ראש יוסף על חולין חלק א לז

בכ"ה ואמאי הא פסקינן כאן דסכין טריפה מהני הדחה ולא סובר החילוק שביה"ש לא מפליט הבלוע אבל מבליע בעין אלא אי מבליע ג"כ מפליט דלא כסברת הרשב"א ושאני כאן דהוה באקראי בפ"א ומש"ה אין מבליע וכותלי ביה"ש דרכין מבליע שפיר בפ"א והך דכ"ה ע"ב בסכין ששחט בה הרבה פעמים וכמה בהמות זה אחר זה ושפיר מבליע בסכין או דבפ"א בולע דבר מועט ואין בו כח לפלוט כו' ולפ"ז בעיא הדחה אבשר ולא אסכין קאי דלא מהני ליה הדחה לסכין אלא נעיצה י"פ בקרקע קשה דרגיל להשתמש תדיר וכההיא דע"ז דסכין בעי נעיצה:

בא"ד וי"ל שאני התם דליכא איסורא אלא משום דם ולא בלע כו' או צונן בלא הדחה או קנוח לאמרי לה דלא בעי הדחה משו' שיש רוב דם על הסכין כמו כבדא עכ"ל הנה מ"ש דלא בלע דם דמשרק שריק מלת בלע לא יתישב שפיר דהא משום דם בעין שעל פני הסכין הוא והוה להו למימר דלא נדבק כ"כ על פני הסכין דדם שריק ומש"ה די בהדחה ולא בנעיצה ואולי שהתוס' סוברי' דנעיצה מהני להפליט מה שבקליפת הסכין וזה דעת הפרישה אליבא דרשב"א בי"ד סי' יו"ד והביאו הט"ז והש"ך דבריו יע"ש ומש"ה סובר ר"ת דרותח שבלע הרבה צריך נעיצה להפליט מקליפת הסכין ושאני דם דשריק ולא בלע הרבה ומש"ה לחתוך צונן שרי בהדחה ולא נעיצה. ומ"ש עוד דלחתוך בה צונן צריך הדחה או קנוח לאמרי לה לא בעי הדחה משום דאי אסכין קאי כמ"ש התו' ודאי טעמא דאמרי לה לא בעי הדחה אלא קנוח דא"א להתיר בלא קנוח משום שיש דם בעין על פני הסכין מבחוץ וכמ"ש הרא"ש בשמעתין לאמרי לא בעי הדחה אלא בליתא דפרסא וכמ"ש הש"ך בסי' י' ס"ק י"ד יע"ש ומיהו אין זה מוכרח דאיכא למימר דהתוספת כהר"ן בפכ"ה סבירא להו לאמרי לא בעי הדחה ולא בליתא דפרסא אלא קנוח כל דהו וכמ"ש היש"ש בפכ"ה בסי' נ"ט יע"ש וכן נראה מדסתמו דבריהם בזה ומ"ש שיש רוב דם על הסכין הוא טעם למה לחתוך רותח לא מהני הדחה דאי דבלע הסכין הא דם משרק שריק וע"ז כתבו דשאני דם ביה"ש שהוא הרבה מאוד ודם בעין ומש"ה בלע הסכין וצריך הגעלה לחתוך רותח ולצונן סגי בהדחה ולא צריך נעיצה דדם שריק ונופל שפיר ע"י הדחה והדחה בעי מפני דם בעין שעל הסכין ואף אי שריק היינו שלא יבלע אבל ודאי צריך הדחה מפני דם בעין שעליו אלא כמ"ש דהוא טעם לרותח למה צריך הגעלה ומש"ה בחתך בסכין צלי אצל האש דשרי כמבואר בי"ד סי' ע"ו יעוין שם וכאן אסור היינו טעמא מפני רוב דם בעין ובולע הסכין ממנו וכדכתיבנא:

גמרא ולמ"ד בחמין כו' דהיתרא נמי בלע אמ"ה לאימת קא בלע לכי חיימא ההיא שעתא היתרא הוה עיין ברשב"א דה"ה למ"ד בצונן נמי קשה דהיתרא נמי ליבעי הדחה משום אמ"ה יע"ש ולשיטת רש"י דפי' אבל אבליעת דם לא חייש דסכין קשה הוא ולא סובר דטרידי למפלט דם כנראה לכאורה מדבריו ודאי למ"ד בצונן לאו דווקא סכין טריפה אלא ה"ה כשירה וה"ה למ"ש התוספות בד"ה סכין טריפה דמשמע דבעי הדחה לסכין כשירה יע"ש וכן הוא האמת אבל לרשב"א י"ל דבאמת למ"ד בצונן דוקא סכין טריפה ולא סכין כשירה דבתחילת שחיט' אין נדבק בה שמנונית דאמ"ה מפני רוב דם שעל הסכין ושריק השמנונית עם הדם ובסוף דחיימא קצת נדבק השמנונית ומש"ה בסכין טריפה צריך הדחה או קנוח יפה דהיינו בליתא דפרסא ולא קנוח כל דהו משא"כ באמ"ה דההיא שעתא היתרא הוה בסוף שחיטה ובחדושינו לי"ד אכתוב עוד מזה בעזה"י. ויש לומר ג"כ דרש"י מודה לסברת התוספות דמשום דם לא חיישינן דבלא"ה יש הרבה דם ולא בלע ביה"ש דטרידי לענין שלא יבלע דם ותדע שהרי בפכ"ה דף קי"א סכין ששחט אסור לחתוך רותח פירש שם רש"י דביה"ש רותח ואפ"ה לשחוט מותר דלא בלע ביה"ש דם והא דפי' דאבליעת דם לא חייש משום דמשמע ליה דסכין טריפה לחתוך בה רותח נמי קמיירי הכשר סכין דהכא ולזה כתב כך ועיין בבעל המאור מ"ש על דברי רש"י הללו. ולפ"ז סובר ע"כ שמואל ביה"ש רותח והכא כ"ע סבירא להו ביה"ש צונן אלא אגב דוחקא בולע ומש"ה לא חייש לדם וכבר הארכנו לעיל בדברי רש"י הללו וכאן אין להאריך:

ודע דהא דפריך ולמאן דאמר בחמין מפני שבלע כו' ואמאי לא קשיא לעיל לרב דאמר קולף דבית השחיטה רותח מאי איריא סכין של כותים של כשירה נמי למאי דלא אסיק אדעתיה אימת בלע לכי חיימא ואם נאמר כסברת רש"י ז"ל דסכין קשה היא לבלוע ע"י חום ביה"ש ופולט הוא שפיר משום דבלע הרבה ע"י האש בסכין של נכרים א"ש וכמ"ש בפי' השני של רש"י וכמ"ש התב"ש בסי' י' יע"ש ומיירי בסכין נקי ומש"ה דוקא בסכין נכרים משא"כ בסכין טריפה למ"ד בחמין דע"י חום ביה"ש בולע קשיא דהיתרא נמי ובפרש"י בד"ה א' ששחט בה כו' שישחוט בלא בדיק' עכ"ל ר"ל שישכח לבדוק קודם השחיטה ואח"כ יאבד הסכין דבסכין בדוק כשר דהעמידוה בחזקת כשרות וכמו שאבאר לקמן ועיין בי"ד סימן י"ח סעיף י"ד יע"ש משא"כ אם ישתמש בא' חיישינן שמא פגום הוא ולית ליה חזקת כשרות ומיהו לכתחלה צריך לבדוק אף סכין בדוקה שמצניעו דפעמים מתקלקל הוא בעמידתו ועוד דכל היכא דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה וכההיא דריש פסחים עיין בא"ח סימן ח' סעיף י"ט ובמ"א ס"ק י"א יע"ש:

ובד"ח חלבים למכור בשוק עכ"ל ירצה דוקא שמחתך חלב גופא למכור בשוק אבל מה שנקר בסכין א"צ סכין אחר לחתוך בה בשר כיון דלא מחתך בחלב להדיא ועיין ביש"ש סי' י"ג בפרקין וברא"ש בשמעתין ובחדושי רשב"א בשמעתין על מ"ש א' ששחט בה:

ובד"ה ואח"כ יחתוך בשר וישכח מלקנח ויחתוך בלא קינוח עכ"ל משמע דבקנוח יפה דהיינו בליתא דפרסא אז אפשר דבקנוח כל דהו סגי והא דצריך בע"ז נעיצה וליכא למימר דתשמישו תדיר דהא נמי רגיל לחתוך בה חלבים תדיר אלא דסובר כפי' ר"ת ד"ה והלכתא דלא בעי נעיצה אלא בנשתמש ע"י האש ומש"ה כתב בקנוח:

