ראש יוסף על חולין חלק א קלח

ולא נקיט פסוקת הקנה דהוא הקרום שבפני': ע"ש גמרא והיכי עביד הכי כו' כתב מהרש"א ז"ל דאין לומר דלא ידע רבב"ח דטרפי' רב דא"כ קשיא על רב היאך שלח לרבב"ח יע"ש ובהא דמקשה וכיון שהורה חכם היכי אכיל דלמא לא ידע שאסר רב וגם לא שייך אין הקב"ה מביא תקלה ע"י כיון דמן הדין רשאי אלא מדת חסידות דאל"כ מה: רבותי' דיחזקאל אלא דודאי היה לו להודיעו שרב אסר מיסר ומיהו מה דשרי לכתחלה אין קושיא דאפשר שלא היה יודע שרב אסר כו': ובתו' ד"ה היכי עביד והתניא כו' מלתא כו' עכ"ל ר"ל לשיטת רש"י בנדה כי אמר אגמרא סמוך הדר ביה ממה דהוה אמרה כל יומא דכי הוה וה"ה כאן דאמרינן חכם שאסר אין חבירו רשאי להתיר ה"מ מלתא דתליא בסברא אבל אגמרי' רשאי לחלוק וא"ש לקמן מר טריף ומר מכשיר דאגמרי' סמוך ומ"ש מהר"מ מלובלין דשם לא פי' רש"י כלום דהדר משינויא קמא לכאורה ממ"ש רש"י דף כ' ד"ה מעיקרא ובד"ה אגמריה דהא דהוה מטמא משום כבודו דרבה בב"ח והא מדינא אסור חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר לא משום כבוד נגעו ביה וכמ"ש הרשב"א בחדושיו בשם הראב"ד דהוה כחתיכה דאסורה אלא ע"כ היכא דאגמריה סמוך רשאי והא דהוה מטמא לה מעיקרא משום כבודו לחוד והא דלקמן במחטא מר טריף ומר מכשיר לא היה חושש לכבודו של ראשון וא"כ משמע לשיטת רש"י כי מסיק אגמריה סמוך הדר ממה דהוה אמר מעיקרא טמוי כו' ר"ל דמצי למימר דהדר ומ"מ לא הדר דניחא ליה לומר משום כבודו דרבב"ח לא היה מיקל ר"י בר"י ועיין ברשב"א שכתב חכם שטימא אין חבירו רשאי לטהר וא"נ מטהר לאו כלום הוא במלתא דתליא בסברא יע"ש א"כ שפיר מקשה היכי עביד הכי מסתמא הודיעו לו אח"כ שרב אסר מיסר והוה חתיכה דאסורא כמ"ש הרשב"א בשם הראב"ד מהא דע"ז יע"ש וכמ"ש לעיל עוד דע לך דהא דחכם שטימא אין חבירו רשאי דוקא באותו דבר עצמו אבל כדומה במלתא אחריתי רשאי החכם ולדעת הראב"ד א"ש בפשיטות הא ואין להאריך בזה

