטה תליא מלתא ונאמר הא דאסור לאכול מבהמה קודם שתצא נפשה לאו מן התורה הוא לישראל כסברת הר"מ בפי"ח מהלכו' סנהדרין אלא מדרבנן הוא דאיכא איסורא מאסמכתא דלא תאכלו על הדם ועיין בה"ש ועיין בי"ד ושם נאריך אלא שיש להתישב גם בזה דמ"מ שוחט אמאי מחייב ואי דלישראל שרי מן התורה מה בכך כיון דחז"ל אסרו קודם שתצא נפשה אן התיקון מיד ולקמן דף ל"ב אבאר עוד בזה באורך:

ובתו' בד"ה אהיא מפרה אדומה וא"ת דפרה בת ב' שנים וי"ל כל חזקה שלא נתבררה כו' עכ"ל יש להקשות אי קושית התוספות לתי' ראשון לעיל ד"ה מנא הא מלתא דלרב אחא ב"י פריך א"כ שפיר מייתי ראיה מפרה אדומה דאי מטעם חזקה א"כ מוכח חזקה מקרא וק"ו לרובא דעדיף מחזקה ואי לפי' רבינו חיים לעיל א"כ איך תירצו הא דאיכא חזקה אחרת נגדה ואיך הונח להם בזה דא"כ מנלן דרובא וחזקה רובא עדיף דהא איכא חזקה נגד חזקה ומש"ה אזלינן בתר רובא, למאי דס"ד בקושיית' דחזקה שלא נתבררה הוה חזקה. עוד קשה מאי הוקשה להם דלמא אם מטעם חזקה א"כ למה לי הלכה למשה מסיני דהולכין בתר חזקה תיפוק ליה מקרא אלא דשאני התם דאזלינן בתר רובא. אמנם ראיתי להר"ן ז"ל בפירקין שכתב ואיכא למידק דלמא טעמא דפרה משום דאיכא רובא וחזקה דפרה בת ב' שנים תירצו בתוספות דכל חזקה כו' א"כ נוכל לומר דקושית התו' הוא לתי' ראשון לעיל דלא קים לן חזקה מקרא ואע"פ כן הוקשה להם דמפרה לא מוכח דטעמא באמת משום חזקה וכפי' הל"מ ומ"מ מקרא לא מוכח חזקה דלמא טעמא משום רובא וחזקה ומש"ה איצטריך הל"מ וא"כ ליכא למיגמר מפרה דמטעם חזקה הוא ומ"מ מקרא לא שמעינן חזקה וכמ"ש:

אבל הרשב"א ז"ל בחדושיו תי' דפריך מנלן דאזלינן בתר רובא לרב אחא בר יעקב ולא איפשטא לן אי אזלינן בתר חזקה אבל למאן דאיפשיט ליה דאזיל בתר חזקה כ"ש בתר רובא יע"ש ולא ידענא היאך מוכח מפרה דאזלינן בתר רובא דלמא משום דאיכא תרתי חזקה ורובא ואה"נ דחזקה לחוד לא מהני לרב אחא ב"י וה"ה רובא לחוד לא מהנו ומנלן למפשט לראב"י, דמהני מפרה כיון דהוא ז"ל סובר דקושית הגמרא לראב"י ולא ידעינן אי אזלינן בתר חזקה כלל דלא כפי' מהרש"א ז"ל דמהל"מ ידעינן ואין דנין ק"ו מהלכה יע"ש ואין להאריך:

בא"ד וי"ל כל חזקה שלא נתבררה לא אזלינן בתרה ויש ללמוד מתוך כך כו' עד כאן לשונו מהרש"א ז"ל הקשה לעיל תוספות ד"ה מנא הא מלתא דאמאי לא נימא סמוך מיעוטא לחזקה ועיין מ"ש לעיל בזה ולקמן בסוף הסוגיא גבי ור"מ היכי אכיל בישרא אבאר עוד מזה אי מיעוט טריפות הוה מיעוט המצוי יע"ש. ובענין הגבינות שכתבו התוספות לאסור הנה הוא מחלוקת בין הפוסקים והרשב"א בחדושיו הביא בשם רבינו שמשון להתיר מטעם רובא והתו' סוברים דחזינן דהא ליתא מרובא דטריפה היא וגם אין להתיר מטעם חזקה מבוררת שהיה לה מחמת רובא כיון דרובא ליתא גם חזקה הבאה מכח רובא לא מהני ועיין תב"ש סי' כ"ט ול"א שהאריך ויש"ש סי' כ' ובי"ד סי' פ"א אבאר בזה:

