ראש יוסף על חולין חלק א כה

לרמאין דמ"מ חבר אינו רשאי להוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן ור' יהודה פליג את"ק דמשנה ו' וסובר דאי איתא שחשודה לחלוף המקולקל שלה ולגזול קא מיכוונא וזה שאמר שחשודה אין אנו אחראין לרמאין כר' יוסי אלא דבושה מחתנה ולטובה מיכוונא הא לא"ה לא היה מעשר את שהוא נותן לה ולכן מפרש דר"י אינו חולק אלא מפרש ומביא ראיה אמר ר"י ולא ר"י אומר:

ויותר נראה לפרש דבריו דלא תימא הנך שתי משניות משנה ה' ומשנה ו' סובר ת"ק דפונדקית וחמותו שוין הם לטובה. מיכוונא ור"י פליג ואמר אין אנו אחראין לרמאין וסבר דלגזול מיכוונא וכמ"ש הר"ש שם בפי' המשניות וכמו שאבאר לקמן בתוס' ד"ה התם מוריא היתרא וה"ה בנותן לחמותו אמר כן הת"ק ואמר ר"י בחמותו מודינא לך דלטובה מיכוונא ומעשר את שהוא נותן לה אבל בקמייתא דגזליה אין אנו אחראין לרמאין כר"י ולכך אמר דאינו כן ורישא דנותן לחמותו נמי ר' יהודא היא ומפרש לה דבושה מחתנה וה"ה בפונדקית או דלטובה מיכוונא בר בי רב ליכול חמימא כפירש"י בשמעתין או כפי' התוס' דלגזול מיכוונא ובשביל טרחתה דתמיד סמוך מורא היתרא ומ"ש דמודה ר' יהודה לר' יוסי אף דר"י בחמותו משמע דלא פליג וסובר ג"כ דצריך לעשר מה שהוא נותן לה' דהתם כ"ע מודו דלטובה מכוונא ונהי בפונדקית סובר ר' יוסי דלרעה מיכוונא מ"מ בחמותו אפשר דמודה וא"כ איך שייך לומר ומודה ר"י ודוחק לומר דאפונדקית קאי ולפי מ"ש המגיני שלמה ע"כ בשמעתין לתרץ דברי רש"י דאף דפונדקית לטובה מיכוונא מ"מ א"א דלא יהא גזילה דלפעמים של חבירו יותר טוב משלה ומ"ה אמר ר"י אין אנו אחראין לרמאין אף שלטובה מיכוונא יע"ש ולפי דבריו א"ש מה דתנן הנותן לחמותו מפני שחשודה לחלוף היינו דאי לא היתה חשודה על הגזל לא היתה מחלפת אף דלטובה מיכוונא כמ"ש המגיני שלמה וזה דלר' יוסי אף בחמותו אין מעשר מה שהוא נותן לה ומודה ר' יהודה בנותן לחמותו פירות שביעית ולא חייש שמא תאכל חמותו שלא בקדושת שביעית דאינה חשודה להאכיל בני ביתה שביעית דלר' יהודא שביעית, חמירא להו ועיין בגיטין דף ס"א ע"ב יע"ש ולפי דבריו פי' בנותן לחמותו פירות שביעית היינו פירות שביעית ממש ולא חיישינן שמא תחליפם חמותו וגורם לה מכשול כי חמור להם שביעית. אבל מדברי הר"ש שם בפ' המשניות נראה שמפרש מודה ר' יהודא בנותן לחמותו בשביעית ר"ל בשנת השמיטה והוא נותן לה פירות של שאר שני שבוע ואינו חושש שמא תחליפם בפירות שביעית ותתן לבתה מפני דחמירא להו שביעית ולא חשידא על כך ומודה דאמר ר' יהודא לפי דברינו היינו לרבנן דפליגי עליה וסבירא להו דהנותן לחמותו כנותן לשכנתו דלא חיישינן לאחלופי בחמותו ומודה להם ר"י בשביעית דלא חיישינן לאחלופי דחמירא להם שביעית. ועיין בר"מ הלכות מעשר פי"ח הלכה י"ב דפסק כרבנן דפליגי על ר' יהודא בחמותו ור"ש שם מביאו בירושלמי ועיין בכ"מ והנה הר"מ דפסק בחמותו כרבנן דפליגי עליה דר"י בירושלמי וסברי בחמותו דאינה חשודה לחלוף ובפונדקית פסק דלטובה מיכוונא יותר מן חמותו או כפי' התוס' בד"ה מוריא ואמרה דתמיד סמוך עליה ומיכוונא לגזול ועיין לקמן. ומיהו נראה דר"מ כרש"י סובר מההיא דפ"ט דמעשר שני הלכה ז' ואין ראיה כיון דמוריא היתרא לאו רשעה גמורה היא ומש"ה מעשר את שהוא נותן לה ודוקא התם בנטע רבעי דהוה גזל גמור אמרינן הלעיטהו לרשע כרשב"ג דמעשר שני יע"ש:

עוד אבאר לך שמ"ש לעיל דמש"ה נקיט אינו חושש לשאור ותבלין כר' יוסי דחשודה אגזל אלא דא"ל החליפה הוה תערובת דמאי ולא גזרו גם כתבנו דמש"ה פריך לה הכי ולחלופי לא חיישינן לתירוץ השני דרפרם דלתי' ראשון לא קשה דלא גזרו על תערובת דמאי לכאורה ליתא דתינח דמאי אבל שביעית מא"ל דודאי גזרו על תערובת שביעית דהוה ספיקא דאורייתא ולחומרא בשלמא דמאי רוב ע"ה מעשרין הן משא"כ שביעית ומכ"ש לפי מ"ש הרשב"א דמיירי ע"כ בע"ה שהוא חשוד על השביעית דסתם ע"ה אין חשוד על השביעית כמו דמוכח ממתני' המוליך חיטין לטוחן ע"ה הרי הם בחזקתן דהתם מיירי במי שחשוד לכך יע"ש ומש"ה ניחא דקתני בברייתא הנותן לשכנתו. אינו חושש משום שביעית ובע"ה חשוד לכך מיירי ואמאי לא תני סתמא אין חושש משום מעשר ובסתם ע"ה דאין חשוד על שביעית וכמו דתנן בפונדקית חושש משום מעשר וכן בחמותו אלא דאי לא הוה תני שביעית ה"א דלחלופי חיישינן אלא דלא גזרו על תערובת דמאי לכך קאמר שביעית וזה יוצדק לתי' ראשון כיון דאמר עשו משליכי כו' ולפ"ז הא דנקיט שאור ותבלין יאמר בשני פנים:

אבל יש לומר דמש"ה לא חיישינן שמא החליפם בפירות שביעית דספק ספיקא הוא שמא לא החליפם כלל ואת"ל החליפם שמא לאו בפירות שביעית ואדרבה רוב פירות של היתר הן וס"ס אף בדאורייתא מהני ועיין בפני יהושע בגיטין דף ס"א בהא דקארי ליה מה קארי לי' יע"ש באורך אלא להא דשמא החליפם בפירותיהם והם דמאי הוה לן למיחש ואף דס"ס הוא שמא לא החליפם ואת"ל החליפם שמא מעושרין הם י"ל כמ"ש הכ"מ בהלכות מעשר פי"א הי"ב אהא דכתב הר"מ ז"ל דהטוחן כותי לא חיישינן שהחליף עם תבואת ע"ה דהוה ס"ס וכתב הכ"מ כיון דרבנן אחמור וחששו למיעוטא דרוב ע"ה מעשרין הם החמירו דלא מהני ס"ס עכ"ל ויראה לי דה"ק כיון דס"ס דשרי הוא מטעם רובא וכמ"ש הרשב"א בתשובה הביאו האחרונים דבריו ועיין בט"ו ובש"ך סי' ק"י ובפני יהושע בק"א בסוגיא דאלמנת עיסה וא"כ בדמאי דלא מהני רוב ה"ה ס"ס כן נ"ל. וכאן נמי דאי הוה חיישינן לחלופי לא מהני ס"ס לענין דמאי ואם אמר עשה משליכי חושש משום שביעית ג"כ דליכא אלא חדא ספיקא דשמא של שביעית הן דמשלה עשתה לו. עוד אני אומר טעם אחר דהא דחיישינן לחלופי כמו בפונדקית וחמותו דמעשר את שהוא נותן לה ואת שנוטל הימנה אף דהוה ס"ס שמא לא החליפם ואת"ל החליפם שמא מעושרין הם דרוב ע"ה מעשרין הם י"ל דטבל הוה דבר שיש לו מתירין כמו שמבואר בר"מ הל' מ"א פכ"ו יע"ש ודבר שיש לו מתירין לא מהני ס"ס ועיין בסי' ק"י בהגהת רמ"א סעיף ח' ובפר"ח ס"ק מ"ג באורך דבדשיל"מ לא מהני ס"ס וטבל הוה דשיל"מ להפריש ממקום אחר ומש"ה בנותן לחמותו מעשר כו' ומדברי הכ"מ דפי"א מהלכות מעשר משמע דמהני ס"ס בדשיל"מ ואפשר שכתב בדמאי אפילו היכא