ראש יוסף על חולין חלק א כא

ול"ת שניתק לעשה שאין מקבלין כיון שבשעה שחטא לאו בר קרבן הוה כמו בחטאת ופריך שפיר ותיפוק ליה מעם הארץ כיון דתרווייהו לכפרה ומשני שאני עולה דדורון הוא ר"ל דלא חייבתה התורה להביא עולה על עשה אלא שמכפרת וה"א שמקבלין מיניה וכן להיפך ועיין

(ע"ב) גמרא מעם הארץ פרט למימר ר"ש אומר השב מידיעתו כו' מאי בינייהו ואמר רב הונא מומר לאכול חלב עכ"ל הנה יש בכאן שלש פירושים הפי' הא' דבהא פליגי דת"ק סובר במומר לד"א אין מקבלין ממנו שום קרבן ור"ש סובר דמקבלין לשאר דברים דמומר לד"א לא הוה מומר לכל התורה ופריך מר"ש למה לי מכם דמומר לכל התורה דאין מקבלין דהוה מומר לא"ד ומשני חדא בעולה לא שייך מומר לא"ד וכפי מ"ש בסמוך א"ש טפי וזה נראה דעת הלח"מ בפ"ב מהלכות שגגות הלכה ב' דר"מ ז"ל פסק כר"ש ולא כת"ק מדמקשינן מר"ש והא מהכא נפקא וכמו שאבאר לקמן בעזה"י. הפי' השני הוא פי' ר"ת מומר לאכול חלב הוא לכל התורה חוץ מדם לת"ק אין מקבלין ולר"ש מקבלין ולפ"ז הלכה כת"ק דודאי מומר לע"ז לחוד נמי הוה מומר לכל התורה כולה ואפשר דת"ק ורבי שמעון פליגי במומר לכל התורה חוץ משתי אלו ע"ז ושבת לת"ק הוה מומר ולר"ש לא הוה ועיין מ"ש לעיל בשם רבינו ירוחם. הפי' השלישי דפליגי במומר לאכול חלב אי הוה מומר לדם אי הוה לא"ד אי לאו ולפ"ז הקושיא משניהם אזלא דכ"ע מומר לא"ד אין מקבלין וה"ה במומר לעבודה זרה דהוה מומר לכל התורה כולה ומשני בעולה לא שייך א"ד או כמה שכתבתי לעיל יעוין שם:

ודע דבהוריות דף י"א והא אמר רבא מומר לאכול חלב כ"ע מביא קרבן על הדם ואי כפי' ר"ת איך יתכן שיאמר רבא כן דלכ"ע מביא קרבן על הדם והא הוה מומר לכל התורה ואף לע"ז לחוד הוה מומר לכל התורה וע"כ צריך לומר לאכול חלב כל עבירה שבתורה חוץ משתים אלו ע"ז ושבת ודלא כרבינו ירוחם הביאו בש"ע סימן ב' סעיף ה' דהוה מומר ומדברי רבא לא מוכח כן. והמעיין בתבואת שור סימן ב' ס"ק כ"ב יראה דכוונתו מבואר דהר"מ השמיט בפ"ג מהלכות מעה"ק דין דמומר דכל התורה דפסק כרבא בהוריות י"א ור"ל דמדאמר והא אמר רבא מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם דהיינו לכל התורה חוץ משתי אלו ע"ז ושבת ומומר לע"ז פסק בברייתא דחוץ מן המומר לנסך היין ולחלל שבתות בפרהסיא דאין מקבלין דהוה מומר לכל התורה כולה יע"ש:

וראיתי להלחם משנה בפ"ב מהלכות שגגות הלכה ב' שהקשה שם קושיא עצומה על הר"מ ז"ל דמזכה שטרא לבי תרי כיון שפסק כר' יוחנן דאע"ג שהזיד בלאו חייב חטאת א"כ ע"כ אשר לא תעשינה ואשם לכדר"ש השב מידיעתו כדמסיק בפרק כלל גדול ואיך פסק בפ"ג מהלכות מעה"ק דנתחלף חלב בשומן דאין מקבלין הימנו דלא כרבא אליבא דר"ש בהוריות ותי' דרבינו פוסק כרב הונא ולדידיה אין חילוק בין להכעיס ובין לתיאבון אין מביא לר"ש עכ"ל ולפי דבריו ר"י ור"ל פליגי בהא דר"י סובר כר"ש דהשב מידיעתו כו' ור"ל כת"ק דמעם הארץ פרט למומר ואייתר אשר לא תעשינה ואשם לומר עד שישגוג בלאו וכרת. ולפי זה הא דאמר מאי בינייהו הו"מ לומר לת"ק בעינן שישגוג בלאו ג"כ מאשר לא תעשינה ולר"ש הזיד בלאו חייב ואפשר דנ"מ בהאי דינא גופא לענין קרבן וכמו שאמר רב הונא או כאוקמתא דרבא בהוריות:

