ראש יוסף על חולין חלק א קלז

לס"ד חייש הכא והא ודאי לאחר שחיטה נקב כמו לקמן נ"א ב' במחט בבית הכוסות דלא נמצא קורט דם בו תירצה הרשב"א ושאר פוסקים שאני וושט מתוך אוכלין ומשקין שטפוה לטפת דם גם התו' ד"ה ישב קוץ בוושט מודים שיש לחלק כן שהרי כתבו דאיירי אף באיכא קורט דם בפנים וכ"ש דמצי איירי באין בפנים וע"כ דיש לחלק בין וושט להמסס וב"ה והרשב"א בחדושיו שכתב דתו' הכשירו באין קורט בפנים לא נתכוין לתוס' שלפנינו כמ"ש. ומ"ש רש"י וקורט דם אין בפנים משמע אי יש טריפה והא אין בחוץ ומה איכפת לן מה שיש בפנים כקושית התו' ד"ה ישב ואף שראייתו מגמרא וכמ"ש הרשב"א בחדושיו דאמר ישב לא איצטריך והיינו באין קורט דם בפנים כמו שאבאר אי"ה בחדושינו באורך סי' ל"ג בעזה"י מ"מ הכל טעמ' לעולא אמאי בקורט דם בפנים חיישינן כיון דאין בחוץ ואין לומר דרש"י כתב וקורט דם אין בחוץ לומר דאפ"ה צריך לעולא לאשמעינן דבוושט אימור אוכלין ומשקין שטפוה וה"ה לדידן באין קורט דם טריפה וחיישינן דזה דוחק ולכאורה דרש"י לשיטתיה בהא דלקמן נ' ב' בברייתא במחט בביה"כ מצ"א כשירה ומדנקיט ביה"כ ושביק המסס ש"מ דשם טריפה אף מצ"א כפירש"י שם ובשבת ל"ו א' יע"ש והיינו בנמצא קורט דם בפנים דבהמסס ובה"כ לא אמרינן אוכלין ומשקין שטפוה ולא דמי לוושט ואיך פליג עולא על ברייתא דלקמן דחוששין שמא הבריא מדאמר עולא אין חוששין אף בניקב קצת מעור החיצון כמ"ש רש"י להדיא ד"ה ישב ואין נראה נקובתו בחוץ דמשמע כל שלא נראה מעבר אל עבר אין חוששין דסתמא אמר אין חוששין דאל"כ הוה לומר ישב קוץ מצ"א כמו בברייתא דלקמן וא"כ קשיא נהי דמצ"א בבה"כ כשירה דלא חיישי' לעור א' כולו משא"כ כשניקב עור א' והשני במקצת אמאי לא חיישינן שמא נקוב כולו עור שני כמו בהמסס אלא ש"מ דכאן לא איירי בנמצא קורט דם בפנים דאיכא ס"ס שמא לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא ניקב מעבר אל עבר ומש"ה מכשיר עולא ופריך מ"ש מספק דרוסה דמחמירינן ואף דאיכא ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא למטה מחלל הגוף וכה"ג כתב הרשב"א לקמן בחדושיו נ"ג א' והבאתיו לעיל וצריך לומר דספק שמא לא דרס מש"ה לא חשיב ספק דלא הוה ספק השקול דדרוסה שכיח יותר או דרוב אריות דורסין ממש והוה כמאן דליתא דמי הספק הזה ועיין תו' כתובות ט' ע"א יע"ש בסוגיא דפתח פתוח וכמו שאבאר לקמן באורך נ"ג א' גבי נמצא צפורן בגבו של אחד מהן ועיין סי' נ"ג ונ"ו ונ"ז ואף דאיכא ספק שמא לא נגד החלל לא אמרינן אוקי אחזקה אלא היכא דהיתרא שכיח טפי מלאסורא כמו ההיא אמרתא דשגרן כרעא בתרייתא שגרונא שכיח וכבר האריכו בזה הפר"ח והתב"ש בסימן כ"ט יע"ש ומש"ה כאן בדרוסה אסרינן ואפשר מ"ה מוקמינן אחזקה בספק השקול ומדרבנן הוא דאסור וכמו שהארכנו בזה בפ"ק י"א יע"ש ובפר"ח סימן ק"י בכללי הס"ס יע"ש ופריך שפיר דישב לו קוץ בוושט הספק שמא לא נתחב מעבר אל עבר לא הוה ספק השקול דקרוב לודאי דנתחב גם בעור הב' כולו כמ"ש התוס' ד"ה קסבר וכמאן דליתא דמי ולא נשאר אלא ספק א' מחיים או לאחר שחיטה והוה לאחמורי מספיקא מיהת מדרבנן כמו בדרוסה וגרע מדרוסה דספק מחיי' או לאחר שחיטה י"א דמסתבר לתלות מחיים ולא הוה ספק השקול ומשני קסבר עולא אין חוששין לס"ד דמה בכך דספק הראשון לא הוה ספק השקול מ"ה הוה רובא להיתרא דס"ס מטעם רובא הוא כמ"ש הרשב"א בחדושיו סימן ת"א וספק הב' הוה ספק השקול ובכל דהו מספק הא' הוה רובא וכבר עמד על חקירה זו הרב בספר פני יהושע בחדושיו לכתובות בסוגיא דפ"פ בתוספות שם ובסוגיא דרוב אריות דורסין אכתוב בזה בעזה"י ועיין בסי' נ' בב"ח וש"ך שם וה"ה כאן דלא חיישינן ולא דמי להמסס מצ"א דהתם ביש קורט דם וליכא אלא חדא ספיקא שמא ניקב מעבר אל עבר ולא הוה ספק השקול או דמ"מ בדיקה מיהא בעי ולקמן בסוגיא דביה"כ נאריך בו בעזה"י והתוס' לשיטתייהו בהא דהמסס מצ"א כשירה ג"כ דלא חיישינן שמא הבריא יע"ש בד"ה מחט דיש לחלק בין המסס לוושט וכמו שאבאר שם בעזה"י ומש"ה כתבו דעולא מכשיר אף ביש קורט דם בפנים דאדרבה ראייתו מהך דלקמן דלא חיישינן שמא הבריא ואנו הוא דמחלקינן בין המסס ובה"כ לוושט ועולא לא יסבור חילוק זה ואה"נ לרש"י למאי דמסיק קסבר עולא אין חוששין לס"ד ואנן דחיישינן לס"ד חיישינן היינו בניקב עור ומחצה לא בע"א דומי' דמחט בביה"כ או דיש לחלק בין וושט לשם וכדכתיבנא אבל המעיין ברש"י שבת ל"ו א' יראה להדיא דמש"ה בהמסס מצד אחד כשירה מתוך שדופן דק מאוד אין זו סתימה ולא משום שמא הבריא וא"כ קשיא הך ואין להאריך:

ובד"ה אין חוששין שמא ניקב היה והבריא ונתרפא וקרום שעלה מחמת מכה כו' ואני שמעתי לשון ניקב וכמו ברא כו'. והרי"ף פי' הבריא נפיק לחוץ כמו פוק לברא יע"ש ומה שפירש"י לשון ראשון שמא נתרפא משמע לשמא ניקב חיישינן א"כ וושט אין לו בדיקה בחוץ לומר דלא עבר כל עור הפנימי ז"א גם כתבנו לעיל דא"א לומר כן ולכאורה דלשון ראשון למאן דסובר נקב יש לו לוושט בדיקה ומאן דלית ליה הכי מפרש כפי' שני אין חוששין שמא ניקב עור החיצון ומיהו למאן דאית ליה נקב יש בדיקה מצי לפרש כפי' הב' אין חוששין שמא ניקב ואף בדיקה לא בעי בלשון עולא משמע הכי אין חוששין אף בדיקה א"צ ופריך מ"ש מס"ד דעכ"פ בדיק' בעי ועיין ברא"ש כאן אלא דקשה מ"ט לא בעי בדיקה נהי דלא חיישינן שמא ניקב עור החיצון דאוקי אחזקה מ"מ כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכדאיתא ריש פסחים ושאני ח"י טריפות דלא איתרע כלל ולא נולד שום ספק גם טריחא מלתא משא"כ לבדוק נגד מקום הקוץ אמאי לא בעי בדיקה ובי"ד סימן ל"ג אבאר בזה בעזה"י:

ובתו' ד"ה ההיא ס"ד ולמאי דפי' בפ"ק דבס"ד איירי לא יתכן עכ"ל ר"ל בבהמה ע"כ אין תקנה בדרוסה מדאמר נשחטיה לקנה גם שמא במקום נקב כו' ולפרש"י איירי בנקב:

ובד"ה קסבר עולא כו' נשחטה הותרה והעמידנה בחזקת שאינה דרוסה למאן דסובר נדרסה האם יזיק גם לוולד הוה האי חזקה מחמת רובא לא הוה חזקה בפ"ע משעה שנולדה דאימור נדרסה האם ויזיק לולד אלא חזקה מחמת רובא הוה:

גמרא נמצאת לא איצטריך מה שיש לדקדק בזה אי איירי בקורט דם בפנים לא שייך לומר כל חיוי ברייתא קוצי אכלן יתבאר בסי' ל"ג ועיין ט"ז שם גם יש לראות נמצאת לא איצטריך ממ"נ אי יש נקב בעור פנימי אטו כולהו חיוי ברייתא נקוב עור פנימי שלהן ואי דאין נקיב עור פנימי פשיטא ל"ל כולהו קוצי אכלן הא בפנים יש לו בדיקה והיינו לשון שמא הבריא ניקב אבל ללשון שמא נתרפא א"ש וי"ל דמיירי בלא ניקב וקמ"ל דאף בדיקה א"צ ומש"ה אמר כולהו אכלן כו' גמר' תורבץ הוושט רב אמר במשהו ושמואל אמר ברובו הרשב"א בחי' פריך לשמואל אמאי לא חשיב תורבץ ברובו לפי האמת לאו קושיא פסוקי תלת' הוה גרגרת ותורבץ וחוט השדרה חשבינהו כחד אלא דקשיא ליה להמקשה אמאי לא קשיא ליה ותי' בח"א לא חשבינן אלא כחד וכמו שבתוספות בד"ה בהמה שנחתכו כו':

זיל שלים דמי תורא למרי' התו' כתבו ד"ה זיל שלים דאיירי שהאכילו בידים דהוה נשא ונתן ביד דא"כ הוה ליה טועה בדבר משנה ואין משלם והרשב"א כתב לפי' אן בסנהדרין דאף נשא ונתן ביד פטור צ"ל דר"א היה חושב זה לשיקול הדעת דלאו בודאי תרי קולי דסתרן אהדדי דלמא כרב כולה ור"א הוא דסובר דהוה תרי קולי כו' ומפירש"י כאן משמע כל שהאכיל לכלבים אף שלא נתן ביד חייב אף בטוע' בדבר משנה ועיין בחושן המשפט סימן כ"ז

(דף מד ע"א) גמרא כולה כרב עבדה כו' והיינו אף דלאו מקום שחיטה היא מ"מ טריף ביה משהו ומיהו נבילה לא הוה וכתבנו לעיל מזה ועיין בסי' ל"ג בש"ע במ"ש או תורבץ הוושט נבילה ובש"ך והתו' בד"ה כולה כרב עבדה דהוה מצי לומר כשמואל ופסול, הגרים שליש ושחט ב' שלישים וכן כתבו לעיל ד"ה אי כשמואל והנה אין ראיה ממ"ש דף כ' א' אמר שמואל כל הכשר כו' הא פסול בשחיטה פסול במליקה למעוטי שיפוי ראשו וכדר"ה אמר ר"א הגרים שנים ושחט ב' שלישים פסולה דלדוגמא נקטי' דשמואל לא בא להשמיענו אלא דהגרמה פוסל במליקה כמו בשחיטה יע"ש ושוב מצאתי בריטב"א שם כ' א' לדוגמא נקטי' דהלכתא הגרים שליש ושחט ב' שלישים כשר א דה"מ לומר כולה כשמואל ורבא סובר הגרים שליש ושחט ב"ש טריפה אלא דלית הלכתא הכי והגרים שליש ושחט ב"ש כשירה: ע"ש למעלה עד כמה כדי תפיסת יד כתבו התוס' בשם בה"ג כדי אצבע שאוחז מכאן ומכאן והיינו גודל דכ"מ שמוזכר אצבע הוא גודל עיין בטור סי' כ' אבל בתו' משמע שיוכל לאחוז כ"ש ולא בעי גודל ועיין באחרוני' ושיעור זה הוא ג"כ שיעורא דחותכו וכוויץ או חותכו ועומד במקומו ושיעור אחד הוא דהוה: אמר שמואל תורבץ שניטל מלחי כשר בי"ד סי' כ"ד סעיף י"ו אאריך בזה בעזה"י

(ע"ב) אמרי לה רוב עובי' ואמרי לה רוב חללה עכ"ל לכאורה כ"א משמש קולא וחומרא רוב עוביה אף שאין רוב חלל טריפה וכל שאין רוב טוביה שנפסק ממט' למעל' אף שנפסק רוב חלל' כשירה וכן למ"ד רוב חללה הוה חומרא אף שאין רוב עוביה וקולא אם נפסק רוב עוביה לחוד דכשירה אבל הפר"ח בסימן ל"ד ס"א למ"ד רוב חללה אף שאין רוב עובי' יע"ש ומ"מ אין ראיה למ"ד ברוב עוביה אי ברוב חלל מטריף או לאו ומתני' דקתני פסוק' גרגר' למאי דקיי"ל רוב חלל' בעי' אמאי נקיט פסוקת גרגרת שהוא רוב הטבעת