ראש יוסף על חולין חלק א קמה

אלא שיש לתמוה דמאי ראי' מביה"כ דרוב הנבלעין דרך הוושט לחיתוכא דכבדאי והכי הוה ליה לפרושי אלא ע"כ דרך הקופה לינקב וא"כ כבדא אף קופא לגיו טריפ' דרוב הנבלעין כו' או הקושיא היא בביה"כ לחודי' אמאי, בקופא לבר כשירה כו' ויש ליישב דהכי פריך מדכשיר ביה"כ אף דרובא אין קופא נוקב אפ"ה אמרינן רוב בהמות כשירות הן וא"ל הכי וא"ל הכי ואוקמא אחזקה בשעה שנולדה לא היה ביה"כ נקוב מחמת מחט דהוה חזקה מבוררת א"כ ה"ה כאן ומשני שאני התם דאיכא למימר כלין ומשקין דחקוה ושאני כבדא דלא שייך לומר הכי ומש"ה טריף:

השיטה הג' הוא, לשיטת התו' ד"ה דלמא וד"ה אי דלהא לא חיישינן שמא דרך הוושט דאחזוקי איסורא ממקום למקום לא מחזקינן וכאן נמצא כאן היה, ודרך הקנה באתה המחט אלא דחיישינן שמא ניקבה הריאה וחזרה לאחוריה ומש"ה כי באתה שלימה ועלתה בנפיחה כשירה וזה החילוק בין ריאה לכבדא כי הכבד אין אוסר נקובתו במשהו ומש"ה בכבדא אף שא"א בבדיקה כיון שקופא לגיו לצד הסמפון כשירה דאין אנו חוששין שמא ניקבה הכבד וחזרה לאחורי' בבשר דמה בכך ומ"ש התו' בד"ה דלמא דהא בכבדא כשירה הוא כפי' מהרש"א ז"ל דבריאה אף קופא לגיו טריפה ואי משום דרוב הנבלעין דרך הוושט ע"כ דחקה הקופה נקבה א"כ בכבדא אמאי אלא אין אנו תולין כלל בוושט ושאני הכא שמא ניקבה הריאה ואף דלפי שיטתם בד"ה אין ראיה דבריאה שלימה אף בקופא לבר כשירה א"כ אימא בחיתוכא דריאה דוקא קופא לבר טריפה מ"מ מדלא מפליג בין קופא לבר או לאו משמע בכל ענין טריפה ודע דיש להקשות אמאי חיישי' שמא ניקבה הריאה וחזרה לאחורי' להחזיק ריעותא מספיקא ולא אמרינן זיל בתר רובא ואף אי ליכא כאן רובא מ"מ חזקה מחמת רובא או חזקה אלימתא משעה שנולדה לא היתה נקובה הריאה מחמת מחט ואף למ"ש הר"מ בסי' ל"א וג' דבריעותא מחיים לא אוקמוה אחזקה היינו ריעותא ע"י חולי שחזינן זו יצאה מרוב וע"י קוץ או מחט דכה"ג בקוץ בוושט אי לאו דשכיח לאיסור טפי מלהיתר היה מותר מספק אף שנולד הריעותא מחיים וכבר התבאר זה לעיל וע' בתב"ש סי' כ"ט ובי"ד אאריך בעזה"י והיה נראה לכאורה דס"ס הוה לאיסורא חדא שמא דרך הוושט נכנפה וודאי ניקב א' מאבריהם הפנימים שנקובתן במשהו ואת"ל דרך הקנה ניקבה הריאה וס"ס הוה כמו רובא ורובא וחזקה רובא עדיף ואם להקל כן כ"ש להחמיר אלא שז"א דא"כ כשריאה שלימה ונפחוה כשירה דלמא אינקב הסמפון חד לחבריה וטריפה כדאמר רב נחמן בשלמא לשיטת רש"י לא מחזקינן ריעותא מספיקא אם לא היכא דשכיח לאיסור טפי מלהיתר משא"כ לשיטת התוס' הא איכא גם פאן ס"ס שמא דרך הוושט ואת"ל דרך הקנה שמא ניקב סמפון חד לחבריה ואיך נדע דבר זה ע"י נפיחת הריאה דלמא דרך הוושט וניקב א' מאבר' הפנימים ואח"כ ניקבה הקנה למעלה ממקום שחיטה ונכנסה שם לסמפון ומש"ה אין הרוח יוצא אם לא שנאמר דודאי לא מחזקינן דרך הוושט אלא כאן נמצא וכאן היה אלא דמש"ה חיישינן שמא ניקבה הריאה כח דוחה שבבהמה טבעו לדחות לחוץ וחיישינן שמא ניקבה לחון וחזרה לאחורי' ע"י איזה נענוע משא"כ חששא דשמא ניקב סמפון חד לחברי' הוה ספק השקול דנהי דכח הדוחה דוחה לחוץ מ"מ מאן לימא שע"י סמפון לחבריה נקוב אלא לבשר הריאה ומש"ה כי איתא לריאה שלימה אין מחזיקין ריעותא ולומר שמא ניקב חד לחבריה ולכאורה היה נראה לומר דהתו' סוברים בקטינתא ל"ש וכשירה כמ"ש רשב"א כרש"י דגי' לא שנא וכשירה ומש"ה הוקשה להם בריאה אמאי טריפה אלא דאין צורך וכמ"ש ומ"ש התוס' ד"ה אי בריאה כשירה בכל ענין דסמפון דריאה רחב ויש לו חלל גדול ופי' אף בקופא לבר מצינו שנכנס לתוכה ור"ל אף שנמצאת בבשר הריאה כח הדוחה דחקה אף בקופא ויש לפרש דבשר ריאה רך ואין להאריך אלא שיש לראות אי אמרינן דלא חיישינן דרך הוושט נכנסה כאן נמצא כאן היה כי א"כ חלישתא ל"ש וכשירה דמה למיחש ניקב הכבד כשירה לשמא דרך וושט לא חיישינן יש לחלק בין קנה הריאה דקרובה ובין קנה הכבד דרחוק ממנה יש לתלות יותר בוושט מקנה ומש"ה ל"ש וטריפה אלא אף באלימתא וקופא לבר נמי כשירה ויש לפרש עוד דהתוס' סוברים דרך הנבלעין כו' אלא שכתבו דליכא לומר בקופא לגיו ה"ט דא"כ בכבדא אמאי כשירה קופא לגיו אלא קופא לגיו אמרינן סמפונא נקיט וחיישינן שמא ניקבה הריאה וחזרה לאחורי' משא"כ בכבד:

השיטה הד' הוא שיטת הרי"ף ז"ל וכפי מה שפי' הרשב"א בחדושיו דבריו דלעולם אמרינן כאן נמצא וכאן הי' ומפרשים בהיפך קופא לבר לצד הסמפון וקופא לגיו לצד חלל בהמה ורבנן טרופאי לא הטריפו אלא בקופא לבר שמא דרך חודה אולי נטתה אילך ואילך וניקבה הריאה אבל קופא לגיו א"א לינקב בקופ' אילך ואילך וכשירה ואף שראינו שניקבה והלכה עד הבשר אפ"ה אחזוקי ריעותא לא מחזקינן ורבנן דמכשרי אף קופא לבר וכשריאה שלימה ונפחוה אבל בחיתוכ' שא"א לנפחה טריפה שמא נטתה אילך ואילך וכדאמר הם ידעו מאיזה טעם הכשירו ומשמע הא קופא לגיו אף בחיתוכ' כשירה וא"כ אכתי קשה אמאי לא הזכיר זה אי קופא לבר או לגיו כמו בכבדא ובכבדא אי קופה לבר טריפה שמא ניקבה והיינו שמא ניקבה קנה דכבד' שנקובתו במשהו כדאמר לעי ואמרי לה דכבד' כריאה ואף שכתב הרשב"א כי אשתכח בסמפונא רבה דכבד' כשירה וכדאמרינן בגמרא שקילו גלומי דטרופאי אלמא אף בקופא לבר כשירה וא"כ כי אשתכח בבשר הכבד נמי מה הוה כיון דבסמפונא רבה לא חיישינן דניקב ששם רחב הוא ולאחר שנכנס לבשר הכבד שם לית לן אי אינקב צריך לומר שאני כיון שע"כ נקוב המחט אמרינן אפשר קודם בואו לבשר נמי אולי נטתה אילך ואילך ונקבה לסמפון הגדול ובי"ד אבאר באורך בעזה"י והרשב"א הקשה א"כ בקופא לגיו כשר והא אין הקופא עשוי' לינקב ומחט דאשתכח בריאה וכבד' בבשרא משמע והניח בצ"ע יע"ש. והנה הא דמחטא דאשתכח בחיתוכ' דריאה כו' דהוה סבר למטרפיה מחמת חסרון בפנים ע"כ בשר הריאה אמרי לא בסמפוני הריאה וא"כ ע"כ בקופא לגיו נמי טריפה מדלא מפליג כאן בין זה לזה כמו בכבדא אלא דמשום דבבשר הריאה הוה מעשה ובין אי קופא לבר טריפה אולי נטתה אילך ואילך וניקבה בשר הריאה או קנה הריאה וקופא לגיו ע"כ דרך הוושט באתה דאי לקנה היאך יכולה קופא לינקב משא"כ מחטא בכבדא אפשר דבמזרקי הכבד הוה ומכ"ש לדעת הר"מ ז"ל שסובר קנה הכבד שניקב טריפה הוה כו' וע"כ בנמצא בקנה הכבד איירי משא"כ בריאה המעשה בבשר הוה ומש"ה לא מפליג בין קופא לבר או לגיו ומיהו המעשה בקופא לבר הוה מדאמר והא רבנן מכשרי ובקופא לגיו גם רבנן טרופאי מכשרי בריאה וכדכתיבנא לעיל ובמרה דזיתא מבזע בזע וטריפה דע"כ לא הכשירו אלא בריאה שלימה ונפוחה משא"כ מרה דא"א למבדקיה דמאן נימא לן דלא איכא גילדי גילדי שמעכבין הרוח לצאת וע' תב"ש ויש עוד לפרש בחיתוכ' דריאה בין קופא לבר או לגיו שמא ניקבה הריאה וחזרה לאחורי' אבל להא לא חיישינן שמא נטתה אילך ואילך דסמפון גדול מקום רחב הוא דהא כי אשתכח בסמפונא רבה דריא' ודכבדא כשיר' כאמור ואף רבנן טרופאי לא אמרו ביה איסור וא"כ בכבד אמאי אסור אלא דחיישי' לנקיבת מזרקי הכבד ומש"ה קופא לבר טריפה במקום צר חיישינן שמא נטתה אילך ואילך וקרוב לודאי היה משא"כ בקנ' הריאה דלא חיישינן שמא ניקב א' לחבירו דלא מחזקינן איסור

(דף מט ע"א) בתו' ד"ה אבל דזיתא מבזע ולמאן דטריף כו' חיישינן שמא ניקב הוושט וחזר לכבד עכ"ל אפשר דתוס' סוברים דבריאה שלימה לאו דבדקינן לריאה בנפיחה אלא כשהיא שלימה ואנו אין רואין מבחוץ שום נקב סגי ובחיתוכא חיישינן שמא ניקבה במקום אחר וחזרה לאחוריה ומש"ה בזיתא נמי אי לאו טעמא דגסיס הם הוה סגי בבדיקה לראות אם אין נקב ואה"נ בכבדא בקטינתא די לראות אם אין שם נקב לא תלינן שבאה מן הוושט וכבר הארכנו בזה לעיל: גמ' כוותיה דאבוה דאבא מסתברא דהא תלינן בזאב לכאורה אף דודאי אוקמינן אחזקה ובטריפה שנולד לאחר מיכן אוקמינן אחזקה מחמת רובא אלא בהא פליגי מאן דטריף סובר אין סרכא בלא נקב ומש"ה צריך בדיקות הריאה דסרכ' מיעוט המצוי הוא כמ"ש הפוסקים וא"כ ודאי דשכיח ביה נמי נקבים וא"כ כי לא בדקו מנקבים לא תלינן בידא דטבחא אלא תלינן במיעוט המצוי כו' שמחיים היתה נקובה ומאן דמכשיר סובר דסרכא בלא נקב הוא אלא משום דסופו להתפרק ומש"ה כי בדיק לה מסירכות ולא מצא תלינן בידא דטבחא ולזה אמר כוותיה דאבו' דאבא מסתברא דהא תלינן בזאב וריאה בכלל בני מעיים הוה וכפירש"י לעיל ל"ג ע"א מזמנין ישראל על בני מעיים ואין מזמנין כו' משום ריאה וא"כ אף בריאה תלינן בזאב וע"כ סרכא לאו מחמת נקב הוא ומיירי שבדקוה מסירכ' ואח"כ מצאוה נקובה תלינן בזאב וה"נ תלינן בידא דטבחא אבל שלא במקום משמוש ידא דטבחא הוה ספק השקול ואפשר דשכיח לאיסור' טפי דמסתבר יותר לתלות מחיים מלאחר שחיטה וכבר האריכו הפוסקים אי מוקמינן אחזקה בספק השקול אי לאו ועיין בי"ד סי' כ"ט ל' ונ' ושם אבאר

(ע"ב) גמרא חדא דהא אמר רב ששת חלב טמא נמי סותם כתבו התו' דרבא חזר בו מדאמר לקמן חד סתים וחד לא סתים ומשמע להו דרבא הכי סובר דלכאורה מצינו לפרושי דרבא משמיה