ראש יוסף על חולין חלק א קמו

"נ לענין איסור אכילה אמר ונהי, דלא ס"ל כר"נ מ"מ נ"מ במה דאמר הי מינייהו חלב טמא והי מיני' חלב טהור

(דף נ ע"א) גמרא דאקשת' כ"ע ל"פ הת"ח ז"ל הקשה למה לי הא דאינהו מיכל אכלי וכונתו מבואר כיון דודאי מסתבר חלב היתר מסתבר טפי להתי' מאקשת' א"כ ודאי חלב הית' סותם ולא דאקשת' ולא להיפך וע"ש ולכאורה לא הוה ידעינן באיזה מקום הוה חימצא ובר חימצא אי בקיבה או בשאר מקומות א"נ תרווייהו באקשתא ובאמצע שהוא מחובר יפה לקיבה כפירש"י שקורין פישט"א שם הוא סותם ואין זה ראיה דמ"ש רש"י אפשר באמצע היינו דאייתר' כו' ועיין:

ע"ש גמרא אמר רב שימי בר חייא מקיפים בבני מעיים ופירש"י ז"ל אם מוצא נקב ואין יודע אם קודם שחיטה או לאחר שחיטה עכ"ל אם נאמר דבספק השקול אמרינן אוקי אחזקה שאני הכ' דמסתבר יותר לתלות מחיים ממה שנא' לאחר שחיטה ולכך צריך הקפה לדמויי לנקב אחר שחיטה והקפה לקולא הוא שאם דומין זה לזה אנו תולין שלאחר שחיטה נעשה הנקב כמו נקב השני וע' בי"ד סי' ל"ב יע"ש:

ר"י ור"א אמרו מקיפין הריאה מזה הוכיח רבינו יונה והביאו הרשב"א ז"ל בחדושיו וגם הר"ן דבל' משנה הוא ריאה בכלל בני מעיים ולא בל' אמוראים מדהוצרכו לומר מקיפים בריאה אף דכבר אמר רב שימי בר חייא מקיפים בבני מעיים ואין לומר דלעולם ריאה בכלל בני מעיים אלא היכא שיש סבר' לחלק ביניהן כי ההיא דהכא דאפשר דמקיפים היינו בדקין וכדומה דהקפה הוה לחומר' דמדינ' אוקמינן אחזקה אלא מדרבנן מחמרינן מש"ה מהני הקפה משא"כ בריאה דמן התורה צריך בדיקות דעלולה בנקבים וסרכות ואין סרכ' בלא נקב אלא דזה לית' מכמה טעמים וחד מהם דבדיקת הריאה כבר הסכימו דהוה דרבנן:

מ"ש הש"ך בסי' ל"ו דנ"ל מוכח מש"ס דכל היכ' דתלינן בידא דטבחא לא צריך הקפה היינו מדלא הביא הא דכאן על הא דלעיל אינקב' ריאה היכ' דמשמש ידא דטבח' ומ"ש שכן מוכח בטור לא ידענא הא בש"ע ג"כ כתב אי נקבה ריאה היכא דמשמשא ידא דטבח' תלינן ואם לא נוקבין נקב אחר ומדמין כו' משמע בהדיא דכל היכא דתלינן בזאב או ביד' דטבח' אין צריך הקפה כלל וסבר' הוא דכה"ג אמרינן תו אוקמיה אחזקה:

(ע"ב) גמ' אר"נ ב"י אר"א לא גדולה ממש ולא קטנה ממש כו' אלא טפח במשהו עכ"ל לשיט' רש"י ז"ל הא דאמר קטנה ממש דל"ת שאין בכל הכרס טפח או טפח מצומצם הוא דסגי ברוב' אבל כל היכא דאיכא טפי מטפח בעינן טפח ולכך השמיענו ר"נ ב"י דבחדא מיניה מיטרפא אלא מ"ש גדולה ממש לא ידענא מה היא ורש"י פירש גדולה שבגדולות ולא ידענא לפרשו דמה בכך ומה טעותא איכא אי דלא נימא הגדול לפי גדלו והקטן לפי קטנו וע' מהר"מ מלובלין ז"ל וא"כ שפיר איכא טעותא דלא נימא גדולה שבגדולות טפח והכל לפי גדלו וקטנו ז"א דהא סיים ר"י במתני' והקטנה ברובא אלמא בגדולה לאו לפי גדלו משערינן לה גם מה שהקשה רובא ולא הוה טפח פשיטא לכאורה אר"י דמתני' קשיא ליה לשיטת רש"י והיאך תלוי זה בר"נ בר"י אמתני' ה"ל לאקשויי למה ליה להזכיר והקטנה ברובא ולזה י"ל כמ"ש מהר"מ מלובלין דאר"י איכא למימר דאשמעינן דל"ת הגדול לפי גדולה משא"כ אר"נ בר"י פריך שפיר דמה אשמעינן דל"ת דוקא כשאין בכל הכרס טפח אבל כי איכא טפי מטפח טפח בעינן והא רובה ככולה ומשני לא צריכא דאשמעינן דאיכא טפח במשהו יותר ואפשר לומר דאשמעינן דלא נימא בעינן רובא דמינכר בטריפו' ובעי' טפח בכה"ג עד"מ שאין בכל הכרס כ"א ב' טפחים חסר ג' משהין ונקרע טפח פחות משהו דהוה רוב מצומצם מהו דתימא בעינן טפח דהוה רובא דמנכר קמ"ל דרוב מצומצם סגי ועיין לעיל כ"ח במחצה על מחצה כרוב:

לכשתמתח תעמוד על טפח לפירש"י אקדירה קאי שאם תמתח הקדירה לאורך או לרוחב תהיה בו טפח וע"כ רוחב הסלע ב' שלישי טפח וכל שיש ברחבו טפח יש בהיקפו ג' טפחים ולפי' התו' ד"ה לכשתמתח קאי אחוט ולפ"ז יהיה רוחב הסלע שליש טפח וימתח החוט יהיה טפח כו' ולשון תעמוד קשה לפי' התו' ובין לפי' רש"י ובין לחו' מחמרינן טפי בנקדרה דהוה חסרון מנקרע שאין חסרון דאילו התם לא מיטרף עד שיהא באורך או ברוחב טפח ובנקדרה לרש"י סגי בשיעורים דידיה ולתו' אם תמתח חצי טפח

(דף נא ע"א) גמרא ת"ר מחט שנמצאת בעובי ביה"כ מצ"א ח כשירה מב' צדדין טריפ' הנה שיטת רש"י ז"ל בב"מ דף ל"ו מבואר בפי' דוקא ביה"כ ולא המסס ואף במקצת עור פנימי טריפה וטעמא כיון שעורו דק לא הוה הנשאר סתימה ולא כמ"ש התו' כאן דחיישינן שמא הבריא ומדנקיט מב' צדדין ולא אמר מצד פנימי כשר מצד חוץ טריפה אף שלא ניקב עור הפנימי דודאי ניקב א' מאברים הפנימים י"ל דאשמעינן מב' צדדים כמו בניקב עור ומחצה טריפה שמקצת עור החיצון אינו מגין כמו בהמסס לשיטת רש"י ואם נאמר דשאני המסס מביה"כ דעור ביה"כ עב יותר נאמר לדיוקא איצטריך ממלתא יתירא דלמה לי מב' צדדין מדאמר מצ"א כשירה משמע הא מב' צדדין טריפה אלא לומר ביה"כ הוא דבעינן הכי ולא בהמסס ומהא דשביק להמסס לא הוה ידעינן דה"א רבותא קמ"ל אף שניקב עור א' שלם אפ"ה כשירה כמ"ש התו' ד"ה מחט לכן אמר מב' צדדין טריפה לאשמעינן הא בהמסס מצ"א ג"כ טריפה משא"כ לר"ת הוצרכו לומר בע"א ואם נאמר דזה לאו קושיא הוא דהוצרך לומר ואם נמצא קורט דם דהיינו בב' צדדין משא"כ בצד החיצון לחוד אף בלא קורט דם טריפה דנהי לאחר שחיטה נקיב מ"מ הא ניקבה א' מאברים הפנימים שנקובתן במשהו ואדרבה מש"ה טריפה דלשמא הבריא ונתרפא לאחר שחיטה ליתא ולהכי אשמעינן מב' צדדין נקב מפולש אפ"ה דוקא כי איכא קורט דם הא לא"ה כשירה דאמרינן לאחר שחיטה נעשית וענין אומרו נמצא עלי' קורט דם היינו בין מצ"א ובין מב' צדדין מצ"א בין אי נמצא או לא נמצא כשירה דלא חיישינן שמא נתרפא ולא חיישינן להכי ובמב' צדדין אף אי נמצא בפנים כיון דנעשה מחיים אמרינן שנעשית כולו מחיים והכ"מ בפ"א מה"ש שהקשה בזה הוא אם נאמר שגם מב' צדדין תהיה הטפה מחוץ כסברת הראב"ד שם יע"ש וא"כ מקשה שפיר אבל שיטת הר"ש ז"ל מה"ש פ"ו דהאי מצ"א הוא אף מחוץ וסבירא ליה הא דאמרינן לקמן בקוץ עד שתנקב לחלל היינו דבדיקה צריך ובבדיקה מיהא כשר וא"כ אף בצד החיצון סגי בבדיקה וז"ש מב' צדדין טריפה הא בחיצון לחוד יש תקנה בבדיקה באברים הפנימים. נמצינו למידין שיש בשמעתין ד' פירושים הפי' הא' הוא פירש"י בב"מ דף ל"ו דביה"כ הוא דאיכא לפלוגי מצ"א וב' צדדין והמסס לא ואף בדיקה לא מהני ליה דטעמא דחצי עור אין מגין ואפשר ה"ה ביה"כ עור ומחצה טריפה אם יש קורט דם בפנים ואם נאמר דקורט בפנים לא מעלה ולא מוריד ביה"כ דאיכא עור שני שמא לאחר שחיטה נקב מב' צדדין היינו הפולש מעבר אל עבר או בעור א' נמי אם נמצא קורט דם בחוץ במעשה דרבי לקמן ומתני' דקתני המסס לחוץ ע"י חולי או דלא קאי כ"א אביה"כ. הפי' הב' הוא מ"ש התו' ד"ה מחט דחיישינן שמא הבריא אם נא' הבריא ניקב הא דבהמסס טריפה בלא בדיקה דכשירה משמע בלא בדיקה והא דהפך רבי מעשה אירע כך ואם נאמר דבעי בדיקת חוץ ורבי מדינא הפכה ע"כ הבריא נתרפא ובהמסס אף בדיקה לא מהני ושכתבו התו' מצינו לומר אף כולו ניקב וחיישינן שמא הבריא היינו נתרפא. הפי' הג' הוא פי' התו' דלאו דווקא ביה"כ ה"ה המסס ונקיט ביה"כ לרבותא אף דניקב עור א' שלם. הפי' הד' הוא הר"מ ז"ל מצ"א מחיצון וכשירה ע"י בדיקה קאמר וביורה דעה אבאר בעזה"י גמ' הגליד פי המכ' בידוע ג' ימים קודם שחיט' לא הגליד המוציא מחבירו עליו הראי' ופירש"י ז"ל למאי נ"מ ל"ג אבל ברי"ף גריס ליה למאי נ"מ למקח וממכר משמע דלא נ"מ לטריפות אלא למקח והמכר ורש"י סובר דנ"מ לענין גבינות שנעשו מבהמה שנמצאת טריפה אם הגליד פי המכה בידוע ג' ימים קודם שחיטה וטריפה עכ"פ מה שחלבו תוך ג"י או אף למפרע כיון שיצאה מחזקתה שעה א' וא"א לומר השתא הוא דנטרפה תו לא מוקמינן אחזקה כסברת הרשב"א ז"ל בפ"ק י"א א' יע"ש אבל הרי"ף ז"ל סובר לענין טריפות אין נ"מ בזה דטריפות שנעשה מחיים לא אמרינן אוקי אחזקה וכסברת רמ"א בסי' נ' והכל טריפה ואין נ"מ בין ג"י או לאו דמספיקא אסרינן אלא לענין מקח וממכר וזה שסיים שהלוקח יכול להוציא ממון בדין אם לקחה ושחטה בתוך ג' ימים ובהא דהמוציא מחבירו עליו הראי' וודאי לענין מכירה אלא הא דמאי נ"מ קאי אהגליד פי המכה וכמ"ש בסמוך גם מה שסיים הרי"ף משני צדדין פי' מפולש הוא להוציא שלא נאמר עור ומחצה נמי:

ע"ש גמרא ומ"ש מכל נקובי דעלמא התם ליכא מידי למסרך הכא כו' פי' בכל נקובי היכא דליכא למיתלי בזאב או בידא דטבחא טריפה מספק או משום דמסתבר לתלות יותר מחיים מלאחר שחיטה או בספק השקול נמי טריפה ולא אמרינן מדלא נמצא קורט דם וודאי לאחר שחיטה נעשית ומשני התם ליכא מידי למסרך או ע"י חולי והכא איכא מידי למסרך כו'. ובהג"א כתב ע"ש רש"י מב' צדדין טריפה אף דליכא קורט דם והקשה היש"ש בסי' ס"א דזה סותר דברי הבריית' יע"ש ולכאורה י"ל מצ"א הוא דיש לחלק בין קורט דם בפנים דהוה ס"ס