ראש יוסף על חולין חלק א לג

מיהא בעי וכמ"ש הפוסקים דאסור לכתחלה דלמא משתלי ומש"ה פי' דמש"ה פסקינן כאן דמדיח הסכין דאין הסכין בולע ע"י חום ביה"ש. אלא דקשה לפי זה איך אמר שמואל התם דאסור לחתוך רותח אף בהדחה וצונן הדחת בשר בעינן והא לא בלע כלל שוב ראיתי לרשב"א בכאן שהקשה קושי' זו על רש"י יע"ש ועוד הקשה אף אי ביה"ש רותח הא דם משרק שריק וצ"ל לרש"י דשמואל ליתא מכח הלכתא דכאן דאין חום ביה"ש מבליע בסכין של שחיטה ומכ"ש צונן דלא בעי הדחת בשר אבל בהא הלכתא כא"ד בעי הדחה היינו בסכין שבלע איסור ע"י רותח ע"י האש דצונן בעי הדחה וכדכתיבנא ועיין מ"ש לעיל ע"א בד"ה ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא שנבלע בסכין משמע דבצונן נמי מפליט קצת וכמ"ש הריטב"א בחדושיו בפכ"ה דף קי"א ע"ב יעוין שם היטב:

הפירוש הג' הוא פי' הרשב"א בחדושיו ובת"ה והוא דכאן מיירי בשוחט בסכין של גוים שאינו מקונח יפה ומשום טוח שעל פניו הוא דבעי קליפה ולא משום שפולט דחום ביה"ש אין חזק כ"כ להפליט הבלוע אלא מה שהוא בעין בולע ע"י חום ביה"ש בסכין וכ"ש בכותלי ביה"ש שבולעין מה שהוא בעין מסכין ע"י חום ביה"ש שהם רכים לבלוע יותר מן הסכין שהוא קשה ולפי זה רב ורבה בב"ח פליגי באינו מקונח יפה הא במקונח יפה שרי אף לרב דאין מפליט הבלוע ע"י חום ביה"ש ואף שכתב הרשב"א בחדושיו כאן בד"ה אתמר שני תירוצים על קושיתו וא"ת סתם כלים אינן בני יומן א' דמיירי בידוע שהוא בן יומא וא' משום שמנונית בעין י"ל דה"ק דמיירי שהוא בן יומא ואף את"ל דאף בעין שעל הברזל נפגם ונהי דבשאר כלים אין נפגם מה שהוא בעין אלא הבלוע בדופני הכלי שאני ברזל דמפגים אף הטוח שעל פניו שהוא בעין וכמ"ש לקמן י"ל דמיירי בסכין בן יומא ואח"כ חזר מזה ואמר דמיירי באין בן יומא ומה שהוא בעין אין נפגם אף בסכין דומיא דשאר כלים ועיין בחדושינו לקמן בד"ה סכין טריפ' ולפי זה רב ורבה בב"ח פליגי בדיעבד דלא הודח הסכין ונתקנח יפה לרב צריך קליפה כו' אבל לכתחלה לעשות תקנה לסכין כ"ע לא פליגי דדי בהדחה דאין מפליט מה שבלוע בסכין ובסכין טריפה דפליג בה רב אחא ורבינא בהכשרו דסכין אבל אי שחט בה בלא הדחה גם אידך מודה דצריך קליפה משום בעין שעל הסכין ובהכשרו דסכין פליגי מ"ד בחמין מחמיר יותר הוא בדבר זה מן פלוגתא דלעיל דאלו רב ורבה בב"ח מודים דהכא שרי ע"י הדחה ואיהו סובר דחום ביה"ש חזק אף להפליט הבלוע מן הסכין ולזה פסק הגמרא כאן והלכתא אפילו בצונן ולעיל לא פסק דאין חום ביה"ש חזק להפליט הבלוע אבל בעין מבליע הוא בסכין וכ"ש בביה"ש שהוא רך ולפי זה הא דשמואל בפכ"ה דף קי"א הלכתא הוא והדחה מיירי שהוא מלוכלך בדם אסור לחתוך רותח עד שיגעילנה דאף שידיחנה מ"מ הסכין בולע מן בעין וחוזר ופולט ברותח אבל לשחוט בה שרי דאין מפליט הבלוע א"נ אגב דטרידי סימנין למפלט לא בלעי דם והא דפריך למ"ד בחמין משום דבלע שמנונית דאיסורא אבל משום דם לא דאגב דטרידי לא בלעי ודווקא לשחוט שרי ולא לחתוך רותח וכמ"ש