ראש יוסף על חולין חלק א נ

יע"ש א"כ בלא"ה א"ש אלא דבחדושיו כתב להדיא דהיכא דאיתא לסכין צריך לבדוק בישראל מומר אח"כ ודברי הש"ך הם ברורים במ"ש דמסתמא בדקו דא"נ לא בדק אין איסור דיעבד גם אי נאבד שרי וכמ"ש לעיל ובי"ד סימן ב' אבאר עוד בזה בעזה"י:

גמרא מנא הא מלתא דאמרי רבנן אוקי מלתא אחזקה ופירש"י ז"ל במקומות הרבה סמכו חכמים על חזקה כי ההיא דלעיל לכאורה משמע דקאי אהא דנטל זאב בני מעים דמכשרינן מטעם חזקה וז"א דהתם משום דאזלינן בתר רובא ורוב אינן טריפות ולא מטעם חזקה ואי מהא דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדת הוא לאסור לחוד ולא להתיר ונראה דלאסור ולהתיר תרוייהו בדרב הונא אית' בשוחט בסכין ונמצא' פגומה דהוה תרתי במקום חדא ומש"ה אסור כשלא שיבר בה עצמות ונאבד הסכין כשירה דוקא נמצאת פגומה הוא דאוסר ולא בנאבד וכ"ש למאי דפסקינן בשיבר עצמות כשר כ"ש נאבד וכמ"ש הרשב"א בחדושיו הבאתיו לעיל היינו משום דמוקמינן הסכין אחזקה שהיתה בדוקה מקודם וחזקה דבהמה איתרע דהרי שחוטה לפניך ומש"ה כתב רש"י לאסור ולהתיר כי ההיא דלעיל דסמכו בין להחמיר ובין להקל על חזקה כו':

והנה בהא דאסיקנא כאן דאוקמינן מלתא אחזקה בכל מקום יש לראות לר"מ דלא אזיל בתר רובא וחייש למיעוטא מכ"ש דלא ניזיל בתר חזקה דרובה וחזקה רובא עדיף לדידן והוא לא לא אזיל בתר רובא מכ"ש בתר חזקה ואף אי נאמר דר"מ מן התורה אזיל בתר רובא ומדרבנן הוא דחייש כמו שכתבו התוס' י"ב ע"א ד"ה פסח וקדשים מא"ל יע"ש מ"מ בחזקה נמי הוה למיחש מדרבנן ולא לילך בתר חזקה ולא מצינו בכל הש"ס לר"מ דלא אזיל בתר חזקה ולקמן אבאר באורך בעזה"י ועיין בפר"ח סימן ק"י במה שהאריך בענינים אלו ובסימן כ"ט ובתב"ש סימן כ"ט האריך שם בספק השקול אי מוקמינן מלתא אחזקה יע"ש ואי"ה לקמן דף י"ב ע"א אבאר באורך דיני וכלל רובא וחזקה וכאן לא אכתוב כי אם פירושא דשמעתין בס"ד:

גמרא אמר קרא ויצא הכהן מן הבית אל פתח הבית והסגיר את הבית דלמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא אלא דאמרינן אוקי אחזקה עכ"ל קשיא לי מנלן מכאן דאוקי מילתא אחזקה דלמא לאחר שיצא מן הבית החזיר פניו וראה שלא חסר הנגע מכמו שהיה בתחלה שוב ראיתי בחדושי הרשב"א ז"ל בשמעתין שהקשה כן יעוין שם בזה:

בתוס' בד"ה ודלמא אדנפיק כו' ואפי' רה"ר ואפי' דבר שאין בו דעת לישאל עכ"ל הוקשה להם דלמא לא אזלינן בתר חזקה והכא טמא הבית דברה"י ספיקו טמא כודאי ומש"ה אדם הנכנס לשם בימי הסגרו טמא הוא ודאי ותירץ דבכל ענין מיירי או אף כשהכניס שם כלים דהוה דבר שאין בו דעת לישאל אפ"ה הם טמאים אף דבר שאין בו דעת לישאל גם ברה"י טהור אלא דמוקמינן הבית אחזקה אלא דקשיא לישנא דאפילו דבר שאין בו דעת לישאל דהא הבית גופא טמא ואם יגע בו אדם טמא הוא והא הבית דבר שאין בו דעת לישאל הוא ואף אם יגע אדם יהא טהור אלא משום חזקה:

ודע דלפי מ"ש בדבור שאחר זה דילפינן מכאן קולא דאף אם נחסר בסוף שבוע ראשון טהור הוא כו' א"כ לא קשיא קושית התוס' דכאן דספק טומאה ברה"י טמא דאדרבה הא מטהרין בסוף שבוע ראשון אם נמצא חסר דלמא מיד כשיצא בתחלה נחסר והשתא עומד בעיניו הוא וליבעי הסגר שני וספק טומאה ברה"י ספיקו טמא אלא דאוקמינן אחזקה. עוד קשיא לי דבאמת כשהיה בסוף שבוע חסר ממה שהיה בתחלה מטהרין הבית והבא שם לאחר מיכן ואמאי ספק טומאה ברה"י ספיקו טמא ולא מהני חזקה דילפינן מסוטה כמ"ש התוס' דף ט' ע"ב ד"ה התם הלכתא גמירי מסוטה ולזה יש לומר דבית דבר שאין בו דעת לישאל הוא וספק טהור וממילא אדם הנכנס לשם טהור אף ברה"י וכדכתיבנא:

בא"ד אבל היכא דאיכא ריעותא כגון סכין שנמצאת פגומה עכ"ל עיין בר"מ ז"ל והנה נראה לפרש דבריהם לרב חסדא דמכשיר מטעם דאוקמינן לסכין אחזקה דמעיקרא וכנראה שכן כוונת המהרש"א ז"ל ומ"ש התוס' לעיל דטעמ' דרב חסדא הוא מטעם ס"ס משום דודאי כ"ע מודים היכ' דאיתחזק איסורא לא מהני ס"ס כשיטת המ"ב שהבאתיו לעיל וגם הט"ז וש"ך מודים לו בסימן ק"י יע"ש אלא דרב חסדא סבר חזקה דהשתא נגד חזקה דמעיקרא כמאן דליתא דמי והוה חדא נגד חדא ומהני ס"ס ורב הונא סובר דהוה תרתי במקום חדא ולא מהני ס"ס נגד חזקת ולרב חסדא לא תקשי ממקוה דאמאי טמא ברה"ר דיליף סוף טומאה ברה"ר מתחלת טומאה ברה"י ומש"ה הוה ודאי כמו שכתב המ"ל בפי"א מהלכות מקוואות והבאתיו לעיל ומ"ה הוקשה להם שמנלן היכא דאיתרע לא אוקמינן אחזקה למיהוי ספק השקול. גם איני יודע מה קשיא ליה למהר"מ מלובלין ז"ל דאימא דקושית התוספות לתירוץ ראשון לעיל ד"ה סכין איתרעי דהתם חסר ואתאי ומש"ה הוה חזק' דהשתא חזקה אלימתא משא"כ הכא ור"ל דהוה חדא נגד חדא וסכין איתרעי בהמה לא איתרעי כיון שאין ריעות' בבהמה כן צ"ל לתירוץ ראשון שם וא"כ הוקשה להם הא חזקה דסכין כמאן דליתא דמי דהא איתרעי והרי פגום לפניך ונימא דחזקה דהשתא הרי פגום לפניך עדיף מחזקה דמעיקרא או עכ"פ שווין ומה בכך דבהמה לא איתרעי ולזה תירצו דמהיכא שמעינן דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא דהרי חסר הנגע והיינו משום דדרך הנגע להתחסר בפ"א כמ"ש בריש נדה ע"ב כמו שאביא דבריהם לקמן וא"כ ה"נ איכא חזקה סכין דמעיקרא וחזקה דבהמה בחייה לא הוה שוה להך חזקה דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי כו' אבל לתי' שני שם דאין ספק מוציא מידי וודאי לא קשה קושיות התוס' דכאן דהתם לא איתרעי חזקה כלל דתלינן בשיבר עצמות או במפרקת אחרונה:

בא"ד ויש לומר דאה"נ איכא ריעותא גדולה כו' ולא מטהרין כל אותן שנכנסו בימי הסגר עכ"ל. וה"ה דאף לקולא ילפינן מהכי דאוקמינן אחזקה אף היכא דאיתרע דמביא קרבן אם נכנס למקדש או דמטהרין הבית אם חסר בסוף שבוע ונימא שהיה כן מוקדם ועמד בעינו הוא דהרי חסר לפניך אלא ע"כ משום דאוקמינן אחזקה קמייתא לקולא ואף היכא דאיכא ריעותא דהרי חסר עתה:

בא"ד ומיהו קשה דהך מלתא דמיא למקוה עס"ה יע"ש. דברי תוספות צריכין ביאור כי וודאי נראה דלא קשיא להו אמאי טמא הבית דלמא אדנפיק ואתי בציר ליה שיעורא ואי דמוקמינן אחזקה הרי חסר לפניך ואי דחזקה דמעיקרא עדיף מחזקה דהשתא או חזקה דהשתא כמאן דליתא דמי מ"מ הא חזקת הבית שהיה מעיקרא טהור וניהוי פלגא ופלגא וברה"ר טהור או אף ברה"י דהבית דבר שאין בו דעת לישאל הוא ואם נאמר חזקה דהשתא איתא אלא דלא עדיף כמו חזקה דמעיקרא איכא חדא במקום תרתי וחדא במקום תרתי לא אמרינן. הא לא קשיא להו משום דחזקת הבית שהיא מעיקרא טהור כבר חלף והלך לו מיד כשראה הכהן הנגע כשני גריסין בקירות הבית וא"כ תו לא הוה אלא חזקה דהשתא וחזקה דמעיקרא עדיף טפי וטמא הבית ואף כי חסר בסוף שבוע מ"מ חזקה דמעיקרא עדיף טפי אלא דקושית התוס' הוא אמאי אדם הנכנס לשם כל ימי הסגר טמא הוא דנימא קודם שיצא הכהן מן הבית נפחת הנגע והיה טהור דאוקי חזקת גברא נגד חזקה דמעיקרא וחזקה דהשתא הוה תרתי במקום חדא כמו במקוה דטמא מהאי טעמא וה"נ כאן ברה"ר ניהוי טהור מה"ט דהוה תרתי במקום חדא אלא דקשיא לי במאי איירי אי ברה"י ספיקו טמא ולו יש אלף חזקות לא מהני ברה"י לטהר מטומאתו ואי ברה"ר מאי איריא דהוה תרתי במקום חדא תיפוק ליה בלא"ה דאוקי חזקה דגברא לחזקה דנגע ומספק טהור ברה"ר אם לא שנאמר דהא ודאי לא קשיא להו דניהווי פלגא ופלגא דע"כ לא מטהרינן ספק טומאה ברה"ר דהלכתא גמירא לה מסוטה אף היכא דליכא חזקה אלא דומיא דסוטה ספק נגע או לא נגע אבל הכא דודאי נגע אלא ספק אי הבית טהור או לאו לא דמי לסוטה ומ"מ הוקשה להם דאכתי הוה לטהר דאוקמיה גברא אחזקה והוה תרתי במקום חדא והוה לטהר מכח חזקה אף דלא דמי לסוטה כמו במקוה והנה כאן הניחו בקושיא ובנדה דף ב' ע"ב ד"ה התם תרתי לריעותא תירצו וי"ל דשאני מקוה דחסר ואתאי משא"כ נגע דרך להתחסר הרבה בב"א וכוונתם מבואר דלעולם חזקה דהשתא ליתא כלל נגד חזק' דמעיקר' במקוה שאני דדרך להתחסר מעט מעט ומש"ה חזקה דהשתא אלימתא משא"כ בשאר מקומות ומש"ה לא הוה חזקת תרתי אלא חזקה להדי חזקה ומסוטה לא גמרינן כה"ג ליטהר כמ"ש לעיל אלא דמ"מ קשיא ליהוי ספק ולא ודאי ואמאי הנכנס למקדש מביא קרבן ולא שורפין תרומה וקדשים כ"א להיות תולין אם לא שנאמר דכה"ג הוה כסוף טומאה ויליף לה מתחלת טומאה ברה"י וכה"ג כתב המ"ל בהלכות מקוואות בפי"א יע"ש והבאתיו לעיל ומיהו אי הוה חזקה דהשתא חזק' הוה מטהרין לי' דהוה תרתי כו' ולכך כ' דלא מטהרין דחזק' דהשתא כמאן דליתא דמי דהתם חסר ואתאי ודע דהתוס' כתבו שם בסוף דבריהם דאם נחסר הנגע אחר כך גזירת הכתוב הוא דטמא עד סוף שבוע ואפשר דקאי למה שכתבו דאם נכנס אדם לשם טמא ע"כ כשלא חסר הנגע דאל"כ הבית ג"כ טהור הוא ונימא דאינו טמא אלא כשרואה שהנגע עמד בעיניו וע"ז כתבו דלא כן הוא דאפילו נחסר הנגע טמא הוא וכל הבא לתוכו עד סוף השבוע ולזה ודאי קשיא אמאי טמא גברא נימא דהעמד גברא אחזקה וקודם שיצא הכהן מן הבית הוה כן ולא ליבעי הסגר ואין טמא כלל האדם וראיתי למהר"מ מלובלין שכתב שם בדברי תוס' ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים ואף שאין דברי התוס' מורין כמו