ראש יוסף על חולין חלק א קנ

והם מקרקרים ואילו בשותק והם מקרקרי' אסור משום דקרוב הדבר דמעשה עביד בהו משא"כ כאן דהוא והן שותקין או דלא ידענו מה היה להם הוה ספק השקול ושרי דריעותא דציפורן א"ל הכי וא"ל הכי אפשר שמואל יודה דאוקי אחזקה אלא רב מיירי בהוא שותק והם מקרקרים וקאמר שפיר הוה ספק השקול ואוקי אחזקה אלא דדל צפורן מהכא לשיטת רש"י ז"ל דבכותל היה הציפורן כו' והוה לאסור משום ס"ד דלקמן ומסיק רב לטעמיה דאין חוששין לס"ד ובזה מדויק לישנא דתלמודא הוה ליה ספק השקול ואוקי אחזקה ורב לטעמיה דאין חוששין לס"ד איפכא הוה לומר רב לטעמיה דאין חוששין לס"ד דאוקי אחזקה אלא כמ"ש והיינו משום דרב סתמא אמר אין חוששין אף בהן מקרקרים ומש"ה אמר דרב לטעמיה דאין חוששין לספק דרוסה אף בהוא שותק והם מקרקרים:

ודע דיש להקשות במה דאמר רב לטעמיה ע"כ לא א"ר דאין חוששין משום דהוא שותק והם מקרקרים אין ריעותא מחמת ביעתות' כו' ואיכא ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס ושמא לא נגד החלל דרס דשם אין פוסל' שהרי הרב אומר כן הרשב"א ז"ל אהא דהוא שותק והם מקרקרים הקשה כשיש עוד שוורים שמא לא זו ואת"ל זו שמא למטה מחלל דרס והיינו לשמואל שחושב קרוב לודאי שדרס משא"כ לרב דהוה ס' השקול א"כ אף בא' הוה ס"ס שמא לא דרס כו' ומש"ה שרי משא"כ שנמצא צפורן בגבו במקום חלל הגוף ואין כאן אלא ספק א' והוה ספק השקול ואפשר אסור ואין זה לטעמי' עוד אבאר לך בהא דרב לטעמיה אימא דשמואל נמי יודה לזה דאיירי בהוא והן שותקים דאיכא הוכחה שלא דריס כמו שאבאר לקמן אימור שלמא שויא דהוא ודאי אף שאמר אימור וא"כ כאן דספק השקול אי ציפורן מארי או בכותל נתחכך אית לן לומר מדשתקי שלמא עביד וצפורן מן הכותל ורובא להיתרא ולא ספק השקול ושמואל יודה אלא ש"מ מאן דחייש לס"ד אף בהוא והן שותקין חייש ובי"ד אבאר:

ע"ש כל הדורס אין צפרנו נשמטת כו' אבל יבשה עבידא דמשתמטא בי"ד סימן נ"ז כתב הדרישה אפשר הא דאמרינן בהדי דשליף שדי זיהרי' היינו כשהוציא ציפורן מגב השור אבל כשהציפורן שם אין מטיל ארס והב"ח בסימן הנזכר ג"כ רצה לכאורה לומר כן וקשיא א"כ מה האי דאמר כל המתחכך כו' ומארי בא וגם למה ליה לומר כל הדורס אין צפרנו נשמטת לו יהיה כן שנשמט ולאביי דאמר יבשה עבידא דמשתמטא ומה בכך הא לא שדא זיהריה כשמציפורן נשאר שם בגבו ואי משום שמא דרס מקודם הא רב לטעמיה דאין חוששין לס"ד וי"ל דע"כ לא אמר רב דאין חוששין אלא היכא דלא חזינא שום ריעותא אבל אי הוה תלינן זה ציפורן זה מן ארי היה לן למיחש שמא גם בצפרנים אחרים הכה כאחת או מקודם לכן ה"נ בזה ושליף עם ציפורן דכה"ג גם רב יודה דחייש לס"ד אי לאו כל הדורס כו' ומש"ה יבשה עבידא דמשתמטא וא"כ ארי הכה וחיישינן שמא גם באחרים הכה ולקמן אמרינן דלא עביד מעשה כלל:

בפירש"י ד"ה רוב אריות דורסין כלומר אף שרוב דורסין קים לן שכל הדורס אין צפרנו נשמטת בא' מהן עכ"ל מ"ש כלומר דל"ת כפי' התוס' ומיעוטן אין דורסין חולין ובכותל נתחכך ומן הארי חולה ולפ"ז טעמא דרוב אריות דורסין הוה טעמא להא מלתא דמש"ה אין חוששין דרוב דורסין ומיעוטן חולין ותלינן בחיכוך מן ארי חולה אבל רש"י מיאן בזה ואמר דלא כן שהרי פי' ד"ה נתחכך השור וצפורן זו היתה בכותל הרי דפי' דצפורן מכבר הי' בכותל וא"כ לאיזה צורך הזכיר ואמר רוב אריות דורסין לא הוה ליה למימר אלא כל הדורס אין צפורן נשמטת ואימר בכותל נתחכך וא"כ כל אריות דורסין דינא הכי ולכך אמר דה"ק אע"פ שרוב דורס והוה לן למיזל בתר רובא מ"מ כל הדורס אין צפורן נשמטת והוה ספק השקול ורב לטעמיה דלא חייש לס"ד. ומיהו בהא דרוב אריות דורסין ראוין קאמר גם רש"י יודה לזה דאל"כ אלא דורסין ממש אמאי אין חוששין לס"ד ושאר קושיות התו' שהקשו וע' מ"ש בתו' ד"ה רוב וע' מ"ש רש"י קים לן שאין לך א' שצפרנו נשמטת הוא דלא כפי' התו' ד"ה כל הדורס דהאי כל לאו דוקא הוא ולכאורה על כרחך מוכח כן מדפריך אדרבה ואיך יתכן זה שלא נמצא במציאות וכן כל המתחכך ואיך יתכן לומר באמת א"ל הכי וא"ל הכי דתרווייהו ליתא במציאות ומ"ל זאת אין א' מהם שצפורן נשמטת בשעת הטלת ארס כמ"ש רש"י לעיל בהדי דשליף צפרנו כו' ופריך אדרבה כל המתחכך ונימא צפורן זה מיד ארי ונהי דבהא לא הטיל ארס מ"מ אימ' בשאר צפר' הטיל ארס או מקודם הטיל ארס ומיהו כל המתחכך ודאי לאו דוקא הוא כמ"ש:

ובתו' ד"ה רוב אריות דורסין ראוין לדרוס ומיעוטן חולין הנה התוספות הקשו שלש קושיות א' למה באמת אין חוששין לרב לס"ד וא' דל צפורן מהכ' אימא ארי דרסו וא' למה לי מקום ציפורן תיפוק ליה בלא"ה דרובן דורסין והנה כל הקושיות יכול לתרץ כ"א משני פנים או דרוב אריות ראוין לדרוס ולא דורסין ממש ובכותל נתחכך היינו כותל ממש כפירש"י או להיפך דרוב דורסין ממש אלא בכותל נתחכך לאו בכותל ממש אלא מן ארי חולה וז"א דנהי דהך קשיא דלצפורן לא קשיא כיון דארי חולה תו אין מקום לחוש מ"מ אביי קשיא למה לי מקום ציפורן וגם רב אמאי לא חייש לס"ד אבל קושיא ראשונה קשה ומהרש"א ז"ל תי' דא"כ לא הוה ספק השקול דהא צדדא דמהארי בא כולא לאיסורא והך צדדא בכותל נתחכך לא הוה כולא להיתרא דשמא ארי ג"כ דרסו ואף רב יודה לזה דחיישינן אלא דאין סבר' לתלו' בכותל אלא מהארי חולה והוה תו שקול ומה שסיים מהרש"א מתוספות לעיל משמט דשאר שוורים אף לדידן שרי היינו ממ"ש התו' בדף מ"ג ע"ב ד"ה קסבר עולא למ"ד חיישינן לא מוקמינן אחזקה משמע דשאר שוורים שרינן להו והיינו טעמא דבשאר שוורים איכא ס"ס ספק שמא הארי זה חולה היה ואת"ל בריא שמא לא דרס דרוב ראוין לדרוס ולא ודאי בשלמא דרוסה דלא נמצא צפורן אזלינן בתר רובא ורוב בקיאין וראוין לדרוס ולא הוה ספק השקול משא"כ כשנמצא צפורן הוה ע"כ ספק השקול דמאין צפורן זה מהרוב ודאי לא דכל הדורס אין צפרנו נשמטת ומיעוטא דמיעוטא הוא דנשמט וע"כ ארי חולה וכן להיפך א"כ ודאי הוה ספק השקול ובהאי שור מחמירינן דיותר יש לתלות בדרוסת ארי משא"כ בשאר שוורים ודאי איכא ס"ס שמא חולה דהוה שקול ואת"ל בריא שמא לא דרס אינך אלא הזה בלבד ואף שהתו' בכתובות בסוגיא דפתח פתוח כתבו דהיכא דספק א' הוה רובא לאיסורא לא מהני ולא מצרפינן לס"ס זה ברוב. גמור ולא ברוב דלא הוה אלא מדרבנן יע"ש וה"ה הכא בהאי שור אמרינן בחד ספק מדרבנן אסור דשכיח דרוסה טפי מחיכוך מ"מ בס"ס מהני ואני עתיד לבאר זאת באורך בעזה"י בסי' נ"א:

עוד אבאר לך ממ"ש התו' דל מהכא ציפורן אכתי רוב דורסין ממש אין לומר דרב לטעמיה דאיכא ספק שמא לא נגד החלל הכה ואוקמיה אחזקה לא חזקה מחמת שנולדה לא היתה דרוסה אלא חזקה מחמת רובא דכשירות הן דא"כ מאי קאמר לקמן מ"ס בעותי הוא דמבעי' מהדדי משמע אי לאו האי טעמא הוה מודה רב דחיישינן ואהא הוקשה להם שפיר:

גמ' ספק עאל ספק לא עאל אימור לא עאל ספק שונרא ספק כלבא אימור כלבא שתיק ואותב בינייהו אימור שלמא שויא קטע רישיה דחד מיניה נח רוגזי' הוא מעואי והם מקרקרין בעית הוא דמבעתי אהדדי כ"פ הוא שתק והם מקרקרים הנך ה' דרכים כ"ע מודים אף שמואל דלא חיישינן כלל בספק עאל או דהוה ס"ס או דאוקמיה אחזקה וכן בשתקו כולם מראין הדברים ודאין דשלמא עביד מדשתקו תרווייהו וכן בצועקים הרי בעותי מבעתי והנך אימור ודאי הוה מה שאין כן כשהוא שותק והם מקרקרים דהוה ספק אי דרס או לאו בהא פליגי דרב מוקי אחזקה ושמואל סבר דרוסה שכיחא ולפ"ז ה"ה דלא ידענו אם שותקין אם מקרקרין מספיקא אסרינן לה ולא שרינן לה אלא בידעינן דתרווייהו שתקי דאז ודאי שלמא עביד בינייהו וזה נראה דעת התוס' לעיל מ"ג ע"ב ד"ה קסבר שהקשו אמאי לא אוקמינן אחזקה ותי' דרוסה שכיח ולא תירצו דהתם רגלים לדבר דהוא שותק והם מקרקרים אלא שהם סוברים דהוה ספיקא ואפ"ה חיישינן וה"ה לא ידעינן אם שתקו או לאו אסור מספיקא כמ"ש כאן אבל הרא"ש ז"ל כתב שם שאני דרוסה דיש רגלים לדבר וגם שכיחא דהוא סובר דהנך חמשה דרכים לאו ודאי הוא אלא ספק אימור כו' אלא מוקמינן אחזקה והוא שותק והם מקרקרים סובר שמואל דמראין הדברים שדרס ומש"ה הוא שותק והם מקרקרים מחמת הכאה שהכה בהם ומש"ה בלא ידענו מה היה להם שרי דאוקמינן אחזקה שהיתה מקודם בשעה שנולדו שלא היתה בחזקת דרוסה ה"ה עכשיו ועיין בי"ד סי' נ"ז מחלוקת בזה יע"ש ועיין בר"ן ברי"ף מ"ש שם בזה ולפ"ז הא דאמר הוא והם שותקין לאו דוקא ה"ה כשלא ידענו מה היה להם ולא אסרינן אלא כשידענו בבירור דהוא שותק והם מקרקרים:

וברש"י ד"ה עלה ארי ביניהן וישב שם. דקדק לפרש וכתב ארי דל"ת דקאי אמה דסליק מיניה ספק שונרא ספק כלבא שהרי הרשב"א ז"ל בחדושיו כתב וז"ל כתב בעל התרומה דמעשים בכל יום דחתולין נכנסין ללול של תרנגולים והוא שותק והם מקרקרים ולא חיישינן כבריבי מקום שאין מצילין אין דרוסה אלא כשבורחת והכה אותם אז יש דרוסה והוא ז"ל השיב עליו חדא דבמסקנא קיימא לן כרבנן ועוד דבעוף הוה מודה בריבי ועוד דעאל ואותיב בינייהו היינו חתול ממה דסליק מיניה עכ"ל ורש"י אפשר דפוסק כל"ק דהוא דאמר כבריבי וכנראה מרש"י ד"ה לא אמרו אין דרוסה לחתול לגדי ולעוף ואף שמהרש"ל ומהרש"א כתבו שם הא חזינן לבעל התרומות שסובר כן דאף בעוף אי דרוסה באין מצילין ונאמר שגם סברת רש"י כן וגם הרא"ש ז"ל סובר