ראש יוסף על חולין חלק א קמא

לפלוג בכסדרן גופא אבל בתו' כוונו לומר דרגילה לבא שם בלא נקב לומר דקים לחז"ל או מקבלה ששתי האונות הסמוכות רגילה לבא בלא ניקב ופי' ר"ח מרבעתייהו ודווקא באונה הסמוכה לחברתה ואף מגב לגב כשירה ויש לפרש ד"ה בע"א ואני מפרשו כך ואין להאריך: עוד אבאר לך שמה שקיימו התו' פירש"י דכשהקרום במקום חזק ואין סופו להתפרק אף במקום המכה אין סופו להתפרק ומש"ה דווקא שלא כסדרן מראשון לשלישית טריפה דאונא אמצעית מפרידן ולא מחותך לגב או מגב לגב כו' או במקום שיפולי דאונא ששם אין סמיכות יש לראות א"כ מאי איריא מראשונה לשלישית אף סרכא תלוי' טריפה כיון דאין סירכא בלא נקב וקרום מחמת מכה אינו קרום כיון שאין לו לסמוך בתומכי נפשו במקום החזק ומאי איריא הראשונה לשלישית י"ל דקים לחז"ל דבסירכא תלויה באה בלא נקב וכי אמרינן אין סירכא בלא נקב כשסרוכה משני ראשיה ועיין י"ד סימן ל"ט ושם אבאר ואפשר דשם ספק או מחמת נקב באה וצריכה בדיקה ומכשירין מחמת חזקה וזה צודק לפי' הראב"ד ג"כ כמ"ש לעיל

(דף מז ע"א) גמרא הני תרתי בועי דסמוכי טריפה רש"י פי' הטעם דקיי"ל מחמת נקב הוה ולדידי' אף במקום חיתוכא דאוני טריפה דלא מיסתם שפר מחמת הבועות וקרום לחוד לא מהני כמו שהתבאר לעיל ובועא וטנרא כשר לדעת זה דלא קי"ל אלא בתרי בועי ולא בועא וטנרא ואית מאן דמפרש שדוחקת זו את זו וכ"ש בועא וטנרא טריפה דנוקבת הטנרא לבועא ואפשר דנקיט תרי בועי משום סיפא דזה לא שייך בב' טנרי דקשים כאבן ועיין בי"ד סימן ל"ז ובועי בשיפולא אי מהדר לי' הודרנא כשר היינו חוט בשר מקיף בשיפולי כשירה:

אמר רבא ה' אוני אית לה לריאה אי חליף או חסר או יתיר טריפה הת"ח כתב ד' בימין וא' בשמאל כשירין שזה לא חליף מיקרי אלא כשנתחלפו שניהם ותמהני איך לא הביא סברת רש"י דכה"ג טריפה שהרי כתב אם חסר מן אונת ימין והוורדא משלמת טריפה אלמא אף דשינ' מקומה בימין גופא טריפה שכתב דהוה חליף מכ"ש משמאל לימין אף שיש שם טעם אחר לרש"י דהוה יתר מקמא וטריפה גם אונא יש לה תואר אחר וזה תואר וורד יש לה מ"מ לשון רש"י משמע דחליף כה"ג טריפה. ומ"ש רש"י אם חסר אונא אין הוורד משלמת לאו דווקא וורדא ה"ה יתרת בתואר אונא אין משלים דה"ל שינתה מקומה הראויה לה ומיהו מטעם יתרת מקמא אפשר לאו טריפה לרש"י דלא מטרפינן יתרת אלא שיש ג' אונות לבדה אבל ב' אונות ויתרת משלים לכך כתב דאותן הראויות להיות חסירות הן אלא שזה יתרת הוא א"נ דהוה כחליף. ושיטת רש"י ז"ל דיתרת מקמא טריפה וזה בכלל ביני וביני בין מקמא ובין מגבה בין שיש לה תואר וורד או שיש לה צורת אונא דב' וורדות ג"כ טריפה ומעשה דרב אשי בוורדא אחת היתה כי רוב בהמות שבזמנו לא היה להם וורדא ואמרה ליה כל חיוי ברייתא אית להן אחת ולא שתים וסיים וה"מ מגואי אבל מאבראי טריפה בין שיש לה תואר וורד או שמתחכך מגבה או מטעם יתרת דהוה כנטול דלא מכשרינן אלא מקמא ובתנאי שיש לה תואר וורד דכל חיוי ברייתא הכי אית להו ולא מגבה דאין דרכה להיות והוה כל יתר כנטול ומ"ש התוספות ד"ה כל עיזי ברייתא כו' ומה שמטריף ביני ביני כו' היינו אם נאמר דב' וורדות כשירות הן דלא כרש"י אבל אם ב וורדות טריפה נוכל לפרש ביני וביני אף שיש לה תואר וורד טריפה כיון דשנים הן ויש לפרש ביני וביני טריפה בעומדין שניהן במקום א' דהוה חסרה הוורדא ולא בשני מקומות כי כל חיוי ברייתא הכי אית להו ולפי זה יתרת מקמא טריפא דליכא מאן דפליג עליה דביני ביני אבל הר"מ ז"ל בפ"ח מה"ש שיטה אחרת בזה דלמאי דמסיק וה"מ מגואי משמע דהדר ביה ויתרת מקמא ג"כ כשירה כן כתב הכ"מ ובב"י בסימן ל"ה מדלא מפליג אלא בין מקמא לגבה יע"ש ויראה כוונתו דאל"כ הוה לי' לפלוגי ביש לה תואר וורד או צורת אונא דבאין לה תואר וורד הוה ליה יתרת מקמא אלא ש"מ הדר ביה וסובר כל מקמא כשירה אלא מגבה טריפה ואין לומר דמעשה דרב אשי בשתים היה והכשיר אלמא יתרת מקמא לאו כלום הוא וכשירה דא"כ מנא ליה להר"מ ז"ל להכשיר באין לה וורדא כלל שכך כתב בפ' הנזכר שם. ומנא אמינא לה מהא אין ראי'. ומיהו י"ל שסובר דודאי בהמות שלנו לא נשתנו משלהם ורובן יש להם וורד ורב אשי שרצה להטריף שתים מצא בה והכשירוה וע"כ באין לה אחת כשירה דאל"ה הוה כל יתר נטול דמי וטריפה אלא ודאי כל שחסרה הוורדא כשירה אלא דא"כ מנא ליה להכשיר יתרת מקמא דהא אמרו לי' טבחי וקרי ליה עינונתא דוורדא משמע דוקא כה"ג ולא בע"א ואין להאריך:

שוב ראיתי שדברי ב"י המה כפשטן מדאמר ולא אמרן אלא מגוואי אבל אגבה טריפ' ולא אמר אבל בשמאל או בימין ושינתה מקומ' טריפ' דנהי מטעם חסרא הוורדא כשירה מ"מ הוה לי' יתרת שלא בדרי דאונא דכל חיוי ברייתא אית להו מצד ימין במקום הראוי לה אלא ש"מ יתרת מקמא כשירה ולפי' הב"י בגמרא דהדר ביה ממה דהוה אמר ביני ביני טריפה א"ש דס"ד דרב אשי למטרפה דהוא סבר יתרת מקמא טריפה אמר ליה רב הונא בר אויא דעינונתא דוורדא קרי ליה וה"ה דה"מ לומר יתרת מקמא כשירה דלית הלכתא כרבא אלא עדיפא מיני' קאמר שכן דרך רוב הבהמות אבל לפי' הב"ח בגמרא שפי' ביני ביני היינו מגבה דוחק קצת מה שרצה להטריף רב אשי ועיינתי אח"כ בב"ח וכתב דר"א רצה להטריף דסובר מקמא נמי ביני וביני הוא או דשאני וורדא יע"ש ואם נאמר דחסרה הוורדא טריפה אפשר לומר דר"א בב' הוורדות היה המעשה ורצה להטריף מטעם כל יתר כנטול דמי ואמר רב הונא בר אויא דכל חיוי ברייתא הכי אית להו שדרכם בכך ולעולם יתרת מקמא כשר אף לפי דעת רב אשי והא דאמר וה"מ דקיימא בדרי דאוני לאו דווקא אלא אף מקמא כשירה ומיהו להר"מ לא מצינו לומר כך דאיהו סובר חסרה הוורדא כשירה אלא למנהגנו שאנו מטריפין חסרה הוורדא וב' וורדות נמי טריפה ויתרת מקמא כשר שמעשה דרב אשי היה בב' וורדות מרוחקין זה מזה ורצה להטריף ר"א ואמרו ליה דז"א דלא הוה חסרה הוורדא כיון שהן מרוחקין זה מזה ועיין ט"ז סי' ל"ה וש"ך שם ס"ק י"ז יע"ש ודעת הגאונים שמכשירים בין חסרה הוורדא ובין נמצא ב' וורדות י"ל היינו שעומדות שתיהן במקום א' דהוה יתר כנטול אבל מרוחק אפשר הוה יתרת ובי"ד אבאר

(ע"ב) תוספות ד"ה אבל אגבה כו' לצד שמאל טריפה היינו מטעם יתרת מקמא ולא מחמת חסרה הוורדא דהא סיימו לעיל דעמא דבר כרש"י ועוד מדהביאו ראי' מרש"י מב' וורדות ש"מ מטעם יתרת אתינן עלי' ולא מטעם חסרה דהא לרש"י כשר בחסר' הוורדא אלא מטעם יתרת מקמא אם שינתה מקומה הראוי לה כו': ובד"ה אפי' כטרפא דאסא כו' התחתונה שהיא עליונה כו' ר"ל כשהיא תלויה ברגליה הוה התחתונה העליונה כשהיא הולכת או כשאוחז אדם בקנה ומה שסיימו אבל אם היא פחותה מטרפא דאסא נראה לאבי העזרי דכשירה אף דפשטא הוא דהא קאמר כט"ד דל"ת לאו דוקא הוא קמ"ל דכל שיעורי חכמים כך הוא בפחות משהו כשירה ועיין רא"ש בשמעתין ואין צורך לדחוק דלא תימא מטעם חסרה הוורדא אתינן עליה ולזה אמר אבל מגבה אפילו כט"ד טריפה דסופו להתחכך אף שינתה מקומה הראוי ובפחות גם כן טריפה ואצ"ל הוא דחסרה הוורדא ואף במקום הראוי אם חסרה מט"ד טריפה כמבואר סי' ל"ה בט"ז ובש"ך בשם האגור ובתב"ש ומש"ה אמר אפי' כט"ד לאשמעינן הא מלתא דאם פחות' מט"ד אף מקמא טריפה ואין צורך לזה ובטעם מגבה דטריפה, אם נאמר מטעם יתרת פשיטא פחות מט"ד כשירה דלאו יתרת הוא ואם נאמר דלא הוה יתרת שאפשר הוורדא לפעמים עומדת מגבה אלא שסופו להתחכך ג"כ דוקא ט"ד הוא דסופו להתחכך ולא בפחות משהו דכל שיעורי חכמים כך הם: גמ' אמר רפרם האי ריאה דדמיא לאופתא כו' לרש"י אין כאן כ"א שלש מחלוק' או דמיא במראה לעץ והיינו חזותא ונפיחא או במשוש היד קשה כעץ והיינו נשתא או פחיזא וא"ד דלית ליה חתיכא דאוני דה"א ע"כ לא אסר רבא אלא בחסר אונא אחת אבל כשכל הריאה אחת ה"א דלא קמ"ל דלא אבל הר"מ ז"ל פי' נפוחה שמצאה נפוחה כמו בחיי' טריפה יע"ש: ע"ש דאמר ר"ח האי שחור אדום הוא אלא שלקה ר"ח לענין דם אמר כפירש"י דהוה דם נדה דאי לענין טריפות לא שייך לומר אלא שלקה אלא הכי הוה ליה לומר האי שחור לקותא היא אבל אם נאמר אדומה גופא טריפה כדאמר לעיל ל"ש וטריפה וההיא דהכא שאני דמתלבנת ע"י נפיחה או דשאני מאדומה כמ"ש הרשב"א ושאר מפרשים א"כ א"ש כאן האי שחור אדום הוא אלא שלקה אח"כ וא"כ עיקר הפסול שהיתה אדומה ביותר לכתחלה דסימן הוא כך כיון שנעשה אח"כ שחור ורש"י לשיטתיה לעיל ועיין במהרש"א לעיל דף מ"ו ע"ב בתו' אוכמי אוכמי כו' יעוין שם היטב: אמר רבא אטום בריאה מייתינן סכינא כו' עיין בי"ד אי קרעינן במקום סמוך למקום האטום ושם אין קפידא אי חותכין גם הבשר או על מקום האטום ממש צ"ל שקורעין הקרומים לבד ולא שיחתוך ג"כ הבשר דאל"כ שמא במקום החתך היה עיקר האטום יע"ש ומדברי רש"י שכ' מניחין על אותו אטום רוק אז