דלא הוה דשיל"מ כגון דלית ליה להפריש ממקום אחר וכמ"ש הפר"ח בי"ד סי' ק"ב ס"ק ג' וכמ"ש התוספות והר"ן בס"פ בתרא דע"ז דהא דיהיב טעמא בגמרא דילן כאיסורו כך היתרו כשאין לו להפריש ממקום אחר דלא הוה דשיל"מ יע"ש באורך ומש"ה יהיב טעמא במוליך חיטין לטוחן נכרי דחיישינן בס"ס דלא הלכו בתר רובא וס"ס רובא הוא וכדכתיבנא ודע דשביעית אין לה דין שיל"מ והא דתנן בסוף פ"ז דשביעית שביעית מין במינו במשהו שלא במינו בנ"ט לאו דוקא שביעית אלא כל איסורין שבתור' כן הוא שהרי סיים זה הכלל מין במינו במשהו שלא במינו בנ"ט ועיין שם בר"מ ובר"ש ובפי' הרע"ב ובתי"ט שם ואין הלכה כאותה משנה דאנן קיי"ל כל איסורין שבתורה במינו בנ"ט חוץ רש"י ז"ל שפסק כר"י דמין במינו לא בטיל יע"ש ועיין בר"מ ז"ל פט"ו מהל' מ"א הלכה ח' ובכ"מ ובלח"מ יע"ש ואבאר לקמן מזה בעזה"י שמצינו למידין דשביעית אין לו דבר שיל"מ דלאחר הביעור שחייב לשרוף לא הוה דשיל"מ ועיין שם בהשגות הר"א וקודם זמן הביעור שחייב לאוכלו בקדושת שביעית שלא להפסיד ולא לעשות בהן סחורה לא מיקרי דשיל"מ דלאותו דבר לא נאסר מעולם וכמו שאבאר אח"כ בס"ד ובזה ניחא מה דתנן בדמאי פ"ג משנה ד' המוליך חיטין לטוחן כותי ולע"ה הרי הן בחזקתן למעשרות ולשביעית לטוחן נכרי הרי הן דמאי ולא קאמר נמי שביעית אם הוא בזמן השמיטה או קרוב לה אלא ש"מ דלא חיישינן דס"ס הוא שמא לא החליפם ואת"ל החליפם שמא של שאר שני שבוע דרובן היתר נינהו ולא חיישינן שמא החליפם דהוה ס"ס ולא מיבעיא לר"י ותי' הכ"מ בפי"א מהלכות מעשר דהא דלא מהני ס"ס בדמאי משום דרובא לא מהני בי' וה"ה ס"ס בשביעית לא שייך זה ומכ"ש אי מיירי דוקא בע"ה חשוד על השב ולשביעית הוה זו ואצ"ל זו דלא דתנן לטוחן כותי וע"ה בחזקתן למעשרות ולשביעית הוה זו ואצ"ל זו דלא מיבעיא לשביעית דלא חיישינן אלא אפי' למעשר דראוי לחוש לא חיישינן חשידא גזל כו' ועיין בתוספות י"ט שם בד"ה למעשרות יעוין שם. ומש"ה ניחא נמי הא דתנן הנותן לפונדקית ולחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה ולשביעית לא חיישינן וכבר עמד הרשב"א בחדושיו על קושיא זו ולפי מ"ש מש"ה לא חיישינן לשביעית דהוה ס"ס וכמ"ש גם הר"מ ז"ל בפי"א מהלכות מעשר הלכה י"ב כתב דאינה חשודה להחליף משום מעשר שני כן ובהלכה י"ג כתב כדברי המשנה דהמוליך חיטין לטוחן נכרי הרי הן דמאי ולא שביעית יעוין שם היטב הן אמת שיש לראות לפ"ז מה שהשיג שם הר"א ז"ל בפי"א על מ"ש הר"מ דלנכרי חיישינן שמא החליפם בשל ע"ה דסובר מירוח נכרי אף מדרבנן פטור ומש"ה החששא שמא בשל ע"ה החליפם הטוחן הנכרי ור"א ז"ל אמר כי לזה לא היינו חוששין דהוה ס"ס ועיין בכ"מ שם יש להקשות אם כן בהא דהנותן לחמותו מעשר את שהוא נותן לה ואת שהוא נוטל הימנה ונהי דמה שהוא נותן לה צריך לעשר דליכא אלא חדא ספיקא שמא תחליפם וחזקה על חבר שאין מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן מ"מ למה הוא מעשר את שהוא נוטל הימנה והא הוה ס"ס שמא לא החליפם ואת"ל החליפם שמא מעושרין הם דרוב ע"ה