ראש יוסף על חולין חלק א מה

פגומה דהוה חזקה דהשתא דהרי פגומה לפניך וחזקה דבהמה בחיי' והוה תרתי נגד חדא חזקה דסכין שהיתה בדוקה מקודם לכן וחדא במקום תרתי לא אמרינן כדאית' בריש נדה דף ג' ע"א דמקוה שנמדד ונמצא חסר דרבנן מטמאין בין ברה"ר ובין ברה"י וודאי ולא ספק דהוה תרתי במקום חדא וכמו שיתבאר לקמן ומש"ה לא מהני ס"ס כיון דאתחזק איסורא אבל בנאבד הסכין ואין ידוע מה הי' לו אם נפגם אם לאו א"כ אוקי חזקה להדי חזקה והוה ספק השקול ותהני ס"ס להתיר שמא לא נפגם כלל ואת"ל, נפגם שמא בעצם המפרקת ואת"ל בסימן שמא במיעוט בתרא או שמא לא שחט כנגד הפגימה והוה ארבע ספיקות להתיר וחזקה לית כאן נגד הס"ס דמאי אמרת בהמה בחיי' בחזקת שאין זבוח עומדת הא איכא נמי חזקה דסכין שהיתה בדוקה מקודם ולא איתרע כלל והוה ספק השקול וחזקה כמאן דליתא ומהני ס"ס. ולמה ליה להרא"ש לומר דבנאבד מש"ה מותר דהוה מלתא דלא שכיחא או דחזקה דבהמה דאין זבוח איתרע דלמה לי הא הוה ס"ס. ודוחק לומר כיון דאיכא חדא חזקה לאיסורא אף דיש חזקה אחרת נגדו תו לא מהני הס"ס דמאי שנא מאילו לא היה כלל חזקה דאיכא חדא להדי חדא ואישתרי מטעם ס"ס. ומיהו י"ל דאי הוה ספק השקול אי נפגם בעור או לאו יש לנו לאסור לאסור היכא דנאבדה הסכין בלא בדיקה דחזקה דסכין כמאן דליתא דמי' כיון דעשוי לפגום ולקלקל ע"י העור הוה חזקה העשויה להשתנות ולא אזלינן בתרה ועיין בא"ח סי' ק' ס"ק י"א במ"א גבי ציצית יע"ש ובי"ד סי' ר"א ס"ה במקוה שהוחזק להיות מימיו מתמעטין ואין ראי' מהתם דהתם הוחזק ורגילות שהמים תמיד מתמעטין וה"ה בציצית עשוי לפסוק בכל שעה משא"כ בסכין דא"נ הוה ספק השקול אפ"ה איכא חזקה טובה דסכין שהיתה בדוקה מעיקרא. והנה לפי הבנת הש"ך וט"ז שם בסי' ק"י דס"ס מהני אף היכא דאיתחזק איסור ומההיא דשמעתין שהביא המ"ב ראייה דחה שם הש"ך בס"ק ס"ד ואמר דלא חשיב ס"ס דהכל שם אחד הוא. כמ"ש בס"ק י"ג בשם האגור וספיקא דשמא לא נגד הפגימה אין ספק דמסתמא הוליך נגד כל הסכין עכ"ל הנה ביאור דבריו נ"ל דה"ק דבשחט בהמה אחת ליכא ס"ס שמא בעצם ואת"ל בסי' שמא במיעוט בתרא דהוה שפיר ס"ס דספק השני מחמיר יותר מן הא' דשמא בסי' ושם יש מקום להטריף אלא שכתב האגור ומביאו הש"ך שם ס"ק י"ג שלא תוכל להפכו דאיך תאמר שמא במיעוט בתרא ואת"ל בעצם דספק השני מיקל יותר מן הא' יע"ש בהדיא וקאמר דשמא לא שחט נגד הפגימה הוה ס"ס שמא בעצם ואת"ל בסי' שמא במיעוט בתרא וכן להיפך שמא במיעוט בתרא ואת"ל במיעוט קמא שמא א שחט נגד הפגימה או יאמר דהאי ס"ס לחוד שמא במיעוט בתרא ואת"ל במיעוט קמא שמא לא שחט נגד הפגימה די בכך והוה ס"ס ולא צריך להתהפך שמא לא שחט נגד הפגימה ואת"ל שחט נגד הפגימה תו אין לומר שמא במיעוט בתרא דשם אין פוסל שום פגימה מ"מ כאן א"צ להתהפך דמתחלה אתה צריך לדון על גוף המעשה אימת נעשה וא"צ להתהפך וכה"ג ספק על בדריס' או נשבר הגף ואין ידוע אם מחיים שכתב הש"ך דכללו של דבר כל ששתי הספיקות הן בגוף וענין אחד צריך להתהפך משא"כ כשהן בב' ענינים אז א"צ להתהפך וה"נ דכוותי' דמתחלה צריך אתה לדון אם היה פגימה בעת ששחט ואח"כ לדון אם שחט נגד הפגימה וא"צ להתהפך ומש"ה כתב הש"ך דלא חשיב ספק דמסתמא הוליך כל הסכין. ואי קשיא לך אכתי בשחט הרבה בהמות איכא ס"ס שמא בתרי' ואת"ל בקמייתא שמא בעצם המפרקת וכן להיפך בעצם המפרקת או במיעוט בתרא של סי' ראשון דספק הב' מחמיר יותר מן הראשון ולא הוה משם אחד ומש"ה יפה עשה המ"ב שהביא הא דשחט הרבה בהמות ולא משחט אחת ולא קשה שם קושית הש"ך אבל יראה דכה"ג הוה שם א' שמא עצם בתרייתא או עצם קמייתא ומה לי זה אין שום פסול עליו וזה ג"כ אין שום פסול עליו ודוקא מיעוט סי' ששם יש מקום להטריף הוא דהוה מחמיר כו' ולפי זה יש להקשות דנאבד הסכין לאחר שחיטה פשיטא דיש ס"ס וחשוב הוא חדא שמא לא נפגם לה כלל ואת"ל נפגם שמא במיעוט בתרא ואין צריך להתהפך כלל דמתחלה צריך לדון אי הוה פגם כלל ואח"כ אימת נפגם דהוה שני ענינים ודמיא ממש להא דספק על ספק לא על ולספק נשבר הגף ואין ידוע אם מחיים דהוה שני ענינים א' שמא לאחר שחיטה וא' שמא לא ניקבה הריאה וכן בארי וה"נ דכוותי' ובשלמא בנמצאת פגומה ואנו באנו לדון אימת נעשה שפיר אמרינן מאי חזית דמתחיל שמא לאחר שחיטה תתחיל שמא במיעוט בתרא ושוב לא תוכל לומר כלל משא"כ כאן דמתחלה צריך לדון אם נפגם כלל ולא צריך להתפך כלל כה"ג וחזקה ליכא נגדו וא"כ למה ליה להרא"ש טעמא דלא שכיח ועוד מתחלה כשהבין הש"ך דס"ס מהני נגד חזקה והכא לא מהני דלא חשיב ס"ס יע"ש א"כ בנאבד הסכין פשיטא דמהני ס"ס דהוה ס"ס חשוב ולמה לי' שאר טעמי':

