ראש יוסף על חולין חלק א יח

ממש כמו דהזכיר הכתוב בנבילה מכירה להתיר הא שאר איסורי הנאה שבתורה אסורין להחליף ולמכור גם מה ראי' מייתי מהא דמכרן וקידש בדמיהם דאיך לא ראה הפשטן דבדמי הערלה קידש אשה ומה ראייה לאסור להחליף איסורי הנאה בעצמו א"ו בהחליף מיבעיא ליה אי מותר למחליף מדרבנן או לאו דמן התורה אין תופס את דמיו אלא ע"ז ושביעית והקדש כדמסיק בע"ז דף נ"ז ע"ב יע"ש והיה רוצה לפשוט מהא דמכרן וקידש מקודשת ויש לפרש או דסובר דאי חליפין אסורין ה"ה חליפי חליפין ואשה הוה כמו חליפי חליפין והוה לאצרוכי קידושין אחרים עיין בר"ן שם ומשני הא לכתחלה לא ר"ל שאסור להנות מן חליפין עצמן אבל אם עבר והחליפן חליפי חליפין מותרין הם ולפ"ז א"צ לחלק בין קידושי אשה לשאר דברים אבל רש"י ז"ל דסובר דחליפי חליפין אסורין כמו שמוכח מדבריו כאן דאל"כ לא הוה מקשה מה מרויחין עוברי עבירה בחילוף דטובא מרויחין ולא פורתא דכי מחליף בשל נכרי ומכר הפת הוה ליה הדמים חליפי חליפין דאף למחליף עצמו שרי א"ו דאסורין צ"ל התם בנדרי' קידושי אשה שאני משו' פו"ר התירו או דאין ניכר כמו כסות וכלים וכמ"ש כ"נ מדברי תוספות בפר"י דף נ"ז ע"ב ד"ה מכרן וקידש אשה מקודשת דקידושי אשה אינו דומה לחילוף דמים משמע דהיינו חליפי חליפין. והמקשה הבין מכרן וקידש בדמיהם דאף לכתחלה שרי לקדש אשה בדמיהן ופשיט שפיר דאף למחליף עצמו שרי אותן הדמים דאין לומר שאני קידושי אשה דלכתחלה ודאי לא מהני טעמא דפו"ר גם שאין ניכר מ"מ לכתחלה לאח"ה מיני' אסור ומשני דיעבד קאמר שאם קידש מקודשת או משום פו"ר או דאשה אין ניכר כמו כסות וכלים ולא היה כמו חליפי חליפין ויש לפרש ג"כ דאי חליפין אסורין אמאי מקודשת הא לא יהיב לה מידי ונהי דלדידה שויא פרוטה לדידיה לא שוה מידי ובעינן ונתן ועיין במ"ל פ"ה מהל' אישות באורך יע"ש ודחי דלמא קידושי אשה שאני והתירו לו דיעבד אם קידשה אבל לכתחלה לקדש בהן אשה לא דאסור למחליף עצמו גם לא שייך משום פו"ר דעדיין לא קידשה ועיין עוד במ"ל פ"ה מהלכות אישות יע"ש:

והנה התו' ז"ל סברי כאן בדברי רש"י דמהא דנדרים כיון דאיבעיא דלא איפשטא היא אזלינן לחומרא דאסור למחליף עצמו גם חליפי חליפין אסורין דאין לחלק דמ"ש והא דבקידושי אשה שרי ולא צריך קידושין אחרים או דלא אמרינן דאף דיעבד אסור דהוה כחליפי חליפין דאף דיעבד אסור שאני קידושי אשה כן הוא סברת רש"י ז"ל. וע"ז סמכו בקושייתם מההיא דשוכר את הפועל שכרו אסור ופריך כו' ומאי קושיא והא למחליף עצמו אסור וקידושין שאני דהוה דיעבד ואה"נ דלכתחלה אסור לקדשה ואי דהוה כלכתחלה שא"צ קידושי אחרים משום פו"ר לא גזרו דיעבד כה"ג ובשלמא אי אמרי' דחליפי חליפין שרי פריך ליה שפיר דשכרו אסור משמע כיין נסך עצמו ופריך ליה מקידושי אשה דא"צ קידושי אחרים ולית לן לאפלוגי בין קידושי אשה לשאר דברים דאשה הוה כמו חליפי חליפין ובנדרים הכי קאמר ת"ש דהוה ס"ד דלכתחלה מותר לקדש באותן דמי ערלה משא"כ לשיטת רש"י דמחלק בין קידושי אשה לשאר קנינים והיינו משום דקשיא ליה דחליפי חליפין נמי אסורין ואמאי לא צריך קידושין אחרים אף דיעבד אלא דשאני קידושי אשה וא"כ מה פריך מהא דשכרו אסור אה"נ דחליפי חליפין אסורין וקידש בדמיהן דיעבד ואשה לא מינכר כמו כסות וכלים ולא הוה חליפי חליפין משא"כ לפי פשוטו לא תלוי קושייתם כאן אלא בל"ו מאי קושיא דלמא הא לכתחלה והא דיעבד ולפי מ"ש א"ש ועיין ברא"ש סוף פרק האיש מקדש ותבוא על המכוון יע"ש. שוב ראיתי בתו' דריש פרק השוכר את הפועל דף ס"ב ע"ב ד"ה והתנן שהקשו מאי קושי' דלמא לכתחלה אסור ודיעבד ש"ד ותירצו דמתני' משמע אף דיעבד עכ"ל ר"ל דשכרו אסור היינו אף שהחליף דהוה חליפי חליפין השכר אסור ועיין ברא"ש ס"פ האיש מקדש ולפי מ"ש כאן אין זה תי' לדברי רש"י אלא לפי שיטתם דחליפי חליפין שרי ואין חילוק בין קידושי אשה לשאר דברים ואין להאריך כאן ועיין במהרש"א ותבין שדרך רש"ל הוא דרך הישר ועיין בר"ן בנדרים שם ועיין במשנה למלך פ"ה מהל' אישות באורך ואנחנו עמדנו על זה במקום אחר ואין עת האסף פה. עוד כתב מהרש"א ז"ל דהר"ן הקשה בשמעתין לפירש"י דלמחליף עצמו אסור מהא דמכרן כו' ולא ידענא מאי קושי' דהא בנדרים משני הא לכתחלה הא דיעבד ש"ד עכ"ל יפה תמה עליו דאין לומר דהר"ן הקשה לפירש"י דאין לחלק בין חליפין לחליפי חליפין מההיא דמכרן וקידש דא"צ קידושין אחרים הא י"ל דשאני קידושי אשה ועוד דעיינתי בר"ן ומשמעות דבריו לכתחלה שרי להנות מחליפין גופייהו שכתב וז"ל ואיכא למידק לדברי רש"י דלמחליף עצמו לא שרי והרי תנן מכרן וקידש בדמיהן מקודשת וי"ל כיון שהיא יכולה להנות מקודשת אבל הר"מ ז"ל כתב דלעצמו נמי שרי כו' עכ"ל. קושייתו כיון דלדידי' אסור לאו מידי קיהיב ותי' כיון דלדידה שרי הוה שפיר נתינה ועיין במ"ל הלכות אישות פ"ה יע"ש וע"ז כתב והרמב"ן אמר דלמחליף עצמו שרי והביא ירושלמי דלאו דמי חליפי איסור הוה דגרסינן בירושלמי מכרן וקידש זאת אומרת שמקדשין בגזילה יע"ש ר"ל שאין הדמים חליפי איסור יע"ש היטב ושפיר הקשה מהרש"א ז"ל דא"כ מה פשיט בנדרים מהא דמכרן וקידש כו' ודוחק גדול לומר דסבירא ליה דאיבעיא, דהתם לכתחלה אי שרי להחליף איסורי הנאה וכמו שפיר' המ"ל בהל' אישות דברי הרא"ש לשם דהא הר"ן שם בנדרים בעצמו לא פי' כן:

עוד אבאר לך שמ"ש רש"י בשמעתין דחליפי איסור אסורין למחליף עצמו משום שהחליפן בפת של גוים והוה חליפי איסור הנאה משא"כ כשהחליף עם ישראל אחר מותר המעות למחליף עצמו דלא הוה חליפי איסור או גזל או מתנה המעות שקיבל בידו מן הלוקח דלא מידי שויא מה שמכר ואין להאריך:

בא"ד דאי שכרו אסור גם לאחרים אמאי מקודשת כיון שגם היא אסורה להנות מהן עכ"ל מדברים אלו מוכח דהיכא לדידיה לא שוה ולדידה שוה מקודשת דאי לאו הכי אמאי מקודשת במכרן וקידש בדמיהן ואי דשאני קידושי אשה דלא גזרו רבנן א"כ בכה"ג נמי לא גזרו רבנן אף דבעלמא אסור לדידה שאני קידושי אשה דלא גזרו בהו רבנן אלא ודאי כמ"ש ועיין במ"ל פ"ה מהלכות אישות גמרא לימא מסייע ליה הכל שוחטין כו' עיין בתורת חיים שכתב אף דכבר אייתי סייעתא מחמצן של עוברי עבירה וע"ש והבאתיו לעיל יע"ש ועוד י"ל דלמא ר"ש היא ומפני שמחליפין לאו ראיי' גמורה היא דהא הנך דסברוה כר' יהודה נמי משום דאי כר"ש אין ראיה דאיכא למימר משום ספיקו כו' וכמ"ש הרשב"א בחדושיו יע"ש. ועוד יש לומר להיפך דלמא ברייתא ר' יהודא היא ודוקא בדאורייתא מיזהר זהיר ולא בדרבנן כי כן אמר ותיהוי נמי ר"ש השתא בדרבנן כו' וכמ"ש רש"י בד"ה מפני שהן מחליפין וא"כ כי מוקמינן כר"י איכא למימר בדאוריי' מיזהר זהיר ולא בדרבנן וא"כ אסור לשחוט לישראל מומר לתיאבון דאיכא מילי טובא בשחיט' דלא אסור אלא מדרבנן כמו שהייה במיעוט בתרא וה"ה חלדה ודרסה וכמו דמיבעיא לקמן בפ' השוחט דף ל' ע"ב וכמו שנאריך שם דהני בעיון מדרבנן הוא וא"כ אימא בדרבנן לא סמכינן עליה ודלמא שהה או דרס במיעוט ולאו אדעתי' דליכא סייעתא מההיא ברייתא דחמצן של עוברי עבירה ולכך מייתי סייעתא מהא דישראל מומר לשחיטה דודאי איכא סייעתא מעליא וכדבעינן למימר לקמן ובחדו' לי"ד אכתוב בזה דלא נימא ספק דרבנן להקל חדא דהיכא דאיתחזק איסורא לא אמרינן ספק דרבנן להקל ובהמה בחיי' בחזקת איסור עומדת ועוד דאין להכניס ולעשות ספק דרבנן לכתחלה ועיין בי"ד סי' ק"י ובש"ך:

גמרא הכ"ש ואפי' כותי ואפי' ערל ואפי' ישראל מומר כו' מאי לאו מומר לא"ד לא כדרב ענן עכ"ל יש להקשות אימא דמיירי במומר לד"א להכעיס וערל היינו מומר לתיאבון לשיטת מי שסובר דלהכעיס לא הוה מין שוב ראיתי בחדושי הרשב"א כאן שהקשה אימא דמיירי בישראל עע"ג וי"ל דא"כ מאי אפילו דהא עדיף מכותי כשישראל עע"ג והקשה אימא דמיירי להכעיס לשחיטה וישראל עע"ג דגרע מכותי וי"ל דמ"מ אין מוסרין לכתחלה דגרע מחש"ו ותנא קאמר דמוסרין לכתחלה עכ"ל מ"ש דתנא קאמר דמוסרין משום לשון הכל לא מוכח מידי דמסיק לעיל דאיכא הכל דיעבד אלא מדנקיט ואפילו ערל דהוה לתיאבון דודאי שוחט לכתחלה דמומר לד"א לא הוה מומר לכל התורה כולה דכן הלכתא ה"ה ישראל מומר נמי לכתחלה נמי מיירי דבחד גוונא מיתניא ומה שהקשיתי בסמוך אימא דמיירי מומר לד"א להכעיס ואשמעינן דאף להכעיס לא הוה מומר לכל התורה כולה דפלוגתא היא בע"ז כ"ז ובהוריות י"ג רב אחא ורבינא והלכה כמאן דמיקל לדעת מי שסובר כן ומכ"ש רבא בסנהדרין פ' זה בורר אית ליה הכי וכמ"ש לעיל בחמצן של עוברי עבירה ואשמעינן אף להכעיס שוחט לכתחלה במומר לד"א ורש"י ז"ל שכתב אלא לאו מומר לערלות שמבעט במצוה זו וסובר דלהכעיס לא הוה מומר לכל התורה כולה מ"מ מנלן הא אימא דערל היינו לתיאבון בשביל צערו מניח מלמול אותו ומומר היינו להכעיס וברייתא לא זו אף זו קתני דהא אפילו תני ואם היינו אומרין כמ"ש הר"מ ז"ל בפ"ד מה"ש דאף מומר לשאר עבירות בעי בדיקת סכין וכמ"ש הכ"מ שם דמתני להו בהדדי ערל וישראל מומר ש"מ כי הדדי נינהו יע"ש הן אמת שיש לראות דהא קתני נמי כותי בהדי, ערל וישראל מומר וכותי לא בעי בדיקת סכין כמו שכתבו התוס' לעיל דף ג' ע"ב וכמעט שהוא מוסכם מכל הפוסקים ובי"ד אכתוב בזה בסי' ב' ואף שיש לדחוק וליישב מ"מ הא חזינן דלאו בחדא