ראש יוסף על חולין חלק א מח

ספק משא"כ במומר דלא נולד לן כלל הספק ומדרבנן מחמרינן אף לרבנן דר"מ כמו בהאשה רבה ביבמות דלא חולצת ולא מתיבמת דלהחמיר אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה כמו שאני עתיד לבאר לקמן דף י"א אי"ה ומש"ה קשיא ליה שפיר דמ"ש כאן דמכשירין כשנמצאת פגומה דאי הוה ס"ס ומה בכך והא ס"ס הוא מטעם רובא כמ"ש הרשב"א בתשובה סימן ת"א הביאו אחרונים דבריו וכאן דאיכא חזקה נגדו דהא איכא תרתי במקום חדא כו' א"כ סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ולא ליהני ס"ם נגד חזקה וכדעת המ"ב כו' ומשני אפ"ה כיון דמדרבנן הוה דמחמרינן כאן דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי לא מחמרינן ביה ומ"ש התו' מה לי איתילד ריעותא בבהמה או בסכין היינו אי מן התורה הוה ספיקא או מטעם חזקה לחומרא אז אין ראוי להקל בזה הסברא דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי משא"כ אי מ"ה שריא ומדרבנן הוא ודאי יש לחלק:

אלא דמ"מ קשיא לי א"כ בשחיטת מומר איך שרי ע"י בדיקת סכין שמא אירע לו איזה קלקול ששהה או דרס והוא לא יגיד ואי דרוב אין יוצאין קלקולי שחיטה מתחת ידו נימא סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ויש לחלק דלעולם מיעוטא דלא שכיח הוא ומיעוטא דמיעוטא לכ"ע לא חיישינן כמ"ש הרא"ש לקמן י"א גבי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן שהקשה נימא סמוך מיעוטא לחזקה יע"ש וכאן שאני כיון שנסתפק לו אי שהה או דרס שפיר יש לנו לומר כה"ג סמוך מיעוטא לחזקה ואיתרע רובא:

או יאמר לתי' האמצעי שכתבו דעצם ודאי פוגם קשיא להו דמאי פריך לאו לאתויי כה"ג אימא דאה"נ דמרבי כה"ג ובלא שיבר בה עצמות ואי דאמר כל ספק דמשמע דנוטה יותר להתיר מלאיסור היינו דאף דאיכא למימר עצם המפרקת קרוב לודאי שהוא פוגם ואף דרב חסדא פליג נמי כה"ג לקמן הא אכתי לא ידע מזה דאמר והלכתא מכלל דפליג רב חסדא אבל המקשה לא ידע מזה וא"כ מאי קושיא ועוד אימא דמרבי אף שהיה נגיעה בעצם המפרקת ורב חסדא מיירי בנמצא חתך במפרקת ועיין י"ד בסי' י"ח ובאחרונים ולתי' ראשון דעיקר התי' דסכין איתרעי א"כ מאי פריך אח"כ ומ"ש משהה או דרס אבל אי עיקר התי' דהוה ס"ס פריך שפיר וכמ"ש דליכא למימר דמרבי כה"ג ובליכא שיעור שחיטה חוץ לפגימה דא"כ מאי רבותא וכל ספק משמע דנוטה להתיר יותר מאיסורא:

גמרא טבל ועלה ונמצא עליו דבר חוצץ כו' יש לראות כיון דמיעוט המקפיד הוא מדרבנן ולא מן התורה דמן התורה אינו חוצץ אלא רובו ומקפיד עליו א"כ אמאי לא אמרינן בזה ספק דרבנן להקל ואף דאיתחזק איסורא לפי מה דפסק הר"מ ז"ל בפ' עשירי דמקוואות דבטומאה קלה בספק טבל טהור הוא ועיין י"ד בפר"ח סי' ק"י שהוכיח מכאן דבדרבנן אף היכא דאיתחזק איסורא ספק דרבנן להקל וא"כ כאן נמי אמאי לא אמרינן ספק דרבנן להקל ודוחק לומר נמצא עליו דבר חוצץ היינו ברובו ומקפיד דהוה מ"ה דסתמא קתני:

ע"ש גמ' שחט הוושט ואח"כ נמצא גרגרת שמוטה ואין ידוע אם קודם שחיטה זה היה מעשה ואמרו כל ספק בשחיט' פסולה עכ"ל אף דתנא פסולה מ"מ לא הוה וודאי נבילה ועוד נ"ל דאפי' ספיקא דאורייתא ליכא לענ"ד כ"א איסורא מדרבנן כמו שאבאר דודאי אי שמוטת הגרגרת טריפה הוא הא ודאי דאזלינן בתר רובא אלא אפילו אם נאמר דלאו טריפה הוא אלא שאין מועיל שחיטה בסימן השמוט כדעת בה"ג שהביאו התו' לעיל דף ט' ע"א ד"ה כולהו תנינא מ"מ ודאי רוב בהמות אין סימנין שלהם נשמטים בחייהם והוה לן למיזל בתר רובא אלא דאיכא חזקה נגדה דאינו זבוח וסמוך מעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא להחמיר מיהא מדרבנן כמו באשה שאינה חולצת ולא מתיבמת מה"ט וכמ"ש הנ"י והרשב"א ושאר פוסקים שם דבמסקנא אתיא מתני' דאשה רבה קי"ט אף כרבנן דהיכא דאיכא מיעוט' עם חזקה חיישינן להחמיר וכמו שאבאר עוד לקמן ומש"ה ספק הוה מדרבנן ולא מן התורה ובש"ך ופר"ח בסימן כ"ד סעיף י"ז כתבו פסולה פי' ספק נבילה וכתב הש"ך בס"ק כ"ז דפשוט הוא והנה לא ביארו לנו אם הוא מן התורה או מדרבנן כמ"ש. ומ"ש הר"ן בשם רבינו יונה ז"ל דמהא דכל ספק בשחיטה שמעינן דהיכא דנשבר גף העוף כו' היכא דאיסור והיתר תרווייהו שכיחי או לא שכיחי תלינן לחומרא יע"ש ולא פי' אי מ"ה או מדרבנן ובחדושי רשב"א בד"ה כל ספק בשחיטה כתב רבינו ז"ל (הוא רבינו יונה) דמסתבר היכא דנשבר גף העוף ולא ידעינן אי מחיים אי לאחר שחיטה דספיקא דאורייתא הוא וסיים דבתרווייהו שכיחי או לא שכיחי אזלינן לחומרא אם לא שהיתר שכיח טפי מלאיסור אז מכשירינן וכבר נודע לך מחלוקת זה אי דווקא כשהיתר שכיח או אף שניהם שווין הלא המה כתובים באורך בפר"ח סי' כ"ט ובתב"ש סימן הנ"ל ול"א יע"ש ובש"ך ובט"ז סימן נ' והנה מהא דנמצאת הגרגרת שמוטה משמע ודאי משום דספק בשחיטה הוא הא לא"ה הוה תלינן לקולא ושאני שחיטה דאיכא חזקה דבהמה בחיי' כו' ואם נאמר דהיכא דאיסור שכיח יותר מהיתר אסור מ"ה ולא מוקמינן אחזקה א"ש הא דנמצאת הגרגרת שמוטה דשכיח טפי שנשמטה מחיים ממה דנימא דלאחר שחיטה נשמטה כמ"ש הפוסקים סברא זו בנשבר הגף וכדומה ועיין בתב"ש סימן כ"ט שהזכיר סברא זו כמה פעמים יע"ש ומש"ה בשחיטה כיון דאיתרע חזקה זו דאיסור שכיח יותר מן ההיתר תו אית חזקה דבהמה בחיי' בחזקת שאינה זבוח ומש"ה הוה, ודאי פסולה וזה שאמרו כל ספק בשחיטה פסולה הוא דהוה ואף אם נאמר היכא דתרווייהו שכיחי או לא שכיחי הוה ספיקא דאורייתא ולא מוקמינן אחזקה כיון דאיתרע שיש ריעותא שנשבר או נשמט הגף וכדומה ולא אמרינן אוקי אחזקה אלא היכא שאין ריעותא שנים אומרים סירכא היה וב' אומרים לא הי' או שאר טריפות או שהיו מסופקין אם נוטה לגבה או הוה כסדרן דלאו ריעותא הוא דשמא אין כאן ריעותא דכסדרן ליחה בעלמא הוא ועין בסי' ל"ו ושם נאריך בה בעזה"י וא"כ ה"נ בנשמטה הגרגרת אפשר דספק השקול משוי ליה רבינו יונה ומש"ה בשחיטה פסולה ודאי דחזקה דכשרות מחמת רובא איתרע ונשאר חזקה שאין זבוח והוה ודאי משא"כ בשאר טריפות ספיקא הוא דהוה ולא ודאי. והש"ך והפר"ח שכתבו בנשמטה הגרגרת ספיקא הוא דהוה אפשר דהש"ך סובר היכא דאיסור והיתר כי הדדי נינהו מוקמינן אחזקה וכאן משום דסמוך מיעוט לחזקה והו"ל פלגא ופלגא מדרבנן ועל הפר"ח יש להקשות דאיהו פסק דכי הדדי נינהו הוה ספיקא דאורייתא ואפ"ה כתב בסימן כ"ד דנשמטה הוה ספיקא ולא ודאי ואפשר ליישב בענין זה ואין להאריך כאן. אלא שיש לראות ולהתיישב דהא אף אם נימא היכא דאיסור והיתר שכיחי אף דאיכא חזקה מ"ה לחומרא מ"מ הא בכל טריפות מלבד החזקה איכא רובא וצ"ל אף ברובא היכא דאיתרע כמו נמצא הגף שבור וכן באמרתא דהוה שדרך כרעא בתרייתא לא אזלינן בתר רובא ותלינן לחומרא בזה ובי"ד אכתוב בזה