והרשב"א בחדושיו הביא דברי הרמב"ן ז"ל דלרב הונא בנאבדה הסכין פסולה דחיישינן שמא בעור נפגמה כו' יע"ש והנה קשה כפי מ"ש דס"ס גמור הוא ואולי הוא ז"ל סובר דרב הונא סובר דעור שכיח טובא שפוגם והוה כמו דברים הרגילים ומש"ה טריפה כי ליתא לסכין דאמרינן קרוב הדבר לודאי שנפגם בעור ולא אמרינן אוקי הסכין אחזקתו וראיה לזה מדכתב הרשב"א ז"ל דלהרמב"ן עור הוה כדברים החוצצים ונתעסק בהן בין חפיפה לטבילה דלא עלתה לו טבילה כלל אף דלא נמצא עליו שום דבר חוצץ אח"כ דאימור במים נפל והוא בנדה דף ס"ו ובי"ד סימן קצ"ט סעיף י"ג הרי דמדמה זה לזה ומש"ה שפיר כתב דלרב הונא כי נאבד הסכין טריפה דעור קרוב לודאי שהוא פוגם ולית ספק כלל. או חדא ספיקא הוה דשמא לא נגד הפגימה שחט ואסור מספק דספיקא לחומרא מ"ה כה"ג:

ומיהו מהא דאמר רב הונא ונמצאת פגומה אין ראי' להתיר בנאבדה י"ל דרב הונא אמר בנמצאת פגומה הוה פסולה ופסולה משמע ודאי נבילה וכמ"ש מהר"מ ז"ל הלכות שחיטה בפ"ג כ"מ שאמרנו פסולה הר"ז נבילה וודאית יעו"ש בהלכה י"ח ומסתמא רב הונא נמי דאמר הר"ז פסולה היינו נבילה וודאית קאמר ואף דאמר חיישי' שמא בעור נפגמה אין זה דיוק ולימא דהוה ספק נבילה אלא יכול להיות שודאי הוא מפני שיש כאן שתי חזקות חדא דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאין זבוח עומדת וחדא דסכין דהשתא דהרי פגום לפניך והוה תרתי נגד חדא חזקה דסכין דמעיקרא וחדא במקום תרתי לא אמרינן כההיא דמקוה שנמדד ונמצא חסר דהלכה כרבנן דמאמאין ודאי כדמסיק שם בנדה דף ג' ע"א יע"ש משא"כ בנאבדה הסכין דלא הוה ודאי נבילה דמידי ספיקא לא נפקא דהוה חדא נגד חדא ומש"ה אמר מילתי' בנמצאת פגומה דהוה ודאי כמ"ש:

וכל זה לא נ"מ לדידן לדינא דהא פסקינן כרב חסדא בששיבר בה עצמות דתלינן בעצם נפגם וכ"ש בנאבדה הסכין דכשירה דלו יהא ודאי דעצם פוגם מ"מ הוה לי' כנאבדה בלא בדיקה ושמא בסי' או בעור נפגם אלא ש"מ לדידן בנאבדה הסכין כשירה וכן הוא בחדושי הרשב"א בתר דכתב כללא דנקטינן מהאי שמעתין כתב שם בד"ה ומיהו אם שיבר בה עצמות וז"ל ונאבדה הסכין כשירה ק"ו מנמצאת פגומה ושיבר בה עצמות הרי כמ"ש דלדידן גם הרמב"ן מודה דהיכא דנאבד הסכין כשירה בלא בדיקה ודוקא לרב הונא הוא דאמר הכי דס"ל דאם דנאבד פסולה ודייק לה מדאמר רב הונא בשמעתין בהמה בחי' בחזקת איסור עד שיודע לך במה נשחטה משמע עד שיודע בבירור וכל זמן שלא נודע לנו במה נשחטה אסורה אבל לרב חסדא אינו כן ובנאבד שרי וטעמא דהא מלתא כבר כתבנו לעיל גם טעם מחלוקת רב הונא ורב חסדא מבואר הוא ממה שכתבנו ובהכי נמי מה דפריך לרב חסדא מאי טעמא ומשני עצם ודאי פוגם ואין ספק מוציא מידי ודאי ואכתי הקשה אף בנאבד אמאי כשירה דהא בהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת וכרב הונא ומכ"ש בנמצא פגום אלא דזה לאו קושי' הוא דבנאבד אמרינן ס"ס או דלא שכיח כלל כמ"ש הרא"ש ז"ל ודוקא לרב הונא דהוא מרי' דשמעתין דלעיל דאמר כל זמן שלא נודע הרי היא בחזקת איסור כו' ולא לרב חסדא דאינו כן כו' וכמה שכתבנו:

וראיתי להים של שלמה בפרקין סימן י"ח שכתב וזה לשונו ואם נאבד הסכין כשר ואיני יודע על מה נתחבטו המחברים להביא ראי' על זה דכשר דהא רב הונא דטריף דוקא כשנמצאת פגומה כו' עכ"ל ולא ידענא דהוה ליה לאקשויי ביותר על מי שנתחבט בדבר זה להתיר הא פסקינן הלכתא כר"ח בששיבר בה עצמות וכמ"ש בנאבד הסכין וכמ"ש הרשב"א בחדושיו ד"ה ומיהו והבאתיו לעיל יע"ש אלא דאין זה ראי' דאיכא למימר דהא דפסקינן הלכתא כר"ח בסכין ארוך דווקא דאיכא ספיקי טובא שמא ל"ש נגד הפגימה או שמא במיעוט בתרא ויוכל גם כן להתהפך כמ"ש לעיל אבל היכא שאין בסכין אלא כמלא צוואר וליכא אלא חדא ספיקא שמא בעצם או במיעוט בתרא ולא תוכל להתהפך כמ"ש האגור והביאו הש"ך בסי' ק"י בס"ק י"ג בכללי הס"ס יע"ש אסור בנאבד וכן דעת רבו של הרשב"א ז"ל הביאו הרשב"א שם בחדושיו בד"ה ומיהו אם שיבר בה עצמות וז"ל כתב רבינו ז"ל דהיכא שיש הכשר שחיטה חוץ לפגימה הוא דאמרינן הכי יע"ש והיינו כמ"ש דסכין איתרעי בהמה לא איתרעי ואיכא ספיקי טובא שמא במיעוט בתרא או שלא נגד הסימנין והיינו שמא בעצם או במיעוט בתרא וכן להיפך שמא במיעוט בתרא או שמא לא נגד הפגימה או כמ"ש לעיל דהוה ב' ענינים וא"צ להתהפך ואיך שיהיה נוכל לומר דוקא דהא דפסקינן בששיבר עצמות דכשירה לדידן ביש הכשר שחיטה חוץ לפגימה וה"ה וכ"ש בנאבד כה"ג