ובהא צונן אמרי' בעי הדחה פי' שם הרשב"א בחדושיו דאסכין קאי וכמ"ש התוס' כאן ד"ה והלכתא אבל הבשר א"צ הדחה אם הודח הסכין דאין מפליט מן הסכין כלום והא דמ"ד מדיח משום בעין ולא משום שמפליט הבלוע והא דכתב הרשב"א בתי' ראשון וי"ל דמיירי בידוע שהוא בן יומא היינו דהיה סובר אף הטוח שהוא בעין נפגם בברזל וכמ"ש בסמוך דאל"כ מ"ט דמ"ד מדיח ולמה צריך להדיח ביה"ש דאין לומר דסובר דאף בצונן מפליט מה שבלוע בסכין דא"כ אמאי לא פי' שם בפכ"ה אמרי בעי הדחה אבשר קאי וכפירש"י שם ועיין מה שאכתוב בתוס' ד"ה והלכתא אפי' בצונן ודע דאיכא למימר בבן יומא מפליט ואף שהסכין נקי ומ"ד מדיח דמ"מ מפליט קצת אף דביה"ש צונן לאו צונן גמור אלא חם קצת ובצונן גמור ודאי אין סברא שיפליט ומש"ה מיאן הרשב"א בפי' רש"י בפכ"ה ומ"מ היותר נכון כמ"ש בתחלה דלרשב"א אין חום ביה"ש מפליט כלל מה שבלוע וכמ"ש בחדושיו כאן בשמעתין בד"ה סכין טריפה ומש"ה מחלק בין סכין טריפה ובין סכין של נכרים דביה"ש אין מפליט הבלוע והא דכתב הטור, בסי' ק"ה דחום ביה"ש מפליט להרשב"א יעוין שם היטב היינו שמפליט מן בעין לסכין לבלוע בה ועיין בתב"ש סי' יו"ד מ"ש באורך:

הפירוש הד' הוא פירוש הרא"ש ז"ל בשמעתין וצריך לבאר דבריו כי היכי דלא לסתרו דבריו אהדדי וזה שהוא ל כתב דמיירי בידוע שהסכין בן יומא דסתם כלים אינן בן יומא ולא בעי לא קליפה ולא הדחה ויש לפרש בו פירוש א' דסובר דגם הטוח שעל פניו נפגם בברזל באין בן יומא כמ"ש משמרת הבית ובדק הבית דלא כמ"ש הרשב"א בחדושיו דבעין אין נפגם או דכתב כן בסכין נקי או דכמו דסתם כלים אין בני יומן ה"ה דהם נקיים ולזה כתב דמיירי בידוע שהוא בן יומו ומסתמא כל שהוא בן יומא אין מקונח ג"כ ומכל אלו הפירושים אין נראה לפרש בדבריו אלא הפי' הא' והוא דטוח שעל פניו נמי נפגם בברזל כו' כיון דמשהו הוה דאי בנקי מיירי א"כ מ"ט דמ"ד מדיח ביה"ש כיון דביה"ש צונן הוא דאין לומר דמ"מ פולט מהסכין ע"י דוחקא דסכינא כ"ש שהסימנין שהן רכין דבולעין והיה לאסור כ"ק דהא איהו ז"ל סובר לקמן בפכ"ה צונן בעי הדחה אסכין קאי דלא כרש"י ומסתמא אית ליה צונן בהדחה סגי דהיינו הדחת סכין דלא מפליט כלום מסכין ומסתברא דאית לי' כסברא החיצונה כל שאין ביה"ש בולע כ"ש שאין הסכין מפליט וכדכתיבנא גם פי' השני ושלישי לא מסתבר דא"כ אמאי לא אוקמי' באין ידוע שהוא בן יומא וידוע שיש טוח על פניו ובהא פליגי דלרב קולף כו' אלא ודאי משמע דבאין בן יומא גם הטוח שעל פניו נפגם ולהכי לא אשכח פתרי לאוקמיה אלא בידוע שהוא בן יומא וממ"ש דבאין בן יומא א"צ לא קליפה ולא הדחה ר"ל לרב קליפה ולרבה בב"ח הדחת ביה"ש תראה בפ"י דסבירא ליה ז"ל דבאין בן יומא א"צ הדחת ביה"ש ואף דנט"ל אסור לכתחלה זה הוה דיעבד מה שצריך להדיח שפשוף יתירא כמ"ש הפוסקים ז"ל וזה דלא כמ"ש הסמ"ג בדברי הר"מ ז"ל שפסק כרבה בב"ח דמוקי פלוגתייהו באין בן יומא ואפ"ה מדיח. דזה הוה לכתחלה והרא"ש מיאן בזה ועיין מ"ש לקמן על מ"ש בס' אשל אברהם על מ"ש הש"ך בי"ד סי' י' יע"ש ודוחק גדול לומר דה"ק דבאין בן יומא לא בעי קליפה דיעבד ולא הדחת סכין דלכתחלה ודאי הדחת סכין דבעינן דנט"ל לכתחלה אסור ומ"מ הדחה הוה מהני לסכין לכתחלה דסובר כמ"ש בפי' רש"י בפי' הא' דשאני הא דסכין טריפה שאין מבליע בסכין ולעיל משום טוח שעל פניו הוא דבעינן קולף דכותלי ביה"ש רכין ובולעין כ"ק מבעין אבל ודאי כמו שאין הסכין פולט ע"י חום ביה"ש כמו כן אינו מפליט, ע"י חומו והדחה מהני לסכין ומש"ה אי הוה אינו בן יומא לא הוה צריך לכתחלה אלא ע"ס שיקלפנו אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסור קעביד דנט"ל שרי דיעבד דאין זה סובל לפרש כלל דבריו כן וע"כ דסובר דאי חתך בסכין שאינו בן יומא אף הדחה א"צ ואם היינו אומרים דסתם כלים כמו שהן אין בן יומא כמו, כן הן נקיים ובבן יומא מסתמא אינן נקיים כמ"ש בספר. אשל אברהם בשמעתין הוה א"ש דלא בעי הדחה דמסתמא נקי הוא ואין מפליט מה שבלוע בסכין למ"ד ביה"ש צונן הוא כ"ש סכין שהוא קשה שאין מפליט מה שבתוכו לחוץ בצונן ומש"ה לא בעי הדחה ועיין:

והנה בהא דפסק הלכתא אפילו בצונן הביא דברי רש"י ממש ויש לפרש כמו לרש"י אמנם זה קשיא שכתב וזה לשונו והא דפליגי בסכין טריפה היינו לשחוט בה אבל לחתוך בה רותח אפי' שחט כשירה אסור כדאמרינן בפכ"ה כו' ואסכין קאי אבל לשחוט מותר דטרידי ומשרק עכ"ל צ"ע כיון דפסק הלכתא אפילו בצונן ואיתא נמי לדרב וכפירש"י דסכין קשה הוא לבלוע ולא בלע מחום ביה"ש ודאי דליתא לדשמואל התם דאמר אף בהודח הסכין אסור לחתוך רותח והא לא בלע הסכין מחום ביה"ש ומ"ש בלשחוט דפליגי ופסקינן נמי הלכתא דשרי ע"י הדחת הסכין וברותח אסור דאי משום דטרידי ולא בלעי שמנונית א"כ בסכין נכרים נמי ועוד דהא כתב טעמא כרש"י דאין הסכין בולע מחום ביה"ש והא ודאי קשיא ובשלמא להרשב"א איתא לכולהו לדרב משום בעין שעל הסכין מבליע בביה"ש אח"כ וסכין טריפה שהסכין בלע מבעין מ"מ אין מפליט הבלוע דחום ביה"ש אין עושה אלא שמבליע בעין ואסור לחתוך רותח דע"י רתיחה ממש מפליט הבלוע בסכין שבלע הסכין מבעין שמנונית טריפה או דם בכשירה אבל לרא"ש שכתב דברי רש"י ונהי דה"פ דלעיל איסור בעין הוא, מה שטוח על פני הסכין ואין מפליט ומבליע בסכין שהוא קשה מ"מ אמאי ברותח לא מהני הדחה. והיה נראה לומר דה"ק דודאי בפעם אחת ששחט טריפה אין חום ביה"ש חזק לבלוע בסכין ומש"ה שרי בהדחה אבל לחתוך רותח ירצה בסכין של שחיטה דהוה רגיל ותשמישו בכך ודאי דבולע ע"י חום ביה"ש כיון דתדיר הוא ומש"ה אסור לחתוך רותח בסכין של שחיטה משום שבולע שתשמישו תדיר ופלט ברותח משא"כ לשחוט ודאי דשרי דאי משום דם שבלע הסכין אפי' מלוכלך שרי דאגב דטרידי לא בלעי דם או דיוצא אגב מליחה או דמשריק שריק מצואר בהמה ואי משום טריפה אינו רגיל ובאקראי הוא ובפ"א אינו בולע משא"כ בסכין נכרים א פ"א אין מפליט ומבליע בסכין מ"מ כותלי ביה"ש דרכין הם בלעי אפילו בזימנא חדא ששחט בולעין בעין או כפי' השני שכתבנו ברש"י ז"ל דסכין