(דף מה ע"א) גמרא אמר רב יהודה אמר רב נקבה כנפה מצטרפי' לרובא עכ"ל מפי' רש"י ותוספות ד"ה אישתמיטתי' משמע דהוה ס"ד דאיירי ביש חסרון דומיא דנקבי הנפה ומצטרפי' לרובא ר"ל דאין מזיק בהם שיעור אחר אם לא שהם ברוחב הקנה וכ"ז שאין בהן רוב רוחב הקנה אף שיש שיעור איסר שהן ארוכין וקצרין דכי מעגלת להו איסר הוא דהוה אין טריפה ופריך מ"ש וכן פי' רש"י ד"ה אלמא כו' כאילו הוה חד נקב ולא יהבינן שיעורא אחרינ' ר"ל להקל ולומ' שאין טהור אלא ביותר מלא מקד' ומ"ש וה"נ כאיסר בעי לשערינהו ר"ל בכאיסר נמי טריפה אף שאין עומדין ברוב היקף הקנה טריפה דאין לו' דאשמעי' ברובא נמי מטרפא אף שאין נפסק במקום א' אלא כאן מעט וכאן מעט מצטרפין לרובא מאי איריא נקבו הנפה נקבים שיש חסרון בנקבים שאין חסרון נמי דינא הכי אלא ע"כ לומר אף בחסרון דוקא לרובא ולא לכאיסר אף אי מעגלת להו ועומדין באורך הקנה ולא דמי לחסרון כאיסר דהוה במקום א' ופריך מ"ש מגולגולת וכפי' רש"י ומשני דאיירי באין חסרון ונפה דקאמר לאו דוקא וכפי' התו' ד"ה אשתמטתי' ומדבריה' נראה שאין השלם שביניהן מצטרפין באין חסרון דאל"כ אימא דנקיט נפה לומר כי אין בין נקב לנקב כמלא נקב הוא דשלם מצטרף וכמ"ש הר"ן ז"ל כאן דודאי אין סברא לומר שיצטרף השלם אף שיש יותר כמלא נקב אלא כמ"ש דהתו' סוברים באין חסרון אין השלם מצטרף ולפי ס"ד דמקשה אפשר דאה"נ או דנקיט כנפה דיש בהן חסרון או דיש בין נקב לנקב כמל' נקב והנה מפירש"י בד"ה מצטרפים הנקבים לרובה אילו היו כולן מחוברין יחד עכ"ל הרי בהדיא ממ"ש אילו היו הנקבים וממ"ש מחוברין יחד שאין השלם מצטרף באין חסרון ובד"ה בעופא אם חופה בין השלם היינו ביש חסרון ואין חילוק בין עוף לבהמה לענין זה ולפ"ז אין הוכחה לומר הא דאמר נקבה כנפה מצטרפים לרובה לומ' דלא מצטרפ' בשיעור איסר לעול' אימא דמצטרף לאיסר והא דאמר לרובה היינו בעומדין בהקף והא דלא אשמעינן באין חסרון יש לומר דביש חסרון מצטרף השלם שביניהן ולא באין חסרון ולה"ק נקבה כנפה מצטרפין גם השלם שביניהן הן אמת שהש"ך ז"ל בסימן ל"ד סק"ו לא כתב אלא דמצטרף השלם לענין כאיסר ולא כתב לענין רובא אי מצטרף השלם שביניהן והב"ח בי"ד בסימן ל"ד יע"ש אלא דמ"מ מנא ליה להקשות אימא באין השלם מצטרף הנקבי' וביש חסרון מצטרף גם השלם והיש"ש בא"ט סימן יו"ד כתב דאף באין חסרון מצטרף השלם לרוב' וכ"ה דעת רש"י יע"ש וכפי מ"ש כאן משמע מרש"י דאין חסרון אין מצטרפין ממ"ש ד"ה מצטרפין והבאתיו לעיל בסמוך:

והנה לשון מצטרפים דאמר רב יהודא משמע ודאי דאנקבים קאי ולא אשלם ולבתר דמסיק בעופא מקפלו ומניחו ע"פ הקנה משמע כל מקום הנקב גם השלם מניחו ולא באומד הדעת או בדרך אחר וה"ה בבהמה אין חילוק דמצטרף השלם אם אין בין נקב לנקב כו' ובי"ד אבאר:

וברש"י ד"ה מצטרפין לרובה דהוה כפסוקה בעלמא עכ"ל הלשון בעלמא דחוק דודאי נקבים שאין בהן חסרון לא עדיפי מאילו נפסק במקום א' כולו דבעינן רובא דוקא דדוחק לומר דיש יותר סברא להטריף מנפסק כאן מעט וכאן מעט ודומה לסימנין שנפרקו מהלחי ומי הכניסו לזה:

ובתו' ד"ה מצטרפין לרובא נקיט שיעורא כו' עיין במהרש"א ז"ל מה שכתב בביאור דברי':

