ראש יוסף על חולין חלק א יז

הפסידן היינו למסקנא דמסיק ר"ש הוא וא"כ אף שאין אנו יודעין שמוסרין לאכול חמץ שעבר עליו הפסח מ"מ מומר לדבר החמור הוה חשוד לדבר הקל שזה מן התורה וזה מדרבנן ונאמר שגם בעיני הבריות ב"י חמור יותר מן אכילה ומש"ה צריך לטעמא שהן מחליפין אלא שכל זה לא יועיל ולא יציל דאימא דאה"נ דחמצן של עוברי עבירה היינו להכעיס ואפ"ה שרי אחר הפסח לרבא דאית ליה בסנהדרין דחשוד להכעיס בד"א לא הוה חשוד לכל התורה ואולי לישנא דברייתא משמע ליה בעוברי עבירה לתיאבון וז"ש תניא דמסייע לך לרבא וצ"ע

(ע"ב) בפירש"י בד"ה מיד ואע"ג דלא שהה כדי לאפות כו' עכ"ל ולפי זה מותר היינו בהנאה דגזרו על פתן כמ"ש התוספות בד"ה מותר מיד ולפירש"י לאו בבצק מיירי ומה שקשה א"כ איך סברוה כר"י והא של נכרים נמי אסור לר"י כבר כתבו הרשב"א ז"ל בד' שיטות והר"ן בחמש שיטות ובעל המאור דהנהו רבנן סברי כדהוה סבר רב אחא בר יעקב בפכ"ש דר"י יליף שאור דאכילה משאור דראייה דשל אחרים שרי דלא הדר רב אחא בר יעקב מחמת תיובתא אלא מסברא דנפשיה ובתוס' אבאר בזה:

ובד"ה מפני שהן מחליפים כו' ואע"ג דהשתא נמי אסור הוא לגביהם דמיתהני כו' דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח עכ"ל נראה דה"ק דודאי איסורי הנאה אם החליפן אסורין למחליף עצמו מדרבנן וכמו שאבאר לקמן אי"ה וא"כ כיון דמסיק ר"ש הוא דחמץ שעבר עליו הפסח מדרבנן אסור ולאחרים נמי אסור כמו דמוכח מסוגיא דכאן דאמר ר"ש הוא ואי ר"ש למה לי טעמא שהן מחליפין אלא ודאי אף לר"ש דקנסא קניס אפ"ה אסור לכל ישראל וכן הוא הלכה וא"כ אמאי שרי ליקח מהן דאמאי נימא שהחליף דלא מרויח כלום דכמו שהיה מתחלה מדרבנן מטעם קנס ה"ה עכשיו נמי קנסוה למחליף עצמו ולמה יטרח להחליף וע"ז תי' דכל מה דאפשר למיעבד פורתא בהיתרא עביד דקל הוא להם חליפי חמץ מחמץ עצמו שעבר עליו הפסח וכתב ולדידן מיהא שרי דלא קנסו אלא למחליף עצמו ולא לאחרים כה"ג דמדאורייתא אין לך איסורי. הנאה שתופסים דמיהם כ"א ע"ז והקדש ושביעית ומדרבנן הוא דקנסי ולאחרים לא קנסו ומ"ש דמיתהני מחמץ שעבר הפסח ר"ל אף דיעבד אסור למחליף עצמו מטעם קנס למחליף עצמו שעבר ונהנה מאיסורי הנאה וכתב וי"א שאף למחליף עצמו מותר והקשה דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח וכבר כתבו התוספות והפוסקים דהא דמצינו דמים אין ראיה דלכתחלה אסור להחליף ולאו מידי מפסיד ליה. והא ודאי צריכא רבה ליישב דברי רש"י ז"ל ועיין בספר אשל אברהם שכתב ליישב דברי רש"י ז"ל דה"ק דבעיא בנדרים ע"כ דיעבד קאמר מהו בחליפין דאי לכתחלה מאי מיבעי ליה תפשוט דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח ובתו' אבאר ודבר חכמה אמר והן דברי הר"ן ז"ל בנדרים וכמו שאבאר בתוספות בד"ה מותר מיד באורך מזה בעז"ה אבל הם רחוקים מכוונת דברי רש"י ז"ל להעמיס פי' זה בדבריו:

ודע דמדברי רש"י ז"ל מוכח דחליפי חליפין נמי אסורין למחליף עצמו דאי מותרין אמאי לא פירש בפשיטות דמש"ה מותר מיד דאני אומר דמסתמא החליפו חמץ שלהן עם נכרי ואותו חמץ גם באחר דהשתא מרויחין גם לדידהו דמותר גם להם חמץ זה אלא דסבירא ליה דאף למחליף עצמו אסור אף חליפי חליפין:

ובתו' בד"ה מותר מיד כו' דגזרו על פתן של נכרים כו' דבבצק איירי ומותר מיד כשיעור לישה עכ"ל מתחלה כתבו דאיירי בלחם ומותר בהנא' דגזרו על פתן דודאי פת של עכו"ם הוא דמיד משמע שלא שהה כשיעור אפילו דלא הוה מיד וע"כ נאפה בפסח וע"כ הוה פת של עכו"ם אלא בהנאה הוא דמותר ולפי' ר"ת דמיירי בבצק מותר נמי באכילה וכתבו דלר"ת א"ש הא דהוה סברוה כר"י ולר"י אף חמץ של נכרי שעבר הפסח אסור כדמסיק בפסחים דהדר ביה רב אחא בר יעקב ממה דהיה אומר דיליף שאור דאכילה משאור דראיה אלא ודאי בבצק איירי ומיד היינו כשיעור לישה דזה מיקרי נמי מיד והנה לפירש"י ז"ל דקאמר מיד רבותא אף שמיד ודאי תוך הפסח נאפה ואשמעינן תרתי חדא דהחליף בשל נכרים ויליף שאור דאכילה כדהו' ס"ד דר"א ב"י ואשמעינן דלא שביק היתר' ואכיל איסור'. ולפי' ר"ת יש ליישב דאפ"ה הוה רבות' אף מיד לאחר הפסח שלא שהה רק שיעור לישה לחוד אפ"ה אמרי' מסתמ' מצא כמה עיסות של נכרים שלשו אחר הפסח והחליף וקצת דחוק הוא. ועוד ממה שכתבו התוספות והשתא א"ש דלא תקשי כו' ולא כתבו והשתא א"ש נמי כדרכם בכל המקומות דהיינו לפי מה שפי' ר"ת דבבצק איירי יתישב קושי' אחרת וממרוצת דבריהם משמע דהכל ענין א' הוא ולכך נרא' לי דה"ק דבבצק איירי דאי בפת הוה אסור באכילה דגזרו על פתן אלא בהנאה הוה שרי אלא דקשי' אמאי בשהה שיעור אפיה לאחר הפסח הוה לן לומר דלמא החליף עיסה שהיה לו בעיסת נכרי ואפה הוא וליהוי מותר באכילה ובשלמא הא לא קשי' דבשהה לאחר הפסח שיעור ליש' ומכ"ש שיעור אפי' ל"ל טעמא דהחליפו ואמאי לא דהוא עצמו לש אחר הפסח י"ל כפי מה דהוה ס"ד דר' יהודא הוא דחמץ שעבר עליו הפסח מן התורה אסור א"כ הוה ספיקא דאורייתא לחומרא כיון שהוא חשוד לעבור על ב"י ושמא חמץ זה של שעבר עליו הפסח ומש"ה אמרינן נהי דכן הוא מסתמא מצוי כמה וכמה עיסות אצל נכרים שהחליפו לו אבל בפת אם שהה לאחר הפסח שיעור אפיה אית לן למיזל לקולא ולומר שהיה לו עיסה והחליפו בשל נכרים ואפה דפתן של נכרים מדרבנן אסור וספיקו לקולא ואפ"ה לא אמרינן כן דאמרינן כל מה שאנו מוצאין אצלו הן פת או בצק דהיה לו כן והחליפו בשל נכרים והא לא אמרינן דהיה לו פת והחליף עם בצק בשל נכרים ואפה פת דמיטרח לא טרח כמו דאמר רבא בודק סכין דמיטרח לא טרח ה"נ כן וזה מה שאמר בבריית' מותר מיד ואשמעי' בזה טובא דמיד היינו בצק ושהה שיעור לישה לאחר הפסח למאי דסברוה כר"י ושיעור לישה נמי מיקרי מיד משא"כ אי נמצא אצלו פת דאסור לאכול אותו פת דנהי דהחליף בשל עכו"ם שאפה אחר הפסח מ"מ הא גזרו על פתן של עכו"ם ומיטרח לא טרח וזה שאמר מיד דהיינו בצק אבל פת דאין זה מיד דצריך לשהות כשיעור לישה ואפי' אחר הפסח אסור דגזרו על פתן ועיין מהרש"א וכנראה שזה קצת כוונת דבריו ובזה א"ש דלא כתבו התוס' והשתא א"ש נמי דהוה משמע שיתישב קושי' אחרת אבל לפי מ"ש הכל הוא ענין א' וקאי אמ"ש מקודם דגזרו על פתן והבן זה:

ודע דלכאורה היה נראה לומר דלמאי דהוה ס"ד דר"י היא א"ש דקאמר טעמא מפני שהן מחליפין דהוה ספיקו בדאורייתא ואמר מפני שהן מחליפין דהוה ודאי דלא שביק היתרא ואכיל איסור' אבל למה דמסיק ר"ש הוא קשה למה לי טעמא מפני שהן מחליפין נימא דאיהו גופא לש בצק זה אחר הפסח ונהי דיש לדחוק ולומר דאשמעינן אגב אורחא דאף בדרבנן לא שביק היתרא ואכיל איסור' מ"מ למה דדחי לה דלמא ר"ש הוא וטעמא דהוה ספק דרבנן לקולא תיפוק ליה דבספק שאיהו גופא לש בצק זה אחר הפסח סגי לר"ש דחמץ שעבר הפסח הוי מדרבנן אלא דלמה דמסיק ר"ש הוא לא צריכנא לומר דמיד היינו בשהה שיעור לישה לאחר הפסח אלא מיד ממש וכפירש"י ורבותא הוא דכי קניס ר"ש לכ"ע בחמץ של ישראל ולא בשל נכרים דלא עבר בב"י דע"כ לא צריכנא לומר מיד בשהה שיעור לישה אלא למה דהוה ס"ד דר"י דאף של נכרים אסור לאחר הפסח וכמ"ש. אבל לפי מ"ש דכל מה שנמצא בידו אמרינן מסתמ' היה לו ג"כ תוך הפסח ולא אזלינן בספיקו להקל בלא"ה א"ש דצריך לומר אימור החליפו בשל נכרים וספיקו להקל בדברי רבנן וכדכתיבנא ועם זה יתישב הא דאמר סברוה הא מני ר"י הוא והקשה הרשב"א בחדו' כיון דאי ר"ש כ"ש דאיכא סייעתא לרבא וכדמפיק א"כ למה להו למימר סברוה כר"י ולפי מ"ש א"ש דמש"ה אמר הא מני ר"י וע"כ מיד בשהה שיעור לישה דהוא נמי מיד מיקרי כמ"ש מהרש"א ז"ל אלא דלמה לי מיד אלא דקמ"ל דווקא בצק ולא פת דגזרו על פתן ולא אמרינן דהחליף בצק שלו עם נכרים ואפה פת דאמ' מסתמא היה לו פת ולא אמרינן דהחליף פתו בבצק ואפה פת דמיטרח לא טרח והוה סייעתא לרבא בתרתי חדא דלא שביק היתרא ואכיל איסור' ועוד דמיטרח לא טרח משא"כ אי בריית' ר"ש הוא א"כ מצינו לומר מותר מיד ממש לאחר הפסח ורבותא אשמעינן דאף שנילוש תוך הפסח אפ"ה שרי דמטעם קנס הוא וכי קניס בשל ישראל ולא בשל נכרים וליכא סייעתא אלא להא דלא שביק היתרא ואכיל איסורא וכדמסיק ותיהוי נמי ר"ש כו' ר"ל דעכ"פ סייעתא איכא דאף בדרבנן לא שביק היתרא ואכיל איסורא עיין מהרש"א ז"ל והרואה יראה שדבריו מדוקדקין ובנוין על מ"ש כאן. ואף שמהר"מ מלובלין ז"ל כתב בע"א ועיין בס' אשל אברהם ודע שכל מה שמצינו בידו ואמרינן מסתמא כן היה לו בתוך הפסח פת או בצק אלא דהחליפו בשל נכרים ומש"ה בפת אסור דגזרו על פתן ולא אמרינן עיסה היה לו והחליף עם נכרי דמסתמא פת היה לו ולשמא החליף פת בבצק ל"ח דמיטרח לא טרח ולשמא החליף עם ישראל אחר ג"כ ל"ח דמי יחלוף לו איסורי הנאה דחמץ שעבר עליו הפסח אסור לכל ישראל אף לר' שמעון וכדכתיבנא לעיל ועיין בפסחים:

בא"ד ומיהו שיש לאסור מההוא דנדרים דף מ"ז ע"א בעי רמי בר חמא כו' ודחי דלמא לכתחלה ושאני קידושי אשה עכ"ל ר"ל שיש לרש"י ראי' דחליפי אסורי הנאה אסורין דיעבד למחליף עצמו דבעיא דרמי בר חמי דמהו בחילופיהן ע"כ היינו אם הדמים אסורין למחליף עצמו או לאו דא"ל דמיבעיא ליה אי מותר להחליף איסורי הנאה פשיט' וכמ"ש הר"ן לשם בנדרים דא"כ מצינו דמים לחמץ בפסח גם מכירה וחליפין הוה דרך הנאה