ראש יוסף על חולין חלק א קנז

ליה אי חשיבא הרכבת זרעים כהרכבת אילן א"נ לר' יאשיה מיבעיא דלמא מתני' כרבנן א"נ כו' קנבוס ולוף עכ"ל מתחלה תי' דמבעיא הרכבת ירק בירק בח"ל דזריעה שריא ממיעוטא דשדך והרכבת אילן אסור כמו הרכבה דבהמה כדאיתא בקדושין ומיבעיא ליה כאן אי למינהו בדשאים הוה הרכבה כמו באילנות דאי לאו קרא למינהו מגופא דקרא שדך לא תזרע לא מצינו לומר מה, בהמה בהרבעה אף שדה בהרכבה וקאי נמי אמיני זרעים כמו דקאי אהרכבת אילן ר"ל דחוקים שחקקתי לך כבר לא קאי כ"א אהרכבת אילן שנאסר לב"נ אבל הרכבת זרעים אי לאו למינהו ביציאתם לא הוה דרשינן מה בהמה כו' דהא לא שייך חוקים שחקקתי כבר ומש"ה מיבעיא ליה אי למינהו בעשי' הוה כמאן דכתב בצוואה או לאו ובזה אפשר מ"ש רש"י מהו להרכיב משמע דמבעיא אי שרי להרכיב והא איסורא מיהא הוה מק"ו נשאו דשאים לן מהרש"א ז"ל וכפי מ"ש י"ל דבח"ל מבעיא ליה אף דאיכא ק"ו מאילנות מ"מ מדכתבה התורה חוקים שחקקתי כבר ומה אשמעינן קרא בזה אי לאסור הרכבה והרבעה לב"נ מלמינהו נפקא כמ"ש התו' לקמן שהוקשה להם זה אלא למעוטי אתא דוקא חוקים שחקקתי כבר לב"נ הוא דאסור בח"ל ולא הרכבה ירק בירק דלב"נ שריא וה"ה דמ"ל מהו להרכיב ב"נ דאין עונשין מדין בב"נ כמו שהבאתי בכללים יע"ש ומש"ה מיבעיא ליה ומ"ש התו' דלר' יאשיה מבעיא ליה היינו אם נאמר דר"י לית ליה כלל כלאי זרעים כקושית הירושלמי שהביאו התו' בקדושין ל"ט א' על דעתי' דר"י לאיזה צורך נאמר כו' וסובר כשיטת רש"י שבת פ"ד ומנחות נ"ד ובתו' ד"ה דגן יע"ש דהוה דרבנן כלאי זרעים לר"י. ואף שהתו' בקדושין ולקמן באו"ב כתבו דר"י אית ליה כלאי זרעים כאן לא פירשו כן אלא דלית ליה כלאי זרעים. ומוקי שדך לא תזרע בהרכבת אילן ומבעיא ליה אי הרכבת ירק הוה בכלל חוקים שחקקתי כבר עיין סנהדרין ס' ובתוס' ד"ה חוקים וה"ה דה"מ לתרוצי דמבעיא לר' יהודה בסוף פ"א דכלאים דאית ליה בכלאי זרעים אין חייב אלא בג' מינין כמו לר"י בכ"ה דשדך פ' יע"ש ומבעיא ליה ב' מינין בהרכבה מהו דאילן באילן ב' מינים כ"ע מודים דאסור ואי דהלכה כר' יאשיה כפי הנראה אם נאמר דר' יאשיה לית ליה כלאי זרעים לית הלכתא כוותיה ועיין מגיני שלמה מ"ב ע"ד:

עוד כתבו התו' דמיבעיא לרבנן קנבוס ולוף אסרה תורה ולא שאר זרעים ירצו בזה דשאר זרעים הם מדרבנן בזריעה ומבעיא ליה בהרכבה מהו כיון דכתב למינהו ביציאה כו' ואני תמה על עצמי מה ענין קנבוס ולוף לכלאי זרעים דע"כ אמרינן קנבוס ולוף ולא שאר זרעים אלא בכ"ה במנחות ט"ו ב' דומיא לכ"ה שנגמרו לשלש שנים משא"כ כלאי זרעים כולן אסורים אם רוצה בקיומן לזרוע וכ"ש להרכיב כמבואר יפה בר"מ ז"ל בהלכות כלאים פ"א ודו"ה ובכ"מ וכאן לענין כלאי זרעים אמרו ומה ענין קנבוס ולוף ואי דהתו' סבירא להו דכלאי זרעים נמי אין איסור אלא במאכל אדם כמ"ש הר"מ בפ"א ה"ד מ"מ אין ענין קנבוס לכאן:

הן אמת שהכ"מ כתב בפ"א ה"ד שמ"ש רבינו הראוי למאכל אדם לא בא לשלול אלא דברים המרים לרפואה וכיוצא אבל מאכל בהמה אם רוצה בקיומן הר"ז כלאים יש לראות הא דכתב הר"מ בפ"ה ה"ג ואינו חייב מן התורה אלא קנבוס ולוף שנגמרי' עם תבואת הכרם אבל שאר הזרעים אסורי' מדבריה' ובמאי מיירי כיון דאכ"ה קאי ופסק לעיל בהלכה א"ב כר' יאשיה דאינו חייב אלא ב' זרעים לבד הכרם א"כ מ"ש אינו חייב עליהם היינו משום כ"ה דאי משום כלאי זרעים אף שאר מינים שאין קנבוס ולוף אסור מ"ה ולוקה ואיך כתב אח"כ ואינו אסור אלא מדבריהם והא וודאי מן התורה אסור ובשלמא אי אמרינן דמאכל בהמה אין בו איסור תורה בכלאי זרעים מצינו לומר דאיירי כאן במאכל בהמה משא"כ אי במא' בהמה מ"ה איך כתב שהוא מדבריהם ואין לומר דאין ראוי כלל אף למאכל בהמה א"כ אף מדבריהם שרי כמ"ש לקמן בה"ו וכמו שאבאר בסמוך וע"כ צ"ל דה"ק אין חייב משום כ"ה אלא קנבוס אבל משום כלאי זרעים לוקה כמ"ש הכ"מ אינו חייב כלומר משום כ"ה והדר כתב אבל איסור דרבנן יש בזרע מין א' עם חרצן ופעמים איסור תורה בב' מינין משום כלאי זרעים ודע דהעולה מדברי רבינו שם הוא כך דתבואה שהוא ה' מיני דגן וקטנית וירק הוה מ"ה עם חרצן ושאר זרעים הנאכלין בין לאדם או לבהמה מדרבנן אסור וקידש מדרבנן ועיין מ"ש הר"מ פ"ה הי"ח וי"ט יע"ש היטב ואם אין נאכלין כלל אף מדרבנן לית איסור. ומ"מ נראה דברי התו' דכאן שלמדו כלאי זרעים מכ"ה שאין איסור אלא ה' מיני דגן וקטניות וירק וקנבוס ולוף ולא שאר זרעים. ומ"ש הכ"מ עלה דהך שכתב הר"מ אין אסור אלא הראוי למאכל אדם מהא דפ"ה הי"ח הרואה כלאים אף דהתם מדרבנן דמ"ה אין אסור אלא ה' מיני דגן כו' מ"מ מדכתב אין אסור משמע אף מדרבנן ומש"ה הקשה כן וצ"ע:

כתב הר"מ ז"ל בפ"א מהלכות כלאים ה"ד המרכיב אילן באילן או ירק באילן לוקה בכ"מ וכתב הכ"מ הא דלא הזכיר רבינו ירק בירק דכ"ש הוא בא"י דאסור לזרוע כ"ש המרכיב ובח"ל שרי דממעט משדך דאיירי בהרכבה וא"ת הא דבעיא בפא"ט הרכיב ב' דשאין אי בא"י אסור ובח"ל שרי וי"ל בא"י ומתני' סברה כיון דכתיב למינהו בעשי' איכא למימר כך נצטוו אבל ר' חנינא דאמר לא נצטוו ע"כ מיבעיא ליה והתוספות תירץ בחוצה לארץ מיבעיא ליה ועוד תירצו תירוצים אחרים עכ"ל מ"ש דסובר רבינו דממעט נמי הרכבה היינו דלשנא דתלמודא בקדושין דף ל"ט הכתיב שדך למעט זרעים שבח"ל היינו הרכבה דלא כפירש"י כ"ה דלזרעים לא אצטריך ולהר"מ לדוחק יחשב מש"ה אמר כפשטיה להרכבה ומ"מ מלת נמי אין מדוקדק דלהרכבה אצטריך ולא לכלאי זרעים דחובת קרקע היא וק"ו ליכא יע"ש בקדושין ומ"ש דלא מבעיא אלא לר"ח דלא נצטוו אלא מעצמן נשאו ק"ו אכתי מה מיבעיא מדאסור לזרוע כ"ש הרכבה בא"י כמ"ש הכ"מ מקודם דמ"ה השמיט הר"מ ירק בירק בא"י ואיך אפשר דלא נצטוו ומה בכך הא אח"כ הזהירה תורה שדך לא תזרע כ"ש הרכבה ומ"ש דהתו' תירצו עוד תירוצים אחרים היינו לומר דרבינו לא הונח לו בתירוצים שתי' התו' דתי' א' דבח"ל מבעיא א"כ אמאי השמיט רבינו בח"ל דהוה ספק כשל תורה ולהחמיר ותי' הב' דמבעיא לר' יאשיה לא הונח לו דרבינו פסק כר"י בפ"ה ואפ"ה פוסק כלאי זרעים אסירי מ"ה מקרא דשדך לא תזרע כלאים כשיטת התוס' בקדושין ובשאר דוכתין א"כ כיון דזריעה בב' מינין כ"ש הרכבה גם תי' דקנבוס ולוף אין ענינו לכלאי זרעים ואי דאכתי איכא למבעי בדברים המרים או שאין רוצה בקיומן או שאין ראוי למאכל אדם א"כ אמאי השמיט הר"מ ז"ל הך בעיא ולומר ספק הוה גם אין לומר לב"נ קמיבעיא ליה כמו שתי' התו' דא"כ בהל' מלכים פ"י ה"ו כתב דב"נ מצווה על הרכבת אילן משמע למעט הרכבת ירק אתא ומש"ה כתב הכ"מ דאיבעיא לר"ח אבל באמת נפשטה איבעיא ממתני' וכבר כתבו מה שיש לעיין בדברי הכ"מ. ויותר היה נראה לכאורה דהר"מ סובר דאליבא דר' יהודא מיבעיא דסובר בכלאי זרעים לא מיחייב כ"א בג' מינין כמבואר בפ"א מכלאים והבאתיו לעיל מש"ה מיבעיא בהרכבה אי הוה דומיא דאילן ובהמה דמודה ר"י דמחייב בב' מינין א"ד כיון דלא כתיב למינהו והר"ח ספק כר' יאשיה בכ"ה וכת"ק דר"י בזרעים ואין ספק:

והנה מהרש"א ז"ל בחר לו דרך אחרת לתרץ קושית התוספות דמיבעיא לענין מלקות אבל איסור איכא מק"ו שנשאו דשאים כו' וההיא מתני' דאין מרכיבין א"ל איסורא מק"ו ומ"ה הר"מ דנחי' למלקות השמיט ירק בירק עכ"ל מ"ש דאיסורא איכא ומיבעיא למלקות אף דלמינהו לא הוה לאו ואף דניהוי כמאן דכתיב בצוואה אכתי מלקות מנלן י"ל או מקרא שדך לא תזרע חוקים שחקקתי כבר והיינו נמי הרכבה בירק או כיון דאשכחן איסורא בירק מלמינהו תו אית לן למילף מלקות מק"ו וכפי מ"ש המ"מ בפ"ב מהלכות מ"א ונתבאר בכללים בח"א יפה בח"ש אלא דלפי הנראה סובר מהרש"א הרכבה מזריעה לא אתיא דאל"כ כ"ש הרכבה דלוקה בב' מינין מזריעה וכמ"ש הכ"מ טעם להשמטת הר"מ ירק בירק ובשלמא התו' היו סוברים כקושית דר' יאשיה לית ליה כלאי זרעים כלל או בג' מינין משא"כ להר"מ דפסק בהדיא דב' מינין לוקה כ"ש הרכבה וכבר אפשר לומר דסובר אף דהרכבה כ"ש הוא אין עונשין מק"ו ואף דהוה בכלל מאתים מנה אי לאו עם עשה דלמינהו או דמ"ה השמיט הר"ם ירק בירק דבמ"ל אין לוקה איסורא איכא מק"ו שנשאו דשאי' אבל מק"ו אין עושין ולמינהו דכתיב דליהוי בכלל חוקים שחקקתי בעיא דלא אפשטא ומ"ה השמיט הר"מ דנחית למלקות דאכתי למה השמיט הרכבה ירק בירק בח"ל דאסור מק"ו שנשאו דשאים בשלמא בא"י השמיט דאיסורא ק"ו מזריעה ומלקות אף אין עונשין בכה"ג ולמינהו בעי דלא איפשטא הוא אלא הא קשיא אמאי השמיט ירק בירק בח"ל דאיסורא מיהא איכא וכדכתיבנא:

בפירש"י ד"ה נשאו דשאים ק"ו בעצמן מפי' יראה דק"ו הוא לזריעה ואיני יודע הא באילנות ליכא איסורא כ"א הרכבה גם איבעיא הוא בהרכבה לא בזריעה ועיין פ"א מהל' כלאים דבאילנות אין איסור לזרוע שני מיני אילנות כי אם הרכבה אילן באילן אסור

(ע"ב) גמרא שסועה בריה בפ"ע עיין בר"מ הל' מ"א פ"א ובי"ד סימן י"ג דבמעי אמו אסורה דבריה בעלמא ליתא ואגמרה רחמנא במעי אמו ועיין מהר"ם שי"ף ז"ל הא דפייט במוסף של