ראש יוסף על חולין חלק א קנב

אלא אי האדים בחוץ א"צ אלא נגד אותו מקום רב איירי בלא האדים בחוץ ומקרי ודאי דרוסה דבאמת לרש"י ודאי דרוסה יש לו בדיקה בחוץ והא דכתב רש"י שאין ניכר דאל"כ לא הוה צריך נגד כל החלל. ומ"מ לא דייק לן שפיר דמאי קושיא דאטו הא בהא תליא דלמא בניכר מקום הדריסה לא מהני בדיקה ואם לא ניכר מהני ואפ"ה מודה רב דחיישינן פה"ג לספק דרוסה שמא הטיל או לא הטיל ולא סמכינן אחזקה דאיתרע חזקה תדע דהא לעיל אמר ס"ס מחמת בעותי וס"ס מעשה עביד בה משמע בכה"ג הוא דשרי רב הא אילו ידעינן שהכה בהו ולא ניכר ארס מבחוץ אוסר והתם הוה ס"ס שמא לא הכה ואת"ל הכה שמא לא הטיל ארם אכתי מאי קושיא מהא דרב מכפא דמוחא עד אטמא מיירי באין ניכר מבחוץ. ובש"ך סי' הנ"ל ס"ק ל"ו כתב דעת רש"י דאם האדים בחוץ לא מהני בדיקה דשורף אח"כ לפנים ולא קשה כל הקושיות שהקשו התו' לרש"י יע"ש ור"ל אם לא האדים נמי הוה ודאי דרוסה ובהכי איירי רב מכפא עד אטמא ובהאדים הבשר נגד הסימנין כשירה דסימנין קשים הן ואין סופו לירד ולשרוף וא"ש נמי קנה דרוסתו בכמה כו' ובי"ד אכתוב עוד ודע שמה שהוקשה להם לתו' מהאדים בשר נגד הסימנין אלמא אף ודאי דרוסה לא חיישינן שלא יכול לכוין י"ל לכאור' דסימנין קשים אצל בדיקה ומדינא א"צ בדיקה כלל דרוב אין ארס שולט בהן וכמ"ש רש"י בשמעתין וכמ"ש ד"ה עד שיאדימו סימנין עצמן וכמו שאבאר לשם ומה"ט כתב הרא"ש בריש פרקין למאי נ"מ לס"ד והקשה שם דוושט אין לו בדיקה בחוץ מה נ"מ שאין בפנים שמא יש בחוץ ותי' דבס"ד לא החמירו והיינו דהפר"ח בסי' ל"ב הקשה דספיקא לחומרא ותירץ התב"ש שם דרוב סימנים און ארס שולט בהן והיכא דא"א בבדיקה שרי א"כ ל"ק מידי מהאדים בשר נגד סימנין כיון דמדינא אין ארס שולט בהן אלא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכיון דלא אפשר שרי כה"ג. גם יש לראות לתי' א' שכ' שם הרא"ש דס"ד הקילו ואפשר כמ"ש הרשב"א דהוה ס"ס והיכא דאפשר בבדיקה מבררינן וכבר כתבנו מזה לעיל יע"ש אבל בודאי דרוס' אה"נ דאין תקנה לוושט כיון דאין לו בדיקה בחוץ א"כ קשיא הך דשמעתין דהאדים הבשר נגד הסימנים לא איכפת לן ואמאי הא ודאי דרוסה ושמא נכנס טפת הארס בעור החיצון ואין בדיקה כקושי' הרא"ש שם ולזה י"ל דרא"ש סובר דבס"ד מיירי ולהכי בהאדים בשר נגד בני מעים טריפה אבל נגד הסימנים אין בכך כלום דמדינא הוה ספק ספיקא אף בהאדים הבשר אמרינן לאו דרוסה הוא דהא בספק על והאדים הבשר כתבו הפוסקים דכשירה כו' ומש"ה מקילינן א"נ עד שיאדימו סימנין עצמן קנה וושט ויש לעיין בהא דכפא דמוחא עד אטמא דרב בודאי דרוסה איירי ואפ"ה מהני בדיק' לוושט ג"כ ואין להאריך:

רב נחמן אמר בקוץ עד שתנקב לחלל בדרוסה עד שיאדימו סימנים עצמם ופירש"י בקוץ אין בדיקה שאין נקב דק ניכר בהן מדבריו משמע אבל קנה רחב יש בדיקה וה"ה במקום אחד אפשר דמהני אף בקוץ ועיין ברא"ש ומ"ש עד שיאדימו סימנים עצמן דרוב סימנים קשים הן ואין ארס שולט בהן הוה לפרושי בקיצור דאין האדמת הבשר מזיק לסימנים אלא דבא לומר דלא תקשי קו' רא"ש בר"פ דלמא האדי' סי' עצמן וכמ"ש התב"ש

