ראש יוסף על חולין חלק א קמג

כך שהיתה דבוקה נפרקה קצת מצד הריאה ויהיה נקב ומ"מ להחמיר מהני בדיקה ולא להקל דלא מהני דאי רב נחמי' יפלוג אדרבין ואבימי אם כן לאבימי כי איכא מכה כשירה בלא בדיקה וח"פ למה לי אי ליכא מכה בשניהם או בתרווייהו איתא א"כ בדיקה זו להקל וליתיה דמה בדיקה שייך אלא גרסינן ואי לאו טריפה ואף דלא מפקא זיקא ולפ"ז הא דאמר היכי עבדינן אין מיושב שפיר דמה קשיא ליה היכי עבדינן אימא כי איכא מכה כשירה ואי לאו טריפ' כיון דחוששין הוא שייך אף אטריפה ודאי דהא אמר אחד זה ואחד זה חוששין ובאיכא ריעותא בשניהם לא מהני בדיקה וטריפה ה"ה בליכא בתרווייהו אימא כך אבל לפי' א' וב' א"ש דקשיא ליה היכי עבדינן דחוששין משמע ספק ולא ודאי ויש תקנה ומש"ה פריך היכי עבדינן. ואין לומר דרב נחמיה פליג ואמר אף כי ליכ' בשניהם או דאיכא בתרווייהו תלינן בדופן כרב נחמן ולהחמיר סבירא ליה דצריך בדיקה דא"כ מלתא דרב נחמיה תיכף לבתר מלתא דרב נחמן הוה לאתויי ואין זה ראיה דמש"ה סדרוה בתר מר יהוד' משמי' דאבימי משום דבין כי איכא מכה בדופן ולא בריאה ובין בשניהם או ליתא בשניהם הוה מצריך בדיקה ואי הוה מלתיה אדרב נחמן הייתי אומר דלא קאי כ"א אליכא בשניהם ריע' אבל כי איכא בדופן ולא בריאה אף רב נחמיה לא מצריך בדיקה להחמיר ולכך אמר מלתי' בתר הא דאבימי ועיין:

הפירוש הד' הוא דאיכא למימר דרב נחמי' לא קאי כ"א אליכא ריעות' לא בריאה ולא בדופן דחוששין להחמיר והי' בודק בפושרין להקל ומש"ה א"ש אתון אהא מתניתו לה כו' דבין אהא ובין אדרבה בדיקה זו להקל ואי איכא ריעות' בדופן ולא בריאה או אפשר אף בשניהם א"צ בדיקה ואי כי ליכא בשניהם צריך בדיקה ול"ג ואי לא טריפה אף דלא מפקא זיקא ורב נחמיה מפרש לה לסכינ' דח"פ למה א"ת אי איכא ריעות' בדופן כשירה בלא בדיקה אלא כי ליכא בשניהם או איכא בשניהם מהני בדיק עכ"פ במי' פושרי' וסובר אין סירכא בלא נקב אלא כל סרכא שסתמה כל הנקב כשירה היא דהא דקרום מחמת מכה אינו קרום אינו אלא כשאין להקרום חיזוק רק במקום המכה לא כשראש השני נסרך למקום נאמן וקיים אלא שמא לא נסתם כל הנקב ולכך הי' בודק לו ואמר אתון אהא מתניתו אנן אדרב' מתניתן לה ותרווייהו לקולא ופריך בה הכי השת' בשלמ' הכא סגי בבדיקה דאנו תולין מצד הדופן תתפרק משא"כ התם דבכ"מ דתתפרק טריפה ויש ליישב בע"א ויש עוד פי' ופי' הר"מ ז"ל ובי"ד אבאר:

ובתוס' ד"ה והוא דסביך בבישר' פי' נאחז ומסובך היטב כו' וכן נראה כו' משמע דלר"נ לא בעי סריך וסביך עכ"ל לכאורה הא דלא במי לא סריך וסביך הוא מדחזינן דמותיב ר"נ אדידיה ואמאי לא משני כאן בלא סביך דריאה הסרוכ' לדופן משמע סריך לחוד אע"כ דרבינא פליג עם רב נחמן ולרב נחמן אף דלא סביך ואם כן אית לן לומר אף דלא סריך דמהיכא תיתי. וזה אינו דמהיכא תיתי לעשוי מחלוקת רחוקה בין ר"נ לרבינא ונאמר דלר"נ סריך מיהא בעינן כו' גם מ"ש עוד וכן נראה כו' הוא לדחויי דרבינא לא מפרש דברי:

ר"נ מ"מ לא מוכח דר"נ לא בעי מיהת סריך לפי' מהרש"א ע"ש ולפי' מהר"מ מלובלין ג"כ יע"ש אבל נראה לומר דאי לר"נ בעי סריך א"כ מאי פריך ומי אמר ר"נ הכי ומאי קושיא והא ר"נ חוששין קאמר ולשון חוששין משמע ודאי שפיר חוששין וצריך בדיק' ומש"ה אמר העלתה צמחין חוששין שמא עדיין לא נסתם נקב הריאה וצריך נפיחה לראות אם נסתם הנקב מחמת הסירכא מכל וכל וחותכין את בשר דופן הסירכא ונופחין כיון דסריך מיהת בעינן גם לרש"י פי' דסביך בבישרא בעינן ולא בעינן בצלעות ולעיל פי' ריאה הסמוכה לדופן דבוקה בצלעות א"כ לא הוה פריך מידי אי רבינא בא לפרש דברי ר"נ אלא דפליג רבינא על ר"נ כו' ולכך פריך דרב נחמן אדידי' כו' וכמ"ש התו':

גמרא זהו פסול החוזר להכשירו לאו למעוטי כה"ג לא למעוטי מחמת מכה עכ"ל זהו לאו דוקא דאיכא נמי סביך בדופן דהוה סתימה דלאחר מכן וכשירה והא דמהני שיש ב' סתימות הדופן והקרום ועוד דקרום הולך ומתחזק במקום שסריך לדופן ודומה לסרכא כסדרן דכשירה והכי נמי דכוותי' שהן במיצר החזה:

העלתה צמחין כשיר' והא דאמר לעיל חוששין היינו בסרוכה לדופן כפי' התוס' ולאו מטעם תרתי לריעותא אלא שאנו תולין שהסירכא מחמת הריאה באה ויש שם נקב משא"כ אם אין צמחין אנו תולין סירכא זו בלא נקב ותתפרק מצד הדופן או דבהעלתה חוששין שמא תתפרק מצד הריאה ואין דומה למ"ש בי"ד סי' ל"ו סרכא מתוך בועא דטריפה מטעם תרתי לריעות' ושם אבאר באורך בעז"ה ובהא דבועא בריאה כשירה הר"מ ז"ל הצריך ג"כ בדיקת הסמפון כו' ולא קשיא הא דהני רבנן דמייתי לקמן דחזי דקיימי כדי כנדי ולא אמר ולא מידי להר"מ ז"ל בלא"ה צריך לומר דבדיק אם הם עכורין או סרוחין ועיין בי"ד סי' ל"ו ול"ז והרשב"א בחדושיו כאן כתב דא"צ בדיקת הסמפון ולא דמי לנימוקה כולה אבל בועא בין עור לבשר לא עכ"ל הנה התחיל במחלוקה דנימס כולה והכי שאני דלא נימס כולה וסיים דגדילות בין עור ואין שם רקבון בשר כלל ואף נימס מקצת ליכא ועיין ש"ך סי' ל"ו ול"ז ס"ק כ"ח יע"ש היטב ואפשר דהרשב"א ז"ל תרתי קאמר וכמה שכתבנו בזה

(ע"ב) גמרא אתמר מחט שנמצאת בריא' כו' דכ"ע חסרון בפני' לא שמי' חסרון עכ"ל במחט שנמצאת בריא' שלימה עסקינן ונפחוה ואין הרוח יוצא ממנה וכפירש"י ומסיק לכ"ע חסרון מפנים לא שמי' חסרון דליכא למימר שמי' חסרון דא"כ קשיא דר"י אדר"י דלעיל אמר ריאה שנשפכה כקיתון כשירה דחסרון בפנים לא שמיה חסרון אלא שאין זה מספיק דשאני התם דהבשר נמס והיה למים מש"ה לא שמיה חסרון דחסרון זה לא הוה אלא מחמת שהריאה ספוגית וחלולה וכשנמס נתמעט הכמו' ומש"ה אף ביותר מרביעית כשר ובנתרוקנה מאליה דהיינו ריאה שנימוק' יותר מרביעית טריפה וכבר נתבאר זה לעיל יע"ש וא"כ הכי נמי שהחסרון הוה מחמת המחט שהעלה חלודה ונפסד הבשר אפשר חסרון כי האי דהבשר נפסד מן העולם אף ר"י מודה דהוה חסרון ואף בפחות מרביעית ולעיל אה"נ דה"מ לשנויי חסרון דמתני' שחסר הבשר לגמרי ולזה כתב ה"ג דכ"ע לא שמי' חסרון דאי שמי' חסרון בכה"ג א"כ מ"ט דר"י דמכשיר בכה"ג ריאה שנמצאת בה מחט אלא ע"כ גרסינן להי"פ ועיין ברש"י:

ע"ש והא ר"נ ההיא סמפונא דריאה דאינקב טריפה ההיא לחבירו אתמר מפי' מהרש"א אהא דלעיל מחט שנמצאת בריאה כשירה מצינו לומר בסמפון דריאה יע"ש אמת שכן הביא הב"י בסימן ל"ז בשם בעל העיטור למאן דגריס לעיל דכ"ע שמיה חסרון דלא תקשי קושית רש"י דהמחט אוכלת הבשר שסביבותיו דנמצא בסמפון והיינו בסמפונות קטנים דריאה נמי מצינו לאוקמי' אלא דקשיא תינח לשי' התו' ד"ה דלמא אי הוה ריאה דלא חיישינן דלמא דרך הוושט אלא שמא אנקבה ריאה וחזרה המחט לאחורי' וכאשר פי' דעת התו' מהרש"א ומהר"מ מלובלין וכל הפוסקים וכמו שאבאר לקמן באורך בעזה"י א"כ א"ש דלעיל ה"א דמשתכח בסמפוני הריאה ומספק לא מחזקינן ריעות' דלמא ניקב סמפון וחזרה לאחורי' משא"כ עכשיו דאמר בחיתוכ' טריפה שנמצאת ג"כ בסמפון ואפ"ה חיישינן שמא ניקבה לחוץ הריאה א"כ אף בשלימה מה מהני נפיחה ובדיקה דלמא ניקב הסמפון וחזרה לאחורי' ומש"ה פריך כאן משא"כ לשיטת רש"י ז"ל דפרי' דרך הוושט לבלוע וכל זמן דא"א בבדיק' מטריפין לה א"כ מאי קושיא דלמא הכי מיירי שנמצא בסמפוני הריא' אלא שאנו חוששין שמא בחוץ מדרך הוושט נכנסה דאזלינן בתר רובא כדבעינן למימר לקמן באורך אם כן כשהריאה שלימה לקמן ונפחוה כראוי כנראה מפירש"י ד"ה מחט שנמצאת בריאה ואין הרוח יוצא ממנה כו' והיינו ע"י נפיחה א"כ חזינן שדרך הקנה נכנסה ולשמ' נקבה הסמפון לא חיישינן מספק ומאי פריך כאן גם מפירש"י ד"ה כשירה כו' נהי דרך הסמפון נכנסה הרי לא בסמפון נמצאת ע"כ נוקבה ואין מוכרח זה לומר דלא בסמפון נמצאת (ועיין בשיטה א' ושם אבאר דאין ראי' מחסרון מבפני' יע"ש) ולזה יש לנו לומר דנהי דמחלקינן בין ריאה לכבדא דהתם בקופא א"א לינקב שהבשר הכבד עב וקשה ובשר הריאה רך וספוגית ואפשר בקופה לנקב הבשר כמו שאבאר לקמן באורך מ"מ סמפוני הריאה סובר רש"י דדמיא לבשר הכבד דסמפוני הריאה ודאי דקשין הם כמו בשרא דכבדא אצל הקופה וא"כ פריך שפיר מדלא מפליג בין קופא לבר או קופא לגיו ש"מ דנמצאת בבשר הריאה דאי בסמפוני הריאה אף בקטנים נחזי אי קופה לבר ר"ל לצד חלל הבהמה טריפה שמא דרך הוושט נכנסה ואי קופא לגיו לצד סמפון הריאה כשירה אף בחתיכא דודאי דרך סמפון הריאה נכנסה דאי בחוץ היאך נכנסה לתוך סמפון הריאה שהוא קשה יותר מן בשר הכבד אלא ע"כ בנמצאת המחט בבשר הריאה ומש"ה אף בקופא לגיו לצד סמפון הריאה טריפה מתוך שבשר הריאה והקרומים רכים הם ושמא דרך הוושט נכנסה ומש"ה דייק מיני' שפיר דאלו איתי' ריאה שלימה הוה כשירה הא אינקב הסמפון טריפה ומשני ההיא לחבירו אתמר דטריפה אבל לבשר כשר:

מה שהקשה מהרש"א ז"ל אי ס"ד אף לבשר טריפה תקשי ליה מתני' ר"ש אומר עד שתנקב לבית הסמפונת משמע לבשר כשר יע"ש ור"ל למה לי דניקב הריאה בחוץ עד הסמפון הגדול אף בניקב סמפון הגדול לחוד טריפה ומשמע ודאי לר"ש בעינן שינקב גם הסמפון לא עד ולא עד בכלל וה"ה דקשיא מאי איריא סמפון הגדול אף סמפונות קטנים דינא הכי כו' לפי דעת המקשה ואפשר לומר דמתני' איירי בנקב שאין בו חסרון ומשום הכי