ראש יוסף על חולין חלק א מו

דכשירה אבל באין בה שיעור הכשר שחיטה חוץ לפגימה בנמצא בו פגם פסול לדעת רבו של הרשב"א ואפשר דה"ה בנאבד הסכין כה"ג ומ"ה צריכין לראייה והדרא קושין לדוכתי' דגם ראיות היש"ש אין ראיה דמה שלא הזכיר רב הונא אלא נמצא' פגומה הא נאבד שרי גם לרב הונא איירי ביש שיעור הכשר שחיטה בלא הפגימה ומש"ה כי נאבד שרי מחמת ס"ס כמ"ש לעיל בסמוך אבל כשנמצאת פגומה איכא תרתי חזקה לאיסורא וחדא במקום תרתי לא אמרינן כההיא דמקוה וה"נ כן וס"ס היכא דאיתחזק לא מהני כמ"ש המ"ב כן הוא סברת רב הונא ואוקי חזקה דסכין מעיקרא נגד בהמה בחייה ונשאר חזקה דהשתא דהרי פגום לפניך אבל בליכא שיעור שחיטה בלא פגימה לא מהני אף נאבד הסכין לא מהני דאיכא חזקה להדי' חזקה ומידי ספיקא, לא נפקא וס"ס לא הוה בכאן ומיהו לפי מ"ש לעיל גם בכאן איכא ס"ס שמא נפגם ואת"ל שמא במיעוט בתרא ולא צריך להתהפך דהוה שני ענינים דמתחלה צריך לדון אם היה כלל פגימה ודומה לספק על או נשבר הגף כו':

והנה אנן דפסקינן כר"ח בששיבר בה עצמות ואם לא שיבר ונמצאת פגומה אסור אעפ"י כן לא הוה אלא ספק נבילה וכמ"ש המחבר בש"ע סי' נ"ח ס"כ דכה"ג מכסה בלא ברכה וה"ה למו"ב הוה ספק ולא ודאי יע"ש והש"ך ז"ל שם בס"ק כ"ז הרעיש על הב"ח במ"ש דהוה ודאי נבילה והביא ראי' מטור ריש סי' י"ח דכתב דהוה נבילה והוא ז"ל דחה זה יע"ש ואני אומר איברא דמדברי הר"מ ז"ל בהל' שחיטה פ"א הלכה כ"ד משמע בפי' דכל הנמצאת דסכין פגומה ולא שיבר עצמות דהוה ספק נבילה ולא ודאי יע"ש נוכל לומר דמיירי בנגע בעצם מפרקת מש"ה הוה ספיקא אבל אם ברור לו שלא נגע בעצם המפרקת אפשר דודאי הוה דליכא למיתלי במידי ומיהו ממ"ש הש"ך דאיכא למ"ד דמיקל נראה ללישנא דמסיק ואבע"א כרב הונא דאי כר"ח מכדי מתלא תלינן כו' משמע דר"ח מכשיר א בליכא למיתלי כלל וא"כ אנן דמחמרינן מידי ספיקא לא נפקא ולקמן אבאר מפני מה מיקל לרב חסדא:

הן אמת דמדברי הר"מ ז"ל אין הכרח דהוא ז"ל לשיטתי' אזיל דפסק בפ"ה מהל' תרומות דחביות מכאן ואילך הוה ספק ולא ודאי וכבר הוקשה להכ"מ שם לרבנן דאמרי במקוה דטמא ודאי וה"נ בטבל דהוה תרתי במקום חדא יע"ש ובמ"ל בהל' מקוואות פי"א דמקוואות בד"ה כתבו התו' כתב דרבינו סובר דתירוצא דואבע"א בנד' דף ג' ע"א הו' עיקר דהרי חסר לפניך לאו ריעות' הוא וליכא אלא חדא נגד חדא ומש"ה בטבל ספיקא הוה ובטומא' שאני דהחמירה תורה ולא יליף תחלת טומאה מסוף טומאה והא דטעמא ודאי דילפי' מרה"י דטמא ודאי כן הוא תוכן כוונתו שם וכמו שאבאר עוד לקמן בעזה"י ומש"ה ניחא בטבל דהוה ספק יע"ש ולפ"ז מש"ה כתב ג"כ בפ"א מהל' שחיטה הכ"ד דהוה ספק נבילה ולא ודאי דלא הוה תרתי לריעותא דהרי פגום לפניך ליתא כלל נגד חזקה דמעיקרא שהיה בסכין כמו שאבאר עוד מזה לקמן ומידי ספיקא לא נפקא משא"כ הטור דכתב בסי' י"ח דהר"ז נבילה ומשמע ודאית היינו משום דאיהו פסק כלישנא קמא בנדה דף ג' דהוה תרתי לריעותא או דואבע"א נמי סובר דלרבנן דודאי הוא משום תרתי לריעותא ועיין במ"ל שם באורך ועיין בתו' נדה שם ואין להאריך כאן ומש"ה דהוה נבילה ודאית ובחביות לא ביאר הטור דעתו בסי' של"א והשמיט שם דכמה דינים השמיט שם כמ"ש שם בתחלת הסימן שאין מצוי יע"ש וז"ש בסי' י"ח הר"ז נבילה ואפילו אם נגע בעצם המפרקת חיישינן שמא בעור נפגמה והיינו דוקא כשנגע בעצם כתב חיישינן והוה ספיקא דלרב חסדא מכשיר בהכי. אבל כשלא נגע וודאי הוה מטעם תרתי במקום חדא ואף דבגמרא איכא לישנא דר"ה מכשיר אף בנגע בעצם המפרקת דמתלא תלינן כדאמר ע"ב דאי ר"ח איסור בעצם בתרייתא אפגם אלמא לא לר"ח אף שלא יש לתלות תלינן לא קיי"ל הכי אלא כלישנא דאמר לאכשורי קמייתי והיינו דיש לתלות במידי דהיינו עצם מפרקת ולא כשאין דבר לתלות דהוה תרתי במקום חדא וה"ה ודאי נבילה וס"ס לא הוה כמ"ש הש"ך בסי' ק"י דלא תוכל להתהפך וספק שמא לא שחט נגד הפגימה לאו ספק הוא דמסתמא מוליך כל הסכין ומש"ה הוה ודאי והא דאמר בלישנא בתרא מכדי מתלא תלינן היינו אי אמרינן דהרי פגום לפניך לא הוה ריעותא ואיכא חזקה נגד חזקה וכיון דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי הוה כידוע במה נשחטה אבל אנן דקיימא לן בחביות ובמקוה דוודאי טמאין וודאי טבל כתי' ראשון בנדה וה"נ דכוותי' כן הוא להטור ומש"ה הוא וודאי:

עוד אחת אבאר לך דאף דמשמע דהא דמטמאין ברה"ר וברה"י ודאי משום תרתי לריעותא וחדא במקום תרתי לא אמרינן ומש"ה הוה ודאי דחזקה דהרי חסר מצטרפת עם העמד טמא על חזקה ולתי' הב' שם ואבע"א דרבנן לא ילפי סוף טומאה מתחלת טומאה משמע דהדר בי' ממה דהוה אמר לרבנן הוה תרתי לריעותא אלא דחזקה דהשתא כמאן דליתא דמי וטומאה שאני דעשאה הכתוב כוודאי וסוף שאני מתחלתה ומש"ה בחביות פסק הר"מ ז"ל בפ"ה מהל' תרומות הלכה כ"ד דספיקא הוה וכמ"ש כל זה המ"ל בי"א מפרה והבאתיו לעיל יש לומר דרש"י ג"כ הכי סבירא ליה שהרי בגיטין דף ל"א ע"ב עלה דהמפריש פירות ונאבדו דאמר חלוקין חביריו על ר"א פירש"י ז"ל בד"ה חלוקין אלמא דלעולם חיישינן כו' יע"ש משמע דלא פליגי עליה אלא במה דאמר ר"א מעת לעת ורבנן חיישי לעולם אבל במה דאמר ר"א דהוה ספק לא פליגי רבנן עליה ואינהו נמי ספק משוי להו ולא טבל ואמאי והא איכא חזקה דטב והרי נאבדו לפנינו והוה תרתי במקום חדא כמו במקוה דמה"ט מטמאין ודאי אף ברה"ר מטעם תרתי לריעותא דאל"כ הוה לי' לפרש דחלוקין עליו בתרתי דודאי משוי להו ולעולם הוא ודאי ומגמרא אין ראי' דאמר פשיטא ותי' מ"ד מעת לעת ומה בכך, והא מ"מ חלוקין חביריו עליו דאיהו ספק משוי לי' והם סברי דהוה ודאי דיש לומר דלענין זה דלעולם הוה טבל אשמעינן דפליגי רבנן עליה אבל מפירש"י משמע שפיר כמ"ש והיינו דרש"י לשיטתי' בריש נדה שפי' שם על הא דואבע"א דרבנן טעמייהו דלא ילפי סוף טומאה משמע דהדר בי' משינויא קמא וכמש"כ המ"ל בפי"א דמקואות וכתב על מהר"ם מלובלין שדברי המנהיר לא נהירין ליה ולכאורה יפה עשה שלא נכנסו דברי הרב המנהיר ז"ל באזניו כדמוכח מהא דגיטין וכדכתיבנא אבל כדדייקינן ביה אית לן לומר דודאי לא הדר בתירוצא בתרא ומה דהוה אמר מעיקרא דלרבנן טעמייהו דהוה תרתי לריעותא ודברי רש"י בנדה כפי' מהר"מ מלובלין יע"ש והא דפירש"י בגיטין דחולקין משום דהוה ספק עד עולם ולא פי' דאינו ודאי משוי להו אלא משמע דהם נמי לספק חשבו ותרומה ויחזור ויתרום היינו דע"כ לא אמרינן במקוה דהרי חסר לפניך אלא משום דרגילות הוא להתחסר מעט מעט ולא בפ"א מש"ה אמרינן דהרי חסר לפניך הוה חזקה טובה ומש"ה הוה תרתי במקום חדא משא"כ בפירוש שנאבדו היינו שנגנבו ולא שהרקיבו וכמ"ש הרשב"א בד' שיטות בחדושיו לגיטין יע"ש וא"כ ודאי חזקה דהשתא כמאן דליתא דמי וחזקה דמעיקרא טובה היא ואמרינן עתה הוא דנאבדו ומש"ה הוה ספק ולא ודאי דאוקי חזקה להדי חזקה ובהא פליגי רבנן עלי' דר"א דלר"א מעל"ע הוא דחייש ולא יותר ולרבנן לעולם חיישינן והוה ספק אבל כ"ע מודים דספק:

ומנא אמינ' לה מהא דכתבו התו' ריש נדה ע"ב ד"ה התם תרתי לריעות' שהוקשה להם מהא דאמרי' אוקמי' אחזקה ותירצו דבנגע אף אם נכנס אדם טהור לבית טמא הוא אף דאית ליה חזקת טהרה והרי חסר הנגע לפניך והוה תרתי במקום חדא מ"מ דרך הנגע להתחסר בב"א משא"כ במקוה דאין דרך להתחסר הרבה בפ"א יע"ש הרי כמ"ש דלא אמרינן חזקה דהשתא אלא דומיא דמקוה וה"ה בחביות שנמצא חומץ דרגילות להתחמץ לא בב"א אלא מעט מעט וכדאיתא בריש נדה ע"ב משא"כ בנאבדו הפירות דלא אמרי' כן וכן בשמעתין ד"ה סכין איתרעי כו' כתבו בחד תירוצא דשאני מקוה דחסר ואתאי והיינו נמי דחזקה דהשתא אלימתא הוה הרגילות להתחסר מעט מעט ומש"ה הוה תרתי לריעותא ואף שבכאן כתבו עוד תירוצים אחרים מ"מ בנדה ע"ב ההוא תירוצא עיקר ממה שהוקשה להם מהא דאמרו רבנן אוקמי' אחזקה ועיין בתו' בסוגי' דפתח פתח ובפי' שם ולמ"ש כאן אין ראי' ממקוה:

וראיתי להר"מ ז"ל בהל' מעשר פרק שביעי הלכה ד' שכתב המניח פירות להיות מפריש עליהן מעשרות כו' נאבדו הפירות הר"ז חושש לכל מה שהפריש ואינו מפריש וודאי וכתב הכ"מ על מ"ש רבינו הר"ז חושש כו' ואינו וודאי פשוט הוא עכ"ל והמ"ל תמה, עליו דבחביות פ"ה מהל' תרומה הקשה הכ"מ על הר"מ דאמאי הוה ספק וכאן כתב דפשוט הוא דהוה ספק ולפי דברי המ"ל הא דחביות ודכאן א' הן משום דפסק כאבע"א בריש נדה דלא הוה אלא ספיקא וכמ"ש בפי"א מהל' מקוואות והבאתיו לעיל ואני אומר דיפה עשה הכ"מ דשם בחביות הוקשה לו דדמי ממש למקוה דהחמיץ מעט מעט וכדמסיק בריש נדה מאן תנא חביו' ר"ש היא וכתירוצא קמא שם בריש נדה דמקו' וחביו' הוה תרתי לריעות' משא"כ בפירות שדרך ליאבד מן העולם בב"א או שנגנבו היה ספק דאוקי חדא להדי חדא ובזה הוא שכתב שפשוט דמידי ספיקא לא נפקא כו' ומש"ה ג"כ בשחיטה בנמצא' הסכין פגומ' דלא הוה אלא ספק נבילה כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"א מהל' שחיטה הלכה כ"ד הוה ג"כ מטעם זה דלא היה אלא חדא חזקה להדי חדא ומידי ספיקא לא נפקא וכן לענין כיסוי הדם אף שלא היה בסכין שיעור שחיטה חוץ למקום הפגימה ולא גמר השחיטה רק רוב המשוער, בצמצום ומשהו יותר ונמצאת פגומה דהוה ספק ולא ודאי דאוקי חזקה להדי חזקה ולא