ראש יוסף על חולין חלק א כב

לא"ד גופא ומיתורא שמעינן לה או יאמר לתירוץ השני של תוספות לא צריכנא לזה דת"ק לית ליה דרשא דהשב ולר"ת הוא דאיצטריך למימר הכי וכמ"ש לעיל ולא קשה מידי לר"ת וכדכתיבנא:

ומעתה אף אנו נאמר דהר"מ פוסק כאוקימתא דרבא ופוסק כת"ק דאפי' נתחלף חלב בשומן אם הוא מומר לתיאבון אין מביא קרבן על שגגתו ואפ"ה איצטריך ג"כ קרא דאשר לא תעשינה כמו שאבאר דמע"ה נפיק לן מומר לתאבון לא"ד דאין מקבלין מיניה וזה דווקא בעודו רשע ולא חזר בתשובה כמו שיראה הרואה בפ"ג מהלכות שגגות הלכה ז' בדברי הר"מ ז"ל וז"ל כיצד מומר לאכול חלב ואכל חלב בשגגה אין מקבלין ממנו עד שיחזור בתשובה ואפילו היה מומר לתאבון ונתחלף חלב בשומן אין מקבלין ממנו שמשאכל חלב בין להכעיס ובין לתאבון הרי זה מומר עכ"ל הרי מפשטות לשונו משמע דאם חזר בתשובה מקבלין ממנו אף על חטא שחטא בעודו מומר ועיין במ"ל יע"ש היטב ואי דבעודו מומר הוה זבח רשעים כקושית התוספות בד"ה אינו שב מידיעתו כו' י"ל כמ"ש המ"ל שם בתחלת דבריו דכל לתאבון לא מיקרי זבח רשעים וכמו שאבאר בתוס' ד"ה אינו שב מידיעתו כו' וקרא דאינו שב מידיעתו ע"כ מלהכעיס מיירי דאי לתאבון שב מידיעתו מיקרי וכמ"ש רבא בהוריות י"א ע"ב דאיכא בין ת"ק לר"ש יע"ש וע"כ אף בלהכעיס קאמר קרא דאין מקבלין ובעשה תשובה מיירי דבלא עשה תשובה ידעינן מסברא זבח רשעים כקו' התו' ד"ה אינו שב מידיעתו אלא בלהכעיס אין מקבלין קרבן על חטא בעודו מומר אף שעשה אח"כ תשובה ונמצא הני תרי קראי צריכי מע"ה פרט למומר לתיאבון וזה דוקא בלא עשה תשובה הא עשה תשובה מקבלין מיני' ושב מידיעתו ולהכעיס אף בעשה תשובה אין מקבלין דבלא תשובה זבח רשעים תועבה ולפ"ז כיון דהני תרי קראי צריכי קאמר שפיר מ"ב כיון דת"ק נמי אית ליה דרשא דשב מידיעתו ליכא למימר דת"ק במומר לכל התורה ולא לא"ד דהא לא שב מידיעתו ומשני רב הונא מומר לאכול חלב דהיינו לכל התורה חוץ מדם לת"ק אין מקבלין ולר"ש מקבלין דמ"מ שב מידיעתו מיקרי וזה לפר"ת בתי' ראשון שהביאו התוספות בד"ה מעם הארץ והשתא לשון הר"מ ז"ל בפ"ג מהלכות שגגות הלכה ז' מדוקדקין שכתב אין מקבלין ממנו עד שעשה תשובה אפילו היה מומר לתאבון כו' שמשאכל כו' דהאי אפילו אינו ר"ל דשניהם שוין בין להכעיס ובין לתאבון כו' דזה אינו דלתאבון כשחזר בתשובה מקבלין ולהכעיס אף שחזר בתשובה אין מקבלין דשב מידיעתו ע"כ כשחזר דאל"כ זבח רשעים תועבה אלא אפילו בלא וי"ו וה"ק אפילו שזה האיש היה מומר לתאבון אפ"ה אין מקבלין עד שיחזור בתשובה ולא מיבעיא להכעיס דאז אפילו חזר בתשובה לא מהני ויש לנו כיוצא בזה בדברי הר"ח בפ"ד מה"ש שכתב לשם הרים אפילו שחט לדברי הבאי ועיין בב"י בטי"ד סי' ד' שפירש דברי הר"מ ז"ל לדעת הטור כן:

ובזה א"ש דהר"מ פסק כאוקימתא דרבא וכת"ק דר"ש ואפ"ה איצטריך השב מידיעתו דלהכעיס אף בעשה תשובה דאין מקבלין מיניה דקרא להכי איצטריך כמ"ש וכמ"ש הכ"מ בפ"ג מהל' מעה"ק הלכה ד' יע"ש ודע שמ"ש דאינו שב מידיעתו להכעיס איירי דלתאבון שב מידיעתו מיקרי כן הוא ודאי דא"ל דקרא לתיאבון מיירי והיה מונח לפניו כ"א חתיכה אחת דא"נ הוה ידע היה אוכל ורבא מיירי בהיו לפניו שתי חתיכות דלר"ש שב מידיעתו מיקרי דלא שביק היתרא ואכיל איסורא אבל המעיין בגמרא דהוריות י"א ע"א יראה דאין שום משמעות לומר כן אלא סתמא אמר בין היו ב' חתיכות או חתוכה אחת לתאבון שב מידיעתו מיקרי דאל"ה הוה ליה לומר היו ב' חתיכות לפניו וכן במה דמסיק ומ"ס כיון דאי משכח היתרא כו' לא היה לו לומר אלא אי הוה ידע ודאי פורש ממנו כיון ששנים לפניו אלא ודאי בהיה א' לפניו אפ"ה אילו משכח היתרא שביק איסורא שב מידיעתו מיקרי וכן הר"מ ז"ל סתם את דבריו ולא כתב רבותא אף במונחין לפניו שתיהן אלא דאין חילוק וכמ"ש. ומצאתי לי עד נאמן המ"ל דאחר שכתב דלתאבון לא מיקרי זבח רשעים הוקשה לו מאי הוקשה להם לתו' ד"ה שב אינו שב מידיעתו תיפוק ליה מזבח רשעים ותי' דסבירא להו דרב הונא מודה לרבא דכל לתאבון שב מידיעתו מיקרי יע"ש ואכתי מאי קושיא אימא קרא לתאבון מיירי ולא היה מונח לפניו כ"א חתיכה אחת והיינו נתחלף לו חלב בשומן ועיין בהוריות י"א וברש"י שם דלא הוי זבח רשעים אלא דאין חילוק וכמ"ש, כאן ומה שיש עוד לן לדקדק עיין בתו' ד"ה אינו שב מידיעתו שם אבאר על משנה למלך:

סוף דבר דכ"ע אית להו הך דרשא דאשר לא תעשינה ואשם השב מידיעתו דהלכתא כר"י דאפילו הזיד בלאו מביא קרבן על שגגת כרת כו' אלא דת"ק סבירא לי' ג"כ דרשא דע"ה ור"ש לא סבירא ליה ונ"ח או כרב הונא או כרבא במומר לתאבון והר"מ ז"ל פסק כת"ק וכאוקימתא דרבא כמ"ש הכ"מ בפ"ג מהל' מעה"ק הלכה ד' ולא קשיא קושית הלחם משנה ובתוס' ד"ה אינו שב מידיעתו אבאר יותר בעזה"י גם מיושב דלא אמר א"ב שהזיד בלאו וכמ"ש. הן אמת שמ"ש הכ"מ בפ"ג מהל' מעה"ק דרבינו פוסק כאוקימתא דרבא לא ידענא מנא ליה דאימא דפוסק כרב הונא וכת"ק מומר לאכול חלב היינו לכל התורה כולה חוץ מדם דאינו מביא קרבן על הדם והשתא א"ש נמי דאית ליה דר"ש נמי במומר לא"ד לחוד חשב השב מידיעתו ומכ"ש לפי הבנת הכ"מ דלא חש לקושית הלח"מ א"כ אימא דפסק כרב הונא וכפי' ר"ת דמומר לאכול חלב היינו לכל התורה חוץ מדם דאינו מביא על הדם אלא דא"כ קשי' דהוה למפסק כרבא בהא מלתא דהוא בתרא. עוד י"ל שסברתו הוא במומר לתאבון כ"ע גם רב הונא מודה דלר"ש לא הוה מומר ושב מידיעתו מיקרי וכמ"ש המ"ל בד"ה אינו שב מידיעתו בתו' ולקמן אבאר יע"ש וא"כ אמאי לא אמר רב הונא מומר לתאבון א"ב כמו רבא אלא דס"ל במומר לתאבון גם ת"ק מודה דלא הוה מומר בד"א ואף לא"ד מביא קרבן ומעם הארץ פרט למומר לא ממעט אלא מומר להכעיס א"כ רבינו דפסק דבמומר לתיאבון אין מקבלין קרבן כרבא דלרב הונא בין לת"ק ובין לר"ש מקבלין:

עוד אבאר לך דרבא דאמר בהוריות י"א ע"א מומר לתאבון א"ב לשיטתי' הוא דאמר כן דמוקי אינו שב מידיעתו להכעיס ולתאבון הוה שב מידיעתו לר"ש וכמ"ש המ"ל ג"כ בהל' שגגות פ"ג ואי להכעיס לדבר אחד הוה מומר לכל התורה כולה א"כ מאי ארייא דכתבי' רחמנא אינו שב מידיעתו אפילו מומר לד"א להכעיס אינו מביא קרבן על כל התורה דדינו ככותים מסברא כמו גבי שחיטה לדעת הר"ן ושאר פוסקים הביאו הב"י בסי' א' דמומר להכעיס לד"א הוה מסברא מומר לכל התורה כולה בשלמא לעיל גבי מכם להוציא את המומר התם בעולה קמיירי דמנכרי מקבל וקמ"ל דישראל מומר גרע טפי משא"כ בחטאת למה לי קרא להכי אלא רבא לשיטתי' דאית לי' בפ' זה בורר דעובר עבירה להכעיס כשר לעדות דבעינן רשע דחמס א"כ מוכח דמומר לד"א להכעיס לא הוה מומר לכל התורה ועיין בתב"ש סי' ב' ס"ק י"ז יע"ש שפיר אמר מומר לתאבון א"ב אבל רב הונא אפשר דסובר דמומר להכעיס הוה מומר לכל התורה ומשום הכי אמר מומר לאכול חלב והביא על הדם איכא בינייהו דלתנא קמא אין מביא ולרבי שמעון מביא או כפר"ת ויש ליישב פר"ת דלת"ק אשמעינן מומר לכל התורה חוץ מדם וחוץ ע"ז ושבת ואשמעינן דהוה מומר לכל התורה ומיני' ילפינן נמי לעלמא וכסברת רבינו ירוחם שהביא הב"י בי"ד בסימן י' יע"ש ומומר לא להכעיס ולא לתאבון אי הוה כלהכעיס או לאו עיין בסימן ב' יע"ש:

ובתו' בד"ה אינו שב מידיעתו אינו מביא קרבן על שגגתו תימא מה צריך קרא תיפוק ליה דזבח רשעים תועבה וי"ל בעשה תשובה עכ"ל הא דלא הוקשה להם לת"ק הוא פשוט דלת"ק במומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם לאו זבח רשעים הוא ועיין במ"ל הל' שגגות פ"ג הלכה ז' ומ"ש המ"ל שם דסבירא להו דלרב הונא נמי במומר לתיאבון שב מידיעתו מיקרי ומש"ה קשי' להו וי"ל דא"כ אמאי לא אמר א"ב כרבא דלת"ק אין מביא במומר לתאבון ולר"ש מביא אלא משמע כמ"ש הלח"מ שם בפ"ב מהל' אלו דלרב הונא אף לרבי שמעון במומר לתאבון אינו שב מידיעתו מיקרי וצ"ל אם נאמר דסבירא להו דלתאבון לאו זבח רשעים מיקרי סביר' להו דלת"ק נמי לתאבון לא מימעט מע"ה לרב הונא דמומר לד"א לא הוה מומר לכל התורה כולה ואפשר דהתו' סבירא להו הא דאמר מומר לאכול חלב להכעיס דהוה מומר לכל התורה לת"ק אין מביא ולר"ש מביא דשב מידיעתו מיקרי וכה"ג צ"ל לפר"ת מומר לאכול חלב לכל התורה ואפ"ה כיון שנזהר מדם שב מידיעתו מיקרי לר"ש ועיין בתורת חיים שכתב ודוחק לומר במומר לכל התורה חוץ מדם דמקבלין קרבן על הדם והיינו לשיטת ר"ת וכדכתיבנא כאן ויתר הדברים שיש לדקדק בזה לא עת האסף פה ואי"ה במקום אחר אבאר:

גמרא אמר ליה ר"ז לר' יעקב בר אידי שמא לא שמע אלא כשאין ישראל עע"ג אמר ליה למימרא בעי קבלה מיניה עכ"ל. יראה לפרש דר"ז היה מסופק דשמא ר"ג וב"ד דנמנו וגמרו היינו ביוצא ונכנס דמתחלה היה מותר והם אסרוה דלא דמי ליין נסך דהתם לא נגע והכא נגע וכסברת אביי לעיל וזה לא שמע ר' אלא באין עע"ג לא ביוצא ונכנס ואמר ליה ר' יעקב בר אידי באין יוצא ונכנס כלל פשיטא דאסור ואי ביוצא ונכנס מ"ש יוצא ונכנס מעע"ג דסבירא לי' כרבא לעיל ואפ"ה גזרו משום דמות יונה שמלאו להם בראש הר גריזים וא"כ אין חילוק בין עע"ג ליוצא