ראש יוסף על חולין חלק א קנח

שבועות סוף שסועה או דיש לה סימני טהרה ואסורה או כל היוצא מטהור טהור ושסועה מטהורה היא

(דף סא ע"א) ברש"י ד"ה עוף הבא בסימן א' טהור וכ"ש ב' או ג' ובלבד שיכיר שאין מכ"ד עופות עכ"ל היה נראה דר"ח בדוקא סי' א' נקיט דאף שאין מכיר פרס ועזני' לא שכיחי כדאמר לקמן משא"כ בס' שמא עורב אלא מדאמר בסימן א' משמע אף בשאר סימנין זפק או קורקבן וכן כתב מהר"ם שי"ף דהאי סימן א' חוץ מאותו שאין דורס יע"ש ושמא עורב הוא אלא שמכירו ה"ה יותר ומכיר כל הכ"ד כו' ודע לשי' הר"מ ז"ל בפ"א מהל' מ"א עוף בסי' א' וא"י אם דורס או לאו טהור הוא דסבר סימן החדש אינו דורס ופ"ו לא שכיחי ועיין בסימן פ"ב בדופ' א"כ אפשר דוקא סימן א' נקיט בעורב ליכא למיחש ופ"ו לא שכיחי והיינו אצבע יתירא ואין ידוע אם דורס כו' אבל רש"י סובר כפי' ר"ח דסי' החדש קורקבן נקלף א"כ לספוקי בעורב ומ"מ גם לרש"י אפשר סי' א' דוקא דעורב מכיר הוא ואינו דורס מסופקין בו ואי לא סי' א' שמא נשר הוא ודעת רש"י יתבאר לקמן איזה סימן החדש בעזה"י:

בתוספות ד"ה כל עוף וא"ת וכי כו' ואי הלמ"מ למה פו"ע דממ"נ חד מיני' דורס עכ"ל בס' אור יקרות פ' שמיני מקשה דאי לא הוה כתיב אלא חד ה"א דילפינן מפו"ע ונשר לסימנין צריך ושמא תרוייהו דורסין עכ"ל וי"ל מ"ש התוספות דלכתוב אותו שאין דורס הוא סי' הישן דסי' החדש קרקבן נקלף וע"כ דורס ומסי' ישן ליכא למילף דבב' עם י"ט כדמסיק לקמן ואם נאמר דלא ידעינן סי' החדש מ"מ אי א' דורס ידעינן סי' טהרה דסי' דורס לא צריך למילף דהלמ"מ כמ"ש הוא בעצמו ואי שניהן דורסין לא לכתוב סי' החדש והמבין יבין. ועיין ר"מ שי"ף ז"ל מ"ש ועוד דאי שניהן דורסין לכתוב סימן חדש מיני' וי"ט עופות ילפי' סי' טומאה. ומיהו ז"א דאי לא הוה כתיב סי' חדש לחוד ה"א נילף מפ"ו ואי נשר ל"ל ה"א לילף מעורב ופ"ו צריך לסי' טהרה יע"ש:

שם ע"ב ונילף מעורב א"כ פ"ו למה לי מהר"מ שי"ף ז"ל כתב דאף דלא ילפינן אלא מה דאיתא בעורב י"ל דפרס מסופק התוס' לא ידענא היכן ואפשר דפשיטא לתלמודא דאותו סי' שיש בפרס יש בעורב אמנם עזני' וודאי דאית בי' סי' חדש והא דאמר פ"ו ל"ל תרווייהו ל"ל אלא לכתוב חדא בסי' חדש ובזה י"ל קושית אור יקרות שהקשה לילף מפ"ו ואי נשר ל"ל ה"א לילף מעורב ופ"ו צריך לסי' טהרה ול"ק דא"כ סי' ישן למה לי וידעינן סי' טהרה מי"ט וסי' חדש וכן מ"ש דעדיין לא נחית דהוה י"ט כתובים ובאמת דידע מזה ל"ק מעורב לילף א"כ נשר ל"ל אלא בנין אב נשר לית לי' כלל כו' ועוד עורב עם י"ט הוה ב' כתובי' מה שמקשה מהר"מ שי"ף איך אמר לילף מסי' חדש לפי קבלת ר"ת אה"נ דורס אסור ועוד דליכא חוץ מכ"ד דדורס עכ"ל ואפשר דהתורה גלה לן שאין שום עוף טהור דורס דאם בא בסי' א' ונשחט וא"א לבודקו טהור ומאחר שקבלנו מנח שאין עוף טהור בעולם דדורס ע"כ שאין שום עוף חוץ מכ"ד דורס ומיהו בלא סימנין כלל איכא כמה מינין דורסין. מ"ש בא"י ולוית חן דאי א' דורס לכתוב אותו שאין דורס כו' לא ידענא דא"כ נילף מפ"ו ואי נשר ל"ל א"כ נילף מעורב דהא פרס צריך לסי' טהרה אלא כמ"ש דסי' החדש אינו דורס ומסי' ישן לא לילף ואי מה דכתב מהר"מ שי"ף למאן דאית ליה סי' חדש קורקבן כו' ע"כ אית לי' מסי' ישן הוה ילפינן יע"ש כבר כתבתי שיש ליישב קושית' מה שהעלו התוס' דפרס עם עזני' ב"כ ולא סי' ישן עם י"ט ב' כתובים דאיצטריך דמי"ט ליכא למילף אפי' סי' א' כקושייתם בסמוך. ק מ"ש בעורב ה"ח לומר למינו ב"כ ולא הקשו דהוה ב' כתובי' עם י"ט דלא מצי למילף מי"ט מדאיצטריך לגופיה ובזה נמי דלא תקשה ל"ל עורב דבג' לא מצינו למילף דהוה י"ט כתובים ובב' מצינו למילף מי"ט אלא דמי"ט ב' נמי לא מצינו למילף כמ"ש תו'

(דף סב ע"א) גמרא אר"נ היה בקי בהן כו' הנה מפירש"י יראה דהיה בקי בפ"ו ובזה צריך שיהא ניכר בו סי' א' טהרה שמא נשר הוא או שמו שלושה ומי"ט הוא. אבל הב"י הקשה דלמה ליה סי' א' ולא ידענא מאי קושי'. אמנם יראה לומר דה"ק היה בקי בהן בכל כ"ד עוף בסי' א' טהור הא אין ידוע חיישינן שמא ישאר מינין טמאין לשי' תו' שיש כמה מיני שאין מין נשר ואין להם כלל וכן יראה שי' תו' דכתבו ה"ס טהור בסי' א' ובלבד שיכיר פ"ו היינו מדאמר בקי בהן משמע כ"ד

(דף סג ע"א) תו' ד"ה הא באתרא פ"ה דדמו להם כו' עכ"ל מפירש"י ק שכתב דראינו שהוחזקו שם פ"ו א"כ משמע שמכירין פ"ו וא"כ זה שאין שמו פ"ו למאי ניחוש אי לאו דדמו וט"ז הקשו בשאר דוכתי נמי לתסרו ותי' דוודאי לאו מיני' הוא דלא כתיב למינהו בפ"ו וכן לעיל היה בקי כתבו התוספות דבעי' תרתי בהן ושמותיהן עיין מהר"מ שי"ף ז"ל ואין לומר דה"ק אאותן מקומות קרובים לאי התם דשכיחי פ"ו חיישינן שמא פ"ו הוא אף דאין שמו כך שמא דמי להן משא"כ היכא דלא שכיח לא מחזקינן ריעותא דלא שכיחי בישוב דא"כ אף במקום דשכיחי יהא מותר כיון דאף באין שכיח פ"ו נמצאי' אלו המינין וע"כ לאו מין פ"ו הם. ועוד אמאי מנהגא איסורא ליהוי כיון דאיכא למחש לפי' עצמן ועיין מהר"ם שי"ף מ"ש בזה יע"ש: מ"ש מהר"מ שי"ף ז"ל כיון דלא כתיב למינהו בפ"ו ליכא איסורא אלא מנהגא לא ידענא הא אמרינן אף כל שאין בו א' מסי' טהרה לפי' רש"י דמרבה מין נשר אף דלא כתיב למינו ה"ה פ"ו ואם נאמר אף דמין פ"ו מותר כיון דלא כתיב למינו ועורב נמי אי לאו למינו אף דהוה מינו שריא כיון דאין למידין מהם משא"כ נשר דלמידין הימנו אף דלא כתיב למינו אסור א"כ אף מנהגא לא ליהוי דאף א"ת שהוא ממינ' שרי כמ"ש בסמוך דליכ' למילף מינייהו וצריך עי"ש

(דף סד ע"א) גמרא אלא אר"ז כו' הא דחלקן בברייתא ראשה א' כד כו' היינו דאי ב' ראשין חדין או כדין או חלמון מבחוץ נמי טמא' ובעינן שניהן לטיבותא ואפשר לומר בהיפך דאינו טמא ודאי עד שיהיו ב' ראשין כדין וחלמון מחוץ דאפשר דקבלה בידו היה דכך הוא וקשה דמה אהני הנך סימנין דאף חתוכה נמי שרי באומר של עוף פלוני וטהור דמרתת כו' דסימנין לא מעלין כיון דאיכא דעורבא כו' י"ל דודאי א"א לב' מינין חלוקין שיהי' דומה ממש ועיין ב"י בסי' פ"ו בשם הרשב"א וא"כ אפשר דאות' מין פו"ע כמ"ש רש"י ז"ל אלא דמותר דלא כתיב בי' למינו כמ"ש לעיל ומש"ה אין לוקחין ביצים עד שיאמר ואיכא סימנים דבלא סי' אימא מפ"ו עצמן הן ואיהו אמר ממין פ"ו שהוא טהור כמ"ש בסמוך ולא מרתת דיקיף לאותו מין ויהיו ביצים דומין כיון דמין א' הוא עכ"פ אבל סימנין ליכא דדמי אלא דעורבא ועורב לאו מינו הוה ולא דמי להדדי ומרתת. ומהר"ם שי"ף כתב דסימנין מסייע לנכרי כו' היינו דרוב טמאין אין ראשה א' חד וכד יע"ש ואיני יודע אמאי לא אזלינן בתר רובא וי"ל במ"ש בסמוך

(דף סה ע"א) תוספות ד"ה ר"י אומר ושמו חגב כו' ביאור דבריהם דאיכא בהא פליגי ת"ק סבר כתנא דבי רב וראשו ארוך אסור ור"י סבר כתדרי' א"כ עיקר חסר מן הספר והיה לומר ד' סימנין ולא ראשו ארוך ודע לפום סברא דהשתא ע"כ לית שום מין שיהא ד' סימנין ואין שמו חגב והוא מארבה וסלעם וחגב וחרגל הכתוב דהשתא לא קשיא אמאי לא אמר ת"ק ראשו ארוך אבל באמת אפשר דלית מין חגב שיה' מארבה כו' אבל יש כמה מינין שיש ד' סי' ואין שמו חגב ועיין לקמן בתוספות מה שכתבו שם בזה יע"ש

(דף סו ע"ב) התו' ד"ה ה"א מאי קשקשת סנפיר הרבה אמר לנו טעמי' לידע מהו קשקשת עכ"ל במהר"ם שי"ף ז"ל אפשר בלא קרא דשריון נמי ידעינן אלא דלא ידעינן הי סנפיר ומבין שניהם נלמוד סי' דגים או יאמר סנפיר ידעינן בכל שאר מלות שבתורה עכ"ל וא"ל א"כ ל"ל להגדיל תורה כו' אפשר דשמואל גופא לא ידע הא דשריון קשקשים לבוש אלא מדכתיב סנפיר וקשקשת וסנפיר הפורח בהן ידעינן קשקשת לבוש אבל אי לא הוה כתיב סנפיר לא הוה ידעינן מהו קשקשת ואפשר קושטא משני דיודעין מהו קשקשת. אבל במס' נדה ס"א ב' בתו' ד"ה ולכתוב רחמנ' כו' וא"ת דלמ' חדא סגי ומאי קושיא א"כ לכתוב סנפיר לחוד וקשקשת יש לו סנפיר ולמה לי קשקשת אי סנפיר ידעינן אבל אי לא ידעינן אלא מכח קשקשת לבוש ידעינן סנפיר הפורח אי לא הוה כתיב אלא סנפיר א"ה הוא קשקשת ובעינן תרתי והיינו דא"כ הוה לשנויי כמ"ש. אמנם מ"ש התו' לעיל כ"ב אמאי איצטריך קרא לקשקשת שלא נטעה ותי' דמשמע קשקשת מלשון סכסך היד יעוין שם ובסנפיר לא שייך האי תי' וצ"ע

(דף סז ע"א) א"כ תאכלו למה לי לתי' ב' שכתבו התו' דאי מקרא בתרא ה"א למעט מלאו אתא א"ל אימר פרטא לאיסור דבורת אף יש לו אסור וקרא בתרא לכלים להתיר ואת זה תאכלו למעט כלים מעשה דא"כ ימים ונחלים דסיפא דקרא למה לי מאת זה תאכלו ממעט אף מעשה: