ראש יוסף על חולין חלק א קלט

לאפוקי מלטול ירק בבור וע"כ בלי שתאנוס היינו בשעת שחיטה דה"א דוקא בידי אדם אסור אבל אם כונה עצמה בשעת שחיטה ובא נגד צוואר כשר קמ"ל דספיקא הוא ובי"ד אבאר: גמ' קרמא עלאה אע"ג דלא אנקב תתאה וח"א עד דאנקב תתאה עכ"ל ולפי גרסא זו פליגי ח"א עילאה לחוד וח"א תרווייהו דוקא וי"ג וח"א תתאה והיינו תתאה לחוד ועיין ברא"ש שהביא ראיה מהא דלקמן כו' דפריך אלא כו' והא למ"ד תתאה נמי קשה ותי' אי ע"י חולדה אי תתאה נקיב כ"ש עילאה וכן כתב הר"ן. בחמש שיטות ועיין ברשב"א בשמעתין ושם לקמן אבאר בעזה"י הא דאיכא פלוגתא בנקבו ב' קרומים זה שלא כנגד זה אי כשירה או לאו בוושט או כמו בקורקבן ועיין ב"ח סימן ל"א שכתב דראיית הראב"ן עד שינקבו שניהן דאל"כ מחמת שהכתה חולדה נפסק התחתון ולא העליון יע"ש וא"כ אי ס"ד נקבו זה שלא כנגד זה טריפה אכתי מה בדיקה היא זו דלמא עילאה אינקב מחמת נשיכ' ותתאה אפסק מחמת רוככו במ"א והא דלא מבצבץ לפי שאינן זה נגד זה אלא ש"מ לראב"ן כשירים הן זה שלא כנגד זה וא"כ למאי דפסקינן כראב"ן ה"ה זה שלא כנגד זה כשר ובי"ד אבאר דמ"מ אין ראיה ועיין ברש"י לקמן דנ"ו שכתב מפני ששיניה דקות ושמא ניקב הקרום שלא כנגד העצם וה"ה דה"מ לו' שמא נקבו זה שלא כנגד זה כיון ששיניה דקות אלא ש"מ כה"ג כשר ויש לדחות דעדיפא קאמר שמא נקבה בשוה שלא נגד גולגלת

(דף מו ע"א) גמרא עד ועד בכלל או דלמא עד ולאו עד בכלל עכ"ל ראיתי לבאר בדרך הפשוט. הנה שמואל סובר עד אחת ר"ל עד בין הפרשות אחת טריפה ודאי עד שניה ר"ל בין הפרשות שניה איני יודע שלישית ר"ל בין הפרשות ג' כשירה ודאי וצורת החוט כזה $ציור בספר$ הנה החוט הישר שבין פיצול ראשון לשני נקרא בין פרשה ראשונה ומן שניה לשלישית נקרא בין פרשה שני' וכן בשלישית ושמואל לא הזכיר לשון עד אלא בראשונה ובשניה ושלישית לא הזכיר לשון עד וידעינן ודאי דבין פרשה שניה הוה איני יודע ושלישית כשירה וחוט הישר בעובי פי פיצול קרויה פי פרשה וחוט המתפצל קרוי פרשה עצמה ועתה אבאר אחת עד ועד בכלל וא"כ עד תחלת פי פרשה שניה הוה ודאי טריפה או לא ומפירש"י משמע דעד ולא עד בכלל ובין פרשה ראשונה איני יודע והא דנקיט שניה איני יודע דלא נטעה לומר דכשירה ויש לראות מדאמר שלישית כשירה מכלל דשניה אינו יודע ועל כל פנים היה לו לומר בין פרשה ושניה אינו יודע. והדר בעי אם תמצא לומר עד ולא עד בכלל פי פרשה מהו וכתבו התוספות בד"ה ואם תמצא לומר דהכי מבעיא ליה אי מתחלת עובי הפיצול נקרא בין פרשות ג"כ או מסוף עובי הפיצול וא"כ פי פרש' ועוד פירשו דהכי מספקא ליה אי שמואל קורא לבין פרשות פי פרשה לחוד והשתא אי לא עד בכלל פי פרשה כשירה או בין פרשות קורא לבין ממש דהיינו מן פרשה ראשונה עד שני' ועובי פיצול הוה ודאי טריפה והא דנקיט עד בין פרשה ראשונה ולא נקיט עד הפרשה ר"ל אי לא עד בכלל משא"כ אי עד בכלל א"ש שזהו בין וכתבו שהא"ח מקדים לצאת ולהתפצל ואי אמר עד פרשה ה''א דעד פיצול הראשון קמ"ל בין דהיינו עד תחלת פיצול ב' רצוני לומר עד תחל' חוט שני המתפצל. ודרך כלל אני אומר לפירוש ראשון של תו' בין הפרשות היינו חוט הישר מן פיצול ראשון לשני והיינו באורך ר"ל כל אורך החוט מן תחלת פרשה ראשונה עד שני' הוה בין הפרשות ומיבעיא לי' אי עד ולא עד בכלל שמא מתחלה עובי פיצול ראשון נקרא בין ושייך למה שלמטה ונקרא בין או לאו ואחר כך פי' פי' אחר דמספקא לי' אי בין הפרשות הוה כפי' הא' וא"כ פי פרשה לא הוה בכלל בין הפרשות וטרפה אי לא עד בכלל או שמא שמואל קורא בין הפרשות לפי פרשה דזהו ב"ה ר"ל ובין חוט המתפצל לימין ובין חוט המתפצל לשמאל והוקשה להם תפשוט דפי פרשה ודאי דאי ספק ליתני עד הפרשו' דהיינו עד תחלתה פיצול ראשין והיינו לפירוש שני דתפשוט דבין היינו פי פרשה שהוא בין חוט ימין לשמאל ואה"נ דעד בכלל וכן לפי' ראשון ותי' דאחד מקדים לצאת ולכן אמר עד בין הפרשות דעד חוט שמאל שהוא מאוחר עד"מ או היפך הוה ודאי טריפה ולא ספק ושמואל דאמר עד בין הפרשות היינו עד פרש' ראשונ' ולענין ודאי טריפה איירי דלא בא לסתום אלא לפרש ומסתמא עד תחלת פרשה הוה אלא דקשיא לי א"כ עד ועד בכלל נמי הוה מצי למבעי לפי' השני אי בין הוה בין חוט ימין לשמאל ומסוף עובי פיצול ראשון הוה בכלל אינו יודע והא דאמר שני' אינו יודע משמע למעלה משני' ודאי נידוק מרישא איפכא דעד בין הפרשות הוא דודאי ועד בכלל אבל מסוף עובי פיצול ראשון הוה איני יודע או שמא שמואל קירא בין מה שבין פיצול ראשון לשני דאין לומר דאי עד בכלל מסתמא אמרינן דשמואל קורא בין לכל אורך החוט בין פיצול ראשון לשני דהיינו בין הפרשות שהוא בין חוטין המתפצלין ראשונה לחוטין המתפצלין שניים כדי שלא תקשה הדיוקים אהדדי אם נאמר דחוט בין פיצול ימין לשמאל קרוי בין קשיא דבריו אהדדי דא"כ מה מיבעיא ליה אי עד בכלל או לאו תיפוק ליה דעד בכלל דלא תקשה אהדדי דיוקים וכבר נזהר רש"י מזה וכתבנו לעיל בסמוך וא"כ ה"נ כן וסיימו עוד התוספות ובכלל שני' יש לו להיות ר"ל לעולם שדינן ליה למה שתחתיו והיינו בכלל ראשון אין לו להיות ועיין במהרש"א שכתב דאין להוכיח התוס' פי פרשה שלישית דכשירה כיון דסתרי הדיוקים דשמא פי פרשה לא היה בכלל בין וא"כ מרישא משמע בין שני' אינו יודע הא שלישית כשירה ומסיפא דוקא בין שלישית ולא פי כו'. ולדבריו אכתי הו"מ למבעי את"ל עד ועד בכלל פי פרשה שלישית מהו היינו אי מיקרי בין והוה בכלל כשרה כמו בין שלישית או דלא מקרי בין כלל אלא יש לו שם בפ"ע והוה איני יודע מספיקא וי"ל זאת ובחדושינו לי"ד סימן ל"ב אבאר בזה:

ע"ש בעי ר' ירמיה את"ל עד ועד בכלל פרשה עצמה מהו ופירש"י דפרשה ראשונה קבעי לכאורה הא דפי' כן ולא פירש בפרשה שני' אי הוה אינו יודע כמו פי פרשה שני' או כשירה משום דמשמע ליה דלא מיבעיא אלא אי טריפה ודאי או איני יודע או כשירה לא אי איני יודע או כשרה דאל"כ אמאי מבעיא את"ל לא עד בכלל פי פרשה מהו ואמאי לא מיבעיא ליה את"ל עד בכלל פי פרשה שלישית אי כשירה או איני יודע אי הוה בכלל בין פרשה שלישית וכשירה או יש להם שם בפ"ע ואיני יודע דסתרי הדיוקים אהדדי אלא ודאי איני יודע או כשירה לא מיבעיא ליה אלא אי ודאי או איני יודע וזה ממ"ש עד ועד או עד ולא עד או ודאי טריפה או כשירה ומ"מ פרשה עצמה והיינו פרשה ראשונה והמתרץ הביא, לו ברייתא פרשה תדין כבשר מאי לאו ראשונה ושניה דבשניה נמי איכא למבעי אי אין יודע או כשירה ודחי לא שלישית כו' ועיין:

לא שלישית מכאן יש לכאורה להוכיח דפי פרשה שלישית טריפה מדאמר שלישית כשירה משמע פי טריפה דלעולם חמור פי מפרשה עצמה ועיין ב"ח ואחרונים דאיכא למימר דחוי קמדחי לה דאיירי בשלישית ופי טריפה או דאיירי בראשונה ושני' ואין ראיה דשלישית טריפה מספק ולענין הלכה קי"ל בי"ד סימן ל"ב דפי שלישית טריפה מספק:

ובתו' ד"ה ואת"ל עד ועד בכלל פי' ה"ק שנפסק הפיצול מן החוט כו' ברחו' וכו' עכ"ל ר"ל לרש"י שפי' שנפסק הפיצול עצמו מן החוט משמע סמוך ליה מיד וא"כ הו"מ למבעי אי לא עד בכלל ופי' פרש' טריפ' ודאי אי פרשה עצמ' טריפה או עדיין בספק עומדת או כשירה וודאי וכתבו דלא כפרש"י אלא שנפסק רחוק מחיבורו מחוט הישר והפיצול הולך באלכסון וא"כ ליכא למבעי אי עד בכלל אלא דאכתי מצי למבעי אי אינו יודע או ודאי כשירה אלא דלא מבעי ליה הכי כמ"ש אלא אי ודאי טריפה או אינו יודע או כשירה. ומ"ש התוס' אבל אי פרשה כשירה לא יתישב שפיר לפי זה דודאי פי פרשה ראשונה או טריפה או איני יודע, וכן שני' ודאי אין יודע ושלישית הוא דאיכא למימר הכי וצריך לומר דלאו דוקא כתבו כשירה אלא איני יודע הוא דהוה כו':

ובד"ה מאי לאו ראשונה ושניה דאי הוה טריפה הוה שייך למיבעי כו' עכ"ל דברי מהרש"א בכאן צ"ע ולא היה לי פנאי לעיין ומ"מ אכתוב קצת דודאי הא דבעי לשמואל אי כוונתו דבין פרשות ופי פרשה ופרשה אי ודאי אי לאו ודאי בשני' ליכא למבעי אי ודאי דהא איני יודע קאמר ק לן ר"ל לדידן דמספקא לן אי שני' ודאי טריפה או ודאי כשירה ליכא למבעי לשמואל אי יש חילוק בין פי פרשה ובין פרשה דהא שמואל כלל להו באיני יודע אלא דמ"מ לדידן מספקא לן הכי את"ל דפי פרשה שני' ודאי טריפה בין פרשות שני' מאי ואת"ל ודאי טריפ' פרשה עצמ' ברחוק מקום מאי וע"ז פשיט מיה' דפרש' עצמה ליכא לספוקי כלל דפ' ראשונה ושניה כו' ומשני לא שלישית וכ"ז איננו שוה לי בדברי מהרש"א ז"ל ואי"ה בחדושינו לי"ד אבאר ועיין מהרש"ל ז"ל ומה שסיים דליכא למימר דמבעי לי' בפרשה שני' אי איני יודע כו' והיינו לשמואל דא"כ אמאי לא מיבעיא את"ל עד ולא עד בכלל בין אי פרשה אינו יודע או רחוק מן החוט מ"מ תבעי אי איני יודע או כשירה ואין להאריך כאן:

בעופא ר' ינאי אמר למטה מאגפיים ור"ל אמר עד בין אגפיים אבל גירסת הרא"ש ז"ל ר' ינאי אמר עד בין אגפיים ור"ל אמר עד למטה מן אגפיים והנה מ"ש הרא"ש דהך ספיקא איכא לספוקי לר"י נמי היינו מ"ש התוס' בד"ה למטה מאגפיים אי מקום חיבור בגוף ר"ל אותו עצם המחובר בגוף יש להסתפק אי ר' ינאי עד בין אגפיים ולא עד בכלל ר"ל עד תחלת עובי אגפיים ור"ל אמר עד