ראש יוסף על חולין חלק א לו

קולף ולאו לעיכובא אלא לכתחלה ואה"נ דאי בשלו אח"כ אין אוסר השאר וכדי קליפה חשיב לכתחלה דדבר מועט הוא כקליפת השום וכ"ש רבה בב"ח דמדיח דהוה לכתחלה ומנא אמינא לה דכ"ק הוה לכתחלה ואף בנט"ל קולף דהוה דבר מועט ממ"ש הסמ"ג והביאו בס' אשל אברהם בשמעתין כאן ליישב מ"ש הר"מ ז"ל מדיח ואם קלף הר"ז משובח דבאין בן יומא פליגי רב ורבה בב"ח ואנן קיי"ל דנט"ל שרי עכ"ל ומשמע מפשט לשונו שמ"ש הר"מ ואם קלף הר"ז משובח אף בסתם סכין איירי ואפ"ה אם קלף הר"ז משובח והיינו משום דקליפה הוא דבר מועט כקליפת השום והוה לכתחלה ולפ"ז אף אנו נאמר דאפשר דכ"ע סבירא להו דנט"ל שרי אלא דרב דאמר קולף דהוה כלכתחלה ולאו הפסד הוא דהוה דבר מועט ורבה בב"ח אמר מדיח דביה"ש צונן או כאינך אוקמתא ולפ"ז הוה לן למיפסק כמאן דמיקל כיון דהוא בשל סופרים דנט"ל שרי ואף לכתחלה לישרי ולזה כתב דע"כ איסור תורה הוה ומש"ה הלכה כמאן דמחמיר דאי דנט"ל א"כ אמאי אמר השוחט דיעבד ולא לכתחלה ע"ס שיקלפנו דא"נ מישתלי לאו איסורא קאכיל דנט"ל שרי דיעבד וכמ"ש הפוסקים כאן אלא וודאי דטוח שעל הסכין אין נפגם ומש"ה הלכ' כמאן דמחמיר דהוה איסור תורה ויותר נראה לפרש כמ"ש בס' אשל אברהם כה"ג דרב דאמר קולף הוא למצוה מן המובחר ודיעבד סגי בלא קליפה כלל ולא הדחה ואפשר דסובר רש"י דא"נ צריך כ"ק לכתחלה דנט"ל לכתחלה אסור מ"מ הוה גזירה לגזירה ושרי לכתחלה ע"ס שיקלפנו אח"כ אלא דכבר כתבנו דרש"י סובר דרב סובר נט"ל מן התורה אסור ואין זה מוכרח דאפשר דמדרבנן סובר דאסור ומש"ה לא הוה גזרינן לכתחלה דלמא מישתלי דהוה גזיר' לגזירה וכמ"ש ובי"ד סי' יו"ד אבאר בסתם סכין אי גזרינן לכתחלה ועיין ביש"ש בסי' י"א יע"ש:

ובד"ה סכין טריפה ששחט בה טריפה משום דיש לפרש סכין של ישראל שהיא טריפה והא דלא פליגי בסכין של גוים דהתם שרי לכתחלה ע"ס שיקלפנו דא"נ מישתלי לאו איסורא קעביד דסבירא להו נט"ל שרי וסתם כלי עכו"ם אין בן יומא משא"כ בסכין ישראל די"א דלא אמרינן בישראל סתם כלים אינן בן יומא ועיין בי"ד סי' קכ"ב סעיף ז' יע"ש ובט"ז שם ומש"ה אין תקנה אם לא ע"י הגעלה תחלה ולזה כ' רש"י שאינו כן דאל"כ אמאי פסקינן הלכה בצונן דהא קיי"ל הלכה כרב לעיל היכא שהסכין בלע ע"י חמי אור אף שהוא מקונח יפה פולט ע"י חום ביה"ש וכמ"ש לעיל בפי' שני של רש"י וכמ"ש התב"ש בסי' יו"ד בד"ה אמנם יע"ש באורך:

ובד"ה והלכתא כו' שהסכין קשה הוא אבל לעיל לא פסק מפני שהסכין אסורה והבשר רך לבלוע כבר הארכנו בזה דיש לפרש דשאני לעיל שיש טוח בעין על הסכין ובשר רך לבלוע או אף באין בעין אסור מפני שבלע הרבה ע"י רתיחת אש ופלט לביה"ש וזה נראה מדכתב שהסכין אסורה משמע שגוף הסכין ולא משום טוח שעל פניו ועיין בתב"ש בסי' יו"ד ד"ה אמנם והבאתיו בסמוך ובתו' ד"ה השוחט בסכין של נכרים כו' צ"ל שיודעין כו' דאל"כ אמאי קולף לרב עכ"ל לא הוקשה להם אלא לרב דנט"ל שרי דיעבד וזה הוה דיעבד אבל לרבה בב"ח דאמר מדיח לא קשיא דהוה לכתחלה ונט"ל אסור לכתחלה וכבר בארנו באורך ויש לפרש דבריהם דאי באין בן יומא אף הטוח נפגם אלא בבן יומא ומשום טוח ומש"ה א"ש מאן דאמר מדיח דאל"ה אמאי צריך הדחה דדוחק לומר שהם סוברים דפולט מן הסכין ואפ"ה די בהדחה כיון שהם מפרשים בפכ"ה בעיא הדחה אסכין וכמ"ש בד"ה והלכתא א"כ ודאי סברא חיצונה היא דאם יש כח להפליט מן הסכין כ"ש להבליע בבשר שהוא רך וממ"נ או דאף הדחה א"צ או דלא סגי בהדחה אלא דיראה לפרש כמ"ש ועיין בע"ז דף ס"ח ע"א בתו' ד"ה אמר רבא הלכתא שי"ל דבריהם עם מ"ש כאן:

בא"ד וטעם לפגם דקאמר היינו שאין בני יומן כו' דא"כ קשי' מתני' דהתם כו' עכ"ל ר"ל הא דהתירו רבי משום דסתם כלים אינן בני יומא וסבר נט"ל שרי דיעבד ומתני' הוה אסרה משום דסברה נט"ל אסור והא דקתני שם בסיפא דף ל"ט ע"ב דבש של גוים שרי וקאמר אי משום עירובא יין משרי שרי ואי משום גיעולי גוים נט"ל שרי ואמאי אסרו בשמן מעיקרא אלא דשאני שמנונית בדבש דפוגם בו מעיקרא ומש"ה שרי משא"כ בשמן דזילפתן של כלים בבן יומא נ"ט לשבח בשמן גזרו שאין בן יומא אטו בן יומא ואף דיעבד אסור ואי הוה אמרינן דסתם כלים בן יומא הן ורבי דהתיר שמן אח"כ היינו דבשר בשמן נט"ל א"כ קשיא מתני' דאמאי שמן אסור ודבש מותר ועיין בע"ז דף ל"ו ע"א בתו' בד"ה בשלמ' דלא נחתי לחלק כמו שחילקו הכא ובחדושינו לי"ד בסי' ק"ג אבאר בעזה"י:

ובד"ה אגב דוחקא כו' תדע מדדייקינן בסמוך כו' דאגב חורפא דצנון פלט הסכין ובלע צנון עכ"ל כבר כתבנו באורך דר"י בר מאיר סובר דרב אחא ורבינא פליגי מ"ד בחמין קסבר ביה"ש רותח ומ"ד בצונן קסבר ביה"ש צונן ומש"ה בשחט כשירה א"ש ההיא שעתא היתרא דביה"ש רותח אינו אלא לבסוף דע"כ לא פליגי לעיל ואמרינן מ"ד קולף אגב דוחקא דסכינא אף דצונן משום בעין שעל הסכין אבל לפלוט מן הסכין סובר דליכא למ"ד אי ביה"ש צונן שאין הסכין פולט שהוא, קשה ומ"ש ראיה מצנון כבר כתבנו שאין ראי' או דהתם בנאסר כולו או בסכין נקי מיירי ובנקי מודה הר"י בר מאיר שהסכין שהוא קשה אין פולט, אגב דוחקא כ"א בחורפא דווקא ומה שסיימו שפלט הסכין ובלע צנון משמע מדבריהם דבסכין נקי איירי ובפכ"ה יראה מדבריהם דבסכין נקי הוה נ"ט בר נ"ט יע"ש ואולי מלת פלט לאו דוקא הוא אלא שמנונית בעין שעל הסכין דלא הוה נ"ט בר נ"ט יע"ש:

ובד"ה סכין טריפה כו' לכ"ע בצונן כו' אסור לחתוך בה רותח עכ"ל מדברי תו' משמע להדיא דאף לשחוט צריך הדחה או בליתא דפרסא בין כל בהמה כשירה ג"כ ומ"ש אח"כ בסמוך אע"פ שמלוכלך בדם הרבה ר"ל והיה לנו לחוש שיבלע הסכין מדם ויפלוט אח"כ בבשר כמו דאסור לחתוך רותח מטעם שבלע הסכין מדם ואפי' הדחה לא מהני והא דכתבו הרבה משום דקיי"ל דם משרק שריק בכל מנוקב במליחה וכאן דאסור משום דיש דם הרבה בולע הסכין וא"כ לשחוט נמי ותירצו דטרידי סימנים כו' ואפ"ה לדם בעין שעל הסכין לא מהני טעם דטרידי ומכ"ש דלא מהני ככ"פ בדם בעין ועיין בי"ד סי' ס"ט וע"א יע"ש ויש עוד לפרש דהוקש' להם אמאי סגי הדחה והא בעי נעיצה יפה בקרקע קשה כיון דמלוכלך בדם הרבה ותשמישו תדיר לא מהני הדחה וכמ"ש אח"כ ד"ה והלכתא ולא נחתי לחלק בכאן אם משרק שריק וההיא דכ"ה יתרץ דשחט בה פ"א ומש"ה שרי לשחוט ולאו בנעיצה מיירי ולר"ת הוא דהוכרחו לפרש ולקמן דיש לחלק בין דם דשריק אבל לפי תירוצם ראשון שם מיירי בשחט בה פ"א ומש"ה לחתוך בה צונן סגי בהדחה ומש"ה כתבו דלשחוט בסכין ששחט בה כשירות הרבה ודאי שרי על ידי הדחה ולא צריך נעיצה דשאני סמנין דטרידי ולא כ"כ דם מבעין ומש"ה לא בעי נעיצה כן יש לפרש דבריהם ועיין ביש"ש סימן י"ב כאן בפרקין ובתב"ש בבכ"ש בשמעתין מ"ש בזה ועיין ברא"ש שלא הביא דצריך הדחה לשחוט אח"כ ועיין ביו"ד סי' י' יע"ש ובחדושינו שם עוד אבאר מזה בעזה"י:

ובד"ה הלכתא אפי' בצונן כו' דהכי באקראי בעלמא הי' ור"ת פי' כו' אלמ' קסבר ביה"ש רותח ואפ"ה לא בעי נעיצה עכ"ל. לכאורה משמע דהאי פיסקא דכ"ה א"א לקיים אם לא ביה"ש רותח מדלא מהני הדחה לסכין וכאן דאמר דמהני הדחה דפסק הלכתא בצונן משום דביה"ש צונן ולפ"ז ליתא דשמואל בפכ"ה מקמי הך דשמעתין והא התוס' בשמעתין בד"ה סכין טריפה פסקו דאסור לחתוך רותח ואין לומר התם בשחט הרבה פעמים והכא באקראי ומש"ה סגי בהדחה דא"כ אמאי סגי בהדחה והא נעיצה בעי בתדיר וע"כ התם בפ"א ששחט בה לפי סברתם ועיין מהר"מ מלובלין כאן. והנה י"ל דאיתא להא דכ"ה וסכין בולע מבעין ואין מפליט הבלוע מחום ביה"ש כמ"ש הרשב"א בחדושיו ובת"ה ומש"ה לחתוך אסור דפולט ולשחוט סגי בהדחה דחום ביה"ש אין מפליט בלוע ולעולם ביה"ש רותח הוא שבולע מן בעין סכין שהוא קשה וכ"ש כותלי ביה"ש דרכין הן אבל ר"ת שאמר ביה"ש צונן הוקשה להם מכ"ה ואי משום הא לאו קושיא הוא על ר"ת ז"ל דהוא ס"ל ביה"ש צונן היינו שאין בו כח אלא עם דוחקא דסכינא וכלישנא דאמר דכ"ע ביה"ש כולן היינו חם קצת ופסק והלכתא אפי' בצונן דכיון דאגב דוחקא דסכינא בלע סכין מבעין סגי בהדחה דע"י חם קצת ודוחקא דסכינא אין כח להפליט בלוע שבסכין וסכין של גוים בטוח שעל פניו מיירי ובולעין דופני ביה"ש מבעין וזה כסברת הרשב"א ז"ל בחדושיו ולחתוך רותח ודאי אסור דפולט מה שבלע ע"י דוחקא מבעין דהיינו דם בעין ומש"ה סגי לצונן בהדחה וגם כאן פסק והלכתא בצונן ולא בעי נעיצה דביה"ש צונן הוא משא"כ אי הוה רותח גמור וודאי דאף לחתוך צונן לא סגי בהדחה וה"ה לשחוט דלא סגי אלא בהגעלה דס"ל אי רותח היינו רותח גמור ומפליט ומבליע כמו כל חמין ואף מן בלוע הוא מפליט ולית ליה אגב דטרידי לענין שמנונית וכמ"ש:

ודע שמ"ש תו' דלא כפירש"י דאבשר קאי היה נראה לפרש דהא דפי' כן ולא פי' דאסכין קאי משום דסביר' ליה דהא דאמר סתם סכין ששחט בה משמע הרבה פעמים וכסתם סכין של שחיטה או דע"כ בשחט בה הרבה פעמים דאל"כ אלא פ"א אמאי אסור לחתוך רותח ואפי' הדחה לא מהני אי אסכין קאי ועוד בלא"ה אסור דומי' דקערה שמלח בה בשר דלא מהני הדחה וכמ"ש הפוסקים והרשב"א בחדושיו שם