ראש יוסף על חולין חלק א ד

בחדושינו בפתיחה בחלק א' יש ליישב קושית מהרש"א בענין אחר והוא דאביי דפריך ריש אמורה ה' ע"ב והרי ממיר לשיטתיה פריך דאמר כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבוד מהני דאי לא אמאי לקי וא"כ בצבור דלא מהני דאין עושין תמורה לא לקי ומש"ה אמר ריש תמורה ה"מ לאו דשוה בכל אבל תמורה לא דאין נוהג בציבור וכמ"ש יע"ש משא"כ לרבא דאמר לא מהני והאי דלקי משום דעבר אמימרא דרחמנא א"כ גם בציבור לקי לא קשיא כלל והרי ממיר דניתק ולקי דטעמא רבה אית ביה דכיון שאין העשה מנתק ללאו במקצתו דהיינו ציבור שוב אין מנתק ביחיד וכעין מה שכתב הר"מ בח"א מה' תמורה יע"ש וא"כ הוקשה להם שפיר לרבא ובפרט דהלכתא כותיה לחד דעה ועיין פרק י"ג מה' שאלה ושכירות ובמ"מ יע"ש אמאי לא לקי שמונים. ועיין לחם משנה ריש הלכות תמור' וברכ' זבח ריש מסכת תמורה יע"ש ואין להקשות דאף לאביי מ"מ לא הוה ניתק דהלאו שייך איסורי' גבי ציבור והעשה לא שייכה שכלל בציבור ונימא כטעם הר"מ ז"ל בריש פ"א דתמורה דעשה דקיל לא דחיא ללאו השוה בכל י"ל דמ"מ העש' מנתק ליחיד והלאו בציבור אין לוקין דלא מהני מעשיו ונאמר כטעם השני שכתבנו בכללים פה בח"ש ועיין ריש הלכות חמץ ומצה במשנה למלך ועיין בכללים כאן ובחדושינו לחלק א' בפתיחה יע"ש: ובד"ה טוב מזה ומזה כו' דלא מייתי בגמרא האי קרא עכ"ל אפשר דכוונת רש"י דר"מ לאו מדסמיך לקרא דאת אשר תדור דייק דטוב מזה ומזה אלא ר"מ דייק דאי קרא כפשטי' איירי פשיט' ומאי למימר' דטוב אשר לא תדור משתדור ולא תשלם אלא ע"כ קרא ה"ק טוב אשר לא תדור כלל כי משתדור שמא ולא תשלם אלא דקשיא ליה לרש"י ז"ל דלא הוה למסתם דבריו כ"כ בקרא לכך כתב דסמך עצמו אמ"ש מקודם את אשר תדור שלם וע"ז אמר טוב אשר לא תדור כו' ור' יהודא דאמר דווקא מאשר תדור ולא תשלם והיא טוב אין להקשות פשיטא וקרא למאי אתי די"ל דהיא גופא אשמעינן דווקא משתדור ולא תשלם הא משתדור ותשלם לא שזה טוב יותר דלא תימא וכי תחדל לנדור אף במשלם מיירי קמ"ל ועיין בחדושי הריטב"א ז"ל מ"ש כאן

(ע"ב) גמרא אנא שחיטתן כשירה קשיא לי דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי עכ"ל אבל הא לא קשיא ליה דאי הכל דיעבד אמאי לא תני נשים במתני' לשיטת הלכות א"י דכבר כתבנו לעיל דגם הלכות א"י מודה, דהא דתנן בתמורה א' אנשים וא' נשים משום דכל שהפרשה בלשון זכר נאמרה ואותו חכם שכתב הלכו' א"י לאו מדלא תני נשים במתני' הוכיח סברתו אלא מפסחים דאמר הימנוהו בדרבנן:

וברש"י בד"ה דאי דיעבד תרתי דיעבד למה לי' כו' שחיטת הכל כשירה א"נ ליתני הכל שוחטין לחודי' כו' ולא מפרש עכ"ל הוקשה לו מאי קושיא תרתי דיעבד למה, לי הא איצטריך ושחיטתן כשירה דלא נימא מה דמרבינן מהכל לכתחלה הוה כיון דאיכא הכל לכתחלה לזה כתב דליתני שחיטת הכל כשרה ואי דלאו לשון תנאים הוא זה כמ"ש רש"י לעיל דמשום זה לא הוה למיתני תרתי דיעבד דפשיטא דזה יותר לאו לשון תנאים הוא ועוד ליתני הכל שוחטין לחודיה ואי דלא לייתי למיטעי והא בערכין לא מפר' כו' ועיין במהרש"א אבל דברי מהר"מ מלובלין אינני מבין דלא מתרץ במה שכתב רש"י דליתני שחיטת הכל כשיר' יע"ש. ומ"ש רש"י דאשמעינן דלוקין על לאו שאין בו מעשה התם בתמורה מפרש דבדיבורו עביד מעשה והיא גופא אשמעינן וה"ה דה"מ לומר דאשמעינן אף דהוה לאו הניתק לעשה אפ"ה לוקין כדמסיק בתמורה דלא אתא חד, עשה ועקר תרי לאוין:

גמרא כיצד הוא עושה מביא סכין ארוכה דווקא סכין ארוכה דבסכין קצרה א"א שלא ליגע בבשר בסוף גמר שחיטה מחמת שהסכין קצרה ואסור לטמאות מדרבנן חולין שנעט"ק מדרבנן ולכך אמר אביא סכין ארוכ' ומיהו זאת יוצדק לפי מ"ש התו' בד"ה ובמוקדשין בתירוצם שנית דלענין טומאה אמרינן מפרכסת אינה כחיה אבל לפי מ"ש בתירוץ ראשון דחיישינן שמא יגע אחר פרכוס א"כ בחולין שנעט"ק אף בסכין קצרה יכול לשחוט דאף אם יגע בבשר בעודה מפרכסת לית לן בה ולשמא ישהה אחר פרכוס הוה גזיר' לגזירה ומיהו י"ל כל מה דאפשר לתקן מתקנינן דשמא מיד בסוף שחיטה תמות הבהמה ויגע בה בסכין קצרה ומ"ה דווקא סכין ארוכה:

ע"ש חוץ מחש"ו דאפילו בחולין גרידי דיעבד נמי לא שמא ישהו עכ"ל כתוב רש"י גרידי שלא קיבל עליו טהרה כהן ר"ל שלא קבל עליו הכהן שיאכל חולין בטהרה כמו קדשים דכהנים הוא דאכלי חולין בטהרה משום שאוכלין תמיד בשר קדשים חטאות ואשמות, ומ"מ נראה דלאו דוקא הוא דגם ישראל אוכל חולין בטהרה שאוכל שלמים וכיוצא בזה ומ"ש עוד שמא ישהו כלומר שמא שהו הוצרך לכתוב כן דבדיעבד לא שייך לשון שמא ישהו וכתב דעל מתני' לא ל דאשמעינן דאין מוסרין חולין כו' ומיהו וודאי דחש"ו דיעבד נמי לא דאדיעבד קיימינן ומסיפא נמי דבאחרים רואין דיעבד ובלא, אחרי' דיעבד, נמי לא ומ"ש חוץ מחש"ו דאפי' בחולין גרידי שמא ישהו האמת הוא אומר דלאו בני דעה הם ובודאי אף בחולין גרידי אסורים דיעבד דמועדין לקלקל אבל ממתני' לא מוכח דאיכא למימר דחוץ מחש"ו אשחיטתן כשירה לחוד קאי ולא אהכל שוחטין דרישא וכמו שאבאר לקמן לאביי דחוץ לא קאי כ"א אדיעבד וא"כ מש"ה פסולין בקדשים דבעינן כוונה לשחיטה ומתעסק פסול עיין. דף י"ג לקמן והני לאו בני כוונה ה וכדמסיק נמי לקמן י"ב ע"ב מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה וא מסיפא דכולן ששחטו ואחרים רואין שחיטתן כשירה מיירי נמי בקדשים ונאמר דאחרים רואין אותן שמזהירין לו שישחוט לשם קדשים ומש"ה כשר ולפי מ"ש התוס' בדף י"ב בד"ה מאן תנא א"ש יעוין שם אבל אם נאמר דאחרים היינו נמי עע"ג קשה ומיהו ז"א דהא דייק לקמן מאן תנא דלא בעינן כוונה לשחיטה. ושם אבאר בעזה"י ועיין מ"ש בתוספות בד"ה אילימא אחש"ו יע"ש:

שם גמרא אילימא אחש"ו עלה קאי כו' הא אמרת לכתחלה נמי שחיט כו' דליתי' קמן דנישייליה עכ"ל פירש"י עלה קאי מינייהו קסליק מאי וכולן ויהיה פירושו בניחותא עלה קאי ומאי וכולן אבל לפי' התוספות בד"ה אילימא אחש"ו עלה קאי בלשון תימא ר"ל איך, ס"ד דעלה לחודיה קאי ואם שחטו מיבעי ליה והא דפריך הא אמרת שחיט לכתחלה ולא פריך למה לי כלל אחרים רואין אותן ומיהו באמת דמסיק דליתיה קמן דנישייליה ולכך צריך אחרים הרואין אותן א"כ מצי קאי נמי וכולן אחולין שנעט"ק ואי אין אחרים רואין אותן אסור לאכול, מספק דשמא נגע בבשר ואסור לאכול חולין טמאים שנעט"ק מדרבנן ועין לקמן ל"ה בהא דשלישי נאכל בנזיד הדמע יע"ש ואה"נ דאף לכתחלה שרי בחולין עט"ק ונקיט ששחטו משום חש"ו וצ"ל דעדיפא מיניה פריך הא אמרת שחט לכתחלה אף בלא אחרים רואין אותו ועיין מ"ש לקמן דף ג' הא אמרת כשישראל עע"ג שחיט לכתחלה יע"ש וספק טומאה ברה"י כוודאי הוא ובחדושינו לפסחי' בספק משקין ליטמא אבאר שם. והא דפריך בברי לי סגי ר"ל למה לי אחרים רואין בברי לי דקיל טפי נמי סגי. והקשה הריטב"א ז"ל בחדושיו דאם כן מה משני דליתיה קמן דנישייליה הא מכל שכן שמעינן לה דאי בברי סגי כל שכן באחרים רואין יע"ש ולי נראה דאשמעינן תנא דפעמים אין כשר אלא באחרים. רואין ולא בע"א וכגון דליתי' קמן ואשמעינן עזרה רשות היחיד הוה או אף דרשות הרבים הוה רובי פעמים לא יכול ליזהר מליגע כמו שכתבו התוספות בד"ה דליתיה קמן יע"ש ולפ"ז ה"ה בחולין עט"ק אסור בליתי' קמן דספק דרבנן דוקא בספק השקול מותר לא בע"א ולפי מ"ש התו' עוד דמיירי בבמה ור"ל ברה"י א"כ קשה מאי קמ"ל וכולן פשיטא דכשר באחרים רואין אותן וי"ל דאי לאו וכולן ה"א לכתחלה לא ישחוט שמא אתי לאימשוכי בפנים ודיעבד כשר בלא שום דבר קמ"ל דבעינן ברי לי או אחרים בליתיה קמן דחיישינן שמא יגע בבשר או דאשמועינן מפרכסת אינה כחיה לכל דבריה ועיין:

גמ' והא מהכא נפקא מהתם נפקא קשיא לי אי מהתם ה"א טעמ' דלמא אתי לאימשוכי בפנים ולכך לכתחל' לא ישחוט והיכא דלא שייך דלמא אתי לאימשוכי כמו בבמת יחיד או בשחיטת פרה שהיא חוץ למקדש אף לכתחלה שרי דלא חיישינן שמא יגע ומכ"ש לפי מ"ש התוספות דחיישינן שמא יגע אחר פרכוס דחששא רחוקה היא ולכך אשמועינן הכא דלכתחלה לא ישחוט שמא יגע בבשר ואם שחט צריך לומר ברי לי ואי ליתי' קמן צריך אחרים רואין ואף אם נדחוק לומר דמקשה למה לי הכא והתם ליתני הכא לחוד או התם מ"מ לקמן קשה דאמר כולהו כרבה בר עולא לא אמרי התם עיקר והכא לא צריך והא טובא אשמעינן וכמ"ש ולתי' ראשון שכתבו התו' בד"ה שמא יגע דטמא מיזהר זהיר א"ש ולתי' שני דחיישינן דלמא אתי לאימשוכי אלא דנקיט שמא יגע משום סיפא דאם שחט צריך שיאמר ברי לי וליתי' קמן קשה ובתוספות לקמן דף ג' אבאר, עוד בזה ועיין מ"ש בד"ה שמא יגע בבשר ובתוספות בד"ה שמא יגע בבשר דאפילו טהור גמור לבן זומא כו' ואסור לשחוט בסכין דלמא אתי לאימשוכי כו' אבל טמא מיזהר זהיר עכ"ל מ"ש דאסור לשחוט בסכין ארוכה לבן זומא איבעיא דלא איפשטא הוא ביומא ל"א ע"א אלא דהתו' כתבו שם בע"א בד"ה או דלמא שבריש חולין אמר שמא יגע בבשר אף לאחר פרכוס ולא אמר דלמא אתי לאימשוכי ואף דכאן, מספקא ליה היינו משום דטהור הוא אבל בטמא דאית ביה כרת ודאי גזרינן וי"ל דהיא הנותנת דמיזהר זהיר. ודע דיש להקשות כיון דטמא מיזהר זהיר ולא חיישינן דדלמא אתי לאימשוכי בפנים