ראש יוסף על חולין חלק א קמז

שמא לא ניקב כולו ואת"ל ניקב כולו שמא לאחר שחיט' רצוני לומר לשיט' רש"י ז"ל דב' צדדין היינו עור ומחצה אבל במפולש ליכא אלא קרא ספיקא אלא ז"א דהא אמר איכא מידי למסרך אלא דהא גופא קשיא לי מה מקשה דלמא כאן איכא ס"ם ובכל נקובי דעלמא ליכא אלא חדא ספיקא ובעיקר הקושיא י"ל במפולש טריפה דליכא אלא חדא ספיקא והא דאמר אי איתא דהו' דם מסרך הוה סריך י"ל דה"ק בשאר ספיקות מסתבר טפי לתלות מחיים מלאחר שחיטה שהולכת כאן וכאן משא"כ במחט או קוץ תחוב הוה תו ספק השקול ובי"ד אבאר:

ובפירש"י מבפנים וד"ה והפכה רבי לצד החיצון כו' נגד פיה עכ"ל מ"ש מחט שנמצא בעובי ביה"כ בפנים לשיטתי' דבחוץ אף שלא נמצא קורט דם בפנים טריפה דשמא ניקב א' מאברים הפנימים שנקובתן במשהו ואין להם בדיקה כפירש"י לקמן נ"ב ב' בקוץ עד שתנקב לחלל יע"ש ומ"ש מצ"א שלא נראה לחוץ יש לראות הא בעור ומחצה סגי לשיטת רש"י מדשביק המסס וקאמר ביה"כ אלא עור א' חצי' לא כלום ואם נאמר דביה"כ עורו עב יותר מהמסס א"ש כ"ז שאין נראה לחוץ כשירה ועיין מ"ש בזה לעיל ומ"ש נגד פיה לא סביב המחט אלא נגד פיה דווקא ועיין י"ד מ"ש:

בתו' ד"ה דהוה שגרן כרעא בתרייתא לא בנפולה מיירי עכ"ל לאפוקי מדעת בה"ג שהביא הרשב"א בחדושיו והר"ן בשמעתין מדמייתי על' דמתני' נפולה מיירי בנפולה ואין להקשות אי בנפולה הא בלא"ה צריך בדיקה ככל נפולה דעלמא ואיך אמר שגרונא נקטי' י"ל דמיירי בהלכה שא"צ לבדוק אבל התו' סוברים בנפולה אף בהלכה צריך לבדוק דלא שייך לומר בנפולה חוט השדרה לא שכיח כיון דנפלה ועיין בי"ד ס"ס ל"ב ובש"ך שם ומיהו בדיקה מהני וכן משמע לשון הטור חוששין משמע דחוששין עד שיבדוק לה יע"ש ובהא דשגרונא שכיח כו' משמע הא ספק השקול צריך בדיקה לא קשיא נימא זיל בתר רובא י"ל דאיתרע רובא שגוררת רגלים ולרמ"א סימן נ' בלא"ה א"ש:

אמר רב יהודא אמר רב הכה על ראשה כו' אפילו כנגד כל השדרה כולה אין חוששין זהו גי' הרי"ף והר"מ ז"ל ופירשו המפרשים דבריו לא מבעיא כשכפף המטה באמצעו ולא נגע בבהמה אלא בראשה ובזנבה דכשירה אלא אפילו הלך המקל על כל אורך השדרה כשירה אי לא שלים חוטרא אפלגא דגבה אבל רש"י ז"ל פוסק דאי לא כפף המטה והלך על כל אורך השדרה חיישינן אף בלא שלים חוטרי' בכפף איירי ולא גרסינן אפילו נגד כל השדרה דמאי אפילו שייך דהא דוקא בלא כפף איירי וגם דוקא על פני כל השדרה הלך המקל דאי שלים חוטרי' חיישינן וכדמסיק וגרסינן ברש"י ד"ה ואפי' לא גרסינן דווקא כפף כל המטה והכה על כל הצלעות ר"ל נגד כל הצלעות כו' ועיין ב"ח ס"ס ל"ב יע"ש ומ"ש נגד הצלעות אפשר דה"ה נגד חולית השדרה או אפשר שאני חוליות דבולטין הם ע"ש בב"ח. ורש"י שלפנינו דלעיל ד"ה הכה על ראשה שכפף המטה וד"ה ואפי' ל"ג דווקא לא כפף המטה הוא ט"ס ועיין במהרש"א שמיישבו וממ"ש אין חוששין משום ריסוק אברים משמע דאי שלים חיישינן לכל אברים וע' בי"ד סימן ל"ב:

אמר רב נחמן בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים כו' בכלו חדשיו מיירי דאל"ה אסור משום ספק נפלים כל שלא שהה שמונה ימים בבהמה ועיין י"ד סי' ט"ו ובא"ח סי' תצ"ח ופירש"י שא"צ לשהותו מעל"ע וה"ה בדיקה נמי א"צ וחדא מיני' נקיט ל"מ בדיקה דטורח רב הוא אלא אפי' מעל"ע דה"א ניחוש למיעוטא דשכיח' כמו בסירכ' דריאה ושאר דברים כמו רוב מצוין דהיכא דאיכא לברורי בקל כו' קמ"ל דא"צ ועיין בר"ן בשמעתין:

בתוספות ד"ה בית הרחם אין בו משום ריסוק אברים משום דאיכא ריעותא דאינו הולך דאל"ה פשיטא וא"ת ומה ראי' כו' עכ"ל לכאורה משמע דעמדה מיהת בעינן אבל הרא"ש כתב בית הרחם אין בו משום ר"א ואף באין יכול לעמוד כן פסק הטור בסי' נ"ח והא דאמר לקמן הב"ע בהפריס ע"ג קרקע ופירש"י כדאמר לקמן עמדה אינ' צריכה מעל"ע אף דבדיקה מיהא צריכה כדמסיק לקמן עמדה צריכה כו' משמע דר"נ עיקר דיני' בלא עמדה אשמעינן דבעמדה אף מאן דדחי מודה דלא חיישינן לר"א מדלא משני הפריס והלך ע"ג קרקע ור"נ אף בלא עמדה סובר דלא חיישינן וה"ט דודאי אזלינן בתר רוב וולדות אלא המדחן סובר כל היכא דאיכא לברורי בקל בשהי' מעל"ע מבררין כמו בריאה ורוב מצוין כו' ומיהו בדיקה לא צריך דטורח רב הוא וסמכינן ארובא כמו בכל י"ח טריפות ור"נ סובר דלא חיישינן כלל וע"כ לא אמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן אלא במיעוט המצוי קצת אבל לא במיעוטא דמיעוטא כנראה מדברי הר"ן ז"ל בשמעתין וע"ש היטב. אבל התוס' ימאנו בפי' הר"ן ז"ל ועיקר מלתא דר"נ משום דאיכא ריעותא דאינו הולך דיצא מכלל רוב וולדות הוא דאיצטריך נ לאשמעינן וא"כ הא דאמר לקמן בהפריס ע"ג קרקע כו' למאן דדחי לה וסובר היכא דאיכ' ריעותא כו' חיישינן לר"א וע"כ עגל ושווין כו' בהפריס ע"ג קרקע והלך הילוך יפה לא כפירש"י לשם דמיירי בעמדה אלא בהלך ג"כ כו' וזה שהוסיפו מהרש"א ז"ל בדבריו וכתב דלקמן מסיק בהדי' בעמדה והולך לא איצטרך לאשמעינן והיינו כמ"ש לשיטת התוס' ע"כ הא דמשני הפריס ע"ג קרקע והולך דאל"ה צריך בדיקה עכ"פ והתם קתני שזה מן המוכן משמע דאף בדיקה אין צריך ועוד אפשר כה"ג אסור לשחוט ביו"ט או משום טורח או שמא ימצא טריפה ועשה מלאכה שלא לצורך בי"ט וכה"ג כתבו הפוסקים בי"ד סי' נ"ח אהא דלא תקשה במ"ש הטור בא"ח סימן תצ"ח וברמ"א שם יע"ש ועיין לקמן בגמרא הוא דשווין שאם נולד הוא ומומו שזה מן המוכן יע"ש ומ"ש התו' דאל"ה פשיטא דאזלינן בתר רובא כתב מהרש"א ז"ל ר"ל בליכא ריעותא ולא מעלה כמו בתינוק כו' או בבהמה ולא ראינו אם הלך ושחטו מיד דאי באו לומר בהלך לא איצטריך ר"נ לאשמעינן לזה לא הוה צריכי לראי' דהא המדחן מודה לי' בהפריס מכלל דר"נ בלא הפריס מיירי אלא דכתבו דר"נ עיקר רבותא דבלא ריעותא ולא מעלה פשיטא דאזלינן בתר רובא אבל הא לא קשיא דאי בהולך למה לי טעמא דרוב וולדו' תיפוק לי' בהולך ליכא חשש משום ריסוק אברים י"ל דר"נ אפשר כחייא בר אשי סובר לקמן דאחת זו ואחת זו צריך בדיקה ואף בהלכה צריך בדיקה וקמ"ל ר"נ דבהולך לא בעי בדיקה כו' ומ"ש התו' מתינוק י"א מייתי ראי' דליהוי מחמת אונסו הקשה הר"ן ז"ל בחדושיו דאכתי מה ראי' מייתי בעגל שנולד בי"ט או משווין שזה מן המוכן דלמא מיירי באינה מקשה לילד יע"ש היינו לשיטתי' דמוקי ההיא דר"נ במקשה לילד אבל התו' דמוקי באיכא ריעותא לא קשיא דאה"נ דה"מ לומר בהולך בעגל וכדמסיק בשווין שהפרים ע"ג קרקע ה"נ כן וחדא מינייהו נקיט

(ע"ב) גמרא ושוין שזה מן המוכן לכאורה בשהה מעל"ע וה"ה עגל שנולד בי"ט ומיירי בב' י"ט של ראש השנה דאסור בשתיהן אלא דאכתי בדיקה בעי אלא חדא מיני' נקיט ועיין מ"ש לעיל ועיין סי' נ"ח מ"ש הב"י דברי הרא"ש והטור אהדדי ובי"ד שם אבאר באורך בעזה"י

(דף נב ע"א) גמרא אמר רב נעקרה צלע כו' והא רב גמי גסטרא קאמר כו' מכלל דר"כ ור"א כו' מה שפירש"י ד"ה והא רב נמי גסטרא קאמ' וקרי לה טריפ' לאו מדרב קרי לי' טריפה ולדידהו אמר גסטרא קאמריתו קשה דבלא"ה יקשה לרב למה לי וחוליא עמה בלא"ה תיפוק לי' כיון שנעקרו ב' צלעות אף שחוליא קיימת הוה גסטרא אלא לאלומי הקושיא כתב כן דלרב לא היה אלא טריפה ולא נבילה ולכן השיב דנעקרו ב' צלעות אף שחוליא קיימת הוה נבילה ומ"ש התוס' ד"ה והא רב נמי גסטרא קאמר דבלא הא דר"כ ור"א הוה א"ש דלמא כה"ג לא הוה גסטרא ולכאורה דלמא בלא הא דר"כ ור"א ה"א דרב צלע וחצי חוליא עמה מיירי והצלע השני' מחוברת יפה בחצי חוליא הנשאר אלא שהמקשה סמך עצמו אקושי' שניה מכלל דר"כ ור"א בלא חוליא וקשיא מר"י והא דפריך והא צלע וחוליא קאמר דאיהו הבין דמאי דמשני צלע בלא חוליא לגמרי קאמר עד שהשיב לא צלע וחצי חוליא קאמרינן והוקשה לו מר"כ ור"א אף בכל החוליא קיימת מיבעי ליה והשיב לו גסטרא קאמריתו והא ר"י כו' והא דלא פריך מרב לר"י עדיפא מיני' פריך והא צלע וחוליא קאמר אלא דהתוספות עדיפא מיניה משני כו' ומה דפריך מר"י ומבר זכאי אף לרש"י שפיר' לקמן דשמואל פליג אר"י כבר פי' הת"ח דהכי פריך דדוחק לו' דפליגי פלוגת' רחוקה דלר"י כשירה כשנעקרו זו כנגד זו ולרב נבילה וכעין זה כתב הרשב"א ור"ן בחדושיו על מ"ש הרי"ף דסוגין כר"י דלית ראי' דפריך דלא יתכן דפליגי פלוגתא רחוקה: ע"ש בוכנא ואסיתא פירש"י כלומר צלע וקצת חוליא ופריך א"ה היינו דרב ובפירש"י ד"ה אסיתא חור שבחוליא היינו בחצי חוליא ומפי' מהרש"א נראה דגריס בכ"ף כחצי חוליא יע"ש ולכאורה י"ל מדכתב רש"י כלומר וקצת חוליא משמע חצי חוליא ממש וז"ל הר"ן בשמעתין קשר השדרה נקרא חוליא ובית קיבול שלה נקרא אסיתא ובית יד של צלע נקרא בוכנא וא"כ מה מקשה דלמא רב צלע וקצת חוליא היינו שניטל קשר השדרה מקצת ג"כ ומש"ה טריפה והם מיבעיא לי' כשכל קשר השדרה קיימת אלא שניטל הבית קיבול מכאן ומכאן עם הבוכנא אי הוה כשירה או טריפה והשיב רב גסטרא קאמריתו ולכך פירש"י כלומר דר"כ ור"א נמי בחצי חוליא ממש שניטל קצת השררה