(דף נד ע"א) גמרא הורי רב מכפא דמוחא עד אטמא ופירש"י הירך דריא' וכבד וכל בני מעים ובד"ה כפא דמוחא דהיינו כל החלל אף נגד הסימנין עד כאן לשונו מ"ש דריאה וכבד מפני שמפרש כפא מתחלת כפא וא"כ מאי פריך היינו כנגד בני מעים אלא דריאה וכבד בכלל בני מעי' ומ"ש כפא דמוחא דהיינו כל החלל ואף נגד הסימנים משמע דאם האדים בשר נגד סימנים טריפה לרב ופליג ארב זביד דאמר עד שיאדימו סימנים עצמם וכפא מתחלת כפא אף המוח כנגדו צריך בדיקה וזה נכלל במה דאמר רב חנן משמיה דרב נגד כל החלל ואף סימנים דחלל כולו אף מוח משמע לשי' רש"י ז"ל וע' לעיל ד"ה כנגד בית החלל לאפוקי עובי הירכים ועובי הצוואר יע"ש ובי"ד אבאר בעזה"י:

בתוספות ד"ה אילימא מכפא דידא וכן לעיל דאמר שמואל נגד בני מעים ואח"כ מוסיף רב חנן משמיה דרב נגד כל החלל עכ"ל הא דאמר לעיל צריכה בדיקה נגד כל החלל אף בסימנים לאו מדברי רב הוא אלא סתמ' דתלמוד' הוא דמסיק לה או ר' זיר' מדאמר רב נגד כל החלל היינו אף נגד הסימנין אלא מדהתם בנפולה דאמר נגד בני מעיים ומר זוטרא מוסיף נגד החלל ומיבעי' בתר הכי נגד סימנין מהו אלמא חלל לא הוה סימנין בכלל ה"ה כאן ע"כ רב בפירוש אמרה נגד החלל ונגד הסימנין וא"כ מדאמר נגד החלל ע"כ דבא להוסיף ריאה וכבד דאל"כ היה לומר בני מעי' ואף סימנים וע' מהרש"א:

וברש"י ד"ה כפא דהמוחא כף הגולגלת והיינו כל החלל ואף נגד הסימנין כבר כתבנו לעיל והיה נראה לומר דרש"י מפרש נגד החלל כולו בני מעיים ובסימנים ומכפ' סוף כפא והא בפירוש מתחלת ריאה וכבד בכלל דאל"כ אימא דמיירי בכפא מתחלת כפא ומנא ליה להקשות ועי' ב"י שמפרש דברי רש"י כמה שכתבתי כאן יע"ש:

הר"ן ז"ל בחדושיו מפרש כפא דמוחא לאתויי צואר אתא ואם האדים הבשר נגד הסימנים טריפה וכן משמע לשונו בר"ן אצל רי"ף יע"ש וע' ב"ח סי' נ"ז מ"ש שם:

שמוטה שחוטה כשירה ור"י אמר יבא ויקיף אר"נ ל"ש שלא תפס בסימנים עכ"ל ופירש"י ז"ל יבוא ויקיף יחתכנה במקום אחר אם דומין טריפה דוקא באותה בהמה אבל בהמה אחרת לאו דאין מדמין מבהמה לבהמה אלא דקשי' באותה בהמה אף אם אין דומין אין ראי' דחתך הראשון נעשה בעוד הסי' שלם ואף שנעקר ממקום חיבורו בלחי מה בכך ומש"ה מאדים יותר מן השני שכבר נשחט וראיתי להרשב"א בחדושיו שהקשה כן אלא שכתב עיקור לא הוה טריפ' אלא שאין שחיטה מועלת בסימנין עקורין מגזירת הכתוב א"כ אין החתכי' דומין זה לזה ולא הבנתי דאף אם נאמר דעיקור הוה טריפה מ"מ לא הוה נבילה דלא הוה מקום שחיטה ומה ראי' דאין החתכי' שווין דאטו טריפה לית בה חיותא ולכאורה נראה דבאמת הקפה לחומרא הוא דבלא"ה כשירה כרב שא"א לשמוטה שתעשה שחוטה אלא דאי דומין החתכין זה לזה טריפה דאיגלי מלתא שהחתך הראשון היה ג"כ לאחר שנעקר ממקום חיבורו בלחי אלא שאיך יצויר להיות שווין דחתך הראשון היה קודם שחיטה והיה חיות בו ואטרוחי בכדי כו' ויש ספרים דגרסי יביא בהמה אחרת ויקיף וכן כתב הרשב"א בחדושיו וא"ש דמביא בהמה אחרת ושוחט ואח"כ עוקר אם דומין החתכים זה לזה כשירה וא"ל שהחתוך האחרון מאדים יותר טריפה וה"ה להיפך שעוקר ואח"כ שוחט אם הראשון מאדים יותר כשירה וא"ל טריפה אלא שאינו רשאי להטריף בהמה טהורה לכתחל' משום בל תשחית כמ"ש הפוסקים בפ"ק בהא דידע דלא גמיר:

ויש בכאן ד' שיטות. השיטה הא' הוא דר"י פליג ארב דאמר כו' ואמר הקפ' בעינן ובלא תפס אף הקפה לא מהני והקפה לחומרא הוא כמ"ש לעיל ורב נחמן מפרש הוא לר"י ולרב ואין כאן כ"א שני מחלוקת רב ור"י והדרינן לכללין רב ור"י הלכה כר"י. השיטה הב' הוא דר"י פליג אדרב בין תפס בסימנין ובין לא תפס כשירה דאילו לרב בתפס א"צ הקפה ובלא תפס לא מהני הקפה ולר"י בין תפס או לא תפס צריך ומהני הקפה ורב נחמן מפרש לדברי רב בתפס לא צריך הקפה ובלא תפס לא מהני הקפה והוה תרי לגבי' ר"י רב וכן ר"נ והלכה כרבים דבתפס אין צריך הקפה ובלא תפס לא מהני. השיטה הג' גרסינן רב נחמן אמר ופליג אר"י דאילו לר"י אף בלא תפס מהני הקפה ואיהו אמר ל"ש אלא שתפס דאז מהני הקפה ובלא תפס לא מהני הקפה ושלש מחלוקת בדבר לרב בתפס א"צ הקפה ובלא תפס לא מהני הקפה ולר"י תפס לא מעלה ולא מוריד והקפה בכל ענין מהני ור"נ אמר בתפס בעי הקפה ובלא תפס לא מהני הקפה. השיטה הד' הוא דר"י מודה בלא תפס שא"א לשמוטה שתעשה שחוטה כרב ובתפס פליג עלי' דאילו לרב לא מתכשרא אלא מטעם שא"א לשמוטה שתעשה שחוטה הא תפס טריפה ולר"י מהני הקפה אך בתפס ובלא תפס מודה לרב כמו שאמר ור"נ לפרושי מלתי' דרב אתא או דפליג אר"י ג"כ ועיין י"ד כ"ד:

זה הכלל לאתויי מאי לאתוי שב שמעתתא הא דלא אמר בסג"ר כתב הרשב"א ז"ל דהנהו משניות הן ולא צריך לתנא דמתני' לאתויי אלא שב שמעתתא של אמוראים:

מתניתין אלו כשירות בבהמה עיין בר"ן ותי"ט. ניטלה הכבד ולא גרסינן ונשתייר כ"ש אלא כזית אבל ברי"ף הגי' ונשתייר כ"ש ולעיל בריש פרקין גרסי' והתניא וברש"י ניטלה הכבד, יע"ש וברש"י ניקבה בלא חסרון איסר ר"ל דעיקר לאשמעינן דכאיסר טריפה דהא מדיוקא דרישא נפקא ניטל לחי תחתון הא עליון להר"מ טריפה

(ע"ב) גמרא א"ר מתנה בוקא דאטמא דשף מדוכתי' טריפה ורבא אמר כשירה ואפסוק ניבי טריפ' והלכתא עד דאעכול עכולי עכ"ל יש בכאן נוסחאות שונות. הגי' הא' הוא כמו שהוא כתוב בספרים דר"מ מטריף בשף לחוד אף בלא אפסיק ניבי' ובהא פליגי ר"י ור"ל דלר"י כשר כה"ג עד דאעכול עכולי ואף דאמר אלו טריפות דוקא לאו לגמרי ממעט לה אלא בלא אעכול ניבי' וגי' הרי"ף ז"ל אמר רב מתנה בוקא דשף טריפה והוא דאעכול עכולי משמע דר"מ גופא לא מטריף אלא בעיכול ור"י ור"ל פליגי בדר"מ ולר"י אף באעכול כשירה והק' הרשב"א ז"ל בחדושיו לגי' זו דא"כ קיי"ל כר"ל דהא פסקינן לקמן הלכתא דטריפה ועוד דהא בדף נ"ז לקמן ר"י גופא אמר