ראש יוסף על חולין חלק א מז

כודאי דיינינן ליה. הן אמת שתו' ע"ב ד"ה ודלמא הניחו בקושי' מהא דנגע ובנדה תירצו דשאני מקוה דחסר ואתאי:

ויש לראות בגיטין דף ל"א ע"ב בהא דחלוקין חביריו עליו דלר"א מעל"ע ולרבנן לעולם הוה ספק והא לר"א במקוה תולין לעולם ברה"י וכאן מעל"ע ואפשר דשאני טומאה דמסוטה ילפינן לה דברה"י תולין לר"ש ואף לעולם תולין משא"כ כאן אין תולין אלא עד מעל"ע ויש לעיין בזה:

ודע דראיתי להט"ז בי"ד ק א ס"ק ו' שהשיג על האגור ורמ"א בדין שוחט שנטל קבלה ושכח ולא דע ה"ש וקשי' ליה ממקוה וג' תירוצים של תו' לא שייכים כאן יע"ש ויש לתמוה אמאי לא קשי' ליה בפשיטות טפי דבההיא דר"ח לא פסקינן כוותי' אלא בששיבר בה עצמות דתולין במצוי טפי הא לא"ה לא ואמאי דוקא לתי' השלישי של תו' דכתבו דאיכא ס"ס נתחדש לו זאת הקושי' דלא פסקינן כוותי' דרב חסדא אלא כששיבר בה עצמות. שוב ראיתי בתב"ש סימן א' ס"ק כ"ג הרגיש בזה קצת יע"ש ולי נראה דודאי ידע הט"ז מזה דשוחט לא דמי לנמצא הסכין פגום דכאן איכא ס"ס שמא ידע ואת"ל שכח שמא לא אירע לו פסול וכמ"ש הט"ז בתי' הג' של התו' ואפי' נימא דבנמצא' פגומה ליכא ס"ס כמ"ש הש"ך בסי' ק"י ס"ק ס"ד דשמ' לא הוליך נגד הפגימה מסתמא הוליך נגד כל הסכין. וספק א' בעצם או במיעוט בתרא לא מתהפך כמ"ש בס"ק י"ג בשם האגור יע"ש אפ"ה אי אפשר להכשיר מטעם זה בשוחט שלא ידע דיני השחיטה דהא במקוה מטמאין רבנן וודאי אף ברה"ר וע"כ דהוה תרתי במקום חדא חזקה דהשתא דהרי חסר לפניך וחזקה דטמא כמ"ש בריש נדה וא"כ בשוחט דהכי נמי איכא תרתי חזקה דהשתא וחזקה דבהמה בחיי' ואין מועיל הס"ס היכא דאיתחזק איסורא וכמ"ש הט"ז בסי' ק"י ס"ק ט"ז שהסכי' למ"ב דכל היכא שהחזקה סותר לא מהני ס"ס יע"ש וכן הסכי' שם הש"ך ומש"ה דינא הוא דלא ליהני כאן הס"ס בהאי שוחט וכתב הט"ז דאי במקוה מטעם חסר ואתאי הוא דהוה חזקה דהשתא חזקה אלימתא ה"נ בהאי שוחט אין דרך לשכוח הכל בפעם אחד אלא מעט מעט ואי דברב חסדא הטעם דאין ספק מוציא מידי ודאי הא כאן אין שייך זה ואח"כ כתב דאי דסמך אגודה על תי' שלישי של תו' דטעמ' דר"ח דמתיר הוא מטעם ס"ס וסובר הט"ז דמאי דכתבו התוס' ספיקי טובא היינו ס"ס ממש וא"כ ע"כ מוכח דמהני ס"ס אף היכא דאיתחזק איסורא ומשם למד האגודה דבריו מדין דרב חסדא דכאן נמי איכא ס"ס לזה הוקש' לו שפיר דאדרב' משם מוכח דלא מהני ס"ס היכא דאיתחזק איסור' דהא אנן לא פסקינן כר"ח אלא בששיבר בה עצמות דאין ספק מוציא מידי ודאי וטבל ועל' שאני דסכין איתרעי בהמה לא אתרעי וכיון שכן ודאי בהאי שוחט לא מהני ס"ס להתיר היכא דאיתחזק איסור' וכמו שהסכימו הט"ז וש"ך בסי' ק"י ומש"ה בתי' הג' הוה דקשי' ליה וכמ"ש ומה שיש עוד לדקדק בדין זה אבאר בי"ד סי' א' בעזה"י עוד יש לי לחקור חקירה אחת וגדולה היא אלי במ"ש הט"ז סי' א' ס"ק ו' דאין להתיר כלים שבישלו בהן בשר מאותו שוחט דאוקמי' אחזקתייהו דרש"י פי' בגיטין ל"א ע"ב כל טהורות שנעשו ע"ג טמאות כל תרומות שנשתמשו טמאות עכ"ל ור"ל דאין להתיר הכלים מטעם ס"ס דבכלים ליכא למימר איתחזק איסורא דהא איכא חזקה דשוחט שפיר יודע מעיקרא וחזקה דכלים ואיכא תרתי להדי תרתי ותו מהני ס"ס דליכא תו חזקת איסור או יאמר דשוחט איתרע הכלים לא איתרעי והא דלא פסקינן כותיה דר"ח כ"א בשיבר עצמות הוא דהוה תרתי במקום חדא משא"כ כשלא שיבר חזקה דהשת' ליתא דודאי בעצם נפגם. ומש"ה. בנאבד הסכין כשירה דהרי שחוטה לפניך ובכלים נמי חזקה לאיסור דאוקי תרתי להדי תרתי ושוחט איתרעי כלים לא איתרעי וע"ז כ' דהא במקוה שנמדד ולמצא חסר פירש"י בגיטין ל"א ע"ב דתרומות טמאות הרי אף דאיכא חזקה לאותן טהרות ואוקי תרתי להדי תרתי ויהיה עכ"פ ספק או טהור ברה"ר דכל ספק טומאה ברה"ר היכא דליכא חזקה לאיסור טהור הוא אלא ע"כ כיון דהאדם והכלים שטבלו באותן מקוואות טמאין ודאי מחמת תרתי במקום חדא א"כ ממילא התרומה שנשתמש באותן כלים טמאין ודאי ובתרייהו גרירי. אבל לי ההדיוט מה דפשיטא ליה לרבינו הגדול ז"ל אל מפקפק בו הרבה והוא כמו שאבאר שהרי הר"מ ז"ל בפרק עשירי ה"ז מהל' מקוואות כתב שני מקוואות א' כשר וא' פסול וטבל באחת מהן ועשה טהרות הרי הן תלויות כו' (והיינו כשטבל מטומאה חמורה יע"ש) והו תוספתא בפ"ב דמקוואות הביאה הר"ש ופירשה וא"כ יש לראות אמאי הן תלויו' ולא שורפין דהא הטמא שטבל במקוה ואינו יודע באיזה מהן או בכשירה או בפסולה הוה ודאי טמא דאוקי אחזקה שהיה טמא, מקודם וחזקת אחרת ליכא נגדה וא"כ אותן טהרות שנגע בהן אח"כ אמאי לא הוה ודאי דבתר טמא גרירן אלא נהי דהטמא בחזקתו הוא אבל אלו כלת דיש להם חזקה דטהרות אוקי חזקה להדי חזקה ומש"ה מידי ספיקא לא נפקא, וה"נ בנדון דידן בכלים נמי. ולפ"ז הא דמקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג טמאות למפרע טמאות היינו אדם וכלים שטבלו באותן מקוואות ולא התרומה דבתרומה איכא חזקה להדי חזקה ותולין מיהא כמה שאמר בתוספתא בירד לטבול ואינו יודע אם בכשירה או בפסולה דתולין ולא ודאי אלמא לא בתר טמא גרירן וה"נ כאן בכלים שנשתמשו בהן מאותו שוחט:

הן אמת דלא ידענא אמאי מיסתם לה סתומי בתוספתא דהרי הן תלויות ולא מפרש דוקא אם נגע בהן ברה"ר הרי הן ספק ולא ברה"י משום דספק טומאה ברה"י הוה ודאי טמא ושורפין עלי' תרומה וקדשים וזה מבואר הוא וא"כ אמאי לא חילקו בכך בין נגע בטהרות ברה"ר ובין נגע ברה"י וכמ"ש. ואפשר דלא דמי לסוטה דהתם מסופקין אם נטמאה האשה או לאו וכאן הדבר שנגע בהן הוא דהו הספק ואפשר דלא דמי לסוטה ומש"ה אף ברה"י ספק הוה ואיך שיהיה מוכח מכאן דאוקמינן אחזקה כה"ג וה"ה בכלים ובי"ד סי א' אבאר בזה בעזה"י וכאן אין להאריך:

ובתוס' בד"ה עד שיאמר ברי לי כו' ואומר ר"ח דהכא מיירי דנמצא בגוף עכ"ל ורצה לומר דבגוף לא הצריכו חפיפה כלל דאי הוה איירי בראש וע"כ בחפף ולא סמוך לטבילה דאי סמוך לטבילה הוה חפיפה לא הוה צריך טבילה אחרת כדאמר רבא התם וא"כ הוה לפרש דמיירי בחפף וטבל אח"כ לא סמוך לחפיפה דאי לא חפף כלל א"כ אף בלא נמצא עליו דבר חוצץ לא עלתה לו טבילה ולכך פיר"ת דאיירי בגוף שא"צ כלל חפיפה אלא דיש להקשות דא"כ מה פריך לרב חסדא מטבל ועלה דהתם העמד טמא על חזקתו והכי איכא חזקה דסכין שהיתה בדוקה מעיקרא. יש לעיין בש"ע קצ"ט ובר"מ פ"ב דמקוואות:

ובד"ה סכין איתרעי בהמה לא איתרעי כו' וי"ל דאיכא למימר חסר ואתאי כו' כלל דברי התו' הוא דמאי דמשני סכין איתרעי בהמה לא איתרעי דמשמע דהאי טעמא לחוד סגי ליה לרב חסדא ומש"ה אמרינן לקמן דלא כרב חסדא דאי לרב חסדא מכדי מתלא תלינן אלמא אף בלא אין ספק מוציא מידי ודאי סבר רב חסדא דכשר ומיהו מהא דאלא במאי איפגם אין ראיה דאדרבה מדמשני אימור בעצם המפרקת איפגם ש"מ דוקא כי נגע בעצם המפרקת דקרוב לוודאי שפוגם יותר מעור והיה כשיבר בה עצמות ולקמן אפרש בזה אבל מהא דאמר מכדי מתלא תלינן ודאי יש ראי' גדולה והוקשה להם א"כ דהדר מטעמא דעצם ודאי פוגם כו' א"כ תיקשי ליה ממקוה דהתם נמי מקוה איתרעי אדם לא איתרעי ותירצו דלא דמי דהתם איכא למימר חסר ואתאי ומש"ה חזקה דהשתא חזקה אלימתא הוא והוה תרתי במקום חדא אבל כאן חזקה דהשתא כמאן דליתא דמי ואוקי חזקה דסכין שהיתה בדוקה מעיקר' וסכין איתרעי בהמ' לא איתרעי דהרי שחיט' לפניך ואיתרע קצת חזק' דאין זבוח ועוד תירצו דלעולם תרתי בעינן סכין איתרעי ואדם לא איתרעי ועצם ודאי פוגם ומש"ה חזק' דהשתא כמאן דלית' דמי משא"כ במקוה דליכא למיתלי במידי והא דאמר מכדי מתלא תלינן היינו דמסתמא תלינן בבתרייתא וכמ"ש התו' בתירוצם ועוד תירצו דכאן איכא ספק ספיקא ובמקוה לא היה ס"ס והתו' בכאן לא הזכירו כ"א ספיקי טובא ועיין בש"ך בי"ד סי' ק"י יע"ש ובריש נדה הזכירו עוד שמא בעצם המפרק' איפגם או שמא במיעוט בתרא או שמא לא שחט נגד הפגימה יע"ש מ"ש בזה:

בא"ד והשתא פריך שפיר כו' ופריך מאי שנא כיון דתרווייהו קרובים ודאי להכשיר עכ"ל עיין במהרש"א ומ"ש מהר"מ מלובלין ז"ל ולי נראה דהכי קאמרי דוודאי לפי תי' האמצעי דעצם ודאי פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי כו' ולא הדר מהא ותרווייהו צריכי עצם ודאי פוגם דלא תיקשי ממקוה וסכין איתרעי בהמה לא איתרעי ולא תקשה מטבל ועלה א"כ מאי פריך לי' מספק שהה ודרס ומ"ש דליכא למיתלי התם במידי אלא אפילו לתי' ראשון דעיקר תירוצא סכין איתרעי מאי קשיא ליה וכי לא ידע דשאני כאן דסכין איתרעי כו' אבל לתי' השלישי דמש"ה מכשיר רב חסדא דהוה ס"ס פריך שפיר דמדאמר כל ספק בשחיטה לאתויי כה"ג ואי לאתויי ספק שהה או דרס והא רוב שוחטין שפיר בלא שהיה דרס' דאל"כ מומר האיך מותר לשחוט ע"י בדיקת סכין דלמא איתרמי ליה דשהה או דרס אלא חזקה על בן דעת שאין קלקולי שחיטה יוצאין מתחת ידו וכמ"ש הרשב"א ושאר אחרונים שם וכאן בשמעתין נמי כתב הרשב"א לאו לאתויי ספק שהה או דרס וקמ"ל אף דרוב מצוין אצל שחיטה אין שוהין ואין דורסין אפ"ה חיישינן עכ"ל. ואני אפרש דר"ל אף דרוב אין שוהין ודורסין אפ"ה כיון דאיכא חזקה דבהמה בחיי' בחזקת שאין זבוח סמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא כיון דנולד