גמ' דמנח גומרתא וכתבו התו' ואפי' חל ע"פ בשבת מלאכה שא"א לעשותה מע"ש דחיא שבת ר"ל דהקטר חלביו דוחה שבת בפסח כדאיתא ריש אלו דברים והיאך שרי כשחל ע"פ בשבת דא"א לבדוק המוח ע"י גומרתא בשבת ולזה כתבו דמלאכה שא"א לעשותה:

רב אחא בר יעקב אמר אתיא משעיר המשתלח כו' הא אין הגורל קובע אלא בראוי לשם עכ"ל הלחם משנה בהלכות יה"כ פ"ה הלכה י"ח הקשה על הר"מ ז"ל דכתב מקרא דיעמד חי פרט לטריפה ובגמרא לא אמרו כן ועיין במ"ל יע"ש והנה נראה ליישב זאת דרב אחא ב"י הוא דיליף משעיר המשתלח ואיהו אית ליה לקמן נ"ז ע"ב דטריפה יולדת ומשבחת ומאן דאית ליה טריפה יולדת כ"ש דאית ליה דחיה וליכא למעט מיעמד חי לאפוקי טריפה ומנא אמינא מהא דע"ז דף ה' מכל החי למעט מחוסר אבר והא מיבעיא לטריפה טריפה מלחיות זרע נפקא הניחא למ"ד טריפה אינה יולדת אלא למ"ד יולדת מא"ל וכתבו התו' וא"ת למ"ד יולדת כ"ש דחיה י"ב חודש וליכא למעט מכל החי וי"ל דמ"מ מתנונת והולכת עכ"ל והנה לראב"י דאמר טריפ' יולדת ומשבחת ליכא למעט מיעמד חי דאינה מתנונת ג"כ אלא משבחת ועוד אפשר דר"מ מפרש אלא למ"ד טריפה יולדת מא"ל היינו מנלן דטריפה אסור לבני נח ולא כפי' התוס' דפירשו דאיצטריך מכל החי למעט טריפה אלא כמ"ש אבל הר"מ ז"ל דפסק להלכה טריפה אינה חיה בהלכות מ"א בפ"ד שפיר אימעטו מיעמד חי טריפה ונ"מ לאחר הגרלה כמ"ש המ"ל. ודע שמ"ש המשנה למלך דקרא למה לי לאו דוקא דאיצטריך לכמה דרשות ואם מת צריך להביא אחר במקומו עיין ביומא דף מ' ע"ב וברש"י ד"ה יעמד חי לומר שאם מת שצריך להביא אחר במקומו אלא על הר"מ קשיא ליה אמאי לא אמר דאין הגורל קובע ואי משום הא לא איריא דנקיט דרשא הפשוטה יותר והמפורשת בקרא לדידן:

ועם זה נתיישב מ"ש התו' ד"ה אתיא מפרה אדומה וא"ת פרה בת ב' שנים ותי' דאיכ' חזקה דטמא אבל קשה מעדים זוממין ולא הוקשו משעיר המשתלח דכתיב שעירים וקיי"ל שעיר בני שתים כמ"ש הר"מ ז"ל בהלכות מעה"ק פ"א הלכה י"ד דלא כגי' הכ"מ שם ועיין במ"ל שם אלא דלר"א ב"י דטריפה חיה שפיר יליף ומיהו לגי' הכ"מ שעיר בן שנה בלא"ה א"ש ועיין ביומא ס"ה ע"ב ובתו' ד"ה משום חטאת שעברה שנתה משמע דשעיר בן שנה יע"ש ומגמרא שם אין הכרע יע"ש היטב

(ע"ב) גמרא אתיא ממכה אביו ואמו כו' וכתבו התוספות דהו"מ לומר דאוקי האם בחזקת צדיקת וכתב מהרש"א לפי מה דמסיק אין אפוטרופס לעריות צ"ל שמא נאנסה יע"ש ואף שאונס לגבי רצון הוה רצון רובא א"כ מוכח דאזלינן בתר רובא ויש לעיין אלא שהתוספות כתב בסוגיא דפתח פתוח דמדרבנן הוא דהוה רצון רובא לא מ"ה ומ"מ