ראש יוסף על חולין חלק א לד

שבלע הרבה והוה שבע פולט אף ע"י חום ביה"ש ועיין בתב"ש סימן יו"ד ס"ק י"א ד"ה אמנם יע"ש באורך ובהכי א"ש ההיא דכ"ה קי"א ע"ב דרותח אסור לחתוך דסכין בולע שתשמישו תדיר ובולע מדם ע"י חום ביה"ש וחילוק זה בין באקראי או רגיל בכך חילקו הפוסקים בכמה גווני ע"ש בסימן יו"ד באחרונים וה"נ בנ"ד ועיין בספר אשל אברהם מ"ש ג"כ לחלק בין אקראי במ"ש רש"י דשאני סכין שהוא קשה יע"ש. ואי קשיא אם כן דההיא דפרק כל הבשר איירי ברגיל דהיינו סכין של שחיטה ששוחט בה תמיד אם כן בצונן אמרי לה בעי הדחה ואסכין קאי כמ"ש הרא"ש בהדיא כאן ואמאי והא בעינן נעיצה עשרה פעמים בקרקע קשה כמו שחילק הרא"ש כאן בשמעתין דההיא דע"ז דף ע"ה דבעי נעיצה בצונן ברגיל בכך וכ"ת דהתם ע"י חום גמור ושאני ביה"ש הא כתב דמש"ה בסכין טריפה סגי בהדחה באקראי הוא משמע אי הוה רגיל בכך אף ע"י חום ביה"ש צריך נעיצה י"ל דשאני הכא דאיסורא משום שמנונית הוא דיש לחלק בין רגיל בכך או לאו אבל לענין דם דמשרק שריק מש"ה אף ברגיל בכך סגי בהדחה לחתוך בה צונן כיון דאין איסור אלא משום דם ומשרק שריק. ועיין תוס' ד"ה והלכתא ובי"ד סימן יו"ד בש"ך ס"ק ט"ו ויע"ש היטב. עוד י"ל דמ"ש רש"י וכן הרא"ש שהביא דברי רש"י דאין חום ביה"ש חזק לבלוע בסכין היינו דאין מבליע כ"כ הרבה בסכין אלא מעט ואין כח בחום ביה"ש לפלוט אותו המעט משא"כ לעיל בסכין טריפה שבלע ע"י רתיחת אש הרבה פולט הוא אח"כ בקל ע"י חום ביה"ש ואף בסכין נקי דינא הכי ומש"ה כתב שפיר דווקא לשחוט פליגי משום דאין חום ביה"ש מפליט מה שבלוע בסכין מעט מה שבלע ע"י חום ביה"ש משא"כ לעיל בסכין של נכרים וזה כפי' השני שכתבנו בדברי רש"י ז"ל. עיין בתב"ש סימן יו"ד ס"ק י"א בד"ה אמנם יע"ש באורך והא דכתב רש"י לא איתסר בבליעה זו אבשר קאי דאסכין הו"ל לומר דלא איתסרה ומיהו אח"כ כתב וקשה הוא לבלוע וברא"ש כתב וקשה הוא לבלוע יש ליישב שפיר כמ"ש ולפ"ז לשחוט שרי בסכין טריפה ולחתוך בה רותח אסור אף בשחט בה פ"א ואיתא לכולהו לדרב ולדרבינא לקולא ואיתא נמי להא דאמר שמואל בפרק כל הבשר דאסור לחתוך בה רותח וכמה שכתבנו כאן בזה:

עוד אבאר לך שמ"ש הרא"ש בשמעתין והא דפליגי אם מותר בסכין טריפה ע"י הדחה היינו לשחוט בה אבל לחתוך אסור מדכתב דפליגי משמע דלחתוך כ"ע מודים וליכא פלוגתא וסבירא להו דשמואל דאסור דנהי דביה"ש צונן הוא היינו שאין בולע אלא מעט ואותו מעט אין פולט ע"י חום ביה"ש וכמ"ש וא"כ קשה מ"ש בפכ"ה דאסור לחתוך רותח ולמ"ד ביה"ש רותח צריך הגעלה ולמ"ד ביה"ש צונן סגי בהדחה והא כאן כתב בפ"ק דלכ"ע דווקא לשחוט פליגי בה ולא לחתוך בה רותח והיינו מטעמא דכתיבנא או אפשר משום דמצטרף נמי טעמא דטרידי למ"ד בצונן ואיך שיהיה קשה ממ"ש שם למ"ש כאן ועיין בש"ך סימן יו"ד ס"ק י"ד ותבין כונתו והוא ז"ל כתב דברותח שרי דיעבד בלא הגעלה ולכתחלה צריך הגעלה ולא דיעבד ומיהו למ"ד רותח ממש צריך אף דיעבד הגעלה וז"ש הרא"ש שם בפכ"ה דלמ"ד בחמין