(ע"ב) גמרא והלכתא כוותיה דרב הונא בלא שיבר בה עצמות וכתב רש"י ז"ל שעל ידו הוה מעשה ושאל ר"י בר יקר בעוף ואסר רצונו הא ודאי דפסקינן הלכתא כרב הונא אלא דאיכא למימר דוקא בבהמה שעור מצוי לפגום יותר מן הסימנים אבל עוף שעורו רך מקילינן ע"ז כתב שהורו לו לאיסור' אף בעוף ולשיטתי' יש לו הוכחה גדולה לזה דהא מפרש לקמן דר"ח דמכשיר דוקא בנגע במפרקת ואפ"ה לית הלכתא כוותי' אלא כרב הונא והא ודאי שעור אינו מצוי לפגום יותר מן עצם המפרקת אלמא כהדדי ספיקא ואסור ומיהו אין ראי' דעוף עורו רך ועצם המפרקת מצוי לפגום יותר ואפשר דר"י בר יקר כשטריף לי' בלא נגע בעצם המפרקת ולדינא פסקינן אף בעוף בנגע במפרקת פסולה: בעצם המפרקת איפגם ופירש"י ז"ל לאחר שחיטה שנגע בעצם המפרקת כו' דההיא נגיעה דעצם המפרקת לא פגמה טפי מעור אבל שבירת עצמות ודאי תלינן הנה מדבריו משמע שכתב שנגע משמע דוקא בידע שנגע הא יש ספק אי נגע במפרקת לא ועיין ברשב"א שפי' כן דבריו ומ"ש דההיא נגיעה לא פגמה משמע קצת דוקא נגיעה לא פגמה אבל חתך בעצם מפרקת תלינן ומדכתב אבל שבירת עצמות תלינן משמע דלא תלינן בחתך מפרקת ואין הכרע ועיין בי"ד סי' י"ח יע"ש ושם אבאר בזה בעזה"י: והנה בהא דפריך ואלא במאי איפגם ומאי קושיא והא מסקינן דסכין איתרעי לר"ח הוא העיקר דהוה ס"ס ושאני ממקוה וכמ"ש התוס' לעיל ד"ה סכין ובשלמא לתי' ראשון דעצם פוגם שפיר מקשה אלא להנך תירוצים שכתבו דבאמת אין צורך לזה דעצם ודאי ועיין במהרש"א א"כ מאי מקשה והנה לפי דברי הרשב"א בחדושיו שכתב אימור שמא בעצם המפרקת פי' דתלינן שמא נגע י"ל דעצם ודאי פוגם כו' או יאמר דהכי פריך ואלא במאי איפגם וכיון שכן הוה למיתני יותר בעור ממה שנאמר במיעוט בתרא של סימן או בבשר של המפרקת ולא הוה לן למיתלי לקולא מטעם דסכין איתרעי או מטעם ס"ס דכי אזלינן בתר ס"ס היינו היכא דכי הדדי נינהו וספק השקול ולא כשהאיסור שכיח יותר מן ההיתר וכמ"ש הב"ח בי"ד סינ"ג שכתב הא דמכשירינן בס"ס דוקא כשהאיסור והיתר שווין שכיחי או לא שכיחי אבל כשהאיסור שכיח יותר מן ההיתר לא מהני' ס"ם ולכן אסור בנשבר גף העוף אף דאיכא ס"ס דרגיל הוא שהשוחט שובר אותו והא ודאי דרובא עדיף מס"ס וכיון דרובא היכא דאיסורא שכיח טפי לא אזלינן בתר לובא וכמ"ש לעיל כ"ש בס"ס ואיהו המעין בב"ח יראה דס"ס עדיף מרובא דהא היכא דכי הדדי נינהו כס"ס שרי וברובא אסור ובחדושינו לי"ד