ראש יוסף על חולין חלק א ל

הנכונה לכדתניא דאף דמשנה היא בפ"ג ופ"ט דנגעים מ"מ במשנה ראשונה לא נזכר אלא שחין ומכוה מטמאין בשבוע א' ובמשנה שני' תנן שאין מצטרפין זה עם זה והיה צריך להביא ב' משניות ומש"ה הביא תוספתא אחת דקתני בה תרתי, ומ"מ לא ידענא לאיזה צורך הביא הא דשחין ומכוה מטמאין בשבוע א' ואמאי לא הביא משנה דפ"ט דנגעים משלה ב' השחין ומכוה אין מצטרפין זה עם זה ודי בכך וכן הא דמביא אח"כ ותניא איזה שחין ואיזה מכוה כו' הי' יכול להביא ממשנה א' דפ"ט דנגעים יע"ש וזה יש ליישב קצת:

ת"ש ליבן שפוד והכה בו נידון משום מכות אש התם דברזיי' מיברז דהיינו חידוד עכ"ל כבר כתבנו בשם חדושי רשב"א דאף בחידוד מ"מ אח"כ בא ההבלא וא"כ בשוחט אמאי כשר ותי' דשאני הכי דאיכא צדדין דאין מתרחבין כביה"ש יע"ש אבל בחידוד אין יכולת כלל בהבל לבוא ולשרוף אח"כ כן הוא תוכן כוונת דבריו ודע דר"מ ז"ל בהל' טומאת צרעת פ"ה הלכה ב' כתב וז"ל ליבן שפוד והכה בו אם היה ראשו מבורז הר"ז מכוה ואם היה ראשו חד הר"ז ספק אם שחין או מכוה והכ"מ פי' דבריו דהא דאמר דברזי' היינו שהיה ראש השפוד רחב כברזא ודאי דחבטא קדים ואח"כ ההבל וכן בסכין ודאי דחדוד של סכין קדים ומיבעיא ליה אי היה ראש השפוד חד ודק ולא כשל סכין אי הבלא קדים או חבטא יע"ש ולפי זה הא דלא הזכיר הר"מ ז"ל דאם היה ראש השפוד דק כמו סכין דחבטא קדים ואח"כ ההבל או דבר דק כמו סכין דחבטא קדים י"ל שסמך על מ"ש בפ"א מהל' שחיטה דליבן סכין ושחט בה שחיטתו כשירה דחידודה קודם לפי גי' הכ"מ שם וכן הוא גי' הר"ן ז"ל בפ"ק דחולין אלא דאכתי קשה למה השמיט דין זה בכאן לפי מ"ש דאילו היה בחידודו של סכין ודאי היה פשוט לן דחבטא קודם ואתא הבלא ומבטל ליה דהוה לי' לבאר כאן דהתם בליבן סכין דשחיטתו כשירה ע"כ דחידוד קודם לליבון ואין הליבון פועל אח"כ כלל כמ"ש הרשב"א בחדושיו והבאתיו בסמוך וכאן הוה ליה לבאר דמ"מ נידון משום מכוה דאח"כ פועל הליבון וכמו שחילק הרשב"א דצדדי המכה אין מתרחבין כמו צדדי ביה"ש ומש"ה ההבלא מבטל אח"כ להחידוד ואלולא דברי הכ"מ הייתי אומר דיש להר"מ ז"ל הוכחה דברזי' היינו שראשו עב ועגול כעין ברזא לתרץ קושית הרשב"א בחדושיו דמהא דר"ז משמע שאין הליבון פועל כלל אח"כ ושאני הכא דראשו עב ואתי אח"כ ההבל ומבטל לחבטא ומיבעיא בליבון בשפוד בחידוד שאינו דק כמו בשל סכין דודאי הליבון פועל בו אלא מיבעיא איזה מהן קדים והא דגריס בגמרא דידן דהיינו חדוד לר"מ ז"ל לא גרסינן ליה אבל לפי זה הוה א"ש הא דלא הזכיר דין דאם היה דבר דק כמו סכין דחידוד קדים דכבר הזכיר זה בפ"א מהל' שחיטה ואה"נ דלית בי' הבלא כלל אלא חבטא לחוד אבל לפי דברי הכ"מ צ"ע ודע עוד דגי' מהר"י אבוהב בפ"ה הלכה ב' ואם היה ראשו כדור כו' ונראה דהכי צריך להיות אם היה ראשו מבורז הר"ז מכוה ואם הי' כדור ר"ל עגול הר"ז ספק והוא כפי' רש"י ז"ל בגמרא ומש"ה אתיא הגי' בפ"א מהל' שחיטה ליבן סכין שחיטתו פסול' משום דצדדין אין מתרחבין והא דהשמיט בעוף בתפס הקנ' וכמ"ש הפר"ח סמך עצמו אמ"ש כאן דראשו מבורז נידון משום מכוה דצדדי המכה אין מרחיבין וה"ה צדדי ביה"ש אין מרחיבין לדידן דצריך אתלת רוחתא אבל אין לומר דמהר"י אבוהב גורס כך אם היה ראשו כדור הר"ז מכוה ואם ראשו חד הר"ז ספק דא"א להעמידה מפני כמה טעמים וא' מהן הוא דא"כ לוקמיה ההיא דליבון שפוד בעגול ולא דברזיי' מיברז אלא כמ"ש ואין להאריך:

אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה סכין של ע"ג לשחוט מותר ואסור לחתוך בה בשר והקשו התוס' דאמאי מיחייב בשוחט לע"ג בשבת דקלקולו יתר על תיקונו ולא ידענא אמאי לא קשיא להו דאמאי חייב בשוחט בהמת חולין בשבת דקלקולו יתר על תיקונו כמו בכאן דמותר לשחוט בסכין של ע"ז דהקלקול יתר על תיקונו ודוחק לומר דמשוחט לא קשיא דאיכא למימר מקלקל בחבורה חייב דאכתי למ"ד פטור אמאי חייב בשוחט בשבת ולתרוצי נמי דמלאכת מחשבת אסרה תורה. והנה מלשון מותר משמע אף לכתחלה וכן הוא בטור יו"ד סי' י' וקמ"ב דאם לבנה בישנה דשרי אף לכתחלה כיון דקלקול יתר על תקונו והא ודאי מוכרח הוא לשיטת הרא"ש ז"ל שיתבאר בסמוך דדיעבד אף מחתך שרי וא"צ הולכת הנאה לים המלח וע"כ לכתחלה הוא דאסור ממילא מותר לשוחט הוא אף לכתחלה אבל להר"מ ז"ל בהלכות עכו"ם פ"ז הלכה י"ט דבחתך אף דיעבד אסור וכ"ש בשחט בהמה מסוכנת דאסור אף דיעבד ולא מהני הולכת הנאה לים המלח לדידיה דלטעמי' אזיל שכתב בפ' הנזכר י"ד דנטל כרכר וארג בגד ועצים ואפה פת דלא מהני הולכת הנאה לים המלח אלא ע"י תערובת שנתערב באחרים הא בעיני' אסור א"כ מצינו לומר דמותר לשחוט היינו דיעבד ואף שזה דוחק דמותר משמע לכתחלה מ"מ הרואה בכ"מ שם יראה להדיא כמ"ש שכתב אהא שכתב הר"מ סכין ששחט בה מותר דרבינו מפרש דמותר לאו היינו לכתחלה אלא דיעבד ומשמע דהיינו טעמא דלכתחלה אסור דמ"מ נהנה הוא כיון דלדידיה הוה הנאה אף שקלקולו יתר על תקונו ודיעבד מיהא שרי דלא הוה נהנה בכך מאיסורי הנאה ולא רצה לפרש דברי הר"מ דמה שכתב לכתחלה אסור משום שמנונית דאיסורא ובישנה ודיעבד מותר ע"י הדחה או קולף כמ"ש בהל' שחיטה דזה דוחק דאמאי לא ביאר רבינו בחדש' או בישנ' שלבנה באור דשריא לכתחלה ולכך מפרש דמותר היינו דיעבד ומיניה דאסור לחתוך אף דיעבד וכשיטתיה דלא מהני הולכת הנאה לים המלח ג"כ ובש"ע בסי' יו"ד כתב דאם היא חדשה מותר לכתחלה ובסי' קמ"ב סעיף ב' כתב המחבר כלשון הר"מ ז"ל בפ"ז מהל' עכו"ם ורמ"א הגיה עליו ואם לבנה או חדשה מותר לכתחלה והראה מקום לסי' יו"ד ויפה עשה דלא ליסתרן דבריו אהדדי ואף שנאמר דמ"ש בסימן קי"ב דהבהמה אסורה היינו אף דיעבד מ"מ לשון מותר משמע אף לכתחלה וכמ"ש בסמוך ועיין מה שכתב בסמוך גבי הא דפריך ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסור כו':

ע"ש גמרא ותיפוק ליה משום שמנונית דאיסורא וכתב הרא"ש ז"ל דע"כ הא דאמר ואסור לחתוך בה בשר היינו לכתחלה ולא שיאסור הבשר דיעבד כו' ותדע מדפר' ותיפוק ליה יע"ש עוד כתב דבמסוכנת לא אסרוה נמי חכמים הנאתה דיעבד ומהרש"ל ביש"ש סי' י"א הקשה עליו דאימא דקשיא ליה אהא דמותר לשחוט לכתחלה ומותר לחתוך לכתחלה ואמאי הא אסור משום שמנונית דאיסורא גם מהרש"א ז"ל הקשה עליו כך בחדושיו כאן אלא שרש"ל ביש"ש הוסיף עוד דאפי' ע"ס שיקלפנו אח"כ כמ"ש הרא"ש לקמן בסכין של כותים ואפי' נאמר שהרא"ש סובר שהמקשן לא היה יכול להקשות דשמא מותר ע"ס שיקלפנו (ר"ל הא דכתב הרא"ש בסכין של גוים דאסור ע"ס שיקלפנו דלמא מישתלי היינו מדאמר לקמן השוחט בסכין של נכרים משמע דאסור לכתחלה אבל על המקשה שפיר קשה מנ"ל להקשות אימא דרבה בר אבוה סובר דלכתחלה נמי שרי ע"ס שיקלפנו כו') דא"כ ממ"נ לא מקשה מידי אי אאיסורא דלמא אשמעינן אף דרוצה ע"ס שיקלפנו אסור לכתחלה משום הנאה דע"ז ואי אהיתר נמי ע"ס שיקלפנו שרי לכתחלה וכשל עוזר ונפל העזור והעלה לבסוף דצריך הולכת הנאה לים המלח יע"ש והנה מ"ש דאיך מותר ע"ס שיקלפנו דלמא משתלי כמ"ש הרא"ש בסכין של כותים היה נראה ליישב דהכי קא קשיא ליה דאי אהיתרא פריך אימא דמיירי בסכין שאינו בן יומו או בסתם סכין דהוה נט"ל ושרי לכתחלה ע"ס שיקלפנו אח"כ דאי נמי מישתלי לאו איסור קאכיל דנט"ל שרי דיעבד כמ"ש מהרש"ל גופא בסי' י"ב בסכין של נכרים ועיין בש"ך בסי' יו"ד בס"ק י"א יע"ש והרא"ש כתב לקמן בסכין של נכרים בידוע שהוא בת יומא הא לא"ה לא ומשמע מדבריו ג"כ דמסתמ' היא נקי' וכמו שאבאר לקמן ומש"ה הוקשה לו דלמא מיירי בסתם סכין אלא דקושית מהרש"ל תפול גם בכאן דא"כ גם אי אמרינן דשרי דיעבד דלא דמי לנטל עצים וארג בגד אכתי מה מקשה אי אאיסורא דלמא אשמעינן דלכתחלה אסור אף בסתם סכין ע"ס שיקלפנו וגם אהיתרא לא פריך כלום דשרי ע"ס שיקלפנו אח"כ כמ"ש. הן אמת שמ"ש היש"ש דאף אי תאמר שהרא"ש היה סובר שהמקשה לא היה יכול להקשות דשמא מותר ע"ס שיקלפנו דהמעיין בלשון הרא"ש בלא"ה, א"א לפרש דבריו כן שכתב וגם אי אהיתרא פריך קשה הא איצטריך לאשמעינן דבשר מותר וכח דהיתרא עדיף, טפי ממה שישמיענו דלכתחלה אסור שזהו דבר פשוט עכ"ל הרי בהדיא מדבריו דלכתחלה אסור משום שמנונית ואפ"ה אשמעינן כח דהיתר דיעבד שרי ולא אסור משום לא ידבק בידך דלאו נהנה הוא אלא מקלקל בשוחט וצ"ל דסובר דשמא מותר לשחוט דיעבד קאמר וזה דוחק דליכא למימר דבאמת סובר הרא"ש ז"ל כמ"ש הר"מ בהלכות עכו"ם דהא דמותר לשחוט ע"כ דיעבד דלכתחלה וודאי אסור דמ"מ נהנה הוא כיון שהוא רוצה לשחוט וכמ"ש הכ"מ שם והבאתיו לעיל וא"כ הוקשה לו שפיר הא ליתא דע"כ לדידי' לכתחלה שרי כיון דמסיק דמחתך לכתחלה אסור ולא דיעבד דלא דמי לנטל כרכר וארג בגד א"כ ע"כ מותר הא דקאמר מותר לשחוט לכתחלה הוא ואם כן מאי קא קשיא ליה וכדכתיבנא ודע דהש"ך ז"ל בסי' יו"ד ס"ק ה' כתב דהרא"ש ז"ל נמי לענין שאין נאסר כולו קאמר אבל לענין שכר הסכין מודה לרשב"א דצריך יע"ש א"כ י"ל דאסור לחתוך עד שיוליך הנאה לים המלח אף דיעבד ומותר לשחוט אפשר דיעבד כמו לסברת הר"מ וכמ"ש הכ"מ בפ"ד מהל' עכו"ם דמ"מ נהנה הוא במקצת אלא שהמעיין ברא"ש יראת שכתב אסור לחתוך היינו לכתחלה