ראש יוסף על חולין חלק א קנד

המוח ועיין בר"ן ובגילא דחיטתא פירש"י כעין מסמר ועיין ברי"ף ובר"ן שהיה מייץ בגילא יע"ש

(ע"ב) גמרא באלו בני מעיים אמרו לב וכבד וכתבו התו' וז"ל בד"ה באלו דלא חשיב ריאה בהדייהו דאין ריאה לעוף ליחמר משמע מדבריהם דאף אם בדק הריאה והוריקה דכשירה אבל רש"י לקמן בהא דלא ליחמר פי' דא"צ בדיקה אבל הוריקה טריפ' ועיין סי' נ"ב:

משנה ואלו כשירות בעוף ר"י אומר אם ניטלה הנוצה פסולה ופירש"י ז"ל נוצה תחתונה וזה מטעם גלודה והר"מ ז"ל פי' פי' מחודש בפי' המשניות והוא שניטל עור שעל הזפק עם נוצה שעליו ולשון הפסוק והסיר מוראתה בנוצתה יע"ש וביו"ד אבאר:

גמ' ת"ר כו' איבעיא להו הורו בטרפחת לאיסורא כר' בזפק להיתרא א"ד הורו בטרפחת כר' בזפק וכר' בזפק לא סבירא להו תיקו והתו' מקשין דה"מ למיבעי בתרווייהו להיתרא ומהרש"א ז"ל בשבת פ' כירה דף מ"ו הקשה דהתם פירש"י חדא הוראה וכר"ש בנר לא ידענא לא לאיסורא ולא להיתרא וכאן אמאי לא פי' חדא הוראה וכר' בזפק לא ידעינן והב"י בסי' מ"ה מביא דעת הרוקח ניטל האם כשירה וניקב או נימוק טריפה ובאמת בגמ' אין הכרע כ"ש מניטל דכשר ושאני טחול דחידוש הוא משא"כ שאר אברים אם ניטל כ"ש ניקב דכשר ויש ליישב ע"פ פי' רש"י ז"ל וגירסתו דודאי בטרפחת לא היה מסופק סתמא דתלמודא דניטל כשירה וניקב טריפה כסתם מתני' דלעיל ניטל כשירה וניקב טריפה כסברת הרוקח אלא בזפק מיבעיא ליה וה"ק הורו בטרפחת להיתרא כר' בזפק והיינו בניטל האם או הורו בטרפחת לאיסור' דמעש' כי הוה בניקב ונימוק וכר' בזפק להיתרא והשתא בטרפחת אין בו מקום שיפול בו הספק דבניטל כשירה וניקב טריפה ואף ר"ט חזר בסנהדרין ועיקר איבעיא בזפק אי כר' או כחכמים ולכך לא מיבעיא תרווייהו להיתרא דזה לאו הוראה היא דסתם מתני' היא דניטל כשר ובלאו הוראתם ידעינן דניטל טרפחת כשירה אלא מיבעיא ליה הורו לאיסורא בנימוק וניטל דזה הוה הוראה ולא שמעינן ממתני' דלעיל וכר' בזפק להיתרא א"ד הורו בטרפחת כר' בזפק להיתרא ובניטל ולדיוקא אתי הא כר' בזפק לא סבירא להו וזה עיקר הוראתם דבאו בשניהן לשאול לפניהן בטרפחת ובזפק ואמרו דבטרפחת אנו פסקינן כר' ולא בזפק ובזה ל"ק קושי' מהרש"א ז"ל דאמאי לא מיבעיא כר' בזפק לא ידעינן כלל דא"כ לא מיקרי הוראה כלל דבלא"ה שמעינן ממתני' דלעיל ניטל טרפחת כשירה אלא עיקר הוראתם הי' בזפק דאסור וטריפה כחכמים דרבי ויש עוד לפרש הורו בטרפחת כר' בזפק וכי מה ענין טרפחת לזפק אלא דה"ק הורו בטרפח' בניקב לאיסור' וכר' בזפק להיתרא א"ד הורו בטרפחת כר' בזפק ר"ל כמו דס"ל לר' בזפק דניקב קיל מניטל ובתרווייהו כשירה בזפק כן הורו בטרפח' כן דניקב קיל מניטל וכשירה ולפ"ז כר' בזפק לא ידענא ועיין ברשב"א כאן:

ובתו'. ד"ה איבעיא להו כו' דמצינו לומר בעוף וליכא למפשט מלוי דבפלוגתא לא מיירי עכ"ל מפי' מהרש"א ז"ל יראה דכ"ע בין רבנן ובין ר"ט מודים בעוף דטריפה אלא ר"ט מעיקרא מה דהוה סבור בבהמה טריפה ולא שייך למתני יתר עליהם בעוף ומש"ה פלוגתא לא קמיירי אבל מהר"מ מלובלין פי' דרבנן אף בעוף פליגי על ר"ט וסוברים דכשר וזה פלוגתא לא מיירי דומיא דניטל הנוצה לר"י דהוה פלוגתא ומפירש"י משמע דרבנן פליגי אף בעוף אם נאמר דסובר כמ"ש התוס' דהורו בטרפחת לאיסורא בעוף שהרי כתב הורו לאיסורא כר"ט שהאכילה לכלבים בסנהדרין אלמא כרבנן לא מיתוקמא הך הוראה וזה כפי' מהר"מ מלובלין. ויש לפרש הורו בטרפחת לאיסורא היינו בעוף או להיתרא ומעשה כי הוה בבהמה הוה ומש"ה הורו להיתרא וז"ש רש"י כסתם מתני' וממ"ש רש"י תרתי הוראה הוה כו' משמע דאי הורו להיתרא הוה חדא הוראה וזה דהורו בטרפח' להיתר' בבהמה לאו הוראה הוה דסתם מתני' הוה דניטל כשירה אלא דהוראה בזפק הוה ובא לפניהם שניהם באונו טרפחת וזפק והורו להוראה בטרפחת הוא דסבירא לן כר' בזפק ולא בזפק והורו לאיסור' וזה עיקר הוראתם וזה יוצדק למ"ש בגמ' לישב רוקח:

בא"ד ונראה דגרסי' כו' אבל כר' בזפק לא סביר' להו עכ"ל ולפ"ז טרפחת ודאי להיתר' וזפק מיבעי' ליה ותיקן לאיסור' ועוד דהלכה כחכמים ולרש"י בטרפחת וזפק מסופק ור"ת פסק לחומרא בטרפחת בל הר"ן יש לו גי' שלישי' הורו בטרפח' לאיסור' וכר' להיתר' א"ד בטרפחת ג"כ להיתר' ולא מסופק א בטרפחת ובזפק לא מסופק ופסק כר' יע"ש

(דף נז ע"א) גמרא אמר רב יהודא אמר רב שמוטת ירך בבהמה טריפה שמוטת ירך בעוף טריפה ובקצת נוסחאות נמחק ירך בבהמה כו' ובהא דמסיק לרב הונא שמוטת ירך בעוף כשירה כ"ש בהמה לפי' הא' של תו' ד"ה למה ליה למר כולי האי ורב יהודא היה רואה בפומבדית' שהיו נוהגין בשתיהן לאיסורא או בבהמה וכ"ש עוף לפום סבר' דהשת' ולקמן אבאר עוד ועי' מ"ש לעיל ובי"ד אבאר עוד: ע"ש שמוטת ירך רש"י ותו' פירשו דבוק' דאטמא איירי אבל יש מפרשים דבוקא דרב מתנה אינו ענין לשמוטת ירך דהכא דאיירי שנשמט שוק מן הירך או להיפך דכאן מיירי בוקא דאטמא דשף ור"מ בשוק מן ירך ועי' ר"ן ורשב"א וי"ד סי' נ"ה נ"ו

(ע"ב) גמרא סי' לטריפה י"ב חודש כו' סי' לטריפה כל שאין יולדת פירש"י לספק טריפ' דאי ודאי טריפה לא מהני שיהוי י"ב חודש או לידה ואף אם ירבה כחול ימים וכבר האריך היש"ש בסי' פ' בהך מלתא והנני מעתיק בקיצור הנה הרשב"א נשאל בתשובה על יתרת רגל שחיתה כמה שנים דטריפה אינה חיה והשיב דבר זה לא נהיה ואפי' אם תשוב ותאמר מה נעשה שראינו בעינינו יתרת רגל שחיה כמה שנים זו היא שאמר ריב"ל לר' יוסי בן נהוראי ועל דא את סמיך כלומר שא"א וכאלו מעיד על שא"א כו' ואם יתחזק בטעותו ויאמר לא כי אהבתי דברים זרים והם אשר ראו עיניהם ואחריהם אלך נאמר לבטל דברי חכמים א"א ויבוטל המעיד ואלף כיוצא בו ואל יבוטל דבר אחד מה שהסכימו חכמי ישראל ונביאים הקדושים ובני הנביאים והלמ"מ מזה ועוד אני אומר שלא אמרו יתרת רגל אינה חיה אלא כל שאילו ינטל אינה חיה וכן בחסר רגל אפילו חיה טריפה שאילו נולדה שלימה וניטל טריפה אף עכשיו טריפה סוף דבר מוטב נחזור אחר טענות כדי לקיים דבריהם ולא שנדחה דבריהם אמיתיים ומקוימים והמקוד' ונעמיד דבריהם של אלו הבטילים עכ"ל נמצינו למידין מדבריו דוודאי טריפה א"א לחיות י"ב חודש בשום פנים למ"ד אינה חיה אלא ביתרת רגל דקיי"ל כל יתר כנטול בזה אפשר שתחיה ובחסר רגל אפשר אף בנולד ממעי אמו אינה חיה ולבסוף אמר אף בחסר אפשר כל שנולדה ממעי אמו כך חי' תחי' ולא אמרו אינה חיה אלא בנולד לה אח"כ ע"י חולי או ע"י אדם אבל בנולדה כך אפשר שתחיה יותר מי"ב חודש ולפ"ז אין הוכחה למ"ש התו' בפ"ק י"א א' דכל חזקה שלא נתבררה לא הוה חזקה דלעולם הוה חזקה ושאני הכא דלמא נולדה טריפה בתולדתה וחיה יחיה שמא נולד יתרה באברים פנימים שאילו ניטל טריפה ומייתי ראיה שפיר מפרה וכן למהרש"ל דרוב בהמות אינן חיה ומיעוטן חיה ובספק טריפות מהני שיהוי י"ב חודש דאזלינן בתר רובא ומסתמא מן הרוב היא ואילו היתה טריפה לא היתה יכולה לחיות י"ב חודש א"כ נמי מוכח דבתר רובא אזלינן מפרה דאל"כ דלמא מן המיעוט הוא וטריפה ולפי מ"ש לעיל דף י"ד א' בתו' ד"ה אתיא דקושייתם דלמא מטעם רובא וחזקה כקושית הר"ן א"ש ועוד י"ל דהאי מיעוטא הוה מיעוטא דמיעוטא דחיה י"ב חודש ולהכי הוקשה להם שפיר דמנלן דאזלינן בתר רובא במיעוט המצוי כו' ועיין במהרש"א שם בתו' ד"ה אתיא מפרה אדומה יע"ש. וא"כ היכא דאירע ספק טריפות משהינן לה י"ב חודש ושרינן לה ובהנהו אווזות שיש להם חטוטרת בראשן ופתחו כמה מהם וראו שכמה מהם עצם גולגלת נסדקה לשנים ויש רוצים להכשיר מטעם דחיה יותר מי"ב חודש ולפי' הרשב"א אין ראיה דכל שנולד בתולדה כך חיה יחיה ובי"ד אבאר:

והיכא שנמצא קוץ תחוב לחלל הגוף ומקצתו לחוץ או שהרגישו במישוש היד שיש שם קוץ ול נודע אם מחוץ בא לשם או מוושט דיש ס"ס לאיסורא שמא מוושט בא וודאי ניקב א' מאברים הפנימים שנקובתן במשהו ואת"ל מחוץ בא שמא בפגעו בא' מאברים הפנימים ניקב א' מהן והוה ס"ס גמור לאיסורא ואזלינן בתריה אפשר דלא מהני שיהוי י"ב חודש למ"ש מהרש"ל דרוב אינן חיות ומיעוטן חיות הנה ואי דאזלינן בתר רובא דאינן חיות הא ס"ס מתנגד לרוב ושבקינן רובא ואזלינן בתר ס"ס לשיט' הרשב"א בתשובה סימן ת"א דס"ס עדיף מרוב והביא ראיה מסוף פ"ק דכתובות לר"ג אלים ס"ס ולא מהני שיהוי י"ב חודש ומכ"ש דרך הנבלעין מסתמא ואף שתאמר ס"ס גמור הוא:

גם מ"ש עד שתלד פי' היש"ש תרוויייהו בעינן עיבור ולידה ולידה בלא עיבור או עיבור בלא לידה לא מהני ובזה מה שהוקשה לתו' בי"א אתיא מפרה אדומה ותי' חזקה שלא נתברר' לא הוה חזקה ואכתי הא פרה מעוברת כשירה ודלמא הא דכתב ושרף כשהיא שלימה משום דאוקמ' אחזקה שנתבררה בשעת לידה אלא לפי מ"ש היש"ש א"ש דעיבור ולידה בעינן ובשעת לידה הוברר הדבר דבשעת עיבור כשירה היתה ודלמא נטרפ' לאחר עיבור ולא נתבררה

(דף נח ע"א) גמרא איתיביה ר"א לאמימר ושווין בביצת טריפה ק שאסורה כו' אלא הא דתנן כו' במאי קמפלגי עכ"ל עיין במהרש"א ואבאר דבריו כי הנה לפי' התו' ד"ה במאי קמפלגי