ובד"ה אישתמיטתי' כו' ולשון אישתמיטתי' קאי עכ"ל דמשמע דהיה סובר נקבים שיש בהן חסרון אין מצטרפין לכאיסר ואדרבה המקשה הקשה לו אמאי אין מצטרפין לכאיסר ואין לומר דאשתמטתי' ליה מימרא דרב דאמר נקבים שיש חסרון מצטרפין לכאיסר דאי הוה ידע היה לו להקשות דברי רב אהדדי ממה דהקשה לו מגולגולת אף דמתניתין הוא מ"מ עדיף טפי להקשות דברי רב אהדדי מ"מ אין זה ענין לתירוצו ועיקר חסר מן הספר דלא הוה ליה לתרץ אלא דמיירי באין חסרון וכנפה לאו דוקא. ויש ליישב קצת לפי דס"ד דאיירי בנקבים שיש חסרון משמע באין חסרון לא מצטרפין לרובא דאל"כ הוה ליה לומר נקב' כנפה אין מצטרפין אלא לרוב' אלא דמשמ' דרוב' גופ' בא לאשמעי' דלרוב' מיהו מצטרפין ומני' דבאין חסרון אף לרובא אין מצטרפין דאל"כ הי' לומר כנפה אין מצטרפין לאיסו' אלא דבא לו' לרוב' מיה' מצטרפין ומני' באין חסרון אין מצטרפין לרוב' ומלתא מציעא אתי לאשמעינן מיני' תרתי ולזה אמר אשתמיטתי' מימרא דרב דאמר באין חסרון מצטרף לרובא וע"כ רב באין חסרון מיירי והא דאמר נקבה כנפה לאו דוקא הוא דבאין חסרון מיירי כן י"ל קצת. שם גמרא בעופא כל שאלו מקפלו ומניחו עפ"י הקנה הלשון משמע דחותך עם השלם ומניחו עפ"י הקנה וכפירש"י והיינו היכא שאין בין נקב לנקב כמלא נקב וכפירש"י דאנפה קיימינן ר"ל אנפה דבעי ר' יצחק בר נחמני מר"י בן לוי דאיירי ביש חסרון כדמסיק:

ובתו' ד"ה כדי שיכנס איסר לרוחבו של איסר לאפוקי דרך עוביו עכ"ל לכאורה שהתו' מפרשי' כפי' הרי"ף והר"מ הביאו הטור בסי' ל"ד נפתח נקב מפולש משני עבריהם דמשערים כעובי איסר לדעתם והתו' מפרשים כך ואפ"ה סוברים דבעי' איסר לרוחבו ולא דרך עוביו דאי כפירש"י פשיטא דמי גרע נפתחה ועומד כדלת מנחסרה לגמרי ודוחק לומר דר"נ מפרש שיעור האיס' האמו' לקמן במתני' דהיינו לרחבו ולא לעביו דלא שייך כאן בנפתח' כדלת ועיקר דינא בא לומר שיוצא בריוח:

גמ' נסדקה אפי' לא נשתייר אלא חוליא למעלה וחוליא למטה פי' היינו במקום שחיטה צריך שישתייר חוליא לרב ולר"י כ"ש ועיין י"ד סי' ל"ד למטה ממקום שחיטה נדון כריאה בכ"ש ויש כאן חלופי גרסאות י"ג איכא דאמרי אמרוה משמיה דר' יונתן קמיה ר"י ושבחוה ופי' דר"י לא פליג כלל עם רב להך לישנא ואדרבה שבחוה לדר' יונתן דסובר כמו רב עיין ב"ח וי"ג דלא"ד פליג נמי רב עם ר"י אלא דאמרוה משמיה דר' יונתן קמי' דר"י כמו לרב ושבחוה וגי' הש"ך א"ד דר"י לא פליג עם רב בהדיא אלא משמיה דר' יונתן אמרי' קמי' במשהו ושבחוה יע"ש:

בתו' ד"ה אנסה עצמה שפשטה צווארה ליטול ירק בבור עכ"ל פי' מיבעיא ליה אם מה דאמר רבא כל שפושטת צוארה ורועה אי רועה כדרכה או שפושטת צוארה ליטול ירק בבור הוה ג"כ מקום שחיטה ועיין מהרש"א והטור בסי' כ' כתב כשתפשוט צווארה בזמן שהיה רועה כדרכה ובלבד שלא תאנוס לפשוט יותר ממה שרגילה לעשות כשהיא רועה בש"ע ס"א כשהיא רועה כדרכה בלי שתאנוס עצמה ביותר ועיין ט"ו שכתב דא"ש דלא כתב הטור שאין חילוק בין אנסה אדם לאנס' עצמה בשעת שחיט' יע"ש ר"ל דהוא סובר שמ"ש הטור והש"ע בלי שתאנוס היינו ליטול ירק בבור כפי' התו' דהכי משמע לישנא וא"כ באנסה אדם הוה ודאי נבילה ובפשטה לטול ירק הוה ס' ולחומרא וא"כ אמאי לא הזכיר הך דינא דאם אנסה עצמה בשעת שחיטה אלא שזה פשיטא כיון שכתב שהשיעור הוא כשהיא רועה כו' והש"ך כתב בלי שתאנוס עצמה בשעת שחיט' דהוא סובר דהטור והש"ע מפרשים כרש"י ובעיא דלא אפשטא ולחומרא והא דלא הזכירו ליטול ירק בבור שזה בכלל אמרם כשהיא רועה כדרכה דמלת כדרכה ודאי