ראש יוסף על חולין חלק א קמח

והשיב רב גסטרא ופריך והא רב נמי גסטרא קאמר דבהכי מיירי אלא דקשיא מנא לי' להמקשה להקשות אימא ירב בניטל צלע עם חצי קישור השדר' דה"ק נעקרה צלע מעיקרא וחוליא עמה דהיינו מקצת הקשר לא אסיתא שיש שם בפ"ע ור"כ ור"א מיבעי להו בכל הקשר קיים אלא שניטלו אסיתא מכאן ומכאן: מה שהקשה מהרש"א אהא דפריך מכלל דהם צלע בלא חוליא קאמר דלמא הם טעו דרב צלע וכוליה חוליא קאמר עכ"ל אין להקשות א"כ תפשוט דכשירה מדאמר רב צלע וחוליא עמה מכלל דב' צלעות וחוליא קיימת כשירה י"ל דרב אשמעינן דאפילו חוליא עמה אפ"ה טריפה ולא נבילה תדע דהא למאי דס"ד מעיקרא דרב צלע וכולה חוליא ואינהו צלע ומקצת חולי' מכאן וכן מכאן לא הוה קשיא תפשוט מרב דווקא כל החוליא ולא מקצת חוליא אלא גסטרא קשיא לי' אלא כמ"ש ומיהו זה אינו כמ"ש לעיל ועיין

(ע"ב) גמרא ואמר רב יהודה אמר שמואל וכן לטריפה אבל לרב לא קשיא דאימא דלית ליה הא דשמואל ומיהו כ"ש הוה מצי לאקשויי דאיהו דווקא ב' חולית ולא חוליא א' לענין טומאה והא לרב הוה גסטרא בחוליא א' עם ב' צלעות ולזה י"ל דלרב אה"נ דלא שייכא דין טומאה לטריפות אבל למ"ש התוספות ריש פירקין ע"ב דרב יהודה מתני' הוא ולא משב שמעתתא א"כ משמע ודאי דפליגי התם אי הוה טריפה בכך ודוחק לומר דיהי' פלוגתא רחוקה דלב"ש יהי' כשירה בחוליא א' ולב"ה ולרב דפסק כוותי' הוה נבילה ועיין בתו' ד"ה נעקרה שנאדו מפירש"י מה"ט דלשיטתייהו אזלי וכמ"ש וי"ל:

ע"ש בשלמא צלע בלא חוליא משכחת ליה אלא חוליא בלא צלע היכי משכחת ליה ומשני בשלהי כפלי עיין בת"ח ז"ל שהקשה אמאי לא פריך לעיל בריש פירקין דחשיב חסר חוליא ונעקרה צלע בתרתי והא בכלל חסרה הצלע הוא יע"ש ויש ליישב זאת עפ"י מ"ש יש"ש בסי' ס"ד ל"ש צלעות גדולות או קטנות שאין בהן מוח אם נעקרה צלע וחצי חוליא דהיינו ביכנא ואסיתא טריפה דנעקרו צלע מכאן ומכאן דהוה גסטרא אין לחלק בין יש מוח או לאו וא"כ מה פריך א"ה היינו דרב דלמא הם בצלעות קטנות מבעיא להו אלא דרב נמי בצלעות קטנות באין מוח אי נעקרה צלע ואסיתא מצ"א טרי' יע"ש וא"כ בריש פרקין לא קשיא דצלע מעיקרא ביש מוח איירי וחוליא בצלעות קטנות איירי דלא מטרפא משום צלע אלא משום חוליא משא"כ כאן דמסיק רב גסטרא קאמריתו אלמא בגסטרא אין לחלק בין גדולה לקטנות ה"ה נעקרה צלע א' מעיקרא אין לחלק ופריך שפיר ומשני בשלהי כפלי וכפירש"י דיש חוליות הרבה בלא צלעות כלל ומש"ה אמר וכן לטרי' אבל לעיל ה"א דלא הוה גסטרא בכך ועיין לעיל תו' ד"ה והא רב נמי גסטרא כו' וקצת קשה מאי פריך דלמא חסרה חוליא היינו קשר ושתי צלעות מחוברת יפה באמיתא ואפ"ה טריפה:

פסקא ודרוסת הזאב אמר רב יהודא אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעוף מן הנץ ולמעלה עכ"ל במתני' פי' רש"י דת"ק פליג עם ר"י וסובר דזאב בגס' נמי דריס דפוסק כל"ק דרב פליג ארב"י ופוסק כרב דרב לחומר' גם מ"ש התוס' במתני' ודרוסת הנץ וגם בעוף לקמן בטריפות עוף הוה למתני אלא משום ר"י תנא לי' הכי ר"ל דמחלק בין ארי בגסה וזאב בדקה ונץ בעוף הדק וגם בעוף הגס ולכאורה נראה לומר דנקיט הכי דומיא דארי וזאב בין יש מצילין ובין אין מצילין הוא הדין בנץ וגס דינא הכי ועיין במה שאכתוב לקמן בגמרא ועיין בר"ן וברשב"א מה שכתוב בשמעתין ולקמן אבאר:

אמר רב יהודא אמר רב בבהמה מן הזאב ולמעלה ובעופות מן הנץ ולמעלה ופירש"י וזאב בכלל ובעופות הנדרסין כו' יש לו כח לדרוס עוף חבירו עכ"ל הנה מ"ש וזאב בכלל בא לשלול של"ת דה"ק מן הזאב ולמעלה דינו כארי ויש לו דרוסה בגסה גם יש מי שסובר כן בי"ד סימן נ"ז יע"ש וא"כ לא הוה מקשה מאי קמ"ל דטובא אשמעינן דמזאב ולמעלה דינו כארי אלא דומיא דנץ ולמעלה דהתם ליכא לפרושי מן הנץ ולמעלה דינם כגס דהא מסיק לקמן שאר עופות טמאין יש להן דרוסה ופריך והתנן דרוסת הנץ ולמאן דמפרש דאיבעיא הוא בעופות שלמעלה מנץ ומסיק דנץ דכוותי' משמע דלמעלה מנץ נמי לא דריס אלא בעוף הדק ודומיא דהכי נמי מן הזאב ולמעלה וזאב בכלל ועיין לקמן מה שאכתוב שם ומ"ש בעופות הנדרסין דל"ת בעופות הדורסין קאי וז"א דהא בבהמה אנדרסין קאי ומ"ש לדרוס עוף חבירו הוא כל"ק לקמן דנץ בדכוותי' גדול כמותו ואינך בדזוטר מיני' אלא דקשיא דמנץ ולמעלה משמע אינך נמי בדכוותי' וז"א דאינך בדזוטרי מיני' ולל"ב קשיא מנץ דאף בדרברבי נמי ואם נאמר דסובר הא דמיבעיא לקמן שאר עופות טמאין הוא למטה מנץ קמיבעיא ליה הוה א"ש דלמעלה מנץ יש לו כח לדרוס עוף חבירו כמותו כמו נץ וכל"ק ועיין מ"ש בסמוך ומ"ש רש"י מן הזאב ולמעלה הא למטה אין לו ארס אלא בעופות כתב מהרש"א אף בגדיים וטלאים יע"ש והדין עמו דאל"כ מ"ש עוף הגס דנקיט והא בבהמה קיימינן והיה לומר אלא בדקה שבדקה אלא משמע דוקא עוף הדק ולא גס דהוה כמו דקה שבדקה דהיינו גדיים וטלאים ומ"מ קשיא דא"כ מה פריך מה קמ"ל הא טובא קמ"ל דאף מגדיים וטלאים ממעט לי' דזה לא שמעינן ממתני' אלא חתול מדקה דהוא אמרי רברבי ואף ע"כ המתרץ צריך לשנויי משום ההיא דלקמן מ"מ על המקשה קשה גם יש לראות אמאי לא משני למעט חתול דאין לו דרוסה בבהמה אף בזוטר מיני' דל"ת מתני' בדכוותי' כמו נץ ויש ליישב זאת:

אילימא למעוטי חתול והתנן דרוסת הזאב וכ"ת הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס כו' ואבאר לעולם למעוטי חתול עכ"ל כתבו התוס' כלומר משום דיש דרוסה לחתול בגדיים וטלאים ודאי כמו שאמר רב לקמן אלא אמתני' קאי הזאב בדקה והיינו אמרי רברבי ולמעט חתול מאמרי רברבי ואף דסתמא אמר בבהמה מן הזאב ולמעלה דלא כפירש"י אין לו ארס אלא בעופות וכו' וכ"ת הא קמ"ל דזאב בגסה נמי דריס לפירש"י מתני' קמ"ל דזאב בגסה דריס והא דחתול בדקה קמ"ל רב דאף בדקה לא ואי קשיא ממתני' נמי מוכח דאל"כ אמאי לא אמר זאב בגסה וחתול בדקה כמו שאמר ר"י זאב בדקה וארי בגסה לכאורה משום דחתול דוקא במצילין כבריבי לקמן ומש"ה לא תני במתני' דזאב ואינך או באין מצילין ורב בא לומר אף מצילין אין דורס כרבנן דפליגי על בריבי דא"כ אימ' אה"נ באמת אלא משו' הא ל"ק דצריך רב להשמיענו זה דלאו כ"ע ידעי מדלא תנן במתני' חתול בדקה לא דריס והא דאמר ואבע"א לעולם למעוטי חתול לפרש"י י"ל לתי' ראשון תרתי אשמעי' רב בבהמ' מן הזאב ולמעלה אך בגסה מכיון דאשמעינן למעוטי חתול ע"כ סובר דפליג ר"י עם ת"ק והלכה כת"ק ולאבע"א למעוטי חתול לחוד דל"ת מתני' אורחא דמלתא תנן אלא שרש"י בעצמו לא פי' כן ד"ה ואבע"א מתני' נמי ממעט חתול כו' ר"ל לתי' ראשון הוה רב ממעט חתול ולתי' ב' מתני' גופא ממעט חתול אלא משום דלא נטעה לומר אורחא דמלתא:

גמרא והא ההיא תרנגולת דהוה בי ר"כ כתב מהרש"ל אמתני' ל"ק ועיין מהרש"א וכוונתו אפשר לומר דודאי ידע דזהירא אית לי' ולא קלי זיהרי ואף למה דס"ד אף בעופות נמי לא אפ"ה אית לי' ולא קלי אבל לרבנן פריך דהוה ס"ד דרבנן במצילין סברי כמו בר"י באין מצילין ודומיא דאין מצילין אף בעופות אין לו כלל אף לרבנן במצילין אין לו כלל ומשני דלא כן הוא אלא במצילין יש לו ארס אלא דלא קלי זיהרא ולפי' הר"מ ז"ל דעד שתנקב לחלל אית לי' זיהרא ודאי מברייתא ל"ק דזיהרא אית ליה ולא"ד דברייתא כבריבי אפשר דבריבי אברייתא קאי לא אמרו אלא במקום שאין מצילין ולל"ק אמתני' קאי לא אמרו ואדיוקא קאי מדתנן דרוסת הזאב בדקה מכלל דחתול לא דרים בדקה לא אמרו אלא באין מצילין אלא דא"כ הוה משמע דאף באמרי רברבי יש דרוסה לחתול במצילין ור"ח אמר דוקא גדיים וטלאים שהוא דקה שבדקה ואפשר דה"ק מדלא תנן במתני' ודרוסת חתול בדקה שבדקה אלמא ממעט ליה אף מגדיים וטלאים ולא אמרו אלא באין מצילין אבל מצילין עכ"פ בגדיים וטלאים יש דרוסה ולא"ד דמוקי ברייתא כבריבי ובאין מצילין אין לו ארס בלל מדפריך והא ההיא תרנגולת כו' ולהר"מ ז"ל מאי האי הא ע"כ מוכח דיש לו ארס מדאמר עד שתנקב לחלל אית לי' זיהרא וצ"ל דפריך מדאית לי' רוב זיהרי' כי הא וכעין מ"ש הרשב"א:

ובתוספות ד"ה ה"ג ובד"ה מ"מ יש לי בזה דברים ארוכים ועיין ברא"ש וכעת לא היה הזמן גורם לעיין ואי"ה בחדושינו לי"ד סי' נ"ז אבאר ד"ה באורך שם בזה

(דף נג ע"א) גמרא ל"ק הא באמרי רברבי הא בגדיים וטלאים הא בעופות עכ"ל לל"ק לעיל הו"מ לומ' ל"ק הא דאמ' לחתול ולחולדה אין דרוסה בגדיים וטלאים באין מצילין והא דחתול יש דרוסה ביש מצילין כבריבי וכר"ח דפסק כן והא דיש לחולדה דרוס' בעופא ביש מצילין אלא משמע דהלכה כל"ב כרבנן דאין חילוק בין מצילין לאין מצילין גמ' בעי ר"א שאר עופות יש להן דרוסה או לאו כו' והאנן תנן דרוסת הנץ הנה מפירש"י ד"ה שאר יראה דשאר עופות למעלה מנץ וגם מיבעיא לי' אית להו דרוסה או לאו דשמא אין ארס שלהן מזיק שכן כתב שאר עופות חוץ מגס ונץ ואלו היה הפי' למטה מהן לא היה צריך להזכיר גס בדבריו ועיין בחדושי הרשב"א והא דפריך והאנן תנן ודרוסת הנץ הכי פריך אמאי לא תנן נמי שאר עופות טמאין שלמעלה מנץ וגם כן כתב הרשב"א ולפי זה הוה למנקט והתנן נץ וגס כיון דמגס נמי