ראש יוסף על חולין חלק א קלו

לקמן אי"ה לזה אמר שאין צורך אלא לבדוק מבפנים לבד כמ"ש הר"ן דעור הפנימי זך ובהיר הוא ואי הוה ארס בעור הפנימי במקום דיבוקו הוה מינכר יע"ש:

והנה אומרו למאי נפקא מינה לספק דרוסה הקשה הרשב"א בחדושיו דהוה מצי למימר דנפקא מינה לוודאי דרוסה דג"כ יש לו בדיקה כדמסיק לקמן דף נ"ג ע"ב ובתוספות ד"ה דרוסה יעוין שם, ולפי תי' א' של הרא"ש בשמעתין דבספק דרוסה הקילו א"ש דבוודאי דרוסה לא מהני בדיקה בפנים שמא האדים עור החיצון ומטרפא בכך והרא"ש הקשה מאי מהני בדיק' לדרוסה דלמא האדים עור החיצון וטריפה ואין לומר דעד שיאדימו שניהם א"כ מה קאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ למה יבדקנו אף יש לו בדיקה כיון דלא מטריף בכך ולא זכיתי להבין דבריו הקדושים דמאי קשיא ליה דלמא ה"ק וושט אין לו בדיקה בחוץ לסמוך עליו להקל ואם לא ימצא בחוץ כשר כי עור החיצון אדום ואין טפת הארס ניכר בו וצריך לבדוק גם מבפנים וכן הוא האמת ומאי קשיא ליה ז"ל והר"ן ז"ל תי' דבעינן שיאדימו שניהם בהאדים החיצון לחוד לא מטרף יע"ש ויש לראות דמה בכך שאין סופו לירד לעור הפנימי מ"מ עור החיצון כולו לקי והוה כניטל עור החיצון כולו ולהר"ן אפשר דסובר דאי חליף טריפה דווקא שנחלפו שניהם או פנימי לאודם דחיישינן לדרוסה אבל הרא"ש ז"ל דכתב דאי ניטל עור א' כולו טריפה א"כ אמאי לא הקשה בפשיטות שמא האדים עור החיצון והוה ניטל כולו וטריפה ויש ליישב זאת דסימנים קשים הם ואף עור החיצון גופא לא מיקלי זיהרי' אם לא ירד לעור הפנימי ומה שהקשינו בדברי הרא"ש יש ליישב בדוחק דקשיא ליה להרא"ש ז"ל למה ליה לרבה לומר וושט אין לו בדיקה בחוץ פשיטא שכל א' יחמיר על עצמו כיון שאדום הוא במראי' ואין טפת הארס ניכר אלא דעיקר דינא בא לאשמעינן דבפנים מיהא יש לו בדיקה וע"ז קשיא ליה פשיטא דבלא"ה לא יבדוק מבחוץ וצ"ע:

ההיא ספק דרוסה כו' הוה קא בדיק ליה מאבראי לחדודי דאביי עכ"ל יראה לי לפי' הר"ן ז"ל דאם האדים עור החיצון לחוד כשר ולא ט' בבדיקה הוושט מבחוץ כלל בין לקולא ובין לחומרא דא"נ משתכח בחוץ טפת הארס אכתי איכא לאכשורי אם לא ימצא בפנים דרוסה א"כ שפיר אמר למה לי' כו' ורבה עשה לחדודי דאביי להורות דין חדש שאין בדיקת חוץ מעלה ולא מוריד דאם נמצא טיפת ארס אם בפנים אין ניכר כשר וזה שהקשה לו אביי והא מר הוא דאמר וושט אין לו בדיקה מחוץ אלא בפנים וע"כ מוכח דהאדים עור החיצון לחוד כשר כקושית הרא"ש והר"ן אבל לפי תי' שני של הרא"ש ע"כ דבעי גם בדיקת חוץ להחמיר שאם ימצא שם טפת הארס אין לו תקנה אף שאין בפנימי שום ארס צ"ל דרבה היה רוצה להכשירו בבדיקת חוץ וזה שסיים הרא"ש ועשה רבה עצמו כלא היה רוצה לבדוק בפנים דלפירושו קשיא מה האי דקאמר לחדודי דאביי ואביי מה הקשה לו דלמא בדק בחוץ שאם ימצא בחוץ יטריף גם עליו החיוב לבדוק שאף שלא נמצא בפנים עדיין לא נתחלחל הארס משא"כ לפי' הר"ן א"ש בפשיטות דבדיקת חוץ לא מעלה ולא מוריד:

כתב הפר"ח בי"ד סימן ל"ג ס"ק י"ד דמ"ש הרא"ש דא"א בע"א והקילו בספק דרוסה אמאי והא ספיקא דאורייתא לחומרא היה אפשר לומר דהא דמחמירין בספק דרוסה לא הוה אלא מדרבנן כמ"ש הרשב"א בחדושיו לקמן נ"ג א' וב' דקשיא ליה אמאי חוששין לספק דרוסה והאיכא ס"ס שמא לא דרס זה ואת"ל דרס זה שמא לא נגד החלל ותי' כל היכא דאיכא לברורי מבררינן יע"ש הרי היכא דאיכ' שוורים הרבה מ"ה שריא ומדרבנן הוא דצריך לברורי כמו ברובא ומה"ט היכא דאיתא לפנינו צריך לשואלו אם הוא מומחה גם היש"ש בסי' פ"א בפא"ט כ' דמ"ה הי' להתיר ס' דרוס' שמא בשן ואת"ל ביד שמא לא נגד החלל או שמא אי הוה בדקינן הוה כשיר' ואבאר לקמן אי"ה ואף ודאי דרוסה יע"ש וא"כ נראה לכאורה דשפיר כתב הרא"ש דבספק דרוסה הקילו דהוה ס"ס שמא לא דרס ואת"ל דרס שמא שלא כנגד החלל וכיון דליכא לברורי דוושט כו' שרי ואף שכתב הרשב"א בחדו' נ"ג ע"א דהיכא דליכא כ"א בהמה אחת הוה ספיקא דאורייתא וכאן משמע אף בבהמה אחת מקלינן אבאר לקמן באורך בעז"ה ואין להקשות דלדידן דלא בקיאין בבדיקה כמ"ש רמ"א בסי' נ"ז אמאי אסרינן ספק דרוסה הא הוה ס"ם וליכא לברורי ועוד הא כתב רמ"א בסי' ק"י בס"ס אף דאי' לברורי לא מבררינן י"ל דהוה ס' מחמת חסרון ידיע' ולא הוה ספק ואפי לס"ס לא מצרפינן שמא אילו היה בקי היה ניכר הדרוסה נגד כו' ומ"מ הפר"ח לא מקשה דאי דאמאי כשר הא הוה חסרון ידיעה ז"א דאף הבקי אין יוכל להכיר בחוץ ולדידן אה"נ בכל ענין טריפת דאין אנו בקיאין ועוד שיתבאר בחדושינו לי"ד בסי' נ"ז בעזה"י:

דע דמדברי הרשב"א בחדושיו נ"ג ע"א יש ללמוד דע"כ אמרי' כשספק א' בגופו והב' ע"י תערובת לא הוה ס"ס אלא בספק טריפ' שנתערב אח"כ באחרות כמבו' בסי' ק"י משא"כ היכ' שנולדו ב' הספיקות ביחד כי הכא שבא זאב לעדר ודרס א' מהן ואין ידוע שפיר הוה ס"ס ואף למ"ש הפר"ח בסי' ח"י ס"ק מ"ז אף שלא נודע ב' הספיקות אלא ביחד אסור שאני התם דנודע למפרע דביצ' היתה אסורה בספק מקודם לכן עד"מ ביצה שנתערבה בביצים אחרים ואח"כ נודע לנו שהתרנגולת היתה ספק טריפה קודם שהטילה ביצה זו אבל אם לא נודע בבירור וספק אם בשעה שהטילה ביצה זו היתה טריפה או לאו אפשר שדומה לס"ס דרשב"א ואני עתיד לברר זה לקמן נ"ג באורך:

גם מ"ש התב"ש בסימן ל"ג ס"ק י' דהבדיקה אינו אלא מדרבנן דרוב סימנים אין ארס שולט בהן ולחומרא לחוש למיעוטא והיכא דלא אפשר הלכו אחר הרוב עכ"ל הנה רש"י לקמן נ"ג ב' ד"ה, סימנין עצמן כתב כך דרוב סימנים אין ארם שולט בהן אלא דהרא"ש לא יסבור כן דאל"כ בבהמ' לשיטת הרא"ש אין תקנה בבדיקה כמבואר בסי' ל"ג ובב"י דלא כרש"י בשמעתין ואמאי כיון דא"א לברר היה לילך אחר הרוב דלא שליט הארס בוושט גם מ"ש הרא"ש הקילו בספק דרוסה אף ודאי דרוסה היה להקל מן הטעם הזה דרוב סימנים אין ארס שולט בהן אלא הרא"ש מפרש עד שיאדימו סימנין עצמן דקים להו לחז"ל דלא מזיק ארס שנגד הסימנין אלא בסימנין עצמן ולא מטעם רובא ובזה יש ליישב ולומר דבבהמה גם להרא"ש דינא הכי דא"א בבדיקה שרי כן בלא בדיקה דסמכינן ארובא והא דאמר בפ' השוחט נשחטיה לקנה היינו בעוף דאפשר:

הן אמת דמ"ש הב"י בסי' ל"ג דרא"ש סובר בבהמה אין לו תקנה כפי' התוספות בפ' השוחט כ"ט ע"א ומה בכך והא איכא למימר בעוף דאיכא לברורי מבררינן ובהמה שריא בלא בדיקה כיון דא"א בבדיקה דבעי שחיטת ב' סימנין וסמכינן ארובא אלא מהא דאמר רבא היכי ליעבד ולא ידע ותקנתא דרב יוסף בד"י אמאי לא שריא בלא בדיקה היכא דא"א ורבה נמי דאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ הא לא אפשר בע"א אלא דליתא, ומאן דמפרש לההיא בר אווזא בדרוסה ע"כ לא יפרש כפירש"י לקמן עד שיאדימו סימנין עצמן דרוב אין ארס שולט בהן אלא שקים לחז"ל כיון שלא בא הארס מיד שוב לא יבוא מן הבשר שנגד הסימנים לסימנים ורש"י לשיטתיה לקמן שפירש בההיא בר אווזא בנקב ולא בדרוסה שפיר כתב דרוסה אין ארס שולט בהן והא דכתב בדרוסה יש תקנה קושטא קאמר ולחומרא דבעי בדיקה אף בבהמה דלא שייך לומר שמא כו' ומיהו ז"א דודאי צריך בדיקה שמא שלא במקום שחיטה הטיל ארס אלא קושטא כתב ולפרושי מלתא דפרק השוחט כתב כן דע"כ בנקב איירי גם מ"ש התבואות שור דהפר"ח חייש לשמא ולא חייש לודאי י"ל דפר"ח לדבריו דרא"ש קאמר דאי זהרא מיקלא קלי אף בעור החיצון לחוד הוה ספיקא דאורייתא ולחומרא אלא דקים לחז"ל דאין שורף לאחר מיכן ובסי' ל"ג ונ"ז ביורה דעה אבאר בעזה"י:

הן אמת דיש לראות בהא דבר אווזא דרבא דאמר היכי ליעבד ולא ידע מתקנת' דאביי נשחטיה לקנה איך הבין דברי רבה דאמר וושט אין לו בדיקה מבחוץ אלא בפנים דלמא במקום נקב קשחיט והא משכחת בדיקה בפנים ולפירש"י ניחא דבדרוסה יש בדיקה לאחר שחיטה דארס רחב הוא וניכר מ"ש כאן איירי לענין נקב אבל לפי' הרא"ש קשה אם לא שרבא אמר כן לחדודי דאביי היה אומר כן היכי ניעבד ולא לפי האמת ואם כן אפשר דבדיקה זו היכא דאפשר לברורי מבררינן והיכא דלא אפשר סמכינן אדרבא דאין ארס שולט בסימני' שהן קשים וכפירש"י לקמן בנ"ג א' וא"כ א"ש כל זה אמר עולא ישב לו קוץ בוושט אין חוששין כו' או דנקיט ישב לרבותא אף שקוץ עומד ברוחב הוושט וכשהבהמה מותחת צוואר נוקב ואפ"ה אין חוששין או דווקא ישב אבל נמצא נקוב עור הפנימי ולא עור החיצון וניכר שהוא ע"י קוץ חוששין שמא גם עור החיצון נקוב ואין לו בדיקה לשיטת רש"י דנקב אין לו בדיקה בחוץ ולפי' ראשון שכתבנו דרבותא קאמר ל"מ במצא נקוב עור הפנימי ע"י ק אמרינן שלא היה ממלא כל החלל ר"ל הקוץ לא מלא כל רוחב הוושט אלא אפילו מלא כל רוחב החלל וכשהבהמה מותחת צוואר שכיח הוא דנוקב אפ"ה עולא לטעמיה דאין חושש לספק דרוסה אף דשכיח הוא וה"ה כאן ופי' השני דווקא ישב אין חוששין דאין סברא שנקב עור, החיצון וחזר לאחוריו במקצת וכה"ג כתב הרא"ש בשמעתין אבל נמצא נקוב וניכר ע"י קוץ חוששין שמא ניקב גם עור החיצון ואין לו בדיקה:

בפירש"י ישב לו קוץ כו' וקורט דם, אין בפנים עכ"ל והא דלא תקשי לרש"י אם אין קורט דם בפנים אמאי אמרי' למאן דחייש