ראש יוסף על חולין חלק א טו

דבא ומצאו הא יוצא ונכנס לא צריך כזית בשר ואי דאה"נ וכמ"ש התו' לעיל ד"ה המניח דכל היכא דאיכא לברורי מבררינן ואי ליתא לפנינו שרי משא"כ בא ומצאו דאי ליתא לפנינו אסור ובזה מדויק לישנא דברייתא דקתני בא ומצאו חותך כזית בשר כו' ואם לאו אסור ולא קתני ואם לא אכלו דה"א דווקא כי איתא ולא אכלו ולכך אמר ואם לאו ר"ל שאינו נותן לו או שאין לפנינו אסור ואביי אמר לעיל ואם לא אכלו וא"כ משמע דווקא באית' לפנינו ולא אכלו הא ליתא לפנינו שרי אלא דא"כ קשיא יוצא ונכנס לכתחלה נמי ע"ס שיתנו לו כזית בשר וכשיטת הגאונים שכתבנו לעיל דא"נ מישתלי לאו איסורא הוא ומש"ה מקשה ולאביי קשי' סיפא כיון דעל כ"פ מוכח דדיעבד לא בעינן חותך כו'. ומשני יוצא ונכנס בא ומלאו קרי ליה ר"ל דלא מישתרי דיעבד אלא בחותך כזית בשר ואי ליתא אסור דאביי לשיטתי' דמחלק בין שחיטה ליין נסך דהתם לא נגע והכא נגע ואין ראיה מהמניח לכאן ולכך אי ליתא לפנינו אף דיעבד אסור ולכתחלה אסור ע"ס שיתנו לו אח"כ דילמא מישתלי ולא יתנו לו אחרי כן כו'. אבל לשיטת ר"י בעל התו' או לשיטת בה"ע דרוב מצוין אצל שחיטה מומחין הם ואי איתא לפנינו א"צ שאלה ואפ"ה אין ליתן לכתחלה אף ע"ס שיבדקנו אח"כ וכפי' הב"י בסי' א' יע"ש וא"כ מאי קושי' לאביי מסיפא אימא דיוצא ונכנס דיעבד שרי בלא חותך כזית בשר באין לפנינו ובא ומצאו לא ניתר כ"א ע"י חותך דוקא וא"כ אין ראיה מסיפא להיפך ומ"מ לכתחלה לא וכמו במומחין באין יודעין וה"נ דכוותי' באיתא לפנינו מבררינן וליתא לפנינו שרי כמ"ש אמר אביי חותך כזית בשר והיינו באיתא לפנינו ושמא משום דבברייתא לא הוזכר בפי' דבאין לפנינו אסור בבא ומצאו אלא אכלו כו' וא"כ הוה לאשמעינן ביוצא ונכנס ג"כ דבאית' לפנינו צריך חותך כזית בשר. ואין להקשות דאי הוה תני יוצא ונכנס ה"א דכאן הוא דמהני חותך דא"נ הלכה כת"ק דרשב"ג דכל דלא כתיבא לא סמכינן עלייהו מ"מ ה"א דהך בחינה הוא לחומרא דאי לא אכיל אסור משא"כ בא ומצאו דהבחינה הוא דאי אכלו שרי וליתא לפנינו אסור וקמ"ל כרשב"ג דסומכין עלייהו במצוה שהחזיקו בה יש לומר דהא מסיפא שמעינן לה דמצא דקוריא של ציפרין דסמכינן עלייהו וא"כ בבא ומצאו הוה לאשמעינן רבותא טפי דאף יוצא ונכנס באית' לפנינו צריך כזית בשר דהא לא הוזכר בפי' בברייתא דאי ליתא לפנינו אסור בבא ומצאו ועיין מ"ש בדברי רבא:

רבא דייק מסיפא ופירש"י דיוצא ונכנס לא מצריך תנא בדיקה אלא בבא ומצאו. והדין עמו דלא מוכח מכאן אלא דיוצא ונכנס א"צ כזית בשר אבל הא וודאי דלא שמעינן דיוצא ונכנס שרי לכתחלה דאימא דווקא דיעבד ולא לכתחלה ואפשר דאף באיתא א"צ כזית בשר ואפ"ה אין ליתן לכתחלה ע"ס שיתנו לו כזית בשר ולא סמכינן אטעמא דמירתת וכמו לשיטת בה"ע דאי שחט א"צ שאלה כלל ולכתחלה לא ישחוט ואף דהיכא דשחט אמאי לא בדקינן ליה דלענין זה הוה כלכתחלה אפ"ה דיעבד לא שאלינן ליה ה"ה בכותי אי שחט א"צ כזית בשר ואף איתא לפנינו דסמכינן אמירתת ואפ"ה לכתחלה לא סמכינן אטעמא דמירתת ושיטת רש"י ברוב מצוין כתב הב"י שהוא כשיטת בה"ע וכבר נתבאר לעיל באורך ולשיטת הגאונים ה"ק אביי דייק מרישא רבא דייק מסיפא נוכל לומר דדייק מסיפא כל דבריו דיוצא ונכנס לכתחלה שרי בלא ע"ס כלל ומכ"ש דיעבד דאי איתא לפנינו א"צ ליתן לו כזית בשר כלל דאי ביוצא ונכנס באין לפנינו שרי ובאיתא לפנינו כל היכא דאיכא לברורי מבררינן ובא ומצאו אף בליתא אסור כמ"ש הת"ח לעיל דלא דמי לנכרי שנמצא בצד הבור בנכנס שלא ברשות א"כ ביוצא ונכנס שרי לכתחלה ע"ס שיתנו לו כזית בשר וא"כ מתני' במאי מוקמת לה הכל שוחטין אם ביוצא ונכנס ע"ס הא לא שייך הכל כיון דמחוסר תיקון כמ"ש הרא"ש לשיטת הגאונים דאל"כ תקשה קושית הרא"ש בהא דרוב מצוין והתבאר לעיל ואי בעע"ג מאי ארייא עע"ג ביוצא ונכנס נמי ע"ס שיתנו לו ואין זה קושי' ועיין ולשיטת ר"י אם היא דעה שלישית א"ש טפי דבא ומצאו לרבא חותך היינו באית' לפנינו ואי ליתא שרי כיון דרבא מדמה שחיטה ליין נסך וכמ"ש התו' בד"ה אבל בא ומצאו דלא כת"ח וא"כ ביוצא ונכנס ע"כ אף באית' לפנינו א"צ חותך כזית בשר וממילא דאף לכתחל' שרי ליתן לו אף בלא ע"ס שיתנו לו אח"כ דאל"כ אמאי דיעבד באיתא לפנינו א"צ חותך הא הוה כלכתחלה וכולה מלתא דייק רבא מסיפא לפי שיטה זו. ופי' ר"י בעל התוס' הוא פי' מורווח בכולה שמעתין וכמ"ש לעיל:

שם ודלמא סימנא יהיב בגוויה לפירש"י שפי' דקוריא מחרוזת פריך מעיקרא ודלמא ההיא דשחיט שפיר שנתן סימן במנין המחרוזת שהוא ג' או ד' וראש המחרוזת. ומשני במכניסן תחת כנפיו ופריך ודלמא ההיא דשחיט שפיר דבצפור גופא יהיב סימנא ולפי' התו' פריך ודלמא ההיא דשחיט צפור שנתן סימן בגוף העוף ומשני במכניסן תחת כנפיו ופריך ודלמא סימנא יהיב בגויה פי' בהאי רישיה אבל מלשון רש"י דלמא ההיא דשחיט שפיר וזה היה מכירו לא משמע כן שנתן סי' במנין יע"ש:

ודלמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מן התורה וליטעמיך כו' עכ"ל ואף שכתבו התו' לעיל ד"ה אבל בא ומצאו דלרבא בא ומצאו שרי בליתא לפנינו בלא חותך כזית בשר יע"ש וא"כ מאי קושיא דהא הבחינה הוא להחמיר י"ל בשלמא בא ומצאו שפיר סמכינן על בחינה דאי אכיל סמכינן אמירתת נמי ואי לא יאכל אסור דמה שנותנין לו הוא דאי לא יאכל דאסור משא"כ במצא דקוריא של ציפרין דלא מירתת דשלו הן ועשאן למכור בשוק וודאי דאי ליתא אסור ועיקר היתרא מה שיאכל פריך שפיר ודלמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מן התורה והא דאמר וליטעמיך שהיה כו' מי כתיבי לאו אבא ומצאו קשיא ליה דהתם איכא לשנויי דמה שנותנין לו הוא לברורי שאם לא יאכל ומכ"ש לרבא דהלכתא כוותיה אלא דקשיא ליה למה לך להקשות ודלמא אין שחיטה לעוף מן התורה ואמאי לא בפשיטות לענין דקוריא דלמא לא אחזיק בה' הלכות שחיטה ורש"י שפי' וליטעמיך הך זביחה דכתיב בבקר ובצאן מי כתיבי אפשר דסובר כמ"ש הת"ק דיש לחלק בין נמצא בצד הבור ואבא ומצאו נמי קשיא:

לשון הריטב"א ז"ל אלא כיון דאחזיק כו' ומה דקארי ליה דסבר בהמה דאית ליה עיקר מן התורה אמרינן אחזיק אבל עוף אין לו עיקר מן התורה עכ"ל ר"ל דהמקשה דפריך ודלמא קסברי כותים אין שחיטה לעוף מן התורה ואיך לא הקשה שהיה דרסה מי כתיבי אלא דבהמה דעיקר כתיב זביחה אמרינן דמהני לאחזיק משא"כ עוף דמהיקשא נפקא ברפ"ב זאת תורת. בהמה ועוף נפקא. מה שאמר שהיה דרסה חלדה הגרמא ועיקר אגבי שהיה דרסה חלדה עיקור דסכין פגומה דלא מינכר נקיט נמי הגרמא דמינכר הוא כמ"ש התו' ב' ע"ב ד"ה שמא ישהו וביורה דעה אכתוב בזה בדין הקראים בזמן הזה גם מה שאמר בכל הסוגיא חותך כזית בשר ונותן לו בדווקא נקיט כזית דחצי שיעור לר"ל מותר מן התורה ובדרבנן לא מהני הוחזקו ולר"י דאמר חצי שיעור אסור מן התורה אפשר דלא הוחזקו בפחות מכזית ובכזית הוחזקו או דסתם אכילה בכזית הוא ועיי' בריש הלכות חמץ ומצה במשנה למלך אי סתם אכילה בכזית והלכתא אתי לומר בכ"ש לאיסורא או סתם אכילה בכ"ש והלכתא שאין עונשין בכ"ש ועיי' בהלכות מלכים בר"י שכתב כל השיעורין לישראל לא לב"נ ובמקום אחר הארכנו בו:

ע"ש ואחזיק ולא אחזיק בדלא כתיבי תנאי היא ר"ל אי הוה חזקה וסמכינן עלייהו או לא הוה חזקה וז"ש ולא אחזיק ר"ל או לא הוה חזקה וריטב"א גורס ואחזיק בדלא כתיבא תנאי היא יע"ש ומ"ש הריטב"א אי אחזיק לדידן או נהי דאחזיק לדידהו לדידן לא אחזיק ר"ל אי יש לסמוך עליו גם לדידן דאף דאוכל ממנו יש לנו לאסור לאכול משחיטתו דאף דאחזיק פעמים עובר ואין לאכול משחיטתו אף בחותך כזית כו':

לא בקיאי בשימור ר"ל לשם מצה ונהי דבקיאין בשימור דחימוץ מ"מ לא בקיאי לשם מצה ולצאת בלילה ראשונה בעינן שימור קמ"ל דבקיאין בשימור לשם מצה ולא זו דמותרת אלא אף לצאת ידי חובה לילה הראשונה יוצא ועיין מ"ש בתוספות בד"ה מצת כותי מותרת:

ובתו' בד"ה מצת כותי מותרת וא"ת והאיך יוצא בה והא חשידי אלפני עור וי"ל שלא אכל כותי מצה אחרת כל הלילה כ"א זו עכ"ל קושיתם לא תלוי במה שפי' דבעיסה של ישראל מיירי דא"צ מצת כותי דלמא אית ליה מצה אחריני דיוצא בה ועיין במהרש"א בגיטין דף יו"ד שפי' דהא דלא קשיא להו ארישא איך מותר לאכול דלמא לא שמר מחימוץ כיון דחשידי לעבור אלפני עור וי"ל שרואה ישראל והכיר קודם אפיה שלא החמיץ וע"ש ולפי זה נקיט רישא מצת כותי מותרת דפשיטא הוא כיון שהכיר ישראל שלא החמיץ אלא איידי דסיפא דיוצא בה והא דפריך פשיטא אסיפא ומשני מ"ד לא בקיאי בשימור דמשמע דהם עצמן לא בקיאי בדין זה דבעי שימור לשם מצה ואמאי לא משני דא"נ בקיאי בשימור קמ"ל דסמכינן עלייהו באם לא אכל אלא ממצה זו הכותי כל הלילה אנן נמי רשאין לצאת בה דמרישא לא שמעינן זה דהא דמותר לישראל לאכול הימנו במכירו שלא החמיץ ואם נאמר דרישא איירי באין מכירו פריך שפיר ש דמותרת אלמא סמכינן עלי' באכל ממנה בכתיבא ואחזיק או בכתיבא לחוד ה"ה דסמכינן עליו בשימור לשם מצה באכל הכותי ממנה ומשני מ"ד דלא בקיאי כלל בשימור ק ומיהו לתו' נמי י"ל כן דפריך ליתני מצת כותי מותרת לחוד וע"כ בלא הכיר בה שלא החמיץ דאל"כ פשיטא אלא סמכינן אחימוץ ה"ה אשימור. אבל למ"ש בספר פני יהושע בגיטין דרישא ע"כ מיירי בהכיר בה ישראל דאל"כ הא איכא שימור דרבנן ולת"ק בדלא כתיבא לא