ראש יוסף על חולין חלק א קנא

קצת כן שהביא דברי בעל התרומות ואף שיש לומר דרא"ש כתב לול של תרנגולי' דהוא עוף הגס ודינו כגדיים וטלאים ומש"ה אין העולם נזהרין ואפשר דקשי' ליה לרשב"א אמאי אין נזהרין בעוף הדק כו' ולזה כתב רש"י ז"ל עלה ארי ביניהן לשלול דברי הרשב"א וביורה דעה אבאר זה בעזה"י: קטע רישי' דחד, מינייהו נח רוגזי' אף דלא ידענו אם מיד בבואו קטע או לא אפ"ה לא חיישינן דהא דחיי' לס"ד היינו משום דשכיח שידרוס כמ"ש התוס' ריש פרקין או דרגלים לדבר שהוא שותק והם מקרקרים והיכא דאיכא למתלי במידי לומר שמתחלה פגע בהאי ושפך חמתו ואח"כ ודאי נח רוגזי' דקים להו לחז"ל בהכי או דלא הוה שכיחא תו כ"כ ולפ"ז אף שמצאו הרבה נפצעו מוחם והרג אותם אית לן לומר דאח"כ נח רוגזיה אבל הר"ן ז"ל כתב הטעם דלכך לא חיישינן שדרס מקודם כיון דחזינן שהרג אחד מהן אי איתא שדרס א' מקודם היה לו להרוג אותו כיון דחמתו בערה בו עד שהמית א' מהן אלא מסתמא זה פגע ברישי' והרג ונח רוגזיה ומש"ה כתב בחתולין שמכניסין ידיהם ללול אף שקטע רישיה דחד מיני' אסור שמא דרס אח"כ דחמתו שפוכה ולא נח מרוגזי' כיון שיכולין להציל את עצמם והנה הי' לתת טעם דחיישינן שמא דרס מקודם בשלמא דעאל בינייהו א"א דדרס היה לו להרוג מיד משא"כ בלול שאפשר להנצל קצת מפניו אלא נתן טעם אף דחזינין שדרס והרג תיכף בהכניס ידו ללול אפ"ה לא נח רוגזיה כו' ולפ"ז היכא דמצאנו דרוסי' כמה ואח"כ קטע רישיה דחד מיני' אסור לטעם הר"ן ז"ל דהא חזינן דדרס ולא עשה כרצונו להמית בפעם א' וחיישינן לכל העדר ואילו לטעם שכתבנו יש להתיר דע"כ אסרינן ס"ד משום דשכיח הוא שדורס כולן ונאמר אוקי אחזקה שפיר שמיד לאחר אלו הנדרסין הרג זה ונח רוגזיה ובי"ד יש מחלוקת בזה ושם אבאר בעזה"י

ע"ב כ"פ הוא שותק והם מקרקרים מ"ס עביד בהו מעשה ומ"ס בעותי הוא דמבעתי אהדדי הר"ן ז"ל כתב דהנך איסור הוא ודאי הא ספק אסור ומשום הכי אם לא ידעינן אי שתקו ואי מקרקרים אסור וזה סברת התו' ריש פרקין וכמ"ש לעיל דדרוסה שכיח והביא ראי' מספק עאל ספק לא עאל ואי משום הא לא אריא כמ"ש הרשב"א בחדושיו ספק עאל ושמענו קולם שהיו מקרקרים יע"ש ולדידיה בספק שרי והנך איסור ספק הוה ושרינן כ"פ הוא שותק והם מקרקרים מ"ס מעשה עביד דרגלים לדבר. מ"ש לעיל בשם הר"ן דקטע רישי' דחד מיני' אם איתא שדרס קודם היה להרוג אותו לא בפי' כתב כן אלא מכללא וז"ל ולא אמרינן שמא דרס מקודם כיון שהן עומדין במקום שיוכל לדרוס איזה שירצה אני אומר שזה דרס ראשונה ומשמע קצת כמ"ש ובדרישה סי' נ"ז ס"ק כ"ג בהג"ה, הקשה כן דלמא דרס מקודם ותי' דלעול' אין כח לברוח בהמה מיד ארי ובודאי זו דרס תחלה הרי כמ"ש כאן כיון שראינו שחמתו בערה בו והרג א' מהן אי איתא דדרס מקודם היה לו להרוג אותה וזה ל"ח שנשחטה ממנו וז"ש הר"ן ז"ל כיון שהן עומדין במקום שיכול לדרוס איזה שירצה דטעמא קיהיב למלתיה ולא קאי למה שלמט' אלו החתולין יע"ש דאין ענין לכאן ובי"ד יתבאר זה באורך ועיין מ"ש לעיל בסמוך דנ"מ להנך ב' טעמים:

הרשב"א ז"ל בחדושיו הקשה וז"ל היכא דאיכא כמה שוורים אמאי לא נתיר מס"ס דהא ודאי כולהו לא הוה ודאי דדרס דלא די דניחוש לחדא מחמת שהוא שותק והם מקרקרים וא"כ איכא ס"ס שמא לא זו היא ואת"ל זו שמא למטה מחלל הגוף דאין דריסה פוסלת שם וי"ל כל היכא דאיכא למבדק מבררינן אך אם נתערב באחרים שרי ואם אין בדיר אלא א' אז אם נתערב באחרים לא שרי מטעם ס"ס כמו שאמר רבינו יצחק בההיא דריש מסכת ביצה וספיק' אסורה עכ"ל מ"ש דהוה ס"ס אבל בספק א' שמא למטה מחלל הגוף ובאין שם אלא א' ל"ק לי' דנוקמיה אחזקה דלא שייך חי' התוס' כריש פירקין דרוסה שכיח ומה בכך דלמא למטה מחלל הגוף דריס ואף דרגלים לדבר דהוא שותק והם מקרקרים ומה בכך דלמא למטה מחלל הוה ומיהו לזה י"ל דלא מוקמינן אחזקה דאיכא רעותא ל"מ חזקה משנולד' דלא היתה דרוסה שהרי יצאה קצת מחזקה זו שעכ"פ נדרסה למטה מחלל גם חזקה מחמת רובא ליתא דרוב אין נדרסין כלל וזה עכ"פ נדרסה למטה מחלל וכיון שרובא ליתא ה"ה חזקה מחמת רובא לא הוה וכההיא מעשה דמים בראש בסי' נ' ובתב"ש סי' כ"ט ול"א ומ"ש דניהוי ס"ס אף שספק א' בגופו והב' בתערובת לא אמרינן כמ"ש אח"כ בסמוך בשם רבינו יצחק י"ל דכאן לא נודע מי הוא הספק ולפ"ז בתרנגולת שהטילה ביצים עם אחרות ולאח"כ מצאה טריפה לאחר שחיטה ר"ל ספק טריפה יש לצדד להתיר לדעת הרשב"א ובי"ד סימן ק"י אבאר בזה ומ"ש דס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן בי"ד סי' ק"י פסק דא"צ לברר יע"ש ועוד לדידן דא"א בקיאין בבדיקה אמאי לא מתירין מטעם ס"ס ומיהו לזה י"ל דהו' ס' מחמ' חסרון ידיע' דאם הי' חכם לפנינו הי' מכיר טפת ארס ואין נכנס בגדר הספק ולכך אין להתיר וצ"ע ועוד י"ל דלא הוה ס"ס המתהפך דהיכי נימא להיפך שמא למטה מחלל ואת"ל למעלה שוב טריפה אלא דמתחל' צריך להתחיל אם היה דרוס' בכאן כלל ועיין בש"ך סי' ק"י מדיני ס"ס יע"ש ואין להאריך:

אתי בהו לידי תקלה רש"י ז"ל פי' מתוך שהן מרובין היינו היכא דלא תקשי קושית התוס' דה אתי בהו לידי תקלה והתו' תירצו דהתם אי סופה לטעון ממהרת בכך משא"כ י"ב חודש הוא זמן מרובה וחיישינן לידי תקלה והא דפריך לחנוק ולישדי באשפה בחדושי רשב"א משמע דגריס א"נ לחנוק וליתנו לעכו"ם דישראל לא זבין מיני' דרואה שהן נבילות ובפג"ה איירי בשחוטה יע"ש ומ"ש רש"י ז"ל הא דלא בדק אותם הרשב"א הביא סברת ראשונים דהך בדיקה המוזכר לקמן לא הוה אלא בה' דרכי' המוזכרים לעיל הוא דמהני בדיקה ולא בס"ד דשמואל וכ"ש ודאי דרוסה יע"ש ולדבריהם אפשר ליתן טעם דה' דרכים ס"ס הוה מספק שונרא או עאל או שותקים או צועקים שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא למטה מחלל כו' אלא כל היכא דאיכא לברורי מבררינן כדעת רשב"א אף בס"ס והבאתיו לעיל ומיהו בקטע רישא דחד מיני' י"ל דלא הוה אלא ספק אבל בהוא שותק והם מקרקרים וכ"ש ודאי דרוסה לא מהני בדיקה אבל כבר הסכימו רובן ככולן מדינא דגמ' אף לודאי דרוסה מהני בדיקה ובה' דרכים א"צ בדיקה אף לדידן דא"א בקיאין בבדיקה דא"צ כלל. ומ"ש רשב"א דס"ס היכא דאיכא לברורי מבררינן יש לראות דס"ס מטעם רובא ועדיף מחזקה כמ"ש בתשובה סימן ת"א ורובא או חזקה היכא דאיכא טרחא לא מבררינן ומה"ט לא בדקינן אחר י"ח טריפות מטעם רובא או חוקה והא דהמשכיר בית לחבירו בי"ד אם הוא בעיר שואלו כ' הפר"ח בא"ח סי' תל"ז דבקל הוא לברר משא"כ י"ח טריפות דטורח ומהאי טעמא בדיקת הריאה דבקל יכול לברר ע"י נפיחה כו' או דרובא עדיף מחזקה יע"ש א"כ בס"ס דהוה כמו רובא אמאי טורח רב הוא לבדוק כל חלל הבהמה משמע דאף מן חזקה גרוע הוא לדבריו כאן דהא בהמשכיר אם ליתא בעיר לא מטרחינן לבדוק כל הבית וכאן צריך בדיקה ובי"ד סי' ק"י אבאר באורך בעזה"י ההוא בר אווזא דהוה בי רב אשי על לביני קניא אתא כי ממסמס קועיה דמא כו' ה"נ אימור קניא מחיא עכ"ל מ"ש על לביני קניא כתב הרשב"א בחדושיו דאל"כ הוה תלינן בחתול דשכיח טפי אבל י"א להיפך דהכי מיירי בחתול לפנינו אבל כי ליתא לתרווייהו תלינן בקניא ועיין לעיל כ"ח ע"א ובתוס' שם דנ"מ בין חתול לקניא אי האדים הקנה או הוושט בפנים משהו או לענין בדיקה כל החלל או אף לחומרא לשיטת רש"י ז"ל לעיל דרוסה יש בדיקה אף לאחר שחיטה דטפת הארס היה ניכר ואילו בקניא שוחט הקנה לבדו ז"ל הר"ן בין להקל ובין להחמיר תלינן בקניא דאי בדרוסה אף בבהמה מהני בדיקה דניכר ואילו בקניא חיישינן שמא במקום נקב שחיט יע"ש והנה בזה אפשר לומר דמספיקא תלינן להקל דרוב כשירות אלא דכאן הוצרך לומר על לביני קניא דאל"ה אף בבהמה היה תקנה. וה"ה בעוף אם שחט הוושט ולא הקנה דהוה תלינן להו בשאר בהמות שאינן דורסין כמו כלב דאין לו דרוסה אף בעופות ואף אם שחט הוושט בעוף תחלה כשר דלנקב לא חיישינן וכלב אין לו דרוסה משא"כ עכשיו דעל לביני קניא תולין במצוי להחמיר ואם הוא עוף צריך לשחוט הקנה תחלה ולהפוך הוושט אם נאמר דאין לנקב בדיקה מבחוץ ולעולם כל היכא דלא שכיחא תרוויהו או שכיחא תולין להקל ומה שכתב הר"ן ז"ל בשם הרא"ה דאי חיישינן לקניא בבהמה אין לו תקנה יש לראות א"נ בשונרא ושאר דברים שמא בצפרניו ניקב הוושט וג"כ אין תקנה:

בתו' ד"ה דרוסה שאמרו צריכה בדיקה נגד בני מעיים כו' והא דא"ר מכפא דמוחא כו' ונראה גם לרש"י כו' עכ"ל עיין במהר"מ מלובלין דברי מהרש"א יש לכוין עפ"י מ"ש הש"ך בסי' נ"ז ס"ק ל"ה ואבאר דבריו דודאי מתחלת הבינו התוס' מרש"י דאף שראינו שהכה הדורס ולא האדים בחוץ הוה ס"ד לשיטת רש"י דאי ודאי דרוסה אמאי יש לו בדיקה דמ"ש האדים בחוץ או לא האדים בחוץ אלא ע"כ בלא האדים הוה ס"ס ומש"ה מהני בדיקה דשמא לא הטיל כלל ארס אבל בהאדים בחוץ הרי חזינן דהטיל ארס אין בדיקה בפנים דשמא אין ניכר כ"כ כמש"כ בשם ריב"ם אח"כ בסמוך וא"כ הוקשה להם שפיר מרב דבדק מכפא דמוחא עד אטמא במאי איירי אם שאין ניכר הדרוסה שלא האדים בחוץ הוה ס"ד ורב אין חושש לס"ד וא"צ בדיקה כלל דאי כשי' המפרשים בהנך ה' דרכי' אפ"ה בעי בדיקה דא"כ איך מהני בראינו שדרסה או בספק לדידן משא"כ לפי מה שכתבו דרש"י לא כתב