ראש יוסף על חולין חלק א לב

משום דלענין זה ביה"ש צונן וודאי דאין מבליע בסכין שהוא קשה וה"ה דאין מפליט מן הסכין שהוא קשה והא דאסר לעיל כרב משום איסור בעין שעל הסכין שאין מקונח יפה כמ"ש בד"ה צונן כו' והבאתיו בסמוך ולפי זה הא דאמר שמואל לקמן בפכ"ה דף קי"א ע"ב סכין ששחט בה אסור לחתוך רותח הכי הלכתא משום דם בעין שעל הסכין הוא ומש"ה פי' צונן אמרי לה בעי הדחה אצונן קאי ור"ל אי חתך צונן בסכין בלא הדחת הסכין אותו צונן בעי הדחה דאי אסכין גם לחתוך רותח מהני הדחת הסכין דאין חום ביה"ש מבליע בסכין וכמ"ש כאן דהלכתא בצונן ומ"ש רש"י וחד אמר בצונן קסבר ביה"ש צונן ולא בלע נתחמם היינו או דביה"ש צונן ומ"ד בחמין קסבר ביה"ש רותח או אגב דוחקא והא דלא פי' ג"כ דמ"ד בצונן מפני טרדת הסימנים חדא דמשמע מ"ד בצונן אף לחתוך בה רותח ועוד דמש"ה לא פירש כן דהא דמסיק והלכתא אפי' בצונן ולעיל לא פסק כן וע"כ כמו שחילק הוא ז"ל ואי מטעמא דטרדת הסימנים בוודאי אין חילוק בין הך דהכא ובין הא דלעיל ואמאי לא פסק ג"כ בהא דלעיל דמדיח אלא ודאי דהך אוקמתא הוא האמת או דפליגי אי ביה"ש רותח או אגב דוחקא כו' ואיך שהי' למ"ד בצונן דביה"ש צונן ולא בלע ג"כ אגב דוחקא ומש"ה פסק הלכתא כן ולעיל פסק לחומרא ג"כ דטרדת הסימנים אין מועיל לענין השמנונית ודווקא לגבי דם אמרינן איידי דטריד לא בלע דם ומש"ה בפכ"ה אמר אסור לחתוך רותח הא לשחוט שרי אף בלא קנוח כלל משום טרדת הסימנים והא דהוה אמר מתחלה למ"ד בצונן אגב דטרידי היינו משום שהם שופעין הרבה דם לא בלעי אפילו שמנונית וכה"ג גבי כבד אוסרת ואינה נאסרת בפכ"ה דף ק"י יע"ש ומיהו להלכה לא קיי"ל כן אלא דאסור בסכין של גוים ולפ"ז אי חילוק כלל בין סכין טריפה לשל גוים דבין בזה ובין בזה לכתחלה סגי בהדחת הסכין או בנעיצה עשרה פעמים וכמו שאבאר בתוס' ד"ה והלכתא אלא אי איתרמי דשחט בלא הדחת הסכין הלכה כרב דאמר קולף. וא"ש נמי הא דלא נקיט פלוגתא דרב אחא ורבינא בהכשרו דסכין לכתחלה בסכין של נכרים לרב בחמין או בליבון ולרבב"ח מדיח בצונן או נעיצה עכ"פ מהני אלא דכ"ע מודים דאם מדיח יפה או נעיצה עשרה פעמים עד שאין שום ממשות בעין עליו שרי לכ"ע דאין חום ביה"ש חזק להפליט הבלוע מן הסכין אלא בשוחט בה באין מקונח הואיל ובשר רך לבלוע בהא פליגי מ"ד קולף ומ"ד מדיח וכן רב אחא ורבינא פליגי לכתחלה בהכשרו דסכין מר סובר בהגעלה ומר סבר הדחה בצונן סגי ומיהו אי לא הודחה תחילה אפשר דכ"ע מודים לרב דקולף דלענין זה ביה"ש רותח שבשר רך הוא לבלוע מן בעין שעל הסכין ומיהו הוה מלי לפלוגי במקונחת יפה ושקט בה חד אמר קולף וחד אמר מדיח אלא דלא בעי הדחה אם הוא מקונח לפי שיטה זו והוה צריך להאריך ולכך אמר בקצרה סכין טריפה מה הכשירו דסתם סכין אין מקונח יפה או דבא לאשמעינן דסגי בהדחה דלא צריך נעיצה כמ"ש התוס' ד"ה והלכתא. והיינו אף לכתחלה סגי בהדחה וא"צ נעיצה ובי"ד סי' יו"ד אכתוב מזה ומ"ש רש"י לקמן בשמעתין אהא דמ"ד בחמין משום שמנונית דאיסורא אבל משום