ראש יוסף על חולין חלק א קנה

וראה דאמימר פליג אר"א בתרתי דלאמימר שיחלא קמא אסור דעובר ירך אמו הוא ושחלא בתרא שריא דזוז"ג שרי ולרב אשי נהפוך הוא שיחלא קמא שריא דעובר לאו ירך אמו וכשנוצר בהיתר נוצר דעדיין לא נטרפה עמו וכשנטרפה ולסוף עיברה אסור הביצה דהיינו שיחלא בתרא דזוז"ג אסור והוה מפרש ושווין בביצת טריפה בשחלא בתרא דהכי משמע לישנא שגדלה באיסור ובוולד טריפה דשרי ר"י בעיברה ולסוף נטרפה דעובר לאו ירך אמו משא"כ לאמימר קשיא תרוייהו ומתחלה הקשה ממתני דעדיות על שחלא בתרא ואח"כ הקשה על שחלא קמא אר"י דמתיר וקם אמימר דלא כהלכתא כר"א ומשני דפליגי בנטרפה ולסוף עיברה ובזו"ג ואמימר כר"י משא"כ לפירש"י ושווין קאי אפלוגתא דר"א ור"י א"כ לס"ד דר"א דביצה בדלא ספנא מארעא וזו"ג אסור א"כ בוולד טריפה אמאי פליג, ר"י כה"ג ובביצה מודה ותי' מהרש"א ז"ל לשיטת רש"י רב אשי בחדא פליג על אמימר דבשיחלא קמא מודה ליה ובשחלא בתרא פליג עלי' ואוסר דכגופ' דמי ואף בנטרפה ולסוף עיברה אסור והשתא לא קשיא ושווין ביצה שאסורה כו' דכגופא דמיא וולד טריפה פליג ר"י דשרי בנטרפה לאחר שעיברה דעובר לאו ירך אמו ור"א סובר עובר ירך אמו אבל אמימר לא סבירא ליה כגופה דא"כ שיחלא בתרא ליתסר א"כ קשה מ"ש ביצה דאסור ותי' בדספנא מארעא. והא דלא פי' בלא אמימר הייתי אומר דמיירי בנטרפה ולסוף עיברה ואסור דכגופה דמיא ומה"ט אף כה"ג אסור ובוולד פליג ר"י דלאו אגידא בה וזו"ג שריא ואה"נ לר"א אסור מטעם שזו"ג אסור משא"כ למימר דלית ליה אגידא ביה מדמתיר שחלא כו' א"כ קשיא ביצה דשווין והוה ניחא טפי דדוחק לומר דרב אשי היה סובר דביצה בעיברה ולסוף נטרפה ולא חייש לגדלה גמ' מיבעיא ליה כו' אלא דא"כ כיון דמשני ליה בדספנא מארעא תו מה קשיא ליה אלא הא דתני וולד כו' כיון דהוה ניחא ליה לרב אשי מתחלה דפליג בזו"ג אי ביצה איירי בעיברה ולסוף נטרפה. ובזה כתב מהרש"א מ"ש רש"י אלא הא דתנן כיון דאמרת בדספנא מארעא דחד גורם כו' מכלל דפליגי בזו"ג אי הכי ועיקר קושיא סמוך אאי הכי ליפלגו בהדיוט כנראה מדברי רש"י משיגרת לישנא במאי קמפלגי ע"כ בנטרפה ולסוף עיברה והיינו אי הוה פליגי בעובר ירך אמו אפשר לכ"ע להדיוט שרי ולגבוה אוסר ר"ה וביצה אף להדיוט אסור לכ"ע דאגידא בי' כגופא דמיא ולא הוה קשיא ליפלגו בהדיוט משא"כ אי ביצה בדספנא מארעא ודומיא דהכי וולד בנטרפ' ולסוף עיברה וודאי לר"א אף להדיוט אסור דהא שמעינן ליה לר"א פסחים כ"ז א' דכן היה ר"א אוסר בכל איסורין כמ"ש התוס' ד"ה במאי קמפלגי יע"ש ולא פירש"י כתו' דבלא אמימר ה"א דפליגי בעובר ירך אמו משא"כ לאמימר דא"כ קם אמימר כר"א דהא רב אשי נמי היה סובר דשיחלא קמא אסו' ואף שיחלא בתרא פליג ואוסר ג"כ ואין להקשות דאכתי אמאי לא בלא אמימר הייתי אומר דפליגי בעובר ירך אמו משא"כ לאמימר קם דלא כהלכתא בעלמא לר"א שאני ביצה דאגידה בה משא"כ לאמימר מדמתיר שיחלא בתרא ע"כ לית ליה אגידא ביה וע"כ ביצה שוה לוולד, וא"כ לר"י דמתיר בוולד ה"ה ביצה וקם דלא כהלכתא דא"כ עיקר הקושיא מהא דמתיר אמימר שיחלא בתרא א"כ מעיקרא הוה להקשות אלא הא דתנן וולד טריפה ממ"נ לאמימר אי מוקי פלוגתייהו בעובר ירך אמו קם אמימר דלא כהלכתא ואי דשאני ביצה דאגידא ביה אמימר לא סבירא ליה דא"כ שחלא בתרא ליתסר ולא להני זו"ג ועדיפא טפי מלהקשות תחלה מביצה טריפה וכתב עוד מהרש"א ז"ל ומ"מ היאך מוכח אי איירי ושווין בדספנא דחד גורם דוולד בזו"ג דלמא וולד איירי בנטרפה וקודם לכן עיברה ור"ל אף דלא הוה דומיא דביצה מ"מ ה"ק בוולד פליגי וודאי ממ"נ אי עיברה ולסוף נטרפה כשר לר"י דעובר לאו ירך אמו ואי נטרפה ולסוף עיברה הוה ליה זו"ג משא"כ ביצה דפעמים אסור בספנא מארעא ועוד מה פריך ולישני בש"ק דא"כ אמאי ושווין בביצה ובוולד פליג דהא וולד בעיברה ולסוף נטרפה הוה כמו ביצה בש"ק ומ"ה בספנא דאמימר לית ליה חילוק ביצה דאגידא. עוד אני חוזר לראשונה דמהא דפריך ר"א ושווין ולא קשיא לדידיה אמאי ביצה מודה וולד פליג אם לא דהוה מוקי בעיברה ולסוף נטרפה ועובר ירך אמו ושאני ביצה ולא חייש גדלה גמרה א"כ איך הונח לו במה שתי' לו אמימר בדספנא הא על ביצה לא קשיא דאפשר דאיירי בש"ק לפי סברת ר"א דלא חייש דגדלה גמרה אלא בוולד אמאי פליג ומה מתרץ אמימר בדספנא אכתי בוולד מ"ט דר"י דכשר אלא דהונח לו דגילה לו אמימר דומיא דהכי וולד נטרפה ולסוף עברה בזו"ג פליגי ופריך אלא כו' אי ה ליפלגו להדיוט דהא ר"א אוסר זו"ג אף להדיוט כמבואר פסחים לז וכן הי' ר"א אוסר בכל איסורין שבתורה משא"כ אי ביצה בשחלא קמא א"כ וולד נמי בנטרפה ולסוף עיברה ושאני ביצה דאגידא בה משא"כ לאמימר דא"כ שחלא בתרא נמי ליתסר זהו מה שרצוני לבאר בדברי קדשו כי הם עמוקים מאוד כידוע מאוד להמעיין בדבריו ואני הערתי בה הערה קטנה והמבין יבין. ועיין בר"ן בחמש שיטות בחדושיו לחולין מה שכתב בסוגיא דשמעתין יעוין שם:

אם כן גדלה גמרה מיבעי ליה וה"ה דהוי קשיא אמאי תלי טעמא מפני שגדלה באיסור אף ביצה בקליפתה נמי אסורה אם עובר ירך אמו ל"ש מעורה בגידין או בקליפתה וכן לל"ב תני גמרה לא קשיא מאי איריא גמרה י"ל דאי נטרפה, והטילה ביצתה מיד בקליפתה שריא מדינא דעובר לאו ירך אמו כר"י בוולד אלא ביצה שאני דאגידא ביה דמעורה בגידין כפירש"י קמן ואף דאנן פסקינן בי"ד סי' פ"ו דאף בנגמרה בקליפתה אסורה משום לא פלוג ועיקר טעמא משום אטו מעורה בגידין מש"ה נקיט מפני שנגמרה כי הוא עיקר הסבר' משא"כ לל"ק דאמימר דעובר ירך אמו ואין חילוק בין ביצה לוולד א"כ בש"ק אף בנגמרה בקליפתה ואח"כ נטרפה דאסורה דעובר ירך אמו דאין חילוק בין נגמר הוולד או לאו לענין זה:

ובתו' ד"ה במאי קמפלגי כו' עיין מהרש"א וכוונתו מבואר דאי סמך המקשה אאי הכי א"כ אף אי פליגי בעובר ירך אמו ע"כ פליגי נמי בזו"ג דאי בעובר ירך אמו לחוד א"כ אמימר דפסק שחלא בתרא מותר כמאן דהא ר"א אוסר בהדיא זו"ג בפסחים ומאן שריא אלא דסובר דר"א ור"י בתרתי פליגי בין בנטרפ' ולסוף עיבר' בזו"ג ובעיברה ולסוף נטרפה בעובר ירך אמו א"כ קשיא ליפלגו בהדיוט בזו"ג דר"א אוסר אף להדיוט ממה דפליגי לגבוה גם בעובר ירך אמו ויש לראות מה קושיא אימא דפליגי בתרתי ובעי"א נמי פליגי ולא שייך אלא לגבוה ולא להדיוט ומש"ה נקט פלוגתייהו לגבוה ועיין:

רבינא לא סבר להא דראב"י כו' ופירש"י ולכך ליכא למיתני ש"ב דהא טריפה אינה יולדת ויש לראות נהי דמיעוט טריפות יולדות וחי' י"ב חודש מ"מ אמימר על הרוב דיבר או אפשר יולדת אפילו מיעוט ליכא ומ"מ לפי מ"ש יש"ש בסימן פ' והבאתיו לעיל דעבור ולידה בעינן ועיבור בלא לידה אין ראיה א"כ אמאי לא משכחת שיחלא בתרא בשחט לטריפה ונמצא ביצה במעי אמן דשריא דהוה זו"ג דמותר הן אמת שיש להביא ראיה מפרישה ושכן סברת הב"ח בסי' נ"ז דעיבור לחוד תליא מלתא שכן כתבו עד שתלד פי' הב"ח דאין אנו יודעין ובפרישה יע"ש אבל לפי פי' היש"ש דעובר לאו ראיה הוא א"כ מצינו לאשכוחי להאי דינא אף דטריפה אינה יולדת ומ"מ אפשר לומר דאי שחלא בתרא וזו"ג שריא ע"כ כר"י ומוקי פלוגתייהו בזו"ג א"כ וולד טריפה יקרב ע"כ בנולדה ואין טריפה מתעברת ויולדת מנטרפה ואי בנמצא עוברה בצידה ולמאי אי חלב הא מאי חלב ושתי הכליות האמורות באשם מוצא מכלל שליל ואי בעולה הא אין נקיבה עולה ועיין בר"מ ז"ל הל' מעשה קרבנות פרק א' הלכה י"ט יע"ש:

איתביה רב אשי לאמימר ושווין בביצת טריפה אלמא הדרה טענה הא דפריך ליה אף דמצינו פלוגתא דתנאי אי טריפה חיה או לאו מ"מ הלכה כב"ש וב"ה דמודים אלמא הדרא טענה אלא למ"ש יש"ש בסימן ה' איכא לאוקמי' בלא לידה ביצה טריפה במעי אמן ובעיבור לחוד אין ראיה ולישנא בתרא הכי מפרשא לרש"י בשלמא אי לאו דאמימר הייתי אומר דפלוגתייהו בזו"ג ומודים ביצה מדספנא מארעא דחד גורם הוא או דאגידא בי' ומה"ט ראוי לאסור אף בזו"ג ולשון א"ה היה נראה לומר דאאמימר קאי דאוסר שיחלא קמא מטעם עובר ירך אמו וקם כר"א א"כ ר"א אף להדיוט אוסר ליפלגו להדיוט אלא שזה אינו דא"כ קם דלא כהלכתא כר"א ועוד דהא מסיק ביצה אגידא בי' ועיין פירש"י דקושיא אא"ה סמוך כמו לעיל ויש לראות דאי בזו"ג נמי יקשה ליפלגו בהדיוט דר"א אוסר בשאר איסורים וי"ל:

ומודים בביצה בשחלא קמא מ"ט גופה היא ופירש"י ז"ל דמעורה בגידין כגופה היא ואנן קיי"ל כל"ב ונ"מ בין ל"ק לל"ב טובא דאלו לל"ק עובר ירך אמו ואין חילוק בין ביצה לולד דאסורה אף ביצה בקליפתה או עכ"פ באין מעורה בגידין ונגמר החלמון והחלבון אסורה מ"ה דעובר ירך אמו ולישנא בתרא עובר לאו ירך אמו וולד טריפה בעיברה ולסוף נטרפה שריא וביצה מעורה בגידין מ"ה אסור דכגופה דמיא ואינה מעורה מדרבנן אסור גזירה אטו מעורה כמ"ש רשב"א בחדושיו והב"י בסימן פ"ו גבי ביצת נבילה וטריפה יע"ש ומ"מ כתב הפרישה בסימן פ"ו דביצה שהטילה טריפה אף בספק טריפה דלא פלוג רבנן ובי"ד אבאר וביצת נבילה אף מעורה הוה מ"ה ואם נגמרה הוה מדרבנן אטו ביצת טריפה ואף דלכאורה הוה גזירה לגזירה דביצת טריפה גופא הוה מדרבנן כו' לא חשיב גזירה לגזירה דביצה טריפה בנגמרה אסרוה מטעם דלא נתנו דבריהם לשיעורין ועיין פרישה ודע דהש"ך בסי' פ"ו ס"ק ח'