ראש יוסף על חולין חלק א קמ

למטה מאגפיים שהוא סוף עובי אגפיים או שמא ר"י עד ועד בכלל עד בין אגפיים ואגפים בכלל שהוא סוף עובי אגפים ור"ל אמר עד למטה מאגפים היינו עד מקום כלות אורך אותו העצם המחובר לגוף ועד אותו מקום הוא כח פסיקת חוט השדרה אבל הרא"ש סובר דר"י ור"ל לא הוה פליגי בענין זה אם לא שנא' דר"י עד בין אגפים עד ועד בכלל שהוא סוף עובי אגפים ור"ל פליג ואמר למטה קצת מאותו מקום הוה כח חוט השדרה דהא על שיעור דר"י קאי ומסתמא למטה בסמוך לו או שמא ר' ינאי עד בין אופים עד כלות שכיבת עצם המחובר לגוף ור"ל אמר עד למטה קצת מאותו מקום כח חוט השדר' ובי"ד אבאר מזה בעזה"י באורך: הא ר"ח הא ר"ש ברבי כו' לפירוש ראשון לר"ח טריפה לר"ש ברבי כשירה ולפי' שני להיפך לר"ח כשירה אם נשתייר כ"ש ולר"ש ברבי בעינן כזית והכי הלכתא כדמסיק לקמן דבעינן ב' זיתים יעוין שם ולדידן בעינן שלשה זיתים

(ע"ב) תוס' ד"ה אינקב תתאה כו' לעיל כו' עכ"ל התו' גורסין לעיל ואמרי' לי' תתאה ולא גורסין עד דאנקב כו' ולכך כתבו שפיר הא דלא מיבעיא ליה לעיל:

ובד"ה אוכמי אוכמי פי' הקונטרס כו' כשרובה כך עכ"ל כתב מהרש"א דליכא למימר כשחוזרת למראה הריאה דא"כ בהאדימה נמי טריפה כשאינה חוזרת עכ"ל ולפ"ז לשי' רש"י דכתב ל"ש וכשירה באדומה כשירה אין צ"ל שחוזרת למראה ריאה ולא קשיא מההיא דאוכמי דפי' שחורה דאיירי בחוזר' ע"י ליבון וע"י נפיחה ולא צריך לאוקמי כי כוחלא והא דכתב רש"י ז"ל גווני גווני ובאותן מראות כשירות ולא פי' במראות פסולת ובשלמא אי אמרינן כפי' התוספות דבמראות פסולת דוקא בכולה ולא במקצתה א"ש דחזות' חזותא בא לומר דלא הוה תרתי לריעותא אף בסמוכה זו לזו וע"כ במראות כשירות דאי במראות פסולת הוה תרתי לריעותא מיהת ובאוכמי דהיינו שחורת לא איירי בסמוכה ואשמעינן דמקצתה במראה כשירה משא"כ אי איירי שחוזרת ע"י נפיחה א"כ אף בחזותא היה יכול לפרש כן שחוזרת ע"י נפיחה ואף ממראה הפסולת ואפשר דמ"מ הוה תרתי לריעותא מיקרי ואין זה נכון דמדינא דגמ' לא פסלי תרתי לריעותא מדאמר לקמן תרתי בועי לית להו בדיקותא ויש לדחות ושם אבאר ובי"ד אבאר ג"כ:

אמר רבא הני תרתי אוני דסריכו להדדי לית להו בדיקה וה"מ שלא כסדרן אבל כסדרן היינו רביתייהו כבר האריכו בזה כל הפוסקים ואני אכתוב ליישב לשון רש"י ומימרא דרבא ואען ואומר כי מ"ש רש"י ז"ל בכאן דאין סירכא בלא ניקב וקרום שעלה מחמת מכה אינו קרום דסופו לסתר ולכאורה שזה מוכרח ומש"ה כסדרן הקרו' הולך וחזק שיש לו סמוכין משני ראשיו ואף מחיתוך לגב או מגב לגב אלא דאין זה כלום דמי עדיף מנקב הריאה בגופה ויש שם קרום דאין שם דבר המפרקו ואפ"ה אינו קרום כמ"ש התו' ד"ה היינו רביתייהו ועוד דמשמע ודאי דטעמא דקרום מחמת מכה אינו קרום דלא היה סתימה דמעיקרא כמו שאבאר שהרי לעיל בדף מ"ג ע"א פירש"י דלא לסתימת דופן וחלחולת וירכים מעמידין וכבד סותמה דהני הוה סתימה דמעיקרא משמע ודאי דלאו משום דסופו לסתר לחוד הוא דאינו קרום אלא משום דלא הוה סתימא דמעיקרא ולא מצינו טריפות שחוזר להכשירו וכבר כתבנו מזה לעיל ברש"י שם יע"ש היטב וא"כ מחיתוך לגב וכ"ש מגב לגב אמאי כשירה אי אין סרכה בלא כו' וגם אין לומר כסדרן היינו רביתייהו ושם באה הסרכה בלא נקב כס' הראב"ד ז"ל והובא בתו' בשמעתין דז"א דהא כתב כסדרן זו מגינה על זו והדרא בריא אלמא דנקב היה אלא דהדרא בריא והיה נראה לומר לשיטות רש"י ז"ל מגב לגב טריפ' והא דנקיט שלא כסדרן לאשמעינן רבותא אף שנסרכה מחיתוך ראשונה לחיתוך שלישית דה"א דכשירה דא"נ סופו לסתור הקרום אפ"ה אונה חברתה שאצלה סותמת הנקב קמ"ל תרתי בעינן אונה חברתה והגנת הסרכה גופא וחדא בלא אידך לאו כלום הוא דאמרינן כי מיד שנקבה לעת צאת השואבת רצוני לומר הטפה מיד נסתם הנקב מחמת שאונה חברתה מונעת הטפה ההיא לפול לארץ ונעשה קרום והולך וחזק והוה סתימ' דמעיקר' משא"כ מראשונה לשלישית דסופו להתפרק ואינה הגנה דאונה עצמה אינה מגינה כ"א ע"י קרום ועיין בר"ן ז"ל בשמעתין שכתב לרש"י קצת כעין מ"ש ולפ"ז מחיתוך לגב וכ"ש מגב לגב טריפה דליכא הגנת הקרום כ"א אונה ואין מגינה כו' ועיין בתב"ש סימן ל"ט ויש עוד לומר מחיתוך לגב כשיר' לשיטת רש"י ז"ל דהוה ס"ס שמא הנקב הוא החיתוך וראש השני נסתבך בגב האונה שאצלה דהשתא ק הגנת ריאה והגנת הקרום דלא מתפרק כיון שהן זו אצל זו ואת"ל הוא מגב הנקב וליתא הגגה כ"א הקרום והוה סתימה דלאחר מיכן י"ל שמא לא ניקב כ"א קרום העליון לחוד וממנה נעשה הסרכא וסברא זו כתבה הרשב"א בחדושיו בשמעתין וז"ל ויש להתיר סירכא תלויה מס"ס שמא לא מחמת נקב ואת"ל מחמת נקב שמא קרום העליון ניקב וסיים שמא כיון דאיכא לברורי בבדיקה מבררינן ועיין מ"ש לקמן גבי ספק דרוסה בעל ארי ביניהן בביאור דברי הרשב"א הללו יע"ש וא"כ מחיתוך לגב יש ס"ס ומגב לגב טריפה. ודע דלקמן דף מ"ח ע"א אמר ריאה שניקבה ודופן סותמתה הוא דסביך והיינו טעמא דאנו אומרים דגם בתחלה היה מדובק יפה לדופן או מיד כשיצאה הטפה ההוא והיינו כשאנו רואין דסביך בדופן אמרינן מסתמא מיד כשיצאה נסתמה וה"נ דכוותי' וכן כתב הרשב"א בשמעתין קצת ויש עוד לפרש במ"ש רש"י אבל כסדרן זו מגינה על זו והדרא בריא והקרום הולך וחזק תרתי קאמר דמחיתוך לחיתוך דא"נ נמצא נקוב כשירה דאונה חברתה מגינה עלי' וסותמתה ומחיתוך לגב וכ"ש מגב לגב עכ"פ בעי בדיקה דקרום אין מתפרק ומ"מ בדיקה בעי שמא עדיין לא נסתם הנקב לגמרי וטריפה דאמרינן תו אין סופו ליסתם כלל ונקבה הריאה. ואמר זאת בעבור שרבא הזכיר הני תרתי אונא דסריכן להדדי לית להו בדיקותא ולא אמר טריפה אלא לאשמעינן דכסדרן בדיקה מיהא בעי והיינו מחיתוך לגב אבל לא מחיתוך לחיתוך וכמו שבארנו ובי"ד אבאר עוד בעזה"י בסי' ל"ט ויש בזה כמה שיטות ופרושי' הא דסרכ' טריפה ואבארם בעזה"י:

הפירוש הא' דאין סירכא בלא נקב והוא פירש"י ז"ל ואף כסדרן אין סרכא בלא נקב אלא דשם אונא חברתה סתמתה ומגינה וא"צ בדיקה או דתרתי בעינן אונא והגנת קרום ובעי בדיקה שמא לא נסתם הנקב עדיין ושלא כסדרן טריפה ולא מהני בדיקה שסופו להתפרק וליכא כ"א הגנת אונא ולא מהני לחוד הפי' הב' דיש סירכא בלא נקב אלא דסופו להתפרק ויהי' נקב וכל העומד לינקב כנקיב דמי או שכן גמירי דלא חי י"ב חודש בכך וכסדרן אין סופו להתפרק. הפי' הג' הוא דאין סירכא בלא נקב וטריפה אבל כסדרן רגילה דסירכא לבא שם בלא נקב וכשירה. הפי' הד' הוא דלאו ודאי שאין סרכא בלא נקב אלא ספק הוה אי יש נקב או לאו ולא הוה ודאי טריפה שלא כסדרן אלא ספק הוא דהוה ולא חשבינן לספק שמא לא ניקב אלא קרום העליון לחוד דאל"כ הוה ס"ס שמא א נקב ואת"ל יש שמא לא ניקב אלא קרום העליון לחוד ואמאי טריפ' אלא דלא הוה ס"ס ועוד דאפשר דלא הוה מתהפך ויש לעיין בזה דא"כ היכי קאמר הרשב"א בסירכא תלויה דהוה ס"ס והא אין מתהפך אלא שמתחלה צריך לדון אי יש נקב וסרכא זו אי באה מחמת נקב או לאו ואין כאן מקומו בזה:

בתו' ד"ה היינו רביתייהו כו' היינו במקום שסמוכות האונות זו לזו דא"כ בחנם מחלק בין כסדרן ללא כסדרן עכ"ל לכאורה דהוקשה להם דאמאי לא פי' רש"י שלא כסדרן מחיתוך לגב ואין הלשון מורה כן אלא סמוכות היינו למעוטי שיפולי אונא המוזכר בפוסקים דשם אינן סמוכות וליכא הגנת חברת' עלה א"כ בחנ' מחלק רבא בין כסדרן ללא כסדרן בכסדרן גופ' הוה להשמיענו דין זה ויש לעיין בזה ועיין מ"ש ברש"י ד"ה היינו רביתייהו ומ"ש ואם היינו מפרשים היינו רביתייהו שרגילה כו' הוא פי' הראב"ד ואינו פי' לשיטת רש"י כי רש"י פי' בהדיא והדרא בריא משמע בכסדרן ג"כ ע"י נקב היא באה וגם מתוך שאר פירושו משמע כן ומ"ש פר"ח פי' מרבעיתו קשה דמשמע הטעם שהן שוכבות זו על זו ולשון שלא כסדרן משמע להו וודאי מראשונה לשלישית א"כ הקשה דבאונה הסמוכה נמי טריפה מחיתוך לגב וע"ז כתבו דלשיטת ר"ח אפשר לומר דסרכא בלא נקב באה אלא שלא כסדרן מתפרקת וכסדרן אף מחיתוך לגב אין מתפרקת אבל אין לפרש פי' ר"ח כפי' הראב"ד דא"כ עיקר חסר מן הספר דמה בכך דהיינו מרביעתו מ"מ אכתי טריפה מחיתוך והיה לו לומר דטעמא דרגילה שם לבוא הסירכא בלא נקב. ומ"ש שיש ליישב פ' הקונט' דקרום שעלה מחמת מכה אין קרום שאין סרוך בשום מקום אבל כשסרוכ' לשום מקום כו' יראה דה"ק בשלמא קרום במקום מכה הקרום חלוש כיון שהוא במקום מכה וסופו לסתור משא"כ כשהקרום נסמך למקום אחר שאין שם מכה ושם אין סופו לסתור הולך וחזק אף במקום מכה ועיין בתב"ש סימן ל"ט ומש"ה אף מחיתוך לגב וה"ה מגב לגב דנהי דאין סירכא בלא נקב מ"מ מאן לימא לן ששני ראשיהם מחמת נקב אלא במקום הא' הוא המכה תסתבך למקום אחר ושם חזק הוא ומתוך כך הולך וחזק ואין להקשות אכתי מידי ספיקא לא נפקא שמא גם שם יש נקב ושמא י"ל דאוקמינן אחזקה מחמת רובא ואמרינן שם אין מכה ויש לעיין בזה ואפשר דס"ס הוה אם נאמר שמא מחמת קרום העליון כו' ולענין פי' רביתייהו יש כמה פירושי' לרש"י רביתייהו שהן גדלו' זו עם זו ואינן מתפרקין ולראב"ד שזהו דרך גידול' מחמת דוחק ששוכב' זו על זו רגילות לבוא שם בלא נקב ולפ"ז בגב לגב טריפ' וא"כ אכתי תקשה