דם ליכא שהסכין קשה ואין דם נבלע בו רצה לומר דדם מישרק שריק במליחה בכלי מנוקב וה"ה הכא בחום ביה"ש דמשרק שריק וה"ה דהוה מצי לפרושי דמש"ה לא חייש אבליעת דם דאגב דטרידי למפלט דם דידהו בוודאי לא בלעי דמא ואפשר דכתב כן אף לחתוך רותח לא חיישינן לבליעת דם בסכין דדם משרק שריק, ולפי זה מ"ש רש"י בפכ"ה דף קי"א צונן אמרי לה בעי הדחה אצונן בלא"ה א"ש כפי הבנת הר"ן דא"נ שמואל הוה סבר כמ"ד ובכאן בחמין דחום ביה"ש חזק שמבליע בסכין וה"ה להפליט מן הסכין אפ"ה ע"כ אצונן קאי דאי אסכין אף לחתוך בה רותח סגי בהדחה מן דם שעל פניו דדם משרק שריק ואינו נבלע בסכין כמו במליחה בכלי מנוקב דשרי למלוח בה כמה פעמים ואף להניח בה רותח שרי דדמא משרק שריק בכלי מנוקב וה"ה בסכין ועיין י"ד סימן ס"ט וע"א ובפכ"ה בחדושנו מ"ש שם בעזה"י ואין צורך למ"ש הר"ן דמשום דפסקינן כאן כרבינא לקולא דבהדחה סגי דאף א"ת דלא סגי בהדחה מ"מ בסכין כשירה וודאי דסגי בהדחה וכמ"ש רש"י כאן דדמא משרק שריק ואף לחתוך בה רותח שרי בהדחה וכדכתיבנא:

הן אמת שדברי הר"ן ז"ל דפכ"ה נפלאו ממני ולא ידענא איך יאמר זאת דהא רש"י כתב שם בהדיא דף קי"א ד"ה סכין ששחט בה איידי דביה"ש רותח בולע הסכין וחוזר ופולט הרי בהדיא שפירש דברי שמואל אף בהדחה אסור מטעם דביה"ש רותח ובולע סכין וחוזר ופולט יראה בהדיא דלא משום דם בעין שעל פניו אסור לחתוך בה רותח ואעפ"י כן מותר לשחוט דאגב דטרידי למפלט לא בלעי דם והוכרח לזה משום דאסור משמע שאין לו תקנה כלל כמו בקערה שמלח בה בשר אסור לאכול בה רותח דלא מהני ודאי הדחה ה"ה כאן דלא. מהני הדחה ועיין בחדושי רשב"א שם ובשאר פוסקים וזה ע"כ מפני שסובר ביה"ש רותח הוא וה"ה דהו"מ לפרש אגב דוחקא דסכינא ואם קצת מבליע בסכין ומש"ה אסור אף בהדחה ומש"ה צריך לפרש צונן בעי הדחה אצונן קאי דומיא דאסור לחתוך רותח משמע ודאי אף בהדחה ה"ה צונן בעי הדחה אבשר קאי ומיהו אין זה דיוק דאימא דה"ק רותח אסור לחתוך אף בהדחה וצונן אמרי בעי הדחה ומשום אמרי לא בעי הדחה נקיט נמי בעי הדחה וה"ה דהו"מ לומר סגי בהדחה אלא משום אמרי לה לא בעי הדחה ועיין בתוס' ד"ה והלכתא שמפרשים כך צונן בעי הדחה ולרותח לא מהני הדחה יע"ש ואיך שיהי' מכל מקום מוכח דלא כדברי הר"ן ז"ל בדברי רש"י ז"ל וכדכתיבנא הפירוש הב' בדברי רש"י ז"ל והוא הנכון לדעתי דרב דאמר קולף הוא אפי' בהודח הסכין או נעיצה בקרקע קשה אפ"ה קולף דחום ביה"ש רותח ומפליט מן הסכין ומבליע בכותלי ביה"ש וכוותיה קיי"ל ומה שפי' למ"ד מדיח שהרי נתקנח בה שמנונית וא"א לדופני הסכין בלא שמנונית לאו משום דאי הוה מקונח הסכין אף הדחה לא צריך הבית השחיטה כיון דצונן הוא לא מפליט דהא בפכ"ה פירש"י צונן אמרי בעי הדחה קאי אבשר ואף שהודח הסכין צריך הבשר הדחה דומיא דאסור לחתוך רותח אף בהודח הסכין וע"ז קאי צונן כו' וגם מדאמר בעי הדחה ולא אמר סגי בהדחת הסכין כמ"ש בסמוך אלא דאבשר קאי דבצונן נמי פולט קצת וכמ"ש הריטב"א בפכ"ה וכמ"ש המגיני שלמה בכאן בתוס' ד"ה והלכתא יע"ש ואם נאמר דהלכה דבעי הדחה כמ"ש הפוסקים כא"ד דבעי הדחה לא היה צריך לכתוב דא"א בלא שמנונית בדופני הסכין דמשמע משום שומן בעין הוא י"ל דלרווחא דמלתא כתב כן דא"נ הלכה כא"ד לא בעי הדחה א"ש כאן א"נ דפי' כן דלא תקשה הא סתם כלים של נכרים אינם בני יומן כקושית התוס' בד"ה השוחט ולכך כתב דסתם סכין אין מקונח יפה ולא הוה נט"ל וכמ"ש הרשב"א בחדושיו ובת"ה ומש"ה צריך הדחה והא דלא פי' כן לרב י"ל דרש"י לשיטתי' שפי' בפסחים דף למ"ד ע"א דרב סובר נט"ל אסור יע"ש ד"ה אמר רב קדירות בפסח ישברו רב לטעמיה כו' ובחדושינו למס' פסחים אבאר בזה וא"כ לרב לא צריך לפרש כן אבל לרבה בב"ח דוחק לו לומר דסובר נט"ל אסור ולכך פי' דמשום טוח שעל פניו הוא אבל זה אינו דאדרבה לרב אי' היה מפרש כך הוא א"ש ולא לרבה בב"ח דלדידי' נט"ל נמי מיתוקמא והדחה בעינן דאף בצונן מפליט קצת לשיטת רש"י ז"ל בפכ"ה כמ"ש הריטב"א שם ובמגיני שלמה כאן דאף דנט"ל שרי דיעבד מ"מ מדיח הוה לכתחל' ונט"ל לא שרי לכתחלה ועיין מ"ש בתוס' ד"ה השוחט בסכין של נכרים הלכך מסתברא כמ"ש מקודם שפירש כן למ"ד לא בעי הדחה ולרווחא דמלתא כתב כן ורש"י אפשר דסובר כמ"ד בעי הדחה, ועיין מ"ש לקמן בסמוך בזה והא דאמר השוחט בסכין של נכרים ולא פליגי בהכשרו דסכין לרב בחמין או בליבון ועיין לעיל תוספות ד"ה שליבנה באור יע"ש ולרבה בב"ח מדיח או נעיצה ועיין בתוספות ד"ה והלכתא ובמ"ש שם בס"ד אה"נ דהוה מצי פליגי בכך דלרב לא מהני הדחה וצריך הגעלה דמ"מ מפליט הוא מה שבתוך הסכין דנהי שכתב רש"י לקמן ד"ה והלכתא שאין חום ביה"ש חזק להבליע בסכין מ"מ חזק הוא להפליט ממנו להבליע בכותלי ביה"ש וזה הפך סברת הרשב"א דלדידיה הסכין בולע מן בעין ע"י חום ביה"ש ואין מפליט ע"י חום ביה"ש וכמו שאבאר לקמן אי"ה ולרש"י הפך הוא דאין הסכין בולע ע"י חום ביה"ש ומפליט שפיר ע"י חום ביה"ש בסכין של נכרים שבלע הרבה מפליט ע"י חום ביה"ש ועיין מה שכתב התב"ש בסי' י' בס"ק י"א בד"ה אמנם יע"ש שכתב ג"כ לרש"י דמפליט ע"י חום ביה"ש ודייק לה מדכתב רש"י ד"ה והלכתא שהסכין אסורה ולא כתב שהטוח שעל הסכין אלא דכל הסכין אסורה ומפליט יע"ש והא דלא ניחא לי' לרש"י יותר לפרש כמ"ש הרשב"א דודאי סכין בולע מה שהוא בעין ע"י חום ביה"ש ואין מפליט מה שבלוע בתוכו ע"י חום ביה"ש וזה יותר נכון לכאורה ומש"ה לעיל בשחט בלא הדחה דאיכא בעין על הסכין ודאי דכותלי ביה"ש בולעין מכ"ש דסכין בדבר שהוא בעין ושאני הכי בפלוגתא דרב אחא ורבינא דפליגי בהכשרו דסכין ובודאי הלכה כמאן דמיקל כיון דהודח הסכין אין מפליט הבלוע ע"י חום ביה"ש יש לומר דרש"י לשיטתי' דהלכה כאמרי לה בעי הדחה לק' בפכ"ה ואבשר קאי ואף שצונן מפליט פורתא אגב דוחקא ובהדחה מיהא סגי וכמ"ש בשם הריטב"א ומגיני שלמה לעיל יע"ש וא"כ מ"ט פסקינן דסגי בצונן דמ"מ מפליט הוא אח"כ מה שבלוע בצונן ובעי צונן הדחה ואסר לכתחלה דלמא משתלי וכמתני' דב"ה צורר בשר וגבינה ובלבד שלא יהיו נוגעין ופריך וכי נוגעין מה הוה ומשני הדחה