ראש יוסף על חולין חלק א לח

בע"א דהני שכיחן למצוא אצל בר חבו וכן ציצית אצל התגר וברכת חתנים ימצאו כמה אנשים שיודעים ברכת חתנים ועיין ברא"ש כאן מ"ש מזה יע"ש:

ואלו הן הלכות שחיטה שהיה דרסה חלדה הגרמה ועיקור אף דהגרמה מינכר הוא מ"מ חיישינן דלמא פעם לא יהיה בית השחיטה לפנינו ואתי למיכל משחיטתו ולכך אסור לאכול משחיטתו:

ומעין דשהי ודריס ולא ידע עכ"ל הטורי זהב בסי' ט"ז ס"ק י"ג כתב דאחר שחיטת הולד ידע דלא גמיר מותר לשחוט האם אחריו דרוב מעשיו מקולקלים כמו בחש"ו והא דאמר זמנין קאי על ולא ידע עכ"ל ולא ידענא היאך יאמר זאת שהרי הר"מ ז"ל בפ"ד מה"ש הלכה א' כתב ישראל שאינו יודע ה"ש אסור לאכול משחיטתו והר"ז קרובה לספק נבילה וכתב הכ"מ דכתב קרוב לספק נבילה דלא נולד בה שום דבר ושחיט כמ"פ שפיר אלא דחיישינן שמא פ"א ישהה ולא ידע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו ומפני כך כתב קרוב לספק נבילה עכ"ל הנך רואה להר"מ ז"ל אין דומה שחיטת ידע דלא גמיר לחש"ו דהתם ודאי נבילה ולוקה ארבעי' האוכלו כמו שאמר בכיסוי הדם דף פ"ח ע"א מחייב היה ר"מ על שחיטתן משום נבילה ומש"ה מותר לשחוט אחריהם האם או הבת ובידע דלא גמיר אפי' ספק נבילה לא הוה אלא קרוב לספק נבלה ואף אם נאמר דהר"מ שכתב קרוב לספק נבילה מיירי בשחט כמה פעמים שפיר וכפשט דברי הכ"מ שם ומ"ש בהלכה ב' אפילו שחט הרבה פעמים שפיר ברישא נמי מיירי בהכי והט"ז מיירי בלא ראינו ששחט כמה פעמים שפיר הא ליתא דא"כ מה הוקשה לו מלישנא הגמרא דאמר זימנין דשהי ודריס והא הכי מיירי ששחט ב' וג' פעמים שפיר כדמסיק בסמוך ושייך שפיר זימנין דלאו ודאי נבילה אלא קרוב לספק נבילה. גם מ"ש הט"ז דזימנין קאי על לא ידע המוזכר בגמרא ואינו יודע דמ"מ איך שייך לשון זימנין פשיטא כיון שאין יודע ה"ש תמיד אינו יודע אם אסור לעשות כן וכפירש"י והכ"מ בפ"ד מה"ש דאינו יודע אם אסור לעשות כן ועל זה לא שייך זימנין ולמ"ש הרשב"א בחדושיו דלא ידע ר"ל אף אם שואלין אותו אח"כ ומשיב ששחט כהוגן אמרינן מלתא דלא רמיא עלה דאינש לאו אדעתיה וכמו שאבאר לקמן א"ש לשון זימנין דלא ידע כו' ר"ל דלאו אדעתיה ומ"מ לפירוש רש"י אי אפשר לפרש כן ובי"ד סי' פ"ז אכתוב מזה בעזה"י יע"ש:

וברש"י ד"ה ולא ידע אינו יודע שאסור לעשות כן ומאכילה לנו כ' הרשב"א מלשון זה משמע דאם שואלין אותו ואמר ברי לי שלא דרסתי כו' שמותר וכן אמרו בשם הצרפתים ז"ל ואינו מחוור דכל מלתא דלא רמיא עלה דאינש לאו אדעתיה יע"ש:

ובתו' ד"ה כולהו תנינא כו' אפי' עוף כו' עכ"ל עיין במהר"מ מלובלין דהא דקושיא מפרק כיסוי הדם ולא ממתני' דפרק ב' דהתם איירי בנשמטה הגרגרת באמצע ר"ל דאפשר לפרש כן אבל אפשר לפרש ג"כ שנעקר ממקום חבורו בלחי דלר"ע טריפה היינו שאין שחיטה מועלת בו ואפילו הכי לא היה אלא טריפה כמו חלדה דקתני התם או שהוליד תחת השני ואפ"ה פליג ר"ע ואמר דטריפה הוא ה"ה בעיקור מצינו לומר דפליגי לר"ע כ"ז שלא שחטה כשירה וכי שחטה אח"כ הוה טריפה ולבסוף הודה לר' ישבב דהוה נבילה אלא דא"כ לא הוה פריך שם בדף ל"ב ממתני' דאלו טריפות דהתם בפסוקת הגרגרת באמצע איירי ושחטה ומש"ה לא הוה אלא טריפה משא"כ עיקור דמתני' דר' ישבב ור"ע מיירי שנעקר ממקום חיבורו בלחי ואפשר דפריך דכ"ש הוא דאם נפסק באמצע דהוה טריפה אפ"ה לא היה נבילה לאחר שחיטה כ"ש שנעקר ממקום חיבורו בלחי דלא הוה טריפה כ"ש דלא הוה נבילה לאחר שחיטה. ושם במקומו אבאר ומ"ש מהר"מ מלובלין דמהאי ברייתא דמייתי לקמן דף י' ע"ב בעוף מיירי כו' הך ברייתא מביאו ג"כ לקמן דף כ"ח ע"א וקאמר שם דבעוף מיירי והא דמוכרח שם לפרש דאיירי בנשמט ממקום חיבורו בלחי וכפי' ה"ג משום דאילו לפירש"י ז"ל פשיטא ומאי קמ"ל אם שחט הוושט ואח"כ נשמט הגרגרת דכשר והוא כבר נגמר השחיטה בעוף בסימן א' וה"ה נמי להיפך דנשמט הגרגרת ואח"כ שחט הוושט דטריפה דכל טריפות שמנו חז"ל בבהמה כנגדן בעוף דטריפה אלא מיירי בנשמט מלחי וקמ"ל אף דלא מטרפא בכך אפ"ה אם נשמטה הגרגרת ואח"כ שחט הוושט אף דעוף די בסימן א' אפ"ה פסולה דהכי אגמרי' רחמנא למשה בשעת שחיטה צריך שיהיו ב' סימנים חיבורי בלחי. ולפרש"י בהא דשחט הוושט ונשחטה הגרגרת דכשירה אפשר דאשמעינן דאין עיקור בסימן שני פוסל בעוף או במיעוט בתרא בסימן ראשון ואפשר דאף בעיקור דסכין פגומה לא מיפסל ועין בי"ד סי' כ"ד ובפר"ח ס"ק ל"א ועין בסי' כ"ג ס"ק ט"ו ועיין בפר"ח בסי' כ"ד בס"ק ל"ב דגם לבה"ג הות טריפה אלא שאם שחט אח"כ הוה ג"כ נבילה. ואיני יודע דקושית התו' דלא שייך להזכיר כאן דין דעיקור לענין טבח שאין יודע ה"ש דנעקר הסי' ממקום חבורו הוה טריפה בלא"ה ואף שיודע דבסי' שמוט אסור מ"מ אסור מטעם טריפה וא"כ הוה לומר כל שאין יודע הלכות טריפות ואי יודע שהסימן השמוט טריפה אף שאין יודע שהסימן השמוט נבילה מותר לאכול משחיטתו ואהא כתבו דטריפה לא הוה אלא דלא שייך ביה הלכות שחיטה לחוד ובי"ד סי' כ"ד אבאר מזה באורך מה שיש לעיין בזה יעוין שם:

גמ' במתניתא תנא נבילה ומטמא במשא כן פסק הר"מ ז"ל בהלכות שחיטה פ"א הי"ב דהוה נבילה ודאית וכמ"ש הכ"מ שם דמסתבר טעמי' דכל שלא בדק בסימנים מוקמינן לה אחזקה קמייתא וממילא הוה נבילה ויש לראות ולשים לב במה שפעם אמרו ז"ל דהוה נבילה וודאית כמו הכא דמוקמינן אחזקה ואלו בספק בשחיטה פסק הר"מ ז"ל בפ"ג מהל' שחיטה הלכה י"ח דהוה ספק נבילה וה"ה אם נמצא הסכין פגום הוה ספק נבילה כמ"ש בפ"א מהל' אלו הלכה כ"ד דאם בדק הסכין ונמצאת פגומ' הר"ז ספק נבילה ועיין בכ"מ שם. ואמאי לא אמרינן בכל הני דהוה נבילה ודאית דאוקמינן אחזקה קמייתא והנה גם בנאבד הסכין פסקו הטור בסי' י"ח והש"ע והר"מ בפ"א הלכה כ"ד וכ"ה דכשר ואמאי לא נימא דהוה ספק נבילה דנהי דסכין אית ליה חזקת כשרות שנבדק מקודם הא אית חזקה לבהמה דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאינו זבוח ולכל הפחות הוה ספק נבילה ובזה יש לנו לומר דחזקת הסכין לא איתרע כלל וחזקת הבהמה איתרע שהרי שחוטה לפניך ומ"ה מכשירין בנאבד הסכין ובנמצא הסכין פגום אית לן לומר דלא הוה אלא ספק נבילה משום דהסכין היה לו חזקה דמעיקרא שהיה בדוק והשתא הוא דאיתרע וחזקה דמעיקרא טובה יותר מחזקה דהשתא כמו בכל מקום דאזלינן בתריה ר"ל בתר חזקה דמעיקרא ולא בתר חזקה דהשתא וכמו שאבאר לקמן באורך דף י"א גבי מנא הא מלתא יע"ש ואף דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאין זבוח עומדת והוה תרתי במקום חדא חזקה דבהמה וחזקה דסכין והשתא י"ל דחזקה דבהמה נמי איתרע ודמיא חזקה דבהמה לחזקה דסכין והוה ספק וכדכתיבנא אלא דבספק שהה או דרס אמאי לא אמרינן דאוקמי' אחזקה קמייתא והוה ודאי נבילה כיון דליכא אחרת כנגדה ואי משום דאיתרע קצת דהרי שחוטה לפניך מה בכך ודומה ללא בדק בסימנים דהוה ודאי נבילה ודוחק לחלק דהתם לא ידעינן אי נשחטו הסימנים רובן מ"מ מה בכך. והנה ודאי רוב מצוין אצל שחיטה מומחין הן ואין קלקולי שחיטה יוצאין מתחת ידם ומש"ה מצא גדיין ותרנגולי' שחוטין כשירין הם ולא חיישינן שמא אירע בהם פסול שהי' או דרסה דחזקה על בן דעת שלא יארע לו פסול בשחיטה ומש"ה מוסרין למומר לתאבון סכין בדוק לשחוט ולא חיישינן שמא יארע לו באונס פסול ולא יגיד דחזקה על בן דעת שאין קלקולי שחיטה יוצאין מתחת ידו וכמ"ש הרשב"א והר"ן ושאר פוסקים ומש"ה באירע לו ספק בשחיטה ספק שהה או דרס הוה ספיקא דרוב שוחטין כהוגן ומיעוטא הוא דהוה וסמוך מיעוטא לחזקה דבהמה בחיי' והוה ליה פלגא ופלגא לרבנן דר"מ ועיין בפרק כיסוי הדם דף פ"ח ובתו' שם ומש"ה הוה ספק נבילה ולא ודאי ואי קשיא בישראל מומר אמאי שרי שמא יארע לו פסול שהיה באונס ולא יגיד ואי דרוב אין קלקולי שחיטה יוצא מתחת ידו מ"מ סמוך מיעוט לחזקה י"ל דהתם כל שלא נודע הספק אין לנו להחזיק לספק הזה ולא נצטרך לומר דהוה מיעוטא דמיעוטא. ועיין בתו' שבועו' כ"ד ע"א שכתבו לריב"א איסור עשה דשאינו זבוח הוה שפיר חזקה ולתו' שמיאנו בזה הוה חזקה מחזקה לחזקה. וכן בנמצא גרגרת שמוטה בעוף ואין ידוע אם קודם שחיטת הוושט או אח"כ הוה ספק נבילה משום דאיכא רובא דרוב בהמות אין הגרגרת שלהן פסוקה ומיעוטא הוא דהוה טריפה וסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא ומש"ה הוה ספיקא אף לרבנן דר"מ דלא חיישו למיעוטא היינו היכא דליכ' חזקה עם המיעוט אבל היכא דאיכא חזקה עם המיעוט אמרינן סמוך מיעוטא לחזקה והוה ליה פלגא ופלגא לרבנן ולר"מ אפשר דאתרע רובא לגמרי או ספיקא הוה וכמו שאבאר לקמן בדף י"א באורך מזה בעזה"י. אלא דלענין לא בדק בסימנים אמרינן נמי דרוב שוחטין מסתמא שוחטין שחיטה ראוי' ושוחטין רוב אלא דמ"מ כי אמרינן אזלינן בתר רובא ה"מ רובא ומיעוטא דשווין הן דתליא במעשה או דלא תליא במעשה אבל רובא דתליא במעשה ומיעוטא לא תליא במעשה לא אזלינן בתר רובא כי הך דבכורות דף כ' וכדמסיק רבינא שם וה"נ דרובא תלי במעשה ששוחטין רוב ומיעוט הוא לא תלי במעשה שמא הניח ולא שחט רוב ומש"ה הוה נבילה וכן למדתי מתוך