ראש יוסף על חולין חלק א קמט

קשיא ליה ומ"ש רש"י לעיל מן הנץ ולמעלה בעופות לדרוס עוף חבירו ע"כ לא הוה דומיא דזאב ולמעלה דהתם זאב בכלל והכא חוץ מנץ דנץ לא הוה כלמעלה ממש דנץ בדרב מיני' ואינך בדכוו' ומ"ש בעוף חבירו כלומ' גדול כמותו ועיין מ"ש בדברי רש"י הללו לעיל ויש בכאן פירושים רבים ואבארם בקיצור. הפי' הא' הוא דלמטה מנץ מיבעיא ליה ולמעלה יש דרוסה עד הגס שקורין אסטו"ר או פלקו"ן דינם כנץ בדקין ולמעלה מגס דינו כגס ופריך לי' מנץ דמשמע למטה לא ומשני כו' והא דאמר רב בבהמה מזאב ולמעלה לפי מה דס"ד וכל"ק ה"ק כל מן הזאב ולמעלה שווין כמו ארי בגסה ומן הנץ ולמעלה אינו שוין דנץ בדק וגם בעוף הגס ומעלות יש אלא איידי דאמר מן הזאב ולמעלה הכין אמר בעופות ג"כ לישנא זו ולא"ד א"ש דכל כוונת רב לאשמעינן דבבהמה למטה מזאב לא וה"ה בעופות דברב מיני' לא או בדכוותי' כו'. הפי' הב' הוא דלמטה מנץ אין לו דרוסה כלל ומבעיא לי' שאר עופות חוץ מגס ונץ כפירש"י ושמעתין ולפ"ז רב דאמר מן הזאב ולמעלה למעוטי חתול אתא ולמעלה היינו ארי אבל שאר חיות לא דהני קתני ולא אחרי' ובעופות מסיק דיש חילוק בין דרב מיני' ובין דכוותי' ואפשר ה"ה בבהמה. הפי' הג' הוא דלמטה מנץ אין דרוסה ומבעיא לי' למעלה מנץ עד הגס אי יש להן דרוסה כמו גס או כמו נץ דווקא בדקין ומשני דנץ בדרב מיני' והוא עוף הדק ולמעלה אף בעוף הגס בדכוותי' או בדזוטר מיני' וגס אף בדרב מיני' בעוף הגס אלא דלא יתישב לפ"ז הא דפריך והתנן ודרוסת הנץ דמדידי' א קשיא כלל אלא מגס כו'. הפי' הד' הוא דגס דמתני' לאו מין ידוע הוא מעופות הנקרא אסטו"ר או פלקו"ן אלא גס מנץ כו' דהיינו למעלה מנץ הוא בעוף הגס כמו אווזין ותרנגולין ומבעיא ליה למטה מנץ מהו ומשני דנץ בדרב מיניה או בדכוותיה ואידך בדזוטר מיניה ובי"ד אבאר:

ובתוס' ד"ה שאר עופות טמאים כו' דבטהורים פשיטא ר"ל דמתחלה כתבו דיש דרוסה היינו בהדי דשליף שדי זוהרי' דאי דורס היינו מחיים הא אמרינן עופות טמאין דורסין אלא דהתם היינו מחיים ואהא קשיא להו א"כ אמאי נקיט עופות טמאין בשלמ' אי דורס דכאן ודלקמן א' א"ש דבעוף טהור אין לך שדורס דכל עוף הדורס טמא משא"כ השתא ותי' דפשיטא ליה דשאר עופות טהורים אין דורסין כו':