עוד אבאר לך הא דפריך בהוריות ב' ע"א לר' יוחנן דאמר הורו בית דין שחלב מותר והלך היחיד ואכל חלב שנתחלף בשומן דחייב והא אינו שב מידיעתו הוא ומייתי הא דר"ש ומאי קושיא דלמא ר"י כת"ק דר"ש סבירא ליה דהלכה כת"ק כפי הנראה מדברי התו' דכאן בד"ה מעם הארץ לפי' ר"ת מת"ק פריך וחשבו לדוחק דפריך מר"ש דלית הלכתא כר"ש וגם רבינו בפ"ג מהלכות מעה"ק ובפ"ג מהלכות שגגות כפי הבנת הכ"מ פסק כת"ק יע"ש אבל י"ל דפריך שפיר דר' יוחנן לשיטתו דאיהו ע"כ כר"ש סובר כדמסיק בכלל גדול דהזיד בלאו חייב ואשר לא תעשינה להשב מידיעתו פריך שפיר בנתחלף חלב בשומן ואכל אמאי חייב יע"ש:

ודע דבהוריות י"א אמר רב המנונא מומר לאכול חלב והביא על הדם א"ב ופריך והא אמר רבא דכ"ע מביא על הדם אלא במומר לתיאבון ונתחלף לו חלב בשומן מ"ס דהוה מומר ומ"ס כיון דאי משכח היתרא לא אכיל לאו מומר הוא עכ"ל היה נראה לפרש איפכא בנתחלף חלב בשומן שהיה חתיכה אחת לפנינו וסבור שומן הוא מר סבר מומר הוא היינו ר"ש דאמר שב מידיעתו והכא אין שב מידיעתו כיון דאין לפניו כ"א חתיכה אחת א"נ הוה ידע דחלב הוא הוה אכיל כי אין לו היתרא ומר סבר היינו ת"ק כיון דאי משכח היתרא לא אכיל איסורא לאו מומר הוא ולא מימעט מעם הארץ אלא להכעיס ולא לתיאבון ולפ"ז הר"מ ז"ל פסק כר"ש דמומר לתיאבון אין מביא קרבן ואי דאמר מר סבר ומר סבר אפ"ה מצינו לומר דמ"ס קמא הוא ר"ש השנוי לאחר ת"ק וכה"ג מצינו בחולין לקמן צ"ח ע"ב בלישנא בתרא של רש"י דמ"ס קמא הוא ר"ש השנוי לאחר ת"ק ועיין בתו' שם בד"ה מ"ס. וא"כ פסק הר"מ כר"ש במומר לתיאבון דאין מביא וכאוקימתא דרבא בהוריות שם. ומיהו יש לעיין בהיו לפניו שתי חתיכות חלב ושומן וסבר ששומן אכל לר"ש כה"ג מביא קרבן דהשב מידיעתו הוא דשתיהן לפניו ולא שביק היתרא ואכל איסורא אילו הוה ידע דחלב הוא וא"כ אמאי סתם הר"מ ז"ל דבריו בפ"ג מהלכות מעה"ק ובפ"ג מהלכות שגגות ולא חילק באם שתיהן לפניו או לאו. אבל רואה אני שהלחם משנה בפ"ב מהלכות שגגות חולק ע"ז וסובר דרבינו פוסק כר"ש אליבא דרב הונא וסובר דלתיאבון לר"ש נמי אין שב מידיעתו מיקרי יע"ש אלמא דאין לחלק בין היו שתיהן לפניו או לאו אפ"ה אין מיקרי שב מידיעתו ולכך סתם הר"מ ז"ל דבריו וסובר דבכל ענין אין מקבלין ממנו קרבן והדין עמו בהא דלר"ש אין חילוק בין להכעיס ובין לתיאבון דמדלא אמר רב הונא כרבא דא"ב לתיאבון וא"כ בהיו שתיהן לפניו ונתחלף לו חלב בשומן דאינו שב מידיעתו מיקרי לר"ש אליביה דרב הונא דאל"כ לימא דא"ב שהיו שתיהן לפניו אלא כמ"ש כאן ודע דבל"מ דפוס יעסניץ ט"ס שם וצ"ל ולכך פסק בין להכעיס ובין לתיאבון אין מביא קרבן והוא טעות דמוכח שהשמיטו בדפוס תיבת אין וכתבו דבין להכעיס ובין לתיאבון מביא והוא דהר"מ ז"ל פוסק דאין מביא במומר אף לתיאבון אלא כמ"ש צריך לומר והוא פשוט:

עוד קשיא לי בהא דאמר מ"ב בין ת"ק לר"ש אמאי לא אמר דת"ק דריש מעם הארץ פרט למומר דוקא מומר לכל התורה כולה הא מומר לד"א והביא על א"ד מקבלין כיון דלא דריש השב מידיעתו ולר"ש אין מקבלין לא"ד ולא מיבעיא למאן דמפרש מומר לאכול חלב והביא על דם פליגי לת"ק הוה מומר לא"ד ולר"ש השב מידיעתו מיקרי כמ"ש התו' בד"ה מעם הארץ בתי' השני דפשיטא דקשה אמאי לא אמר לת"ק דוקא לכל התורה ולר"ש אף לא"ד לחוד אלא אפילו לפיר"ת דפי' מומר לכל התורה והביא קרבן על הדם אפ"ה קשה אמאי לא אמר בפשיטות לת"ק מומר לכל התורה אין מביאי הא לא"ד לחוד מביא דלא דריש השב מידיעתו ולת"ק מומר לאותו דבר לחוד אין מביא דאינו שב מידיעתו. והנה יש לו' איפכא לתי' השני שכתבו התו' והרשב"א בחדושיו הביא בשם ר"ת ז"ל תי' השני עיקר ואח"כ כ' תי' ראשון בלשון ועי"ל והר"ן בחמש שיטות לא הביא בשם ר"ת ז"ל כ"א תי' השני של תוס' בד"ה מעם הארץ ונראה דאית לן לומר דמומר לכל התורה חוץ מדם וודאי דלא צריך קרא דאין מקבלין מיניה חטאת דדינו כעכו"ם לענין שחיטה וכן גבי שבת וכדומה גם לר"ש לא מסתבר דמקבלין דדינו כגוי ומעכו"ם אין מקבלין כ"א עולה או שלמים ולא חטאת ואשם דלכפרה ועיין בפ"ב מהלכות מעה"ק ע"ש בכ"מ ומש"ה הביאו התי' השני לעיקר וא"כ לא קשיא מה שהקשינו אמאי לא אמר לת"ק דווקא מומר לכל התורה הא לא"ד לא דזה אינו דע"ה ע"כ מומר לד"א דמומר לכל התורה מסברא ידעינן דדינו כעכו"ם ואין מקבלין קרבן והא דאיצטריך לעיל מכם ולא כולכם להוציא את המומר התם בעולת נדבה איירי ומגוי מקבלין עולה מריבויא דאיש איש מש"ה איצטריך מכם למעט ישראל מומר משא"כ בחטאת במומר לכל התורה לא איצטריך קרא ועל כרחך במומר לד"א ופריך שפיר מאי בינייהו ומשני מומר לאכול חלב והביא קרבן על הדם לת"ק כיון דשניהם בלאו אחד הוה מומר לא"ד ור"ש מ"מ מיקרי שב מידיעתו. אבל לפי תי' ראשון של ר"ת שהביאו התוספות קשה אמאי לא קאמר דא"ב מומר לד"א והביא קרבן לאותו דבר לת"ק מקבלין מיניה דמע"ה מוקמינן במסתבר טפי דוק' מומר לכל התורה כולה. ולר"ש מומר לא"ד אין מקבלין וכ"ש לכל התורה כולה חוץ מדם דאין מקבלין אף לדם דדינו כגוי ולא שב מידיעתו מיקרי ואין מקבלין מיניה קרבן ואמאי לא אמר א"ב כו':

והנה מתוך כך נראה לי לומר דפשיטא להו לסתמא דתלמודא דבין ת"ק ובין ר"ש אית להו דרשא דשב מידיעתו מביא קרבן ואין שב מידיעתו אין מביא קרבן והוא כיון דחזינן ר"י ור"ל דפליגי באם הזיד בלאו לר"י מביא קרבן וא"כ אשר לא תעשינה ע"כ להשב מידיעתו אתא וכדמסיק בפרק כלל גדול אלא דלת"ק אית ליה נמי דרשא דמעם הארץ פרט למומר או דאתא מומר לאכול חלב והביא עליהם דאין מקבלין ואי לאו קרא דאשר לא תעשינה הוה מוקמינן במסתבר דוקא לא"ד או דאתא מומר לכל התורה חוץ מדם דאינו מביא והשתא איצטריך לא תעשינה לא"ד גופא או דע"ה אתי למימר דמומר לאכול חלב הוה כמומר לדם דתרווייהו בלאו אחד נאמרו ואי לאו קרא דלא תעשינה הוה מוקמינן