דביה"ש רותח ואף דיעבד קאמר והא דכתב עוד שם בש"ך דבהמה טריפה ששחט בסכין דסגי בהדחה משום דזה הוה כדיעבד להגעיל בין כל בהמה ובהמה לא ידענא מה קשיא ליה דשאני לשחוט וכמ"ש לעיל בסמוך דחום ביה"ש אין מפליט כ"כ דבר מועט שנבלע בסכין משא"כ ברותח ע"י אש שהוא אסור כמ"ש ואולי שהוא ז"ל סובר ומפרש דלא תקשי מן סכין טריפה דלשחוט שרי בהדחה ולחתוך בה רותח צריך הגעלה לכתחלה ותי' דלחתוך לכתחלה צריך הגעלה לכתחלה לשיטתיה בסי' י' ס"ק י"ד ומש"ה לשחוט די בהדחה דהוה כדיעבד דאל"כ היה צריך בין כל בהמה להגעיל הסכין ומ"מ מדברי הרא"ש בשמעתין כאן משמע דלא נחית לזה לחלק בין שחיטה לרותח מטעם דהתם הוה לכתחלה וכאן דיעבד אלא כמ"ש לעיל לחלק בין שחיטה לרותח יע"ש והיינו דכתב הרא"ש דלא פליגי בלחתוך בה רותח יע"ש וכדכתיבנא:

עוד כתב הרא"ש בשמעתין וז"ל אבל לחתוך בה רותח אסור אפילו הדיחה דאף לחתוך צונן אמרי לה בעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה אלא בליתא דפרסא ואסכין קאי עכ"ל הנה לכאור' יאמר בפירו' דהכי קאמר דע"כ לחתוך בה רותח לא מהני הדחה דלחתוך בה צונן אמרי דבעי הדחה הסכין ואי לחתוך רותח נמי מהני הדחה אין חילוק בין רותח לצונן אלא משמע דברותח לא מהני וכ' דאסכין קאי כפירש"י ז"ל דאבשר קאי אין הוכחה דברותח נמי מהני הדח' וה"ק כשחתך הבשר בלא הדחת הסכין אסור הרותח וצונן מהני הדחת בשר ולכך פי' דאסכין קאי ועיין שם בפכ"ה בר"ן שכתב דמש"ה פי' רש"י דאבשר קאי משום דלרותח נמי די בהדחת הסכין יע"ש וכבר בארנו לעיל דבריו ובחדושינו לקמן בפכ"ה אבל הש"ך ז"ל בסימן יו"ד ס"ק י"ו הקשה שלש קושיות חדא לדברי יש"ש בפכ"ה סימן נ"ט שכתב דצ"ל ברא"ש כאן ואמרי לה לא בעי, הדחה ולא בליתא דפרסא דא"כ למה נקיט הרא"ש כלל בליתא דפרסא כיון דפרסא והדחה חדא נינהו ועוד לאיזה צורך הזכיר הרא"ש ואמרי לא בעי הדחה דלית הלכתא כותייהו ועוד דבפכ"ה הוה למכתב זה דשם מקומו (ר"ל הא דצונן אמרי לה בעי הדחה ואמרי לה לא בעי הדחה ולא בליתא דפרסא הוה לכתבו שם בפכ"ה ולא כאן) אלא דרא"ש כתב ואסכין קאי והוקשה, לו מ"ט דמ"ד לא בעי הדחה משום דם בעין שעל הסכין ולכך כתב דאמרי לה סוברין דבליתא דפרסא מהני עכ"ל ותוכן כוונתו מפני שרא"ש פסק, מדיח וסגי הוצרך להביא הא דשמואל בפכ"ה דהלכתא הוא דלא סתרן אהדדי וכמ"ש לעיל וע"ז הוצרך להביא נמי דאסכין קאי דאי אבשר אין מוכרח משם דלרותח לא מהני הדחה אלא דמהני הדחה וכמ"ש הר"ן ז"ל לשיטתו בפי' רש"י בפכ"ה יע"ש ועי"ז הוצרך נמי להביא הא דאמרי לה לא בעי הדחה ולפרש דבריו הראשונים שלא תקשה עליו דאי אסכין מ"ט דמ"ד לא בעי הדחה הא יש טוח דם בעין שעל הסכין וכתב דלא"ד מהני בליתא דפרסא ולדידן לא מהני בליתא דפרסא כמ"ש הש"ך שם ולעולם דאסכין קאי דבעיא בא' משמע אסכין דאל"כ בעי הו"ל אלא דקשיא ממה נתחדש לו הקושיא בדברי עצמו יותר מן פירש"י דאבשר קאי אמאי לא בעי הדחה והא נתקנח דם בעין של הסכין בצונן וכן הקשה הר"ן ז"ל ותירץ דדם