גמ' לא ליסחיף אינש כפלי עילוי בישרא דדאיב תרבא ובלע בישרא משמע בעוד שלא נצטנן דבלע בישרא ודיעבד צריך כ"ק והר"מ ז"ל סובר דיעבד ש"ד יע"ש ועיין בי"ד סימן ס"ד והרשב"א בחדושיו כאן כתב דבלע משמע דבולע ולא כהר"מ דמפרש דיעבד ש"ד ולכתחל' אסור שמא ישכח מלשפשף היטב וכבר כתבנו בתוספות ד"ה והלכתא דלשון בלע לאו דוקא יע"ש והרי ראיה מדברי הר"מ כאן. ודע שלפי מ"ש הרשב"א והתוספות בשמעתין ד"ה לא ליסחוף לאחר שנצטנן שרי וקרא מלא הוא וישימו החלבים על החזות מאי ראי' מקרא דודאי מדרבנן אסור שמא ישכח מלשפשף היטב לאחר מיכן ואני תמה היאך שרי הא משנה שלימה שנינן צורר בשר וגבינה שלא יגעו זה בזה ופריך וכי נוגעין מאי הוה ומשני הדחה בעי וחיישינן שמא ישכח ועיין כ"ה ק"ז ע"ב ואפשר דאיכא קרמא וחששא הוא שמא נפסק הקרום וכולי האי לא גזרו ועיין ביש"ש סי' י"ד שכתב דר"מ ז"ל שכתב בפ"ז מהל' מ"א הלכה י"ט דדיעבד שרי דהוה ס"ס שמא לא יזוב ושמא לא נפסק הקרום יע"ש וה"נ כן אבל חלב ממש על בשר אסור דשמא ישכח להדיח ושפשוף יפה דלא מהני הדחה כל דהו:

ובתוס' בד"ה וליתקן ליה חדא כו' יהא זכור להכשירה ועל הסכין ששחט לא פריך עכ"ל מ"ש יהא זכור להכשירה היינו נעיצה לפי שיטתה דרגיל להשתמש תדיר ומ"ש על הסכין ששחט לא פריך ומיהו בתירוץ יתיישב נמי הא דמשום דם בעין של הסכין שמא ישכח להדיחו וכמ"ש הר"ן ז"ל בשמעתין וז"ל ולמה סכין מיוחד לשחיטה דהא צריך לבודקו קודם שחיטה (וסובר דאם הניחו בדוק ושחט אח"כ ונאבד אסור דשמא נפגם בעמידתו ולא כרא"ש ומרדכי ועיין ברא"ש ומרדכי ובי"ד סי' י"ח וביש"ש בפרקין סי' י"ג יע"ש) ותירצו משום דם שעל פניו ולזה כתבו התוספות דמ"מ אמאי לא פריך בקושייתו ולתקן חדא ואין זה נכו ואפשר דקושיית התוספות באמת הכין הוא דאמאי לא פריך מסכין של שחיטה דאי משום דם שעל פניו הא בלא"ה צריך להדיח הבשר מן הדם ותירצו דרגילין להצניע סכין של שחיטה אבל הר"ן ז"ל כתב דצריך סכין אחר משום דם שעל פניו אע"ג דצונן הוא וכן הוא שמחתך חלבים אף דסגי בהדח' ובשר בלא"ה צריך להדיח מ"מ חיישינן דחללי' ביה טבחי יחתוך ואיכא משום דם או חלב הנה מה שהקשה בלא"ה צריך הדחה על סכין של שחיטה הוא דקשיא ליה ולא על סכין שמחתך חלבים דצריך שפשוף יתירא משא"כ על סכין של שחיטה שפיר קשיא ליה דבהאי הדחה שמדיחו מן דם של עצמו סגי נמי לדם הנדבק בו מן סכין ותי' דזימנין דחלליה בי טבחי ואח"כ יחתוך בסכין של שחיטה ומה שסיים ואיכא משום דם או חלב האי או חלב לא קאי אמה דסמיך לי' דבלאו ה"ט צריך סכין מיוחד לחלב דצריך שפשוף גדול לחלב ואילו לדם בהדחה בעלמא סגי וכמ"ש לעיל אהא דרבה בב"ח אמר מדיח וכתב הר"ן והא בלא"ה צריך הדחה ותי' דאילו משום דם בהדחה בעלמ' סגי כו' יע"ש והתוספות מיאנו בתירוצו של הר"ן לכן הוקשה להם שפיר מסכין של שחיטה כו'

(דף ט' ע"א) גמרא איידי דמשמשא ידא דטבחי מפחת כו' כתבנו לעיל דחיישינן שמא נפחת הקרום ולא ודאי הוא יע"ש ומשום הכי ניחא מה שכתבו התוספות דבצונן שרי ומקרא מלא הוא יע"ש: ע"ש ואידך הני שכיחן ופירש"י ז"ל תפילין וציצית וברכת חתנים. אף דכתב שחיטה ומילה מצוין יותר מ"מ כתב הר"ן ז"ל בחמש שיטות דהכי אין מצוין לת"ח כי ממנין אנשים ידועים על השחיטה וכ מילה וכתב ומש"ה צריך הת"ח להרגיל עצמו בהן משא"כ תפילין וציצית וברכת חתנים שכל אדם רגיל בהן ולכך לא חשיב להו אבל התוספות פירשו