ובד"ה ובא מעשה לפני חכמים כו' וי"ל דא"כ מאי אריא שועל אף חתול נמי עכ"ל מדבריהם אלו משמע דחתול עדיף משועל אבל הרשב"א ובחדושיו כתב י"א דאי יש לשועל דרוסה אף באמרי רברבי דגדול הוא מחתול ואי אין לו דרוסה אף בגדיים וטלאים אין לו וכתב דרב אמר מזאב ולמעלה ושועל למטה מזאב הוא עכ"ל יע"ש אלמא אף הרשב"א סובר דשועל גדול מחתול לענין דרוסה ויש סברא לומר אף באמרי רברבי כו' וא"כ מה מקשה דלמא התם בגדיים וטלאים ור"נ באמרי רברבי איירי ולהרשב"א י"ל דממתני' שמעינן לה דדוחק לומר אורחא דמלתא תנן או גברא אגברא קא רמית אבל לימ' אימא דר"כ באמרי רברבי וז"א קושיא ובקל יש ליישבו והא דהקשה הרשב"א ממתני' דזאב דווקא ולא למטה מזאב ללישנא קמא הוא דאמר כבריבי והלכה כן דיש חילוק בין מצילין לאין מצילין אימא דשועל ג"כ הכי הוא דביש מצילין אף באמרי רברבי ובאין מצילין לא ולהכי לא תנן במתני' דזאב ואינך אף באין מצילין אלא דא"כ לישני ההיא דבית היינו ביש מצילין ולדידן ל"ק לישני הא ביש מצילין ור"כ באין מצילין דא"כ לאשמעינן חתול לל"ק ולל"ב אין לחלק לרבנן דהלכתא כוותי' בין מצילין לאין מצילין גם יש לראות לא"ד אמר ר"כ יש דרוסה לשועל איני כו' ומשני ההיא כלב הוה ואמאי לא משני ההיא חתול הוה וברחל גדולה דאין דרוסה לחתול אבל לשועל יש דרוסה כעין קושית התו' ד"ה ובא מעשה וא"ת לישני ברחל גדולה כו' בשלמא לדידן ל"ק ההיא חתול הוה ובאמרי רברבי דמתני' היא כקושית התו' משא"כ לי"מ ע"כ ממתני' לא מוכח דהא שועל יש דרוסה אף לאמרי רברבי לא"ד אלא דאי חתול מה אשמעינן הא כבר אמר רב לעיל למעוטי חתול אלא ע"כ בגדיים וטלאי' וכלב הוה דאין לו דרוס' אף בדקה כו':

גמרא אין דרוסה אלא ביד ואין דרוסה אלא בציפורן לאפוקי שן דלא הרי"ף משמע דגריס עד שינקב לחלל ועיין ברא"ש ומ"מ עד דמינקב לחלל כו' לא הוה כמו לעיל דרוסת חתול ונמי' עד לחלל דהתם דעת הרי"ף והר"מ ז"ל מטעם דרוסה והכא מטעם בקוץ עד החלל ועיין ביש"ש סי' ע"ד יע"ש והא דאמר בהדי דשליף שדי זיהרי' פירש"י כשמוצי' וחולץ צפרנו לכאורה יראה לפרש דווקא כשחולץ ציפורן מגבה שדי זיהרי' אבל כשציפורן נשאר שם והיד נשמט מן ציפורן לא שדי זיהרי' ולא קלי כו' ועיין מה שאכתוב לקמן בהא דארי שנכנס לבין השוורים ונמצא ציפורן בגבו כו' גמרא אמר רבה בר רב הונא אמר רב ארי שנכנס לבין השוורי' ונמצ' צפורן בגבו של א' כו' רב רבותא אשמעינן לא מיבעיא אם לא ידעינן שנכנס ארי ונמצא צפורן דלא חיישינן דזה אף למאן דחייש לס"ד שרי כמ"ש הפוסקים דהוה ס"ס שמא לא נכנס ואת"ל נכנס שמא מן הכותל כמו שיתבאר לקמן אלא אפילו נכנס והוה ספק השקול שרי דרב לטעמ' אף מש"ה אמר נכנס דרב דווקא אמר צפורן אבל מקום צפורן חיישינן כדמסיק אביי לרב וזה דווקא בישבה לו צפורן בגבו שרי כו' ומש"ה דווקא נכנס אבל לא ידענו אם נכנס שרי מטעם ס"ס אף במקו' צפורן אלא שיש לעיין בזה לא מבעי' לשי' התו' דאימר בכותל נתחכך ומהארי חולה ולא תלינן שבכותל היה הציפורן א"כ במקום ציפורן ראוי לאסור אף דלא ידעינן אי עאל ארי ביניהן אי לאו דהא מקום ציפורן זה ודאי מהארי בא ורוב בריאין וראוין לדרוס ואף לשיטת רש"י ז"ל שפי' שציפורן זה היה בכותל מקודם אפ"ה מקום צפור אסור אף דלא ידעינן אי נכנס או לא דא"ל כל המתחכך אין צפורן יושבת לו בגבו לאו דוקא יושבת אלא אין דרכו להתחכך כל כך שיהא ניכר מקום צפורן דאל"ה א"כ מ"ש אף בישבה בגבו כיון דפעמים עשוים ליתחב אפשר שנשארה בגבו וכמו שאבאר בתוס' ד"ה רוב ובי"ד אבאר בעזה"י אלא דא"כ קשיא אף בנמצא צפורן בגבו שכתב הרשב"א בחדושיו נ"ג ע"ב ד"ה ונראה דהיכא דלא ידעינן אי עאל הוה ס"ס והא ודאי עאל אם נאמר כשיטת ר"ת אימור בכותל מהארי חולה דלא תלינן כלל בכותל אלא בארי חולה כרע שכב אצל הכותל ומשם באה הציפורן וליכא אלא חדא ספיקא אבל המעיין ברשב"א יראה להדי' שכתב וז"ל אימור לא עאל ואת"ל עאל אימור צפורן זה לא מיד הארי אלא בכותל נתחכך הרי דהוא מפרש כפירש"י שציפורן זה תחובה כבר בכותל והא דלעיל כתב פי' ר"ת בהא דרב ארי שנכנס לשוורים הא הקשה שם לדבריו וז"ל אמאי קאמר ולא אמרן אלא לחה אבל יבשה עבידא דמשמטה ולא אמר אבל יבשה אינה מורה על ארי חולה פי' דהוא כתב בשם ר"ת דלחה מורה שהי' לו מכה ברגל וחולה ויבשה כבר נתרפא וראוי לדרוס וא"כ הוקשה לו שפיר אף אם נימא דלא עבידא דמשמטא מ"מ צפורן במאי תלינן בכותל לא תלינן ומיד הארי בא וראוי לדרוס דיבשה הוא ונתרפא ולפיכך אפשר דפסק כרש"י דתלינן בכותל ולפ"ז איכא למימר דהוה ס"ס גמור שמא לא עאל ארי ביניהן וצפורן זה הית' תחובה בכותל מכבר ואת"ל עאל שמא ארי חולה היה וע"י שכב כרע אצל הכותל וע"י חיכוך השור ישב' צפורן בגבו ואף דרוב בריאין הן וראוין לדרוס ס"ס הוה ספק השקול דכל הדורס רובן אין צפרנו נשמטה ואף דכל המתחכך רובן אין צפורן יושבת לו בגבו תו הוה ספק השקול ואיכא ס"ס גמור שמא לא עאל ובכותל היה כבר ואת"ל נכנס שמא ארי חולה ונתחכך וכדכתיבנא ולא צריכנא למ"ש הפרישה והב"ח וט"ז בסי' נ"ז ומהרש"ל בסי' ע"ד דהוה כעין ס"ס דהוה משם א' שמא בכותל נתחכך אלא דס"ס גמור הוא דלאו משם א' הוא דספק השני גרע יותר ואת"ל נכנס ומיד ארי בא אימור ארי חולה וכל זה כשנמצא צפורן בגבו אבל במקום ציפורן או יבשה ודאי חיישינן דליכא תרי ספיקי דהיכי נימא את"ל מן הארי שמא חולה והא רובן אין חולין ובריאין וראוין לדרוס דמה אמרת כל הדורס אין צפורן נשמטת והא מקום ציפורן הוה או יבשה דעבידא דמשתמט' כו' ולכך נראה לאסור כה"ג אבל מ"ש הרשב"א ונראה דוקא שראינו נכנס אבל לא ראינו נכנס הוה תרי ספיקא שמא לא עאל ואת"ל עאל שמא צפורן זה לא מיד הארי בא אלא מכותל ולדידן נהפוך הוא א' שמא לא עאל ומכותל בא ואת"ל עאל שמא חולה היה וכמ"ש ובי"ד בסימן נ"ז אבאר:

ארי שנכנס לבין השוורים ונמצא ציפורן בגבו של א' מהן אין חוששין שמא ארי דרסו הך עובד' ע"כ מיירי בעאל והוא שותק והן גם כן או תרווייהו מקרקרין דאי הוא שותק והן מקרקרין ורב לטעמיה דאין חוששין לס"ד א"כ להמקשה הוה ליה לאקשויי בלא אדרבה כל המתחכך אין ציפורן יושבת לו בגבו דא"נ צפורן זה מכותל הוה אימור ארי דרסו למאי דלא אסיק אדעתיה דרב לא חייש לס"ד לשיטת רש"י ז"ל דאימור בכותל היה צפורן זה אלא דאפשר דרב איירי בהוא והן שותקין מש"ה לא פריך אלא אדרבה כל המתחכך כו' והוה ספק השקול ובדרוסה מחמרינן ומשני דרב לטעמיה דאין חוששין ומיניה לדידן דחיישינן אן בהוא והן שותקין אסור וז"ש הטור בסי' נ"ז אף בתרווייהו שותקין אלא שאין זה הוכחה אלא לשיטת רש"י ולא לתו' ועוד דאף דלשיטת רש"י י"ל דעדיפא מיניה פריך ולכאורה איפכא מסתברא דרב בספק דרוסה דלקמן איירי מדאמר איכא למימר הכי ואיכא למימר הכי אוקי חזקה ורב לטעמיה דאין חוששין לס"ד ואף אם היה חושש בהא דלקמן בהוא שותק והם מקרקרים שאני התם דאיכא ריעותא דהוא שותק והם מקרקרין קרוב הדבר דמעשה עביד בהו ומש"ה מקרקרים תדע דהא באין יודעין אי שותקין או מקרקרין שרינן בסי' נ"ז וכמו שאבאר לקמן גבי הוא שותק