ראש יוסף על חולין חלק א קמב

גילא משמע כפי' השני שכתבנו: אמר עולא אמר ר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשירה מה שפירש"י וחסרון הוא היינו שבשר הריאה ספוגית הוא ובנמסה כמים הוקטן שיעורה ולית בה כשיעור הקדום וחציה ריקנית ומה שפי' כן משום הא דמקשה אלמא חסרון מבפנים לא שמיה חסרון דהיינו משום שחצי' ריקנית דאי משום שנמס בשר הריאה דלמא לא הוה חסרון בכך כיון דמ"מ איתנהו למיא דידה והא דלא משני ריאה שחסרה היינו מבפנים וכדר"נ ריאה שנמוקה וקרום קיים כשירה עד כדי רביעית ולא יותר דמתני' סתמא תנן ולא פי' שחסרה שיעורו בכמה והא דיש חילוק בין נשפכה כקיתון ובין נימוקה הנה נימוקה פירש"י שנתרוקנה מאליה והלך הבשר לאיבוד ומש"ה כי יש חלל יותר מרביעית טריפה משא"כ בנשפכה כקיתון שהבשר נמס למים אף שתחזיק יותר מרביעית כיון שהבשר עדיין בעולם אלא שהיה למים כשירה וביש"ש סימן מ"ב כתב שצ"ל שגרע נימוק במקום א' מנשפכה כולה כקיתון י"ל בב' פנים או כרש"י ז"ל או כפשוטו דנימוקה במקום א' והיו למים והריאה ספוגית ומחמת זה נשאר מקום הריאה ריקן רביעית הוה טריפה ובנשפכה כולה כשירה הוה וה"ה ברובא כשירה וביורה דעה סימן ל"ו אבאר בזה באורך מה שיש לעיין בזה: ובתו' ד"ה אבל נקב שיש חסרון כו' דא"כ הוה ליה לשנויי הכי עכ"ל עיין בש"ך סי' ל"ו ואין ראיה מדלא משני כאן חסרה ולאחר נפיחה אינה עולה דא"כ אמאי סתם לן במתני' והוה לן לפרושה ואינו עולה בנפיחה וכן כתב הת"ח בכאן יע"ש ומיהו אין זה נכון דמ"מ אמאי לא משני חסרה דמתני' שנראה החסרון מבחוץ לאחר נפיחה והא דלא מפרש במתני' כן דמלתא דפשיטא הוא דמתני' בהכי איירי דאי שעולה לאחר נפיחה ונראה שלימה לאו חסרון הוא דבהמה בחיי' הריאה נפוחה וכל מה שמשערינן כשהיא נפוח' משערינן ומלשון התו' שכתבו עולה בנפיחה ולא כתבו שתעלה בנפיחה משמע לכאורה אקמט קאי: הרשב"א בחדושיו הקשה דעולא אר"י ריאה שנשפכה כקיתון כשירה מי גריעא מהא דהעלתה צמחין לקמן מ"ח א' דר"י לא סבירא ליה להיתרא ותי' שאני התם שהן בין עור לבשר חיישינן שמא ניקב קרום הריאה יע"ש משמע מדבריו דאין חילוק בין נימוקה כולה או מקצתה אלא ריאה שנתרוקנה ולא נשאר כלום הוא דביותר מרביעית טריפה

(דף מח ע"א) גמרא אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן ריאה הסמוכה לדופן אין חוששין לה יש בכאן פירושים רבים והנני מבארם אחת אל אחת בעזה"י:

הפירוש הא' הוא פירש"י ז"ל בשמעתין דר"נ משוה מדותיו דאי ליכא ריעותא לא בריאה ולא בדופן תלינן בדופן והיינו לפי שיטתו לעיל בהני תרתי אוני דסריכן להדדי דטעם סירכא הוא מחמת נקב ומש"ה אין פסול כ"א בשסרוכה לב' מקומות שהנקב פוסל בהן אבל כאן שראש הא' בדופן תלינן ריעותא בדופן או מחמת דרוב בהמות בחזקת כשרות הן ואף שזה יצאה מכלל הרוב שהרי יש ריעותא מ"מ אמרינן דלית כאן ריעותא אלא המכה בדופן ומשם באה הסירכא או מחמת ס"ס שמא מן הדופן ואת"ל מן הריאה שמא לא ניקב אלא קרום העליון לחוד ומחמת זה באה הסירכא וכה"ג כתב הרשב"א בחדושיו בב' אוני דסריכן להדדי בסירכא תלויה להתיר מס"ס והבאתיו לעיל ובין בסירכא ריעותא בריאה ובדופן תלינן מהנהו טעמי' דכתיבנא בסמוך ולא אמר חוששין אלא באיכא ריעותא בריאה ולא בדופן שאז נראין הדברים מחמת הריאה באה הסרכא וא"ת בליכא ריעותא בשניהם או באיכא ריעותא בשניהם אמאי כשירה כיון דמיירי שלא במקום רביתא כדמסיק בסמוך בשמעתין וא"כ נימא דסופו להתפרק ויהא נקב הא ליתא דע"כ לא כתב רש"י לעיל שלא כסדרן שסופו להתפרק וטריפה היינו קרום מחמת מכה סופו להתפרק ושאר הנקב כמו שהי' משא"כ כאן אם תתפרק יתפרק מצד הדופן ששם המכה לא מצד הריאה מאחר שאנו תולין שמדופן מקום חיות' של סירכא ומצד ריאה תשאר שלימה ומדאמר ר"נ העלתה צמחין חוששין וכן מר' יהודה משמיה דאבימי אמר אחד זה ואחד זה חוששין היינו חוששין לבדוק ולא טריפה וודאית ובבדיקה מתכשרא. הן אמת דר"נ איכא למימר חוששין וצריך לראות אם יש מכה בדופן ואם לאו טריפה וודאית אבל אבימי דאמר חוששין ואמר רבא היכי עבדינן והיינו דקשיא ליה מדאמר חוששין משמע בדיקה מהני וע"ז אמר דמייתינן סכינא דתליש פומא משום דצריך אח"כ בדיקה אם עולה בנפיחה ואי איכא ריעותא בדופן כשירה בלא בדיקה ובין אי איכא ריעותא בריאה או לאו דאבימי לא משוה מדותיו דאי ליכא לא בריאה ולא בדופן תלינן בריאה ובבדיקה מיהא מתכשרא דהכי משמע חוששין כו' ואי איכא ריעותא בריאה ודופן אמרינן מסתבר שמדופן באה הסירכא ששם לחותו רב ומשם היה וא"צ בדיקה ולא צריך בדיקה בנפיחה אלא כי ליכא ריעותא בשניהם צריך לנפחה ואפשר בפושרין היא ולא גרסינן ואי ליכא מכה בדופן מחמת ריאה וטריפה ואף דלא מפקי זיקה אלא ה"ג ואי ליכא מחמת ריאה היא, ותו לא והיינו דבדיקה צריך אם אינה מבצבץ ובדיקה זו שאנו אומרים אם היה נקב בריאה מסתמא לא היה נסתם לגמרי ותלינן המכה בדופן וכשירה ומדאמר מייתינן סכינא דחליש פומא מוכח זה דאל"כ דחליש פומיה למה לי איכ' מכה בדופן אף דאיכא בריאה כשירה וא"צ בדיקה דרב נחמיה פליג ואמר בדוק בפושרי בין דאיכא מכה בדופן ובין דליכא כמו שאבאר בסמוך אבל מר יהודא משמי' דאבימי סובר כי איכא רעותא בדופן לא צריך בדיקה כלל א"כ למה לי חליש פומא אי איכא ריעותא בריאה ודופן כשירה בלא בדיקה אלא חליש פומא כי ליכא ריעותא בדופן ואף כי איכא בריאה מהני בדיקה זו לקול' ורב נחמיה בדיק לה בפשורי ולהחמיר ואף כי איכא ריעות' בדופן ולא בריאה ובין ליכ' בדופן ואיכ' בריאה סמכינן אבדיקה זו בין להקל ובין להחמיר ולפ"ז לא יהיה שוה אתון אהא מתניתו דהיינו לחומרא אנן אדרבה מתנינן לה דהיינו לקולא להכשיר בבדיק' זו ומ"ש רש"י ז"ל העלתה צמחין סביב סמיכתה לדופן לאו דאי במקום סמיכתה לדופן הוה טריפ' מטעם תרתי לריעותא ז"א חדא דתרתי לריעות' הוה חומרת אחרונים ולא נזכר בתלמוד כלל סירכא מתוך בועה ועוד דמאן לימא לן דריעותא הוה דאנו תולין שהסירכא מדופן הוה ונסתבכה לריאה ואין כאן תרתי לריעות' אלא רבותא כתב אפי' סביב סמיכותה לדופן חוששין מיהת:

הפירוש הב' אם נאמר דרב נחמיה בדיק לה בפשורי אתא לפרש הא דרבין בר שבא דאמר מייתינין סכינא דחליש פומא איכא למימר דע"כ מכשירין לה כי איכא ריעותא בדופן ואף כי איכא מכה בריאה דאבימי לא משוה מידותיו וכמ"ש לפי' הא' אלא ע"י בדיקה דווקא כדרב נחמי' דבדיק לה בפשורי ואאיכא ריעותא בדופן הוא דמהני בדיקה אבל כי ליכא מכה בדופן אף דליכא בריאה תלינן בריאה וטריפה וה"ג אף דלא מפקא זיקא טריפה דמסתבר יותר לתלות בריאה מדופן וסכינא דחליש פומא להכי הוא אי איכא מכה בדופן בדיקה מיהא בעי ולהחמיר ורב נחמי' מפרש להא דרבין בר שבא וכדכתיבנא אבל העלתה צמחין לרב נחמן או לא העלתה צמחין לאבימי כי ליכא מכה בדופן לא מהני בדיקה ורב נחמן דאמר חוששין היינו לראות אם יש מכה בדופן. אבל מדברי רש"י ז"ל ד"ה ה"ג בשלמא הכא תלינן בדופן ולא גרסינן איכא ריעותא כו' משום לדידיה בין באיכא ריעותא בדופן ובין ליכא ואף העלתה צמחין מהני בדיקה בין להקל ובין להחמיר ומיני' לרבין בר שבא אי איכא מכה בדופן אף בדיק' לא צריך אבל לפי' השני גרסינן לה שפיר דדוקא אי איכא ריעותא בדופן הוא דמהני בדיקה להחמיר דמדינא א"צ בדיקה אבל כי ליכא מכה בדופן ומכ"ש העלתה ריאה צמחין דלא מהני בדיקה וטריפה בכל ענין דוקא להחמיר בדיקה זו ולא להקל דלא הוה:

הפירוש הג' הוא פי' התוס' ד"ה מייתינן ובד"ה רב נחמי' בדיק לה בפשורי יעוין שם והוא דאם נאמר דסרכא בלא נקב באה אלא שטריפות הסירכא שסופו להתפרק ואף מחיתוך לגב טריפה מהראוי וכ"ש מריאה לדופן שלא במקום רביתא דראוי להטריף וסופו להתפרק שלא במיצר החזה ויהיה שם נקב אלא דרב נחמן אמר דתלינן שמצד הדופן תתפרק לא מצד הריאה וכשירה אבל העלתה צמחין ואפשר דהיינו במקום דיבוקה לא סביב חוששין שמא מצד הריאה תתפרק מאחר ששם ריעותא דצמחין והאי חוששין ודאי הוא ואף בדיקה לא מהני ומ"מ שייך שפיר לשון חוששין דספק טריפה הוה לא ודאי דשמא תתפרק מצד הריאה או מצד הדופן וספק הוא דהוה ומר יהודה משמיה דאבימי אמר א' זה ואחד זה חוששין לה שמא מצד הריאה תתפרק אלא מייתינן סכינא דחליש פומא ואי איכא ריעותא בדופן תלינן מחמת הדופן סירכא וכאן נסתבכה בריאה ומדופן תתפרק לא מריאה ואי לא טריפה בין העלתה ריאה צמחין או לאו דאבימי משוה מידותיו כמו רב נחמן ודוקא היכא דאיכא ריעותא בדופן ולא בריאה הוא דכשירה לא בע"א וחליש פומא הוא להחמיר ולהצריך בדיקה אף כי איכא ריעותא בדופן ולא בריאה אבל כי ליכא ריעותא בשניהם לא מהני בדיקה דטעמא דסופו להתפרק ומה בדיקה שייך להקל ומ"ש התוספות אאיכא ריעותא בדופן כפי' הקונטרס לאו לגמרי דלרש"י אף כי ליכא ריעות' בדופן ואף כי בריאה איכ' אפ"ה מהני בדיקה כדכתיבנא לעיל ומוכרח ג"כ ממ"ש רש"י ד"ה ה"ג הכא תלינן בדופן ועכ"פ כי ליכא בשניהם ריעותא מהני בדיקה זו ולתו' דוקא כי איכא ריעותא בדופן ולא בריאה הוא דמהני בדיקה ולא בע"א. ורב נחמי בדיק לה בפשורי ולהחמיר ולפרש בא ארבין בר שבא הא דמייתינן סכינא דח"פ כדי לבדוק הריאה שמא בתוך