ראש יוסף על חולין חלק א קנג

שמוטת ירך בעוף טריפה וכ"ש בהמה והאריך שם יעוין שם והנה אם נאמר דלקמן מיירי שמוטת ירך ואפסק ניבי' ואף דלא מוזכר התם הא כבר כתבו הפוסקים והרשב"א מכללן דשם מיירי בעיכול כו' א"כ מצינו לומר דר"י פליג על ר"מ בעיכול ולא איפסק לגי' הרי"ף ז"ל וכפי' הב"ח בי"ד סי' נ"ה ס"ה דנפסק גרע מעיכול וגורס בטור או שאעכול ניבי' וא"כ ר"י דפליג באעכול הא באיפסוק טריפה וה"ה עוף באפסק דמכשיר ועיין בכורות מ' ע"א בתו' ד"ה נשמטה יריכו ובש"ך סי' נ"ה ומ"ש התו' שם דמיירי, בנשמטה מתחלת בריית' משמע שסוברי' דכל אבר שאם ניטל ביד או ע"י חולי טריפה אם נברא כך כשירה וה"ה אפסק או שלא היה לגמרי מתחלת בריית' כשר: גמ' אר"נ כסלע ביתר מכסלע כאיסור ביתר מכאיסור מה שהקשו תו' על רש"י כבר כתב הרשב"א בחדושיו דרש"י נשמר בזה וכתב דלא, קאי אלמא אלא עד כאיסור דתנן במתני' דהוה עד ולא עד בכלל יע"ש ולפ"ז לא קשיא גולגלת דלא מיתניא ביה עד ומההי' דפ' הזהב קשה ואין קושיא דלפעמים הוה כמו עד כו' יע"ש ברשב"א: ע"ש ת"ש הדקין שבכלי חרס כו' מפירש"י משמע דגרס הן וקרקרותיהן ועי' ת"ח

(דף נה ע"א) אמר ר' אבהו כל שיעורי חכמים להחמיר חוץ מגריס של כתמים להקל מפירש"י יראה לאו דוק' גרים של כתמי' אלא כל דרבנן כך הוא שהרי כ' וטעמא דכתמי' דרבנן הוא משמע כל מלת' דרבנן כך הוא וכן מצאתי בחמש שיטות להר"ן ז"ל דלאו דוקא גרים כו' ועיין תו' ד"ה כל שיעורי חכמים ואי אמרינן תפלה דרבנן הוה יש ליישב ואפשר דהוה בכלל לא תשא שמע שוא: אמר ר' עוירא ל"ש אלא ניטל אבל ניקב טריפה מיתיבי כו' דרב עוירא אף בקולשי' מטריף בניקב כדמסיק לקמן ומש"ה אקשי ליה ממתני' דבהמה המקשה והוצרך לשנויי ניקב לחוד ונחתך לחוד אב לפי המסקנא בלא"ה לא קשיא מהתם דאיירי בקולשי' ולכך אף בנחתך בסמני' טריפה וכדכתיבנא אבל בטור סי' מ"ג משמע דנחתך גרע מניקב וע' ב"ח דלא גריס ואבע"א יע"ש שהאריך ומ"ש בטריפות כוליא של עוף דלוי אמר כל מה שמנו חכמים ולא אמר כל שטריפה בבהמה טריפה בעוף אלא מה שמנו במתני' וכוליא וטחול לא מנו במתני' יע"ש לכאורה הא כל שב שמעתתא לא מנו במתני' אלא מזה הכלל מרביני' לה ואפ"ה בוקא דשף טריפ' בי"ב בין בעוף והכין הלכת' אלא דה"ק דלוי אמר כל מה שמנו חז"ל לאפוקי מה דלא מנו יש שטריפות בעוף ויש כשירות הן ולכך בכוליא וטחול של עוף דיש להתיר אותן דטחול כולא קולשי' וכולייהן סגורה מש"ה מתכוין לוי לזה להכשיר ועוד דבוקא דאטמא פסקי' לקמן בהדיא דטריפ' כהא דבוקא של עוף יע"ש ובי"ד מ"ג ומ"ד יע"ש

(ע"ב) גמרא כל הפסול בריאה כשר בכוליא כ"ש כשר בריאה כו' ופירש"י דיוקא הוא דייקינן ר"ל דאי בפי' אמרו כך מה משני אין אומרי' בטריפו' אלא במערבא כל הפוסל בריאה כשר בכוליא ולפי המסקנא האי כלל' לאו דוקא ואפשר דכל הפסול כשר וכל הכשר פסול בהיפך ולזה אמר והרי מים זכים דכשירים כאן וכאן ואפשר דכל הפסול בריאה ודאי כשר בכוליא הא כשר בריאה פעמים פסול בכוליא ופעמים כשר דהא לקותא דפסול הכא והכא לגי' הרי"ף לקמן יש פסול כאן וכולן בלקותא או במים עכורים דפוסל הכא והכא

(דף נו ע"א) משנה ואלו טריפות בעוף נקובת הוושט ופסוקת הגרגרת פירש"י אף דכל טריפות בבהמה כנגדן בעוף איצטריך משום פסוקת גרגרת דל"ת תיטרף במשהו עכ"ל מ"ש כל טריפות בבהמה כנגדן בעוף הוא ברייתא דלוי לקמן אלא דבלא"ה מהיכא תיתי דעוף יהיה קיל מבהמה ובודאי מה דטריפה בבהמה כ"ש עוף ואף דכוליא וטחול כשירים בעוף הני טעמא אית בהו ע' י"ד סי' מ"ד יע"ש ולוי משום יתר עליהם עוף הוא דאמר הכין או לומר דוקא מה שמנו כו' ומ"מ קשיא לי מה"ת לומר דה"א עוף גרגרת במשהו דיו לבא מ"ה כו' כמו בהמה דעד דלא מפסיק רובה לא מיטרפה דהא לא תנן נשבר השדרה ונפסק החוט דל"ת דחיותו מועט טריפה אף בלא נפסק החוט וכדומה בשאר טריפות ולכאורה היה נראה למאי דמסיק לעיל דמתני' דאלו טריפות קודם חזרה נשנית אשמעינן שפיר דה"א עוף דדי בסי' א' ה"א דנפסק גרגרת בסי' א' ליהוי נבילה דחיותו יוצא בסי' א' קמ"ל דלאו לגמרי מתה היא וכי מתה עומד ומולק וע' לעיל כ' ע"ב בחדושי רשב"א שם ואמר דהוה טריפה ולא נבילה לר"ע קודם חזרה אף בעוף וכדכתיבנא וע' מ"ש לעיל במשנה דא"ט יעוין:

ודע דהתי"ט כתב וז"ל ה"ה דה"מ לומר דאשמעינן דהכתה חולדה על ראשה אף קרום א' טריפה אלא דאיכא מ"ד דאף בבהמה בחדא עכ"ל לא זכיתי להבין דבריו הקדושים דמאי דאית ליה בבהמה בעינן ב' קרומים ה"ה בעוף כדאמר בהדיא בגמרא הניחא למ"ד עד דמינקב תתאה, שפיר אלמא למאן דאית ליה בבהמה ב' קרומים ה"ה עוף וברייתא דלוי מסייע קצת ודוחק לומר למאי דמשני תתאה אגב רוככי' משמע שהתחתון רך יותר מעליון א"כ בודאי בקרו' עליון לחוד טריפה לאותה גירסא לעיל מ"ה ע"א אמרי לה תתאה והוא גי' הרי"ף ז"ל דבתתאה לחוד טריפה וע' בחדושי רשב"א שם וע' ברא"ש שכתב כאן בשם רבינו שמשון בשמעתין הא דחסרון הגולגולת עם קרום עליון דסוף לפסוק וא"כ לגי' הרי"ף ז"ל א"ש דע"כ קרום התחתון יותר חזק תתאה מעליון משא"כ בעוף דתתאה רך דאמר הואיל אגב רוככי' מפקע פקע א"כ בעליון לחוד כמו תתאה לחוד וז"א מכמה טעמים חדא דרא"ש מפרש גי' רש"י ז"ל בדף מ"ה דעד שינקבו שניהן וכן משמע מפירש"י כאן דעד דאינקב עלאה ותתאה ועוד דלא הוה ליה לסתום ואין לומר בנקיבת עצם גולגלת מיטרפא בקרום עליון לחוד והיינו ג"כ למאי דמשני תתאה אגב רוככי' וזה ג"כ אינו וזה אפשר גם כן למ"ד עד דמנקב תתאה ועיין דף מ"ח ע"ב בתו' כמה חסרון הגולגלת וכ"ז צ"ע:

והא דאמרינן הכתה חולדה פירש"י בשיני' דאילו ביד יש דרוסה לחולדה בעופות, מדבריו משמע אף בעוף הגם יש דרוסה לחולדה בעופות וכ"כ הרשב"א בחדושיו דאף לחולדה בגדיים וטלאים אין דרוסה הא עוף הגס יש דרוסה ועיין לעיל במהרש"א ומהרש"ל בדף נ"ב יע"ש כמ"ש:

גמ' מכניס ידו לפנים פירש"י לתוך פיו ועיין ברי"ף ובפי' המשניות לר"מ שפי' בתוך נקב הגולגלת יע"ש ומ"ש רש"י טריפה שמא ניקב קרום אפשר שבא לומר למאן דמטריף דוקא בעלאה ותתאה א"כ כשמבצבץ מספק טריפה שמא עלאה אינקב ותתאה אגב רוככי' פקע דבהא ל פליגי כ"ע כדמסיק לקמן והבדיקה הוא להחמיר כמה שכתבנו בסמוך ואפשר הוא כפשוטו:

אמר זעירי אין בדיקה לחולדה מפני ששיניה דקות ופירש"י ונקב עצם הגולגלת אינו נגד נקב הקרום משמע דאי פותח עצם גולגלת ורואה ע"י בדיקה מלמטה למעלה או למעלה כמ"ש הרי"ף וכעין פי' המשניות, לר"מ הוה שפיר בדיקה כיון שאין שם כלום נגד נקב הקרום ואי דלמא נקבי הקרומים אינן שוין אפשר דכשר כה"ג ועוד דלא מסתבר בקרומים דקים שלא יהיו נקבים זה נגד זה ועוד תתאה אגב רוככיה פקע ולפ"ז ר"י דאמר אף במסמר אפשר דמיירי כה"ג בפותח עצם גולגלת דבין ביד ובין במסמר שרי לכ"ע ביד דליכא למימר ששיניה דקות ועקומות כדכתיבנא ולא הוה ר"י דלא כמאן דהני תנאי ר' יהודא ור' נחמיה פליגי בלא פתיחת עצם גולגלת מר בדיק בידא ואמר ליה אידך עד מתי אתה מאכיל טריפות לישראל ששיניה דקות ועקומות כפירש"י לקמן אבל בפותח גולגלת בין ביד ובמסמר שרי גם מ"ש רב נחמן לרב ענן מר אמר שמואל בדיק בידא ומכשיר אפשר דאשמעינן בכל גווני מכשיר אף בלא פתיחת עצם גולגלת דאי מההיא דלעיל ה"א בפותח גולגלת ודוחק למעלה מצד על הקרומים או בתוך פיו של עוף דוחק למעלה ומניח ידו למעלה אף כך המוח נדחק בין הקרומים ויוצא למעלה דרך נקב גם מה שהקשה לרב ושמואל מבריית' דלוי ולא ללוי גופא כמ"ש התוס' ד"ה והא תנא לוי כו' היה נראה דלעיל איכא למימר בדיקת חולדה בהכתה על ראשה וקרעה העור העליון לבד ולא ידענו אם ניקב עצם גולגלת ובדיקה זו מהני לחומרא ולקולא אם תבצבץ אז טריפה ודאי ואם לא תבצבץ ויראה לעין השמש שאין בעצם נקב כשירה אלא להחמיר עבדינן בדיקה מה שאין כן לרב ענן דאשמעינן אף בלא פתיחת עצם גולגלת מהני בדיקה דל"ת שיני' דקות הוקשה לו שפיר דע"כ הבדיקה משום קרום המוח ופריך שפיר אלא דלישנא משמע דבדיקה להקל:

גם יש לראות למאן דבדק במסמר אם יחגור למאן דאית ליה עד מנקב תתאה מה זו בדיקה ואי מספק טריפה א"כ יש לפרש מכלה ממון ישראל דלמא תתאה לא אינקב א"כ גם ביד י"ל דלמא תתאה לא אינקב ואגב רוככי' פקע דודאי כן הוא דלמאן דטריף בעלאה לחוד סמכינן להקל בבדיקה זו ואין זה מוכרח למ"ד עד דמנקב תתאה אלא שרש"י פי' מכלה ממון ישראל פעמים עושה נקב במסמר למאן דאית ליה עלאה לחוד טריפה ולמ"ד עד תתאה אה"נ עד מתי מכלה דלמא תתאה לא אי וכמ"ש:

רב שיזבי בדיק בשימשא רב יימר בדיק במיא הני נמי אית להו דעד דמנקב תתאה הוא דטריפה ובמיא יש ב' פירושים או שהיה מים מוריק המוח מצ"א וממלא מיא או שהיה מים לתוך עצם גולגלת ואם יצא לבן עמו בידוע שהוא מן