ראש יוסף על חולין חלק א יט

מחתא מחתינהו אלא דהוכחת הר"מ ז"ל דלמה לי ערל דהיינו לתיאבון דלא כרש"י דהוא לשיטתי' דלהכעיס הוה מין לכל התורה כולה וכמו שהארכנו בזה לעיל ועיין בה' רוצח פ"ד ובשאר דוכתי והבאתיו לעיל וא"כ למה לי ערל השתא מומר לאותו דבר מכ"ש מומר לד"א ולא סבירא ליה דלא זו אף זו גם יחשב לדוחק דתני סיפא לגלויי רישא דאי לא הוה תני ערל ה"א מומר לד"א ועוד דליתני בהדיא מומר לשחיטה אלא מש"ה תני להו בהדדי לומר, דכי הדדי נינהו דאף בשאר עבירות נמי צריך בדיקת סכין ולפי זה אף אנו נאמר דאף אי מומר להכעיס לא הוה מומר לכל התורה כולה דהלכה כמאן דמיקל דרב אחא ורבינא הלכה כרבינא לקולא עיין בע"ז כ"ז ע"ב מ"מ האי ישראל מומר לא"ד מיירי דאי להכעיס ולד"א למה לי ערל לתיאבון אלא לאשמעינן דכי הדדי נינהו ואי בא"ד צריך בדיקת סכין ה"ה לד"א. ומשני מומר לע"א וכדרב ענן ירצה בזה דמומר לע"ז לתיאבון וערל להכעיס והשתא איצטרכו תרווייהו ערל וישראל מומר דבע"ז נמי מצינו לתיאבון ועיין בי"ד סימן ב' והא דמקשה לרב ענן אברייתא דלקמן דרב ענן אף להכעיס סובר דהוה מותר דמייתי ראיה מאחאב ואפשר דהתם להכעיס הוה ולקמן עוד אבאר:

וראיתי לשלטי הגבורים הנדפס אצל הרי"ף בפיסקא וכולן ששחטו שכתב בשם ריא"ז וז"ל ומומר לחלל שבתות בפרהסיא הוה מומר לכל התורה כולה ושחיטתו אסורה וכתב עוד דמשומד לכל התורה אינו דינו כעכו"ם דזה מצווה הוא ואם ישראל עע"ג שחיטתו כשירה עכ"ל סובר הוא ז"ל דהא דמומר לכל התורה אסור לאכול משחיטתו באין ישראל עע"ג דלא מימעט מוזבחת אלא מי שאינו מצווה על השחיטה היינו נכרי ולא דריש וזבחת מי שהוא מאמין בזביח' ובי"ד סי' ב' אבאר אלא דקשי' דא"כ מה פריך לרב ענן מברייתא לקמן דאין מקבלין ממנו קרבן ומה בכך מ"מ כשאחרים רואין כשר וי"ל דרב ענן אף באין אחרים וודאי נמי מכשיר דסתמא אמר גם מהראיה מאחאב דמסתמא לא היה עובדי' או אחר עע"ג אלא דקשי' מהא דאמר לעולם אימא לך מומר לע"ז לא דאמר מר חמורה וכדרבא והשתא עכ"פ איכא סייעתא לרבא ואמאי לא דחי דלתרווייהו ליכא סייעתא דמומר לע"ז וישראל עע"ג כמ"ש וליכא גם לרבא סייעתא:

הא דקתני בברייתא הכל שוחטין כותי וערל ומומר הכל לרבויי מאי לאתויי תרי לישני דרבינא ואף להנהו אמוראי דלא סבירא להו הא דרבינא מ"מ מרבינן ליתא קמן דשרי ואיפשר הכל דיעבד. או דמהכל אין קושי' לרבויי נשים ועבדים גם הא דמביא סייעתא לרבא דמומר משמע רגיל בכך ומש"ה פריך ליה:

ע"ש שכן מצינו ביהושפט מלך יהודה שנהנה מסעודת אחאב עכ"ל הנה לשיטת הר"מ ז"ל דאף במומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין כו' קשה א"כ איך אכל יהושפט מסעוד' אחאב דנהי דמומר לע"ז לא הוה מומר לכל התורה כולה לרב ענן עכ"פ לא גרע ממומר לשאר עבירות דבעי בדיקת סכין וכ"ת דבדק ליה סכין לא הוה מפליג נפשי' מיני' כדמייתי לקמן ודוחק לומר דרבא פליג עם רב' בזה דלא מצינו פלוגתא זו בתלמוד ומיהו מהא דמייתי לקמן והעורבים מביאים לו בשר מבי טבחי דאחאב לא קשי' למה דס"ד דלא ידע עפ"י הדיבור שאני איך אכל אליהו בלא בדיקת סכין וי"ל כמ"ש התוס' בד"ה עפ"י הדיבור דזה הוה ידע דעפ"י הקב"ה שרי דמסתמא בסכין בדוק שחט אלא דקשיא ליה איך הותר איסור שחיטת עע"ז דדינו כגוי אבל מכאן קשה מיהושפט כו' ולפי מ"ש לעיל דלרבא יש לו הוכח' מבריי' דאל"כ למה לי ערל דכ"ש הוה ממומר לא"ד אלא דכהדדי נינהו מה כאן צריך בדיקת סכין אף לד"א בעי בדיקת סכין וכמ"ש הכ"מ משא"כ לרב ענן דמוקי בע"ז אין ראויה דלהכי תני להו בהדדי לומר מה מומר לערלות א"צ שום תיקון לא עע"ג ולא בדיקת סכין ה"נ בישראל מומר כן דאי לא הוה תני אלא כותי ומומר לע"ז ה"א דמומר דומיא דכותי מה כותי בישראל עע"ג ה"נ במומר לע"ז בעינן עכ"פ עע"ג משום דחמורה ע"ז והוה חשוד לכל התורה ומיהו בעע"ג שרי והוא כעין סברת ריא"ז בשלטי הגבורים בפ"ק דחולין הבאתיו, לעיל קמ"ו דומיא דמומר לערלות דלא צריך עע"ג וה"ה בדיקת סכין דלא הוה חשוד לכל התורה כולה ה"ה במומר לע"ז הדין כן ולקמן אבאר מה דפריך לרב ענן מברייתא דמכם יע"ש:

ובתו' בד"ה אלא לאו מומר לאותו דבר ולתיאבון דאי להכעיס פשיט' דשחיטתו פסולה עכ"ל יראה לי לפרש דבריהם דהוקשה דאימא דמיירי להכעיס וישראל עע"ג כקושית הרשב"א בחדושיו והבאתיו לעיל והיינו רבותא אפי' מומר דגרע מכותי ואפשר הכל דיעבד הוא דאיכ' הכל דיעבד והא דתנא בהדייהו ישראל ערל מ"מ לאו כחדא נינהו דהא כותי צריך חותך או יוצא ונכנס ואה"נ דמומר בעע"ג ודיעבד וערל לכתחלה או דסבירא להו כשיט' הר"מ ז"ל דמומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין וכולה בריית' דיעבד בערל בלא בדיקה תחילה ע"ס שיבדקנו אח"כ דהוה רק דיעבד אלא דהתוספ' לשיטתי' דלהכעיס דינו כגוי ואפילו אחרים רואין אותו שחי' פסול' דלא כשי' ריא"ז שהביא שלטי הגבורים בפ"ק דחולין והבאתיו לעיל דבאחרים רואין סגי וע"כ לתיאבון מיירי ובלא אחרי' רואין מיירי דאי בעע"ג מאי אפי דהא וודאי עדיף ישראל מומר מכותי ר"ל ישראל מומר לתיאבון כמ"ש הרשב"א ז"ל:

ודע דכבר כתבנו דמצינו למימר דהכל דבריית' מרבי כתרי לישני דרבינא דיעבד כליתיה קמן לדעת הגאונים ולשיטת העיטור אף באיתי' קמן ומתני' לא מצי לאוקמי' כן דהכל לכתחלה ושחיטתן דיעבד ליכא לאוקמי' הכי ולשי' ר"י בעל התוספות הכל דכאן לכתחלה ובהדי כותי וערל דהוה נמי לכתחלה וחולין עט"ק אמרינן לעיל דלית לאינך אמורא יע"ש או דהכל מרבי נשים ועבדים ועיין מ"ש לעיל

(דף ה ע"א) גמרא עפ"י הדיבור שאני ופירש"י שהקב"ה התירו לו לפי שעה וכן פי' התוספות בד"ה עפ"י הדיבור והיינו משום דסבירא להו דמומר לכל התורה כולה אף באחרים רואין לא מהני דטעמא לאו משום דלמא מנבל בידים אלא משום דדינו כגוי ופסול מוזבחת וע"כ שהקב"ה התיר לו איסור לפי שעה. ולשיטת ריא"ז דבאחרים רואין שרי ע"פ הדיבור שאני דהקב"ה יודע שנשחט כראוי והמקשה דלא הוה ידע עפ"י הדיבור שאני לא הוה קשיא ליה מבשר שנתעלם מן העין דאפשר דסביב המקום ההוא שהי' אליהו שם היה רוב טבחי ישראל כשיעור שדרך העורב לבוא משם כמ"ש הפרישה בי"ד סימן א' ס"ק כ"ב יע"ש שהאריך במ"ש הטור מצא תרנגולת שחוטה יעוין שם וא"כ יש ליישב גם כאן ליישב שיטת ריא"ז:

ע"ש מאי עורבים עורבים ממש סכ"ל משום דמסיק עפ"י הדיבור קאמר הכי משא"כ אי לאו ע"פ הדיבור ע"כ תרי גברי דשמייהו עוברים דאל"כ תקשה מבשר שנתעלם מן העין והתוספות שהקשה להמקשה לא ניחא להו דהמקשה היה סובר תרי גברי דשמייהו עורבים ועיין מה שאכתוב מזה בתוספות בד"ה על פי הדיבור כו':

ובתו' בד"ה ע"פ הדיבור שאני וא"ת כו' דהא אמר רב בשר שנתעלם מן העין אסור עכ"ל אפשר דנקטו רב לרבותא או דהוזכר בכאן אבל לענין דינא אף לוי מודה במצא בפיו של עוף חיישינן שמא נבילה או טריפה הוא ועיין בדרי' סימן א' מ"ש וא"כ ללוי נמי קשיא ובי"ד סימן ס"ג אכתוב בס"ד:

בד"ה קרי לה קטנה כו' דריש נעורים מן המצות הכא לא שייך למדרש הכי עכ"ל ר"ל באלישע דריש התם משום שקילל אותם והיינו משום שהיו מנוערים מן המצות משא"כ הכא לענין מאי כתיב נערה ולהכי קשיא ליה שפיר קרי לה קטנה:

וברש"י ד"ה עורביים מיבעי ליה דלא ליתי למיטעי בעורבים ממש עכ"ל כוונתו מבואר שבא לתרץ קושיית התו' בד"ה עורבים מיבעי ליה יע"ש:

ובד"ה מכם ולא כולכם להוציא את המומר גבי קרבן נדבה כתיב עכ"ל בא לתרץ מה שהקשה הרשב"א בחדושיו אהא דפריך חוץ מן המומר ה"ד אי לד"א הא אמרת רישא מקבלין קרבנות מפושעי ישראל אימא דמיירי במומר לא"ד יע"ש ומש"ה כתב רש"י דבקרבן נדבה מיירי בשלמא אי בקרבנות שהן באין לכפרה שפיר הוה מצינו למימר דמיירי במומר לאכול חלב והביא על הדם וכאן מיירי על אותו דבר מה שאין כן אי בקרבן נדבה לא שייך מומר לא"ד ועיין ברשב"א מ"ש:

ובד"ה מפושעי ישראל משמע מזידים כדאמרינן ביומא פושעים אלו המורדים עכ"ל אפשר כוונתו לומר דלא תימא דמקבלין קרבנות מפושעי ישראל מיירי במומר לד"א לתיאבון או שלא להכעיס וסיפא דחוץ מן המומר כו' מיירי במומר להכעיס לד"א דהוה מומר לכל התורה כולה לשיטת הפוסקים הסוברים כן ומש"ה אין מקבלין הימנו קרבן ומשום כן פי' פושעים אלו המורדים שיודעים רבונם ומתכוונים למרוד בו והיינו להכעיס ואפ"ה מקבלין ממנו קרבן וקשיא רישא לסיפא אבל אין לומר שבא לומר דל"ת דפושעים היינו שוגג דפשיטא ארא כתיב על שוגג שיביא קרבן ומאי קמ"ל:

ובד"ה האי תנא, חמירא ליה שבת כע"ז כו' ויש נוסחאות חמיר שבת מע"ז. לא ידענא מאי בעי רש"י בזה. אן לומר מדאסיק לרב ענן בתיובתא א"כ קם הלכתא כרבא מההיא ברייתא דהכל שוחטין ואפי' ישראל מומר וכמ"ש הרא"ש להדיא וז"ל כיון דאיתותב רב ענן מיתוקמא ברייתא אלא כרבא וכן כתב הרשב"א בחדושיו וקשיא לי' לרש"י אמאי לא אמר תיובתא דרב ענן וסייעתא לרבא או דאביי אמרינן לעיל דלא ס"ל הא דינא דרבא והא ע"כ מוכח מברייתא דהכל שוחטין כרבא אלא דאין ראייה דאיכא למימר דברייתא מרבי ישראל מומר לע"ז בצינעא וכדעת המרדכי פ"ק דחולין דגם בע"ז בעינן בפרהסיא יע"ש בדרישה בסימן ב' ס"ק י"ט יע"ש והא דלא תני הכי בהדיא גם בע"ז דבעינן פרהסיא י"ל דכ"ש משבת דחמירא מע"ז בעינן פרהסיא כ"ש ע"ז ולפ"ז ברייתא דישראל מומר בצינעא דלא הוה מומר לכל התור'