מיפרך ונופל ואיך שיהיה הקושיא יותר קשה בדברי רש"י ממה שקשה אם אסכין קאי ולפי מ"ש לעיל א"ש דלרש"י בפכ"ה ודאי נמי דמפרש אבשר קאי בעי הדחה מיירי דהסכין מקונח יפה ואפ"ה פולט בצונן קצת כמ"ש הריטב"א שם ובמגיני שלמה כאן תוס' ד"ה והלכתא והבאתיו לעיל וא"כ א"ש דצונן אמרי לא בעי הדחה דצונן אינו מפליט כלל אבל אי אסכין קאי קשה איך ס"ד דלא בעי הדחת הסכין ולזה כתב דבליתא פרסא מהני לא"ד ואין להקשות א"כ הדרא קושיא לדוכתיה דלמה לו להביא כאן אסכין קאי דא"נ אבשר ע"כ בהודח הסכין דאל"כ מ"ט דאמרי לה לא בעי הדחה י"ל דודאי הוצרך להביא הא דאסכין קאי דלשון בעיא בא' משמע אסכין כמ"ש הרשב"א בחדושיו והתוס' ד"ה והלכתא דאי לא הביא לא הוה ראיה כלל דאימא לרותח נמי מהני הדחה ואמרי בעי הדחה אבשר קאי ואי מ"ט דאמרי לא בעי הדחה הוא דבליתא דפרסא מהני לסכין וע"ז הוצרך לומר דגי' בעיא בא' הוא האמת וכיון שכן ע"כ דלרותח לא מהני הדחת סכין וכמ"ש הר"ן בפכ"ה יע"ש וכיון שהביא הא הוצרך לבאר דבריו מפני שלא יקשה עליו איך ס"ד דבעיא בא' הוא האמת ואסכין קאי א"כ מ"ט דמ"ד לא בעי הדחה לזה כתב דבליתא דפרסא מהני כו' ומיניה למד הש"ך ז"ל דינו דלאמרי בעי הדחה לא אהני בליתא דפרסא וחילק בין הא דסכין טריפה דסגי בליתא דפרסא ובין כין ששחט כשירה דלא מהני לצונן בליתא דפרסא דהתם לשחוט מהני טעמא דטרידי סימנין לפלוט מש"ה סגי בקנוח וצונן בעי הדחה דוקא ולא בליתא דפרסא. והא דלא חילק דסכין טריפה באקראי סגי בליתא דפרסא ולא בסכין ששוחט בה תמיד דמשמע ליה דלחתוך צונן אף בפ"א לא מהני אלא הדח' דווקא אבל אין לומר דהתם ע"כ בפ"א דאל"כ אמאי סגי בהדח' ולא נעיצה יפה בקרקע קשה דכבר כתבנו שאני התם דבלע שמנונית והתם בפכ"ה ליכא אלא דם כמ"ש התו' ד"ה והלכתא אפילו בצונן ועיין מ"ש לעיל מזה ויתר הדברים מה שיש לדקדק בדברי הפוסקים אבאר בי"ד סי' יו"ד:

הפירוש החמישי הוא פי' הרי"ף והר"מ ז"ל בפי"ז מהלכות מ"א והוא דסבירא להו דהא דפסקינן והלכתא אפילו בצונן הוא משום דביה"ש צונן ואין הסכין בולע מן הטריפה וה"ה שאין מפליט הבלוע מן הסכין ואין לחלק כלל בין סכין טריפה לסכין של עכו"ם ומש"ה אי איתא להא דפסקינן והלכתא אפי' בצונן ע"כ ליתא להא דרב דאמר לעיל קולף כיון דביה"ש צונן וסגי בהדחה בעלמא ה"ה שאין מפליט הבלוע מן הסכין ואפשר דה"ה בעין שעל הסכין א"צ קליפה ובהדחה סגי כיון דביה"ש צונן ולית להו הני חילוקין שכתב רש"י דהבשר רך לבלוע כו' ומש"ה הוצרך לפסוק הלכתא אפי' בצונן אף דבכ"מ דפליגי רב אחא ורבינא הלכה כמאן דמיקל ועיין בריש כיצד צולין מ"מ הוצרך לפסוק כאן והלכתא משום דלא נימא דרב סובר כמאן דמחמיר דאמר קולף דביה"ש רותח ומש"ה פסק הלכתא בצונן וממילא אידחו לה הא דרב. ורי"ף ז"ל שכתב בפכ"ה צונן אמרי בעי הדחה אפשר דכרש"י סובר דאבשר קאי ומיהו מיירי בלא הודח הסכין דאי בהודח אף לרותח סגי או דשאני סימנין דטרודין מהני דלא בלעי וסגי בצונן וכן לא בעינן קולף ולעולם דסכין