ראש יוסף על חולין חלק א קמד

אין טריפה אלא עד שתנקב לבית הסמפונת ואלו אינקב הסמפון לחוד כשר כה"ג דבשר הריאה שהוא רך נכנס בתוך הנקב וסותמו משא"כ במחט שבשר סביב אוכלת המחט סביב ולית מידי למסתם ואפ"ה משני ההיא לחבירו אתמר ובי"ד אבאר:

והנה ראיתי לפרש שיטת כ"א וא' בעזה"י על מכונה ואתחיל בשיטת רש"י ז"ל:

השיטה הא' הוא שיטת רש"י ז"ל והוא דודאי כל דרך הנבלעי' דרך הוושט הוא ורובא דאורייתא מש"ה כי ליתא לריאה לפנינו או שחתכוה וא"א למבדק חיישינן שמא דרך הוושט בא ונקבה לריאה ואף אי נפחינן להאי חתיכ' ע"י קש וכדומה שנמצאת בה המחט ולא מפקא זיקא אפ"ה טריפה חיישינן שמא ממקום אחר נקבה ונכנסה שם ולא ספק טריפה אלא ודאי טריפה והאוכל ממנה לוקה דרובא הוה מן התורה ודווקא אי איתא לריאה קמן שלימה ונפחוה ולא נראה נקב אנו אומרים דרך הקנה נכנס שזה רחוק לומר שקרום עלה ונסתם והא דבוושט לעיל מ"ג ע"ב דחיישינן שמא קרום עלה ונסת' דשכיח לאיסורא טפי מלהיתרא כמו בספק דרוסה דשכיח לאיסורא טפי וה"נ שכיח טפי דרך הוושט צריך לומר דרש"י סובר כפי' שכתב לעיל ואני שמעתי הבריא ניקב כמו וברא אתהן בחרבותיהן כו' ושאני וושט דא"א למבדקי' אבל למיחש שמא קרום עלה ונסתם לא חיישינן ומש"ה כשירה ואין חילוק בין קופא לבר או קופא לגיו וקופא לבר לפירש"י הוא לצד חלל הבהמה ולגיו הוא צד סמפונ' רבה דריאה ודכבדא והיינו טעמא כיון שריאה שלימה ונפחוה ולא נמצא נקב אף קופא לבר ונמצאת בריאה שעברה הסמפון וע"כ אמרינן דאף בקופה עברה ונקבה הסמפון ואף דכתבנו דסמפון דומה לבשר הכבד לא אמרינן קרום עלה ונסתם נהי דרוב פעמים אין נוקבת הקופא לסמפון מ"מ במיעוט פעמים שנוקבת קופא לסמפון או יאמר שכח הדוחה בבהמה דוחה למחט חוץ אף דרך הקופא משא"כ בנמצאת בחיתוכא דריאה בקופא לגיו לא הוה טריפה אי נמצא לתוך הסמפון מי הביאו לשם וראשון עיקר ובי"ד סימן ל"ו אבאר בזה באורך בעזה"י. ובחיתוכא דריאה אין חילוק בין קופא לבר או קופא לגיו בכל ענין טריפה דל"מ בקופא לבר טריפה אף בקופא לגיו דבשר הריאה רך הוא ואף בנמצא בסמפון טריפה דאף דסמפון דומה לבשר הכבד מ"מ כיון דא"א למבדקי' בנפיחה לריאה אמרינן דרך הוושט נכנס שכן רוב הנבלעין דרך הוושט הן ואיכא רובא לכאן ורובא דאין קופא נוקבת אלא מיעוטא הוה ספק השקול וספק טריפה כיון דנמצא בחיתוכא דריאה אלא שזה ליתא דאם כן בחתיכא דכבדא אמאי כשירה בקופה לגיו והא התם א"א בבדיק' ולא אמרינן כיון דאיכא רובו שדרך הוושט נבלעין ורובא שאין קופא נוקבת הוה לה ספק השקול ובדאורייתא לחומרא אלא צ"ל דכיון דא"ל הכי וא"ל הכי אוקמינן בחזקת היתר מחמת רובא ואף אי נאמר דריעות' דמחיים לא מהני ביה חזקה כמ"ש ר"מ בסי' ל"א וסי' נ' יע"ש היינו בריעות' שנולד בבהמה מחמת חולי וכדומה וטעמא רבה איכא לחלק בהכי דיש לומר כמ"ש התב"ש בסי' כ"ט דאדרבה נאמר דרוב בהמות אין בהם מים בראש וזו יש לה מים מן המיעוט הוא יע"ש משא"כ כאן דכל חיוי ברייתא קוצי אכלן ומחטין דרכן לבלוע וכל מה שימצאו ואין כאן ריעותא שיצאה מהרוב דרוב בהמות בחזקת כשירות הן וחזקה טובה הוה דהיה להם מעיקרא מחמת רוב'. א"נ דאין דרך הקופה לנקוב כלל כ"א היכא דאוכלין ומשקין דחקוה ולא בע"א כדמסיק בהא דהמסס ובה"כ והא דפריך והא ר"נ ס"ל סמפונ' דנקוב טריפ' ופירש"י דהא לא בסמפונ' אשתכח דאם לא כן הוה לומר ההיא מחט' דאשתכח בסמפונ' דריאה ולא בחיתוכ' דריאה דמשמע בבשר הריאה נמצאת המחט ושאני ריאה מכבד' וא"כ יש לראות אמאי לא הקשה לעיל בריאה שלימה וכדכתיבנ'. ואין לומר דכאן ע"כ לאו בסמפונ' הריאה נמצאת מדמקשה ר' ירמיה מחסרון בפנים אלא בבשר הריאה הוה מעשה חדא דא"כ לעיל מנא ליה לרש"י דלא גריס דכ"ע חסרון מבפנים שמיה חסרון ובאשתכח בסמפון אלא ע"כ כמ"ש הב"ח סי' ל"ו על מה דאמרינן סמפון הריאה שניקב טריפה וס"ד אף בלא ניקב אלא מונח המחט בתוך הסמפון ואוכלת קצת סביביו יע"ש לדעת הר"מ וא"כ ע"כ גרסינן לעיל דכ"ע ע שמיה חסרון ואין ראיה מכאן ג"כ ועוד דלמא בסמפון ודיצא ביה ולא ניקבה מעבר אל עבר וכה"ג כתב בה"ג והביאו האחרונים והב"י סי' ל"ו אהא דלחבירו אתמר וא"כ רב ירמיה ודאי מטעם חסרון מבפנים הוה סבר למטרפה דבמקום שתחובה שם בסמפון במקצת נחסר שם מקצת וחסרון מבפנים שמיה חסרון לדעתו ואין ראיה מ"ש שניקבה כל הסמפון ויצאה לבשר הריאה ובין כך ובין כך סוף דבר הכל נשמע לשיטת רש"י ז"ל א של דברים כך הוא בריאה לא מפלגינן ן קופא לבר או קופא איו אלא בין שלימה לחתוכ' בשלימה אף קופא לבר כשר דבשר הריאה רך ובחיתוכ' אף קופא לגיו טריפה שמא דרך הוושט נכנסה דרוב הנבלעין הן דרך הוושט ונכנסה בקופא בשר הריאה רכה ובכבדא בין שלימה ובין חתוכה אי קופא לבר טריפה ולגיו כשירה ולפי' זה י"ל מאי קאמר חזינן אי קופא לגיו כשירה ולבר טריפה מאי איריא לבר אף שאין יודעין חנייתה או בנמצאת מונחת לרחבה בעובי הכבד כמ"ש הב"י בסי' מ"א שאם נמצאת ביושר כו' יע"ש נמי היה לנו להטריף דרוב דרך וושט הן נבלעין ואין לומר לגיו כשירה ולבר ודאי טריפה וביושר ספק טריפה אמאי נמי ודאי ליהוי דרובא הוה ולילקי נמי לילקי כמ"ש לעיל דאין לומר דיוקא דסיפא לאו דוקא הוא כיון דאיכא למטעי ולהקל הוה למידק בלישניה ובקטינת' בכל ענין טריפה כיון דאיכא ספיקא ורוב הנבלעין כו' ולשיטת רש"י לאו דוקא הוא דכי פיה יצאה לחוץ הוא דמפליגינן כן קופא לבר או לגיו אלא רבותא קאמר לא מיבעיא בטמונה תוך הכבד אנו רואין אם קופא לבר או לגיו אלא אפי' ביצאה המחט לחלל הגוף כשירה דלא דמי לקמן בקוץ עד שתנקב לחלל דהתם בכח משא"כ הכא כמ"ש הרשב"א והר"ן בחדושיהם יע"ש ומ"ש רש"י והלכה כר"י דקים ליה ר"א ורב אשי אי קופא לבר כו' נ"ל הכי פירושא כיון דאי קופא לגיו כשירה אלמא אמרינן כיון דאין הקופה נוקב ברוב' אמרינן דרך הקנה נכנסה ה"נ אית לן לומר כיון דלא חזינן ריעותא שנפחוה אית לן לומר דרך הקנה מלומר קרום עלה ונסתם שזה דבר רחוק אלא שיש לראות אי אמרינן ברוב פעמים אין קופא נוקב ומיעוטא מיתרמי דנוקב א"כ מה מקשה מהא דביה"כ אדרבה רוב נבלעין דרך וושט שם אבל המעיין שם יראה להדי' בפירש"י ז"ל דקשי' ליה נימא ניקב הוושט לא דנימ' בחוץ דרך דופן בהמה בא דאי הכי רובא דרך הוושט ורובא דאין קופא נוקבת אית לן לאוקמ' ברוב' דהיתר' או חזקה מחמת רובא או חזקה מבוררת טפי בשעה שנולדה לא היה המסס וביה"כ נקובות מחמת מחט כן נראה לי:

השיטה הב' הוא פי' הרשב"א ז"ל בחדושיו אליבא דרש"י ז"ל והוא דריאה וכבד' דין א' להם ובריאה שלימה נמי לא מכשרינן אלא קופא לגיו לא בע"א וזה שהביא רש"י ראיה דקם ליה ר"א בשיטה דר' יוחנן אלמ' גם בריאה לא מכשירין אלא בקופא לגיו ועוד כתב לשי' רש"י ז"ל בקטינת' ל"ש וכשי' ול"ג נקובי נקיב ואתאי והקשה הוא ז"ל וז"ל חדא בחלישת' אית לן לומר טריפה דרוב הנבלעין דרך וושט ועוד דלא חילקו כלל בריאה בין קופא לבר או לגיו ועוד בחיתוכ' דריאה למה אמר הם הכשירו שידעו מאיזה טעם היה לו לבדוק אי קופא לגיו או לבר ומיהו י"ל כיון דאשתכח בחיתוכ' לא היה יודע אי קופא לבר או לגיו עכ"ל ולזה היה נראה לומר דודאי רש"י ז"ל מודה דבריא' חיישינן שמא ניקב' המחט לחוץ וחזרה לאחורי' ונקובת הריאה במשהו וזה החילוק בין ריאה לכבדא אלא דבריאה שלימה אין אנו חוששין שמא ניקבה לחוץ כיון דנפחוה ומיהו אי קופא לבר טריפה דע"כ דרך הוושט נכנסה ומ"ש רש"י שאין דרך הקנה כו' היינו לרבנן טרופאי פי' כן דמטרפי אף בקופא לגיו והיינו מהאי טעמא ומש"ה בחיתוכא דריאה טריפה שהרי חיישינן דלמא ניקבה וחזרה לאחורי' אלא שזה אי אפשר שהרי פירש דלמא אי הוה ריאה קמן הוה מינקבה שדרך הוושט לבלוע אלמא מהאי טעמא אתינן עלה ולא משום שמא ניקבה וחזרה לאחורי' ובקופא לגיו ליכא למימר הכי וקופא לבר אף בשלימה טריפה ויש לומר עוד דבריאה שלימה בין קופא לגיו או דחלישתא כשירה ואילו בחיתוכא דוקא קופא לגיו כשירה ולא בחלישתא ולזה אמר הם ידעו מאיזה טעם שהכשירו ואנו כו' דלמא אי הוה ריאה קמן כו' דרוב הנבלעין דרך הוושט הוא ומש"ה בחלישתא יש חילוק בין שלימה לחיתוכא ומעשה דחיתוכא בחלישתא הוה ומש"ה מקשה לי' והא הם הכשירו ומשני לי' כו' אלא שהוקשה לו להרשב"א ז"ל לשיטתיה שכתב לשיטת רש"י משמע דבחלישתא ל"ש וכשירה א"כ ההיא מעשה בחיתוכא דריאה לא בהכי איירי אלא דלא ידענא מנא ליה זאת לרש"י אמאי לא לרש"י בחלישתא ל"ש וטריפה אם לא שגירסתו היה ק ברש"י. אלא דיש לומר ממ"ש רש"י לקמן אבל דזיתא מיבזע בזע ולמאן דטריף כו' והא מאן דמכשיר בריאה טריף בהא דהוה דומיא דחלישתא ולפי מה שיתבאר בי"ד והפר"ח הביא קצת מזה דבמרה נמי אפשר למבדק ע"י נפיחה הוה א"ש דלמאן דמכשיר בריאה מכשיר נמי במרה ובי"ד אבאר ולע"ע לא היה ספר הפר"ח ת"י. אמנם ממ"ש רש"י בד"ה בביה"כ משני ק אף קופא לבר כשירה אלמא כל היכא דאיכא למימר סמפונא נקיט ואתאי כמו הכא די"ל דרך הוושט כו' עכ"ל יראה מפירושו דה"ק מדחזינן בביה"כ קופא לבר כשירה אלמא דרך הקופא לינקב וה"נ כבדא כיון דקופא נמי מנקבה ליהוי כשר דרך הסמפון בא ולא דרך הוושט אלמא אי אמרינן דגם קופא יכולה לינקב כשר וה"ה באמת בחלישתא הדין כן