ראש יוסף על חולין חלק א כ

כולה ואשמעינן אף דחמור משאר עבירות אפ"ה לא הוה מומר לכל התורה בצינעא ומומר דקתני בברייתא סובר רש"י דבפ"א נמי הוה מומר ר"ל דקרי לי' מומר אלא שאין זה נכון דבריי' מצינו לאוקמיה בשבת בצינעא דלא הוה מומר לכל התורה ואשמעינן אף דחמור משאר עבירות מותר לשחוט לכתחלה כו' יע"ש:

ודע דהא דכתב הרשב"א כיון דאיתותב רב ענן איכא סייעתא לרבא אין להקשות הא הרשב"א בתשוב' הביאו הב"י סי' קי"ט והש"ך בסי' ד' ס"ק ד' ג"כ הביאו דע"ז צריך ג"פ דווקא א"כ מה ראייה מברייתא אימא דמיירי במומר לע"ז בפ"א ורבותא הוא אף דחמור משאר עבירות אפ"ה לא הוה מומר לכל התורה כולה י"ל דמומר משמע רגיל בכך הרבה פעמים כמ"ש הפוסקים והכ"מ בפ"ד מה"ש דמומר היינו רגיל בכך וא"כ וודאי אית סייעתא לרבא אבל הרא"ש ז"ל שכתב ג"כ דהלכתא כרבא מברייתא ומאי ראייה אימא דמיירי בשבת בצנעא דלא הוה מומר לכל התורה ואשמעינן אף דחמור שבת אפ"ה שוחט ואין לומר דדעת הרא"ש דכי בעינן פרהסיא בפ"א הא בהרבה פעמי' אף בצנעא חדא דמומר לנסך ולחלל אלמא מומר שרגיל בכך אפ"ה דוקא פרהסיא ועוד דהטור בי"ד סימן ב' כתב דבשבת בעינן פרהסיא דוקא וכתב הדרישה בס"ק י"ט מדלא הזכיר הטור בצנעא כמה פעמים אלא דסובר דוקא בפרהסיא יע"ש ומשמע ודאי מדבריו דאף בהרבה פעמים בעינן פרהסיא ואיך יחלוק על אביו הרא"ש ז"ל וצ"ע ולקמן דף י"ד אכתוב מזה בעה"י:

והנה מ"ש רש"י האי תנא חמירא לי' שבת כו' לכאורה הגי' הנכונה חמירא שבת מע"ז ובא לתרץ מה שהקשה בעל קיקיון דיונה אימא דמומר לע"ז ושבת לא הוה מומר לכל התורה והא דאין מקבלין קרבן מדכתיב מן למעט אתא ונרבע ורובע אית לימודא אחרינא גם התורת חיים כ' וז"ל לאו מדכתיב מן הבהמה דריש לה דא"כ אימא דלאו כמומר לכל התורה אלא דמרבינן להו דחמירי משאר עבירות ולרש"י הוקשה לו כל זה ולזה כתב אימא דמן לשבת אתי דחמור מע"ז אבל ע"ז מקבלין קרבן אלא וודאי הנך תרתי מצד הסברא דהוה מומר לכל התורה כולה ומכם נפקא לן ושפיר פריך. אבל זה טעות דא"כ מאי פריך אימא ממן נפקא ואי דאימא מן לשבת אתא דחמיר י"ל דאה"נ דשבת דחמירא לא אצטריך מן דמצד הסברא הוא דהוה מומר לכל התורה וממכם נפקא ומן ע"כ לע"ז אתא. ויש ליישב עפ"י מ"ש בעל קיקיון דיונה וז"ל דלמה ליה לפרושי כו' ברייתא הוה ליה להקשות בפשיטות דקתני לנסך ולחלל אין מקבלין ובמומר לד"א מקבלין וכן הקשה הרשב"א ז"ל ותי' הקיקיון דיונה דאי לאו הכי ה"א דכתיב מן הבהמה מרבינן משא"כ דקתני חוץ מן המומר לנסך היין ולחלל שבתות דמלת מומר היא מלה יתירא אלא פירושא דרישא הוא דקתני מכם ולא המומר דהיינו מומר לכל התורה קאמר דסתם מומר היינו ע"ז וחילול שבת דהוא נמי מומר לכל התורה כולה חשיב ולפי זה גירסת האי תנא חמירא לי' שבת כע"ז א"ש וה"פ דאי לא חמירא שבת כע"ז א"כ תקשה קושית קיקיון דיונה לפרוך בלא זה דאי ממן נפקא אימא דקאי רק אע"ז דחמירא כפי הנראה דבע"ז לא הזכיר פרהסיא ובשבת הזכיר פרהסיא ועיין ביורה דעה סי' ב' יע"ש ומנלן לרבויי שבת ואין לומר דע"ז דחמור מצד הסברא דהוה מומר לכל התורה כולה וממכם נפקא לי' ומן לרבות שבת סוף סוף תקשה ליה לרב ענן דמוכח מכאן דע"ז הוא מומר לכל התורה כולה ולכך כתב רש"י דהאי תנא חמירא לי' שבת כע"ז ואם כי הוא רחוק ממכוון כתבתיו:

הא דאיתותב רב ענן אף אי נימא דבע"ז בעינן פרהסיא הא רב ענן מייתי ראייה מאחאב דהיה פרהסי' גם מה דמקשה הא אמרת רישא מקבלין קרבנות מפושעי ישראל אימא דמיירי בפ"א וסיפא בהרבה פעמים דלא משמע ליה לחלק בשאר עבירות בין פ"א ובין הרבה פעמים:

גמרא מן הבהמה להביא בני אדם שדומין לבהמה מכאן אמרו מקבלין קרבנות מפושעי ישראל עכ"ל. קשי' לי למה לי קרא להכי הא קיי"ל מומר לד"א לא הוה מומר לכל התורה כולה ומהיכא תיתי דלא מקבלין מיניה קרבן והתוספות שכתבו בד"ה כדי שיחזרו בתשובה לאו טעמא דקרא קא דריש כו' ומאי קושי' הא וודאי מוקמינן קרא דמכם במסתבר טפי דווקא במומר לכל התורה ולא לד"א ודוחק לומר דמהכא שמעינן דמומר לד"א לא הוה מומר לכל התורה מדמקבלין מיניה קרבן דלא משמע הכי בכולא תלמודא אלא מצד הסברא מומר לד"א לא הוה מומר לכל התורה ואין לומר דמכם הוה לן לרבויי כל מילי אפילו לד"א אי לאו ריבוייא דמן הבהמה א"כ מנלן דמומר לע"ז וחילול שבת הוה מומר לכל התורה ושאני הכא דריבויא מוקמינן במסתבר טפי אמומר לשאר עבירות ולא לדבר החמור דהיינו ע"ז ושבת ולפי מ"ש קיקיון דיונה דמומר לנסך הוא פירושא דרישא הוה א"ש ומיהו י"ל בלא"ה כיון דקרא ע"כ לאו כללא הוא הוי לן לאוקמי' דווקא במומר לכל התור' משא"כ אי לאו מן הבהמה אית לן לומר דקרא כללא כייל ואף לד"א:

שם הא גופא קשיא אמרת מכם ולא כולכם להוציא את המומר כו' הא לא קשיא רישא במומר לכל התורה ומצעתא לד"א עכ"ל מדלא אמר רישא לכל התורה וסיפא לכל התורה חוץ מע"ז ושבת משמע דדינו כגוי אף באין עובר על ב' עבירות אלו וזה כדברי רבינו ירוחם הביאו הב"י בסימן ב' ועיין פר"ח בסימן ב' ס"ק א' ולפי מ"ש יש ראייה מדלא מוקי כאן כמ"ש. ולפי דברי רבינו ירוחם איצטריך רישא וסיפא רישא במומר לכל התורה חוץ מיין נסך ושבת אפ"ה אין מקבלין קרבן וסיפא אשמעינן דבשתים אלו אי בזה או בזה הוה מומר לכל התורה ועיין מה שאכתוב עוד בזה ועיין בר"מ הל' מעה"ק בפרק שלישי יע"ש ולקמן אבאר בזה באורך בעזה"י מה שיש לדקדק בדברי הר"מ הללו בפרק הנ"ל הלכה ד' ואבאר שם מזה בעזה"י:

ע"ש חוץ מן המומר לנסך כו' האי מומר ה"ד כו' אלא לאו מומר לנסך היין וש"מ מומר לע"ז הוה מומר לכל התורה כולה. כבר כתבנו מה שיש להקשות דא"נ מומר ולנסך את היין נמי הוה מוכח דמומר לע"ז הוה מומר לכל התורה והרשב"א בחדושיו כתב דאורחא הכי לתרוצי הברייתא תחלה ואח"כ למיפרך מיני'. ולי נראה ליישב דאי לאו הא חוץ מן המומר לנסך היין לא הוה קשיא ולא מידי כפי מה שיראה הרואה במשנה למלך בפ"ג מהלכות שגגות הלכה ז' שהאריך מאוד בדיני מומר לענין קרבן וכתב בתוך דבריו דאם דמומר לע"ז דוקא בהרבה פעמים הוא דהוה מומר לכל התורה כולה וכמ"ש התוספות לקמן במתני' י"ד ע"א מ"מ לענין זבח רשעים תועבה אף בפ"א לאו בר קרבן הוא והביא ראיה מסנהדרין פרק חלק דקדשי עיר הנדחת ימותו משום זבח רשעים תועבה אף בפ"א עוד כתב שם דגם בעולה דלא בא לכפרה שייך זבח רשעים יע"ש ולפי דבריו א"ש דאי לאו הא דחוץ מן המומר הייתי אומר דהא דאין מקבלין ממומר לע"ז משום זבח רשעים ואף בפ"א כמבואר בסנהדרין פרק חלק ע"כ דיש חילוק בין קרבן לענין שחיטה וה"ה בהרבה פעמים לענין שחיטה לא הוה מומר לכל התורה ולענין קרבן ע"כ שאני משא"כ השתא דמומר לנסך היין דהיינו הרבה פעמים דמומר משמע רגיל בכך כמ"ש הפוסקים והכ"מ בפ"ד מהלכות שחיטה גבי מי שהוא פסול לעדות והבאתיו לעיל ותיפוק ליה אף בפ"א משום זבח רשעים תועבה וע"כ בעשה תשובה מיירי ואפ"ה אין מקבלין וע"כ מקרא דמכם דאימעט דלאו בר אתויי קרבן דהוה מומר לכל התורה כולה ודינו כגוי ולא משום זבת רשעים כמו שכתבו התוספות ע"ב בד"ה אינו שב מידיעתו ופריך שפיר לרב ענן דמייתי מאחאב דהיה רגיל בכך ואפ"ה הוה ס"ד דמותר:

ודע דלפי זה במומר לכל התורה וה"ה לע"ז ושבת מימעט ממכם דאין מקבלין קרבן אף בעשה תשובה ואף דקרא דמכם בעולת נדבה קמיירי וודאי כל שעשה תשובה מקבלין ממנו קרבן אח"כ גם אין לומר שהפריש בעודו מומר הא בעלי חיים אין נדחין ואף בנראה ונדחה ועיין בפ"ג מהלכות שגגות הלכה ח' מ"מ לפי סוגיא דיומא דף ל"ו דעולה בא לכפר על חטא על עשה ולא תעשה שניתק לעשה ושאר עבירות ע"ש ובזה אתי שפיר מה שהקשה הרשב"א כאן בשמעתין אימא דחוץ מן המומר לאותו דבר והא בנדבה משתעי קרא וכבר כתבנו לעיל ולפי מ"ש כאן א"ש דמיירי בהפריש עולה על חטא עשה ולא תעשה שניתק לעשה ומומר לא"ד ועיין במ"ל בפ"ג מהלכות אלו שהעיר בזה לתרץ כן דלא הקשה אהרשב"א כמ"ש ואף שכתב רש"י ז"ל כי יקריב לכשירצה אה"נ דלא חייבתי' תורה עולה ע"כ אלא דאם הביא אין מקבלין ממנו ובזה א"ש דקרא דמכם מימעט במומר על איזה עשה והביא עולה אין מקבלין ממנו במומר לכל התורה או לעבודה זרה ואף בעשה תשובה דבלא עשה תשובה אף בלא קרא דמכם אין מקבלין ואף בלא על שום חטא כ"א לדורון אין מקבלין משום זבח רשעים ובעשה תשובה אין מקבלין במומר לכל התורה כולה וה"ה ע"ז בהרבה פעמים דדינו כעכו"ם אין מקבלין ועיין במ"ל בפ"ג מהל' אלו שהביא ראיה מרש"י ע"ב ד"ה דלאו חיובא כו' משום זבח רשעים תועבה יעוין שם היטב ואתי שפיר כאן מ"ש בזה:

והא מהכא נפקא מהתם נפקא יש לומר כפי דרכנו דבלא"ה ודאי הוה יודעין דהאי קרוא דמכם בעולת נדבה מיירי ואין שום שייכות להאי קרא דמעם הארץ דמיירי בחטאת שבא לכפרה משא"כ השתא דאיצטריך לאתויי חוץ מן המומר לנסך היין דאי לא"ה ה"א טעמא משום זבח רשעים וכיון דשייך זבח רשעים אף בעולת נדבה א"כ למה לי קרא דמכם וע"כ בעשה תשובה ואמאי אין מקבלין קרבן וכי ס"ד אף בעשה תשובה אין מקבלין ממנו קרבן כמו שהחמי' המ"ל שם בפ"ג וע"כ קרא להביא עולה על עשה