ראש יוסף על חולין חלק א קנו

כתב ביצת טריפה אסורה מפני שנגמרה באיסור ואף אם ילדה סמוך לטריפת' אסור משום לא פלוג כ"כ ב"י עכ"ל הנה מ"ש שנגמרה באיסור הוא מגומגם דעיקר טעמא דמעורה בגידין כגופה דמיא והוה שפיר ירך אמו כדמסיק כאן משא"כ בוולד אף דנגמרה באיסור אפ"ה לאו כגופה חשיבה ומ"ש אף סמוך לשחיטה הוה מן התורה ריאה שהוא ט"ס דלא הוה אלא מדרבנן גזירה אטו מעורה בגידין ואף הוא סיים דלא פלוג וזה יורה דהוה מדרבנן וכן בסימן ע"ט ס"ק ח' כתב הנולד מן הטריפה מותר ואף דביצה אסורה שגמרה באיסור והא בוולד נמי גדל באיסור ואם יש שום חילוק בין ביצה לוולד דביצה מחמת האם מתגדל ובין וולד שהוא בעל חי ויש לו נפש המגדלת ומאיליו הוא גדל א"כ מאי פריך לאמימר לש"ק דמכשיר ר"י בוולד ולזה י"ל כמ"ש מהרש"א דא"כ שחלא בתרא נמי ואפשר לל"ק הכי הוא אבל לל"ב אה"נ דלאו טעמא דמעורה בגידין גופה היא אלא שנגמרה אח"כ באיסור ומש"ה אסורה משא"כ בוולד דמאליו הוא רבי וגדל ואף בנטרפה סמוך לשחיטה א"א דלא גדלה קצת באיסור מחמת האם ואסור מן התורה אלא שלא מצאתי לא' מן המחברים שיאמר כן וכולם כתבו דאטו מעורה בגידין הוא דהוה גזירה מדרבנן וכ"כ הב"י בסימן פ"ו יע"ש. עוד כתב הש"ך בסימן פ"ו ס"ק י"א אם היא ביצת שחיטה וז"ל נ"ל דלא מיבעיא אם הספק הוא שמא מתרנגולת אחרת אלא אף אם ספק בשחיטה שריא ודוק עכ"ל נראה דכוונתו לתרץ מ"ש אם ספק ביצת נבילה או שחוטה ולא אמר ספק אם מנבילה או מכשירה וכבר העיר בזה הפרישה ותירץ דניכר אם נמצא במעי אמן דרכה הוא אף שנגמרה בקליפת' ואם הטילה בחייה יעוין שם ולי היה נראה דמשום הכי כתב מנבילה או משחוטה דלא נטעה לומר בנקובת הוושט דהוה נבילה מחיים דהביצה אסורה דלא גרע מטריפה כו' וכ"ז חשב הש"ך לדוחק ולכן כתב דה"ק הש"ע אם מנבילה או משחוטה דהיינו שיש ספק בשחיטה וזה כתב בש"ע אם היא ביצת נבילה או ביצת שחוטה והיינו דספק בשחיטה אלא דקשיא לי אמאי הא ספק בשחיטה הוה כוודאי דאוקמי' אחזקה דבהמה בחיי' בחזקת איסור אמ"ה קיימא ומ"ה ביצה שריא ומדרבנן מיהא ליתסר אלא שיש לומר דלא הוה אלא ספק השקול בספק בשחיטה לא מיבעיא אם אינו יודע אם שהה או דרס או שלא שחט רוב הסימנים דרוב שוחטים שוחטין כהלכתן כמ"ש הרשב"א בחדושיו בפ"ק דף י' ע"א גבי ספק שהה ספק דרס שכתב בד"ה ולענין כל ספק בשחיטה לא אמרינן הלך אחר רוב שוחטין שאין שוהין ואין דורסין וכן בשחיטת מומר כתב כי בודקין לו סכין שרי דרוב שוחטין שפיר יע"ש וא"כ בספק בשחיטה היינו טעמא דסמוך מיעוטא לחזקה והו"ל פלגא ופלגא מדרבנן ולר"מ הוא דהוה מן התורה כמו שהתבאר כל זה באורך בדף י"א יע"ש בדיני רובא וחזקה ובלא יודע דשחט רוב סימנין אף דרובא דתליא במעשה זה לא הוה אלא מדרבנן כמו שצידדנו שם יע"ש וכיון שכן ביצה דרבנן תו הוה ליה ספק דרבנן להקל או ס"ס כו' ואף באין ידוע אם נשמטה גרגרת קודם או לאו דהוי ספק בשחיטה לא הוה אלא ספק נבילה דאיכא חזקה מחמת רובא דרוב אין גרגרת שלהן שמוטה וחזקה נגדה הוה ספק השקול וכל כה"ג ביצה נבילה דרבנן ולהקל ואף אם נאמר דהוה ספק תורה ולא מהני אח"כ מה דהוה ביצה דרבנן כמבואר בכמה מקומו' דבעינן שיפול הספק בדרבנן גופה לא בדאורייתא שאני הכא דלא נולד הספק כ"א בב"א עם הביצה ויש לעיין בזה גם יש לעיין דהוה תרתי במקום חדא חזקה דהשתא דגרגרת שמוטה וחזקה דאמ"ה וחדא במקום תרתי לא אמרינן ובי"ד סי' פ"ו וקי"ו אאריך בזה בעזה"י בדיני'

אלו

(ע"ב) גמרא הני תמרי דכדא לבתר תריסר ירחי שתא שריין ופירש"י ז"ל שהתליעו ואין ידוע אם במחובר או בתלוש שריין דאי במחובר לא הוה חיין עכ"ל משמע דווקא נמצא תולע חי הוא דשרי אבל לא מת דאכתי דלמא במחובר התליע ואסור אף במת אבל הר"מ ז"ל בהשגו' בפרק ב' מהל' מ"א דאף במת שריא לאחר שנים עשר חודש דעפרא בעלמא הוא לאחר שנים עשר חודש וכן דעת הרבה פוסקים ועיין ברא"ש ואפשר גם רש"י מודה דתמרי דרכן להתליע ואסור בלא בדיקה אף בלא ראינו שהתליע אלא דמ"ה פי' התליע דאי בלא בדיקה אף לבתר תריסר ירחי שת' אסור שמא מתים הן וע"כ בבדיקה ורואה שאין תולעים מתים אלא חיין ושריא דוודאי בתלוש התליע ומש"ה כתב שהתליע כיון דבעומד ורואה איירי וכדכתיבנא ועיין בר"ן מה שהקשה לרש"י מאי איריא תמרי דכדא דנקיט ויש ליישב קצת עפ"י מה שכתבנו ומ"ש התוס' דרבינו שמואל דכרום כו' הוא לומר כפירש"י דווקא בוודאי התליעו ורואה אבל בספק אף לבתר תריסר ירחי שתא אסורין שמא מתים הן ובמחובר התליעו וכתב עוד דאי תמרי דכדא הו"ל התליעו ר"ל לדידי הוא במונח קיים דמתים אסירי והו"ל התליעו דהיינו ע"י בדיקה ור"ת גורס תמרי דכדא ומדלא פי' התליעו ש"מ תרתי חדא דכד שדרכו להתליע אסור מספק כי ההיא דס"פ לא לישפי אינש שיכרא בצבייתא באורתא ופירש"י שם דתמרים מצוין בהן תולעים ועיין ברא"ש כאן ובחדושי הרשב"א ועוד נשמע דאף מתים שריין דעפרא הוא כו' ויש לפרש כפשוטו דר"ש סובר דווקא ודאי התליעו ולא בספק ור"ת אומר דבר שדרכו להתליע אסור לאכול בלא בדיקה ובי"ד סי' פ"ד אבאר: ע"ש ל"ש אלא שחסר ויתר ביד מה שיש לעיין כאן בהא דיתר כנטול דמי עיין בי"ד נ"ה ושם אבאר

(דף נ"ט ע"א) מתניתין ובדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת ר"י אומר סנפיר א' וב' קשקשין איזהו קשקשין כו' לכאורה דר"י מפרש דברי ת"ק כמו ר' יוסי דמפרש הוא ולא פליג את"ק ועיין ברא"ש לקמן ס"ה א' יע"ש אלא דא"כ הך דתוספתא שהביא ב"י בסי' פ"ג דבעינן שלשה אחת תחת לחיו ואחת תחת ראשו ואחת תחת זנבו את"ל דאו או קתני ע"כ ר"י פליג עם ת"ק וזה שמפרש ר"י דבריו איזה קשקשת ואיזהו סנפיר דלת"ק אין חילוק בין יהיה קשקשת סנפיר וסנפיר קשקשת או כמו שהוא האמת משא"כ לר"י דריש ממלת קשקשת שנים שהוא מלה כפולה כמ"ש הר"ן מש"ה הוצרך לפרש איזה קשקשת ואיזה סנפיר כו' גמרא ת"ר כו' בידוע שאין לה שינים למעלה וטהורה וכללא הוא והרי בן גמל כו' אלא ה"ק כל שאין לה שינים בידוע שמפרסת פרסה ובלבד שיכיר בן גמל עיין בת"ח דאכתי לאו כללא הוא דאיכא בן גמל יע"ש ויש ליישב דה"ק ברייתא כל בהמה גדולה שאין לה שינים ימיה וודאי אית לה פרסה וטהורה מיהו להכיר בהם לאו סימן הוא דלמא בן גמל הוא בעודו קטן מש"ה צריך שיכיר בן גמל וכי פריך מבן גמל הוה מצי לתרוצי הכי אלא משום אינך קושית שפן כו' וה"מ לומר דה"ק כל שמעלה גרה ואין לה שינים למעלה בידוע שטהורה דתרתי בעינן אלא דמלת בידוע הגיה דקאי אסימן וגם קושטא קאמר כדר"ח היה מהלך כו' משמע דא"צ אלא שנים: (ע"ב) בסוגיא דכרוכות לא היה הזמן מספיק ואי"ה בי"ד בסי' פ' אבאר בסוגין באורך מה שיש לעיין

(דף ס ע"א) בתו' ד"ה פסוק זה שר עולם אמרו כו' כמו שיסד הפייט שר המשרת נער נקרא כו' א"נ שבע שמות כו' עכ"ל ר"ל מדיסד הפייט שר המשרת נער נקרא היינו מדכתיב נער הייתי גם זקנתי כדאיתא ביבמות וע"כ מט"ט שר העולם ואי איתא שהוא חנוך שנהפך לאש מבשר איך אמר כאן שהוא שר העולם בו' ימי בראשי' ותי' דאגדות חלוקות הן ומי שסובר מט"ט שר העולם לית ליה חנוך זה מט"ט עוד תי' דהנך ג' אגדות ל"פ דחנוך זה מט"ט ומט"ט נער נקרא כדחשיב ז' שמות כו' ולאו משום דנער הייתי ושר העולם לאו מט"ט וא"ש פסוק זה שר העולם כו': גמרא בעי רבינא הרכיב ב' מיני דשאים מהו כיון דלא כתב בהו למינהו לא מיחייב א"ד כיון דהסכים אידיהו כמאן דכתיב כו' משום דבזרעים בצוואה לא כתיב למינהו אלא בעשיה כתיב למינהו מיבעיא לי' ורש"י פי' מהו להרכיב אף דבגמ' אמר לא מיחייב משמע הא איסורא איכא פי' הוא ז"ל דאת"ל חיובא ליכא איסורא נמי ליכא וק"ו שנשאו דשאים פריכא הוא ולאו ק"ו גמור הוא ועיין מה שאכתוב בתוס' ד"ה הרכיב שני מיני דשאים: ובתו' ד"ה הרכיב כו' וא"ת מתני' הא אין נוטעין אילן באילן וירק בירק עכ"ל לכאורה מקרא הוה לאקשוי דכתיב שדך לא תזרע כלאים כיון דזריעה אסורה שני מינין בלא הרחקה כ"ש הרכבה דאסור דהא וודאי גרע טפי דאילן באילן הרכבה אסור ולנטוע יחד שרי ועיין בפ"א מהלכות כלאים בר"מ ובכ"מ שם דמש"ה השמיט דין ירק בירק בא"י דכ"ש הוא מדאסור לזרוע והנראה שזה סברא פשוטה ומוכרחת הוא לכ"ע אלא דהיה אפשר לומר דמבעיא בכאן לר' יאשיה דבכלאי הכרם אינו חייב אלא בג' מינין דלית ליה כלאי זרעים כלל דלא מסתבר לומר כרמך לעבור בלאווי יתירא מש"ה מבעיא ליה בהרכבה מהו דלדידיה שדך לא תזרע או דאיירי בכ"ה או דאיירי באילנות בשדה אילן כדדרשינן בקדושין מ' ובסנהדרין מה בהמה בהרכבה וסובר כולה להכי הוא דאתא וכלאי זרעים מדרבנן אסורין ועיין שבת פ"ז ברש"י ובתו' שם ובמנחות נ"ד ובתו' ד"ה דגן שפיר מבעיא ליה בהרכבה מהו אבל ממתני' קשיא להו שפיר דתנן ולא ירק בירק דדוחק לאוקמיה מתני' כרבנן דפליגי על ר' יאשיה דלא כהלכתא דהלכה כר"י כדאמר בפ' ראשית הגז וא"נ דאי כרבנן מאי איריא ירק בירק אפילו לזרוע אסור ואפ"ה תירצו לקמן מתני' רבנן ואשמעינן פלוגתא דר' יהודה דמתיר ירק באילן ומש"ה תנן נמי ירק בירק איידי דירק באילן: